שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

40 שנה ל"צ'יינטאון": סוד ההפנוט של רומן פולנסקי

מה יש בו, ב"צ'יינטאון" של רומן פולנסקי, שאינו נותן מנוח גם במלאות 40 שנה לצאתו לאקרנים?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

"שכח מזה, ג'ייק, זו צ'יינטאון". משפט סיום זה של סרטו של רומן פולנסקי "צ'יינטאון", שבימים אלה מציינים 40 שנים לצאתו לאקרנים לראשונה, הוא אחד ממשפטי הסיום האניגמטיים ביותר בתולדות הקולנוע. "אחרי הכל, מחר הוא יום חדש", משפט הסיכום של סקרלט אוהרה אחרי שרט באטלר עוזב אותה בסוף "חלף עם הרוח", "זו תחילתה של ידידות מופלאה" החותם את "קזבלנקה" ואפילו "אף אחד אינו מושלם", שהיא תגובתו של אוסגוד פילדינג השלישי כאשר בסוף "חמים וטעים" הוא מגלה, או אולי ידע כל הזמן, שהאשה שהוא רוצה להינשא לה היא בעצם גבר - הם משפטי סיום שנחרתו בזיכרון בעוצמה לא פחותה מזה שחותם את סרטו של פולנסקי; אך הם כוללים אמירה ברורה לעומת המשפט ב"צ'יינטאון", הנאמר לגיבור הסרט, הבלש הפרטי ג'ייק גיטס שמגלם ג'ק ניקולסון, בתום הסצינה המזעזעת החותמת את הסרט.

כי מה בעצם פירושה של ההמלצה שג'ייק מקבל מוולש, אחד השוטרים הנוכחים בסצינה? מה פשר הקביעה "זו צ'יינטאון" (ועלילת הסרט מתרחשת בלוס אנג'לס בכללותה ולאו דווקא באזור הזה של העיר)? האם צ'יינטאון בהקשר של סרטו של פולנסקי הוא מקום, מצב נפשי, טריטוריה שחורגת מתחום התרבות מכיוון שבה מתרחשת תבוסתה הסופית של האנושיות בידי הכוח הכלכלי, השחיתות והפרוורטיות? ואם כך, מה פירושה של הבחירה בדימוי בעל הקונוטציות האקזוטיות והאוריינטליות; ויש בסרט קונוטציות נוספות כאלה, שמתמקדות בין השאר באופן שבו פולנסקי מאפר את עיניה של פיי דאנאוויי, המגלמת את אוולין, הפאם-פאטאל? האם האמירה "זו צ'יינטאון" מתייחסת לתעלומה שאוולין נשאה בתוכה לאורך הסרט כולו והיא נחשפת באחת הסצינות הידועות והמטרידות ביותר בתולדות הקולנוע?

ג'ק ניקולסון ופיי דאנאוויי ב"צ'יינטאון"צילום: ללא קרדיט

האם צ'יינטאון היא המקום שבו התום מת? המקום שבו ג'ייק חייב להתמודד עם המסתורין, האימה והחפות הטמונים בדמותה של האשה, כפי שקורה בפילם נואר רבים; וסרטו של פולנסקי הוא אמנם פילם נואר, שניתן להדביק לו את ההגדרה שפרנסואה טריפו העניק לסרטו "הכלה לבשה שחורים": "פילם נואר בצבע". והאם ההכרה בעובדה ש"זו צ'יינטאון" מאפשרת שכחה, הדחקה, השלמה? אחרי הכל, סרטו של פולנסקי יצא לאקרנים רק חמש שנים אחרי הרצח של שרון טייט, אשתו ההרה. האם צ'יינטאון היא המקום (הסימבולי) שבו התבצע טבח זה? האם צ'יינטאון היא המקום הנפשי שממנו יצר פולנסקי את הסרט הזה?

40 שנים חלפו מאז צפיתי בסרט הזה לראשונה, ומאז ראיתי אותו עוד פעמים רבות, ועדיין אין לי תשובות לשאלות אלה, אך אין זו ביקורת נגד הסרט; להיפך אפילו. "צ'יינטאון", שאת תסריט כתב רוברט טאון (ומבין 11 המועמדויות של הסרט לאוסקר, טאון הוא היחיד שזכה), הוא סרט הבלש הפרטי הטוב ביותר שנוצר בתולדות הקולנוע שאינו מבוסס על מקור ספרותי (בשונה מ"הנץ ממלטה" על פי דשייל האמט או "השינה הגדולה" על פי ריימונד צ'נדלר). וחלק ניכר מכוחו נובע מהאניגמטיות הטבועה בו לכל אורכו והופכת אותו מסרט מחאה נגד הכוחות הקפיטליסטיים המעוותים והמושחתים המשתלטים על אמריקה למשל קיומי שהוא הרבה יותר מזה.

1974 היתה שנה טובה בתולדות הקולנוע האמריקאי המתחדש על חורבות הקולנוע ההוליוודי הקלאסי, כפי שהיתה כל שנה בין 1967 ל-1976, שאז הסתיים תור הזהב הקצר הזה. היתה זו השנה של "הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה וגם של "השיחה" של קופולה (שני הסרטים היו מועמדים לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, ו"הסנדק 2" היה לסרט ההמשך היחיד עד כה שזכה באוסקר שנתיים אחרי שקודמו זכה באוסקר גם כן), "אשה תחת השפעה" של ג'ון קאסאווטס, "אליס לא גרה כאן יותר" של מרטין סקורסזי, "לני" של בוב פוסי וסרטים נוספים. בתוך כל אלה זרח לו סרטו של פולנסקי, שהיה להיטו ההוליוודי השני, אחרי "תינוקה של רוזמרי" ב-1968, סרט שסימן באופן מוזר את הטרגדיה שתתרחש בחייו כמה חודשים לאחר מכן. זה גם היה סרטו האמריקאי האחרון. שלוש שנים לאחר מכן פרצה השערורייה שבעטיה נמלט פולנסקי מאמריקה ולא חזר אליה מאז.

”צ'יינטאון" מתרחש בלוס אנג'לס ב-1937. בתחילה תוכנן שזה יהיה הסרט הראשון בטרילוגיה, שג'ייק יהיה גיבורה, ושני פרקיה הבאים יתרחשו בשנות ה-40 וה-50, כך שתיווצר כרוניקה של תיאור השתלטותה והתנוונותה של השיטה הקפיטליסטית באמריקה, אך התוכנית לא יצאה לפועל. שנים רבות שאף ג'ק ניקולסון לביים סרט המשך לסרטו של פולנסקי, אך קברניטי חברת פרמאונט, שהתחלפו מאז שפולנסקי ביים את סרטו, ערמו קשיים בדרכו. רק ב-1990 מומשה תוכניתו, וסרט ההמשך, "The Two Jakes", שהתרחש בלוס אנג'לס בתום מלחמת העולם השנייה, עם תחילתו של השגשוג הכלכלי שהציף את אמריקה, יצא לאקרנים. לסרטו של ניקולסון לא היה סיכוי. המבקרים השוו אותו לסרטו של פולנסקי, ואף על פי שהיה זה סרט בעל איכויות מרובות, לא היה לו את הברק שהיה ל"צ'יינטאון".

ניקולסון לא ניסה לביים סרט שיתחרה ב"צ'יינטאון". ג'ייק, כפי שהוא מגלם אותו בסרטו, הוא דמות עייפה בהרבה מכפי שהיה בסרט של פולנסקי (האם הוא הבין שזו צ'יינטאון – ושכח?) והסרט כולו מהורהר ומאופק יותר מקודמו, גם אם הוא נוגע בהרבה מנושאיו. הסרט נכשל בקופות, ופרק שלישי לא התוסף לו.

לא רק התסריט של "צ'יינטאון", הבימוי של פולנסקי, הצילום הבוהק באור רומנטי של ג'ון א' אלונזו והמוזיקה הרומנטית והמלנכולית של ג'רי גולדסמית תרמו להצלחה של הסרט, אלא גם צוות שחקניו: ניקולסון כמובן, ש"צ'יינטאון" הופק כשהקריירה שלו הגיעה לשיאה אחרי "אדם בעקבות גורלו", "רסיסי חיים", "ידע הבשרים" ו"הפרט האחרון" (שאף את התסריט שלו כתב טאון), שנה לפני "קן הקוקייה", שזיכה אותו באוסקר ראשון; וגם פיי דאנאוויי, ששמה כיום אינו זכור תמיד לטובה, אך הופעתה בסרטו של פולנסקי (כמו ב"בוני וקלייד" של ארתור פן, שהפך אותה לכוכבת ב-1967) היא מופתית. לשניים אלה צירף פולנסקי, בהברקה של ליהוק, את הבמאי ג'ון יוסטון, שפניו החזקות, חרושות הקמטים, שמביעות עממיות חביבה לכאורה, העצימו את הופעתו בסרט בדמות נואה קרוס, האיש החזק והמרושע. פולנסקי עצמו מופיע בסרט בתפקיד קטן כפושע זוטר, אך דמותו נחרתה בזיכרון מכיוון שבאחת הסצינות הידועות ביותר בתולדות הקולנוע, הוא זה שחותך בסכין את אפו של ג'ייק (וניקולסון מסתובב חלק ניכר מהסרט כשתחבושת גדולה מכסה את מרכז פניו).

פולנסקי ביים סרטים טובים נוספים גם אחר סרט זה, אני מאלה שסבורים ש"הפסנתרן", למשל, הוא אחד הסרטים העלילתיים הטובים ביותר שעוסקים בזיכרון השואה. אך יש משהו ב"צ'יינטאון" שמהדהד בזיכרון בעוצמה שאינה חדלה מלהפנט ולהטריד. זה "צ'יינטאון". בלתי נשכח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ