האם השכולה שגרמה גם לרב הראשי לענות אחריה אמן

טקס ההלוויה הביא עמו רגע דתי מכונן, כאשר רחלי פרנקל, שרבים רואים בה מנהיגת ציבור, אמרה קדיש מעל מיטתו של בנה

יאיר אטינגר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר אטינגר

מבחינות רבות, רצח שלושת הנערים ייצרב עמוק בזיכרון. ביטחונית ומדינית, זה ברור, אולי גם חברתית. אבל טקסי הפרידה הביאו עמם גם רגע אחד מכונן מבחינה דתית, רגע אישי עם משמעות ציבורית מרחיקת לכת.

בסוף מעמד ההספדים בקיבוץ שעלבים, מול מיטתו עטופת הדגל של הבן נפתלי, עלתה אמו רחלי פרנקל לומר "קדיש" יחד עם בעלה, אבי, ובנם השני צבי אמיתי. זו לא היתה הפגנה, זו היתה אם שכולה שאומרת קדיש אחר בנה, שקועה במלים הארמיות, ובכל זאת היתה משמעות רבה בכך שהדבר נעשה מול קהל גדול, ואף מול השורה הראשונה שבה ישב הרב הראשי דוד לאו, ראש ישיבת מרכז הרב יעקב שפירא, וגם מול שורת הח"כים שבאו לקיבוץ שעלבים, שבמקרה או לא במקרה כולם באו מחוגי הציונות הדתית או ש"ס.

רובם שמעו מן הסתם על נשים שאומרות קדיש, אבל ספק אם זכו להגיד "אמן" אחרי אשה כזאת. חשוב מכך, רבים מקהל האלפים שנכחו במקום, ומההמונים שצפו באירוע בבית, מעולם לא ראה קודם לכן אשה אומרת קדיש.

אמירת "קדיש יתומה" הולכת ותופסת תאוצה בעיקר בקהילות אורתודוקסיות מודרניות, גם בהסכמת הרבנים, אבל הדבר מעולם לא נעשה בחשיפה כה גבוהה, וזה בשעה שהוא עדיין רחוק מהקונצנזוס. יש לכך חשיבות עצומה כשהדבר מגיע מרחלי פרנקל, שב-18 ימי ההיעדרות של בנה וחבריו הפכה למנהיגת ציבור, לגיבורה לאומית, ולא פחות חשוב – לגיבורה דתית. עיניהן של נשים ועיניהם של גברים נשואות אליה, הודות להפגנת האיפוק, האמונה, והודות לדבריה העמוקים על התפילות להחזרת שלושת הנערים. "אלוהים לא עובד אצלנו", היא אמרה לנערות שהתפללו עמה בכותל המערבי, וחשפה שפה דתית חדשה.

הקדיש – אותה תפילה שנאמרת בארמית, רק בארמית, ובה לא מוזכר כלל המוות אלא רק שבחי האל והכמיהה שיתגדל שמו – יכולה להישמע רק בתוך מניין מתפללים, ומכאן העניין הציבורי שיש סביבה וסביב בקשתן של נשים להגיד קדיש יתומה אחר אביהן או יקיריהן בתוך קהילותיהן. בספרות ההלכה יש עדויות לנשים שאמרו קדיש, ויש פוסקים שהתירו, כמו למשל, בדור האחרון, הרב אהרן סולובייצי'ק והרב עובדיה יוסף, אבל רק באופן מצומצם – בשום אופן לא באולם בית הכנסת (על האשה לכנס מניין גברים בבית), ורק אם ליתומה במצב שבו אין אף אח גבר שיגיד קדיש במקומה.

בהמשך לכך יש רבני קהילות שמתירים את העניין בפועל, באופן פרטני, בתוך בית הכנסת. אחד האחרונים שהתיר בגלוי לנשים להגיד קדיש בבית הכנסת שלו, היה רבה של תקוע, מנחם פרומן, שמת בשנה שעברה. בשנה שעברה גם ארגון רבני "בית הלל" הציג תשובה הלכתית שסוקרת את העניין, עם נטייה בעד.

כעת מתברר שרחלי פרנקל עצמה היתה שותפה בכתיבת פסק ההלכה של בית הלל, ארגון רבנים המשתף גם נשים המתמחות בענייני הלכה. אבל אין דין פסק הלכה תיאורטי מטעם ארגון רבנים כדין מעשה ממשי של אשה - שהיא גיבורה וסמל עבור נשים וגברים רבים - מול המצלמות. אפשר להכביר מלים על המעשה, על ההפרטה האישית של האבל גם בממדים הדתיים שלו, ולא רק הלאומיים, אבל לצורך העניין יש חשיבות לעובדה שאי אפשר לבטל אותו כאילו הוא מגיע מהחוגים הדתיים הליברליים.

הוא בא מתוך הליבה הדתית־לאומית, על גבול החרדיות הלאומית, אבל בהגדרות הללו יש כדי להטעות. מתוך אגף מסוים בציבור הזה צומחת תנועה קטנה ומסעירה במיוחד של פמיניזם דתי, מחויבת לחלוטין להלכה, שעסוקה בעיקר בלמדנות, אבל יש בה גם חירות בעניינים שונים שפורצים מוסכמות חברתיות, להבדיל מפריצה של הלכה קשיחה. רק השבוע יצא לאור ספר "מה בקשתך אסתר ותיעש", ספר שאלות ותשובות בענייני הלכה שחיברו נשים, בחסות הרב של אפרת שלמה ריסקין. התנועה הזאת אינה חדשה, היא קורמת עור וגידים כבר שנים רבות תוך כדי שותפות מלאה עם רבנים אורתודוקסים בכירים, אבל לא בכל יום היא זוכה לחשיפה גבוהה כמו באמירת הקדיש.

שלא במפתיע, לרחלי פרנקל, שגברים ונשים רבים מכירים אותה בשם רחלי פרנקל־שפרכר, יש מניות יסוד בסצנה הזאת. היא עומדת בראש התוכנית ללימודי הלכה במת"ן, בית מדרש גבוה ללימודים תורניים לנשים בירושלים, שחרף חלוציותו הפמיניסטית לא הוצא מחוץ לגדר ההסכמה בחברה האורתודוקסית. פרנקל־שפרכר גם מלמדת הלכה במדרשת "נשמת" בירושלים, ובשני המקומות היא נקראת "רבנית", תואר השמור בדרך כלל לאשת רב, אבל אצלה הוא עומד בזכות עצמו, ומציין את היותה תלמידת חכמים, או תלמידה חכמה. כבר שנים שיש נשים וגם גברים שפונים אליה ואל נשים אחרות, כאל "יועצות הלכה", אבל כעת, לראשונה, בנסיבות הטרגיות של רצח בנה, רבבות בני אדם גם ענו אחריה "אמן".


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ