איזה ספר כדאי לכם לקנות לפני הטיסה הבאה - שבוע הספר - הארץ

איזה ספר כדאי לכם לקנות לפני הטיסה הבאה

"אם המושבות
", המותחן של ליעד שהם, נהפך בן רגע לרב מכר בזכות תחקיר רציני, איזון בין עלילה לדמויות, וקשר הדוק למציאות החיים בישראל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עלית קרפ

אם המושבות

ליעד שהם. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 316 עמ', 54 שקלים

"אם המושבות" הוא בדיוק הספר שכדאי לקנות לפני טיסה בנמל התעופה, לקרוא אותו בשקיקה חסרת מעצורים, להתפעל מיכולתו של ליעד שהם לשקף את האירועים שמעסיקים את החברה בישראל, ולתת אותו במתנה לאנשי צוות האוויר עם הנחיתה. שייהנו גם הם, למה לא?

ענת נחמיאס, ריבה קטנת קומה וירוקת עיניים, היא חוקרת במשטרה. עד כה שימשה חוקרת במחלקה לפענוח פשעים חמורים בתל אביב. כעת, לאחר שהחליטה לקשור את גורלה בגורלו של גילי צוריאל, בחור שמאוד מאוד אוהב אותה, והשניים עומדים להינשא בתוך זמן קצר, היא עוזבת את משרתה הנחשקת.

מיהו הבחור שבגללו היא מחליטה לעשות מעשה כזה? צוריאל הוא באמת בחור נחמד. הוא מקשיב תמיד כשענת מדברת, מספר לה אנקדוטות ממשרד רואי החשבון שבו הוא עובד כשכיר, מגלה התחשבות אין קץ בעניינים שבינו לבינה. זולת אמו המעצבנת ברוריה, שפותחת כל משפט בצירוף "ואני אומרת", הוא ממש בחור מקסים. חבל רק, כמו שקורה לעתים קרובות, שכל השבחים הללו הם רק הקדמה לפרט חשוב מאוד: נחמיאס לא אוהבת אותו והיא עומדת להתחתן איתו בעיקר כי צריך, כי ההורים לוחצים וגם השעון הביולוגי מתקתק לו ומתקתק.

משטרת פתח תקוה. בלי להשאיר עקבותצילום: דן קינן

וכך, לאחר שנטשה את חייה המעניינים בתל אביב ואת משרתה הנחשקת, גלתה נחמיאס אל מה שנחשב אצל תל־אביבים אמיתיים למחוז שהוא מעבר להרי החושך: פתח תקוה, עיר הולדתו של המחבר. היא מצטרפת לתחנת המשטרה המקומית ועוסקת בפשעיהם הקטנים של עברייני הצעצוע בעיר, עד שיום אחד נכנסת למשרדה שירלי ג'רבי, אשה צעירה והרה ומודיעה שבעלה, תמיר ג'רבי, עיתונאי, נעלם כבר אתמול, מבלי להותיר עקבות.

ג'רבי הוא עיתונאי עצמאי, שבהיותו אאוטסיידר ואידיאליסט הוא חי מהיד אל הפה. אף על פי שהבטיח לאשתו שבעקבות הריונה יחדל מתחקיריו המסוכנים, נראה שהוא ממשיך לערוך אותם, וגם הריונה של אשתו לא מלהיב אותו, בלשון המעטה. וכך, בתחילה נבדקת האפשרות שנעלם מרצונו, אולי במסגרת העבודה ואולי סתם, משום שלא חש בשל די הצורך להורות. אבל עד מהרה מתבררת האמת העצובה: ג'רבי לא נעלם סתם. גופתו הירויה נמצאת בפרדס קטן מחוץ לעיר והאקדח שממנו נורתה הירייה שהרגה אותו מונח לצדו. אנשי צוות החקירה משוכנעים שג'רבי שם קץ לחייו. אבל נחמיאס חושבת אחרת. היא חושדת שהוא לא בחר לסיים את חייו מרצונו, ויוצאת לבדוק מי רצח אותו, ובעיקר למה.

אם בספרו הקודם, "עיר מקלט", הטיח שהם בחברה הישראלית כמה אמיתות כואבות על האופן שבו היא מטפלת בפליטים שמידפקים על שעריה, הרי שהפעם הוא פורש מסכת עשירה שנדמה כאילו נלקחה מעמודי הפלילים - מהחלק בהם שמוקדש בשנים האחרונות לשלטון המקומי. שהם מדלג בין מה שהוא חוקי אבל מסריח לבין מה שהוא פלילי בעליל: ראש עירייה מושחת, מאכערים רכי ידיים, שמועברים מיד ליד ללא קבלות וללא עקבות. וכמובן, תאוות כוח ותאוות בצע, שמשמנות את כל הגלגלים.

באתר "סימניה" כותבת לי יניני, קוראת נלהבת ומעריצה של שהם, שבלעה, כך על פי עדותה, את הספר ביום אחד, את הדברים הבאים: "הסיפור קצבי, מרתק, מותח ומפותל כיאה לספר מתח טוב. הקריאה רציפה, נעימה והחלוקה לפרקים נהדרת. אותי הסוף הפתיע. אני חשבתי קצת אחרת, אבל זה כל הכיף בספר מתח להגיד וואו בסוף".

אני מסכימה עם דבריה, אבל סבורה שאיכותו של ספר, ואפילו של ספר מתח, אינה נמדדת ברמת ההפתעה שהוא גורם לקורא, שזה יחסית החלק הקל בכתיבה, אלא דווקא ביכולתו לרתק אותו לעלילה ולדמויות שנושאות אותה, ושהם מצליח מאוד גם בזה.

מהו הדבר שהופך ספר מתח לספר מתח טוב, לרב מכר, מיד עם צאתו לאור, כמו במקרה שלפנינו? השורות הללו נכתבות זמן קצר לאחר שבנימין בן־אליעזר הסיר את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה בעקבות פתיחת חקירה נגדו. ברור שהקשר האמיץ שמקיימת כתיבתו של שהם עם המציאות הזאת הופך אותה למשמעותית, לפחות ברגע פרסומה. המציאות הקדחתנית הזאת היא מקור לא אכזב לעלילות מעלילות שונות, שיכולות להזין לא רק את כתיבתו של שהם, אלא גם את כתיבתם של עוד יוצרים רבים אחרים.

אבל לא רק הקשר למציאות הופך את ספרו של שהם לרב מכר, אלא גם העובדה שהוא מצליח להגיש לקוראיו רומן ובו איזון מצוין בין דמויות לבין עלילה. מאחר שהתשתית הדוקומנטרית שעליה הוא פועל מוצקה כל כך, הוא אינו מתקשה לשכנע את קוראיו בעלילות שהוא מציג. גם השילוב שמציג שהם ככותב בין היכרותו עם החברה הישראלית לבין היכרותו עם נפש האדם הוא שילוב ערב לחֵך. יש לו, למרות יומרותיו הצנועות, גם אמירה שחורגת מהפן הבידורי גרידא: הוא מגלה לקוראיו שהכסף הוא אותו כסף, ויש לו אותו ריח בכל מקום; היצרים המפעמים בלבבות האנושיים בנויים מאותם חומרים תמיד, והשחיתות היא אותה שחיתות בכל מקום. את כל החומר הזה הוא מצליח לעבד לעלילת מתח שייתכן שלא תטביע חותם לשנים שעוד יבואו, אבל בינתיים, היא עושה את מלאכתה נאמנה.

קראתי ולא כתבתי

"גשרים של זכוכית" מאת טלי אסנין־בראל. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 400 עמ', 96 שקלים

קראתי את הספר "גשרים של זכוכית", שהגיע לרשימת רבי המכר, ולא כתבתי עליו אף על פי שהנושא שבו הוא עוסק, תולדות משפחה יהודית במלחמת העולם השנייה, מעניין אותי מאוד. לא כתבתי עליו בגלל המליצות הריקות שבהן נכתב ומשום שאיש לא טרח לנכש ממנו משפטים כמו "חמישה חודשים התהפכה בה בטנה של אמי, עד שהעניקה לי שם" (עמוד 16), או "כפרד עיקש אחז בדעה שהמצב הפוליטי והחברתי במולדתו האהובה הוא רק רעה חולפת, לא יותר ממשב רוח שחור בעידן ההשכלה" (עמ' 31). המשפטים הללו מוכיחים חוסר שליטה בעברית וניסיון לצקת מלודרמה באירועים שהם דרמטיים דיים ללא תוספת.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ