שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

באין הרתעה דרושה הכרעה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הבעיה של מקבלי ההחלטות היא, שבניגוד לפרשנים ופוליטיקאים מהשורה, הם לא יכולים להיות חכמים בדיעבד. הקברניטים נדרשים להסתכל על המציאות כפי שהתפתחה בפועל, לא כפי ששיערו או קיוו שתתפתח. לא ניתן לנבא את העתיד בכלל, ובמלחמה בפרט. העובדה שהנחות היסוד טרום המלחמה אינן תואמות את המציאות, איננה מחדל — זהו טבע המלחמה, שהיא "ממלכת האי־וודאות". המטרות שנקבעו מראש אינן בהכרח המטרות שאתן מסיימים את המערכה, ודרכי הפעולה עשויות וצריכות להשתנות בהתאם להערכת המצב. ההסתגלות למציאות בשטח קשה במיוחד כאשר ההתרחשויות שונות בתכלית ממה שהניחו שיתרחש, ויש צורך לשנות את תפישת היסוד, לא רק לבצע התאמות.

צה"ל נכנס ל"צוק איתן" עם תפישה הרתעתית, המבוססת על מבצעים תקופתיים שמטרתם אינה לשנות את המצב האסטרטגי מיסודו, אלא להכאיב לאויב מספיק כדי שיירתע מלפעול בעתיד נגד ישראל. התוצאה המקווה היא שנים רבות של שקט בין התפרצות להתפרצות. זו תפישה שהשתרשה בצה"ל, לפיה לא רצוי להכריע ארגוני טרור וגרילה, וספק אם ניתן בכלל. כפועל יוצא, ירד משמעותית חלקו של מרכיב ההכרעה. למען ההיסטוריה יש לציין, כי השינוי חדש יחסית: מלחמת לבנון הראשונה היתה הכרעתית, וכך גם מבצע "חומת מגן"  ב-2002.ההרתעה נהפכה לגישה מובילה אחרי מלחמת לבנון השנייה, שבעקבותיה, למרות הפעלת הכוח הלקויה של צה"ל, חיזבאללה נמנע מלתקוף והסתפק בשיקום ובניית כוחו. מציאות זו נוצרה לא רק בשל ההרתעה אלא גם — אולי בעיקר — בשל מעורבותו של הארגון במלחמת האזרחים בסוריה, שאין לה קשר למלחמת לבנון השנייה, ולא ניתן היה לחזות אותה. הממשלה, בהעדר מטה ביטחוני איכותי מחוץ לצה"ל ובהעדר מחשבה ביקורתית רצינית, קיבלה את עמדת צה"ל וזו נהפכה לחלק מתפישת הביטחון של המדינה, תוך שהיא מחליפה את הגישה ההיסטורית שניסח דוד בן־גוריון, שהתבססה על "התרעה, הרתעה, הכרעה".

ברמה האופרטיבית המשמעות היא מעבר מתפישה של "תמרון" לתפישת "התשה". על פי הטרמינולוגיה הצבאית, תמרון בהקשר זה הוא מהלך שמטרתו למוטט את המערכת הצבאית של האויב, והתשה היא מאמץ להשמיד חלקים גדולים מיכולות האויב, עד שיבקש להפסיק או עד שרובו יושמד. יכולותיו המעולות של חיל האוויר ועדיפותו המוחלטת על האויבים הרלוונטיים, יחד עם היכולת להשיג מודיעין נקודתי מעולה (מודיעין למטרות), הביאו להעדפתה המוחלטת של תקיפה מהאוויר. אך תקיפה מהאוויר של ארגונים המוטמעים באוכלוסייה, אינה יכולה להשמיד את יכולותיו של האויב, מה גם שהאויב אינו נכנע כל עוד נותרה בידו יכולת להזיק. המהלכים הקרקעיים במבצעים האחרונים נתפשו כמהלכים משלימים, שגם מטרתם היתה לגרום נזק ליריב, לא למוטטו. כך התנהלו ארבעת המבצעים מאז 2006, עד וכולל המבצע הנוכחי.

מאפיין נוסף של המבצעים ההרתעתיים הוא המדרוג שלהם. במבצע הכרעתי הצבא פועל ברצף להשגת המטרה, כאשר כל שלב אינו עומד בפני עצמו אלא הוא חלק מתוכנית כוללת. במבצע הרתעתי, כיוון שהכוונה היא להכאיב לאויב ולא למוטטו, יש לחפש את הנקודה שבה "מספיק כואב לו" כדי שיבקש להפסיק את הלחימה, ואפשר להניח כי יימנע ממנה לאורך זמן. לכן מבצע כזה בנוי משלבים, לא כמערכה כוללת. כל שלב עשוי להביא בפני עצמו את התוצאה המקווה והשלב הבא יופעל רק אם הקודם לא השיג את מטרתו.

כך היה במבצעים האחרונים: מתחילים באש מסיבית במשך כמה יממות, ומקווים שזה יספיק. אם ההרעשה הזאת לא השיגה את מטרתה, מוסיפים מבצע קרקעי בהיקף מצומצם, ואם יש צורך, מרחיבים את המבצע הקרקעי — עד להפסקת האש.

התפישה הזאת הובילה את מחשבתו של צה"ל ואת הכנותיו בשנים האחרונות. קיימות אמנם תוכניות ויכולות גם למבצעים הכרעתיים, אולם נראה כי הצבא והמדינה נרתעים מהם, ובפועל הם לא עומדים על הפרק, אלא מוצגים באופן קבוע כחלופה שלא נכון לבחור בה.

אל מול חמאס ניכר היום שגישת ההרתעה נכשלה. אין טעם כיום לבוא חשבון עם ההוגים והמתכננים, ייתכן בהחלט שבנסיבות אחרות היא היתה יעילה — למשל, בהינתן מהלך מדיני אפקטיבי — וייתכן שהיא עדיין יעילה מול חיזבאללה. אבל כיום צה"ל ומדינת ישראל נדרשים להיערך ברצינות להכרעת חמאס, אם לא בסבב הזה אז בסבב הבא. גם אם לא תיושם עכשיו, זו חייבת להיות התפישה הדומיננטית לקראת המלחמה הבאה, והיא צריכה לבוא לידי ביטוי הן בהכנות הצבא, הן בהכנתה המנטלית של האומה והן בשכנוע העולם המערבי שזה הדבר הנכון לעשותו.

באופן פרדוקסלי, לגישת ההכרעה יש ערך הרתעתי רב יותר משיש לגישת ההרתעה. האויב פחות מוטרד מהנזק שייגרם לו כל עוד ביכולתו להחזיק מעמד ולהמשיך להזיק לישראל, גישה המכונה "ניצחון באמצעות אי־הפסד". לתפישתו, הוא יוכל לשמר את יכולתו לשלוט על האוכלוסייה גם אם צבאו ייפגע, ויוכל אחר כך לשקם בהדרגה את יכולותיו הצבאיות. אם ייווצר איום אמין על מערכותיו הצבאיות והשלטוניות, ההרתעה תהיה אפקטיבית הרבה יותר.

השאלה אם נכון להפוך עכשיו את מבצע "צוק איתן" למלחמת הכרעה, מורכבת. אינני בטוח שבמציאות הנוכחית זהו הדבר הנכון לעשותו, ואינני רוצה ויכול להחליף את הערכת המצב של מקבלי ההחלטות. מה שבטוח הוא, שצה"ל חייב להיערך לכך כבר עתה. המשמעות המעשית היא גיוס של עוד עשרות אלפי אנשי מילואים והכנתם לקרב, והכנת הציבור והעולם, לאפשרות של מהלך כזה.

הכותב הוא אלוף־משנה (מיל'), לשעבר ראש מחלקת תכנון מבצעים בצה"ל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ