שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דימיטרי שומסקי
דימיטרי שומסקי

בזמן האחרון, ובמובהק בימי "צוק איתן", נוטים אנשים בקרב מה שנותר מהשמאל הישראלי להשוות, במרומז או במפורש, בין הפלסטינים ליהודים בגלות. אולי הם מניחים, כי אם ייזכרו היהודים הישראלים בדיכוי, ברדיפות ובמעשי טבח שהיו מנת חלקם של היהודים בגלות, יגלו מעט אמפתיה לקורבנות הכיבוש הישראלי.

אבל ההשוואה הזאת אינה אמינה, כיוון שלמעט מקרים יוצאים מן הכלל, לא נקטו היהודים בגלות פעולות אלימות קיצוניות נגד משעבדיהם. לא כן התנועה הלאומית הפלסטינית, המנהלת מאבק אלים נגד הכיבוש, שגובה לא אחת קורבנות חפים מפשע בצד הישראלי.

זאת ועוד: דווקא הנטייה לדמיין את הפלסטינים כיהודים בגלות מזיקה במידה רבה לתופעה המשונה הידועה בשם "תהליך השלום". כידוע, גם המתונים שבקרב ההנהגה הפלסטינית אינם מוכנים לוותר לא על הדרישה שישראל תחזור לגבולות מאי 67', ולא על פתרון מוסכם לבעיית הפליטים. והנה, אותם יהודים ישראלים שטרם שכחו את מר גורלם של יהודי הגלות, מתפעלים מרוחב לבם, בהיותם מוכנים לתת לפלסטינים שתי מדינות ולא אחת — הראשונה בין ג'נין לרמאללה, השנייה בין בית חאנון לרפיח — ולבסוף מצקצקים בלשונם: לו מישהו היה מציע בזמנו ליהודים באחת מארצות הגולה הצעה כזאת, הם ודאי היו אסירי תודה ונאחזים בה בשתי ידיים. אבל הפלסטינים האלה — בריות כפויות טובה. לא נעשה אתם שלום!

אם בכל זאת מבקשים לערוך הקבלה בין הפלסטינים ליהודים, יהיה זה נכון יותר להשוות את הפלסטינים ליהודי הארץ לפני הגלות, ולהעמיד את התנגדות הפלסטינים לכיבוש, לרבות פעולות הטרור שלהם, בשורה אחת, למשל, עם מרידות היהודים בכיבוש הרומי.

אמנם אין ברשותנו מידע ודאי לגבי היקפו ועוצמתו של מרד בר כוכבא, אך לפחות על פי מה שנשתמר בזיכרון ההיסטורי, מותר להניח כי התנגדותם של היהודים המקומיים לכובשים הרומים היתה עיקשת, אלימה ורצחנית. לא מן הנמנע, שבעיני הרומים היא נתפשה כמעשי טרור מתועבים. כדי להשלים את ההשוואה אפשר להזכיר את סיפור מצדה משלהי המרד הגדול. בכל הנוגע להיבטים של התאבדות קולקטיבית, אפשר למצוא לא מעט מן המשותף בין חמאס בעזה לקנאותם של הסיקריקים במצדה.

אינני סבור שהשוואה בין הפלסטינים בימינו ליהודי ארץ ישראל בימי המרד הגדול ומרד כוכבא תגרום למי מן הישראלים לגלות הבנה למעשי הטרור של החמאס, וגם אין סיבה לכך. יש להוקיע את הטרור הרצחני של חמאס נגד ישראל, כפי שאפשר לתעב את הטרור הרצחני של הקנאים היהודים. ואולם, אם נחדל לראות בפלסטינים בני דמותם של יהודי הגולה מחוסרי המולדת, ונראה אותם כפי שהם — עם המושרש במולדתו כמו יהודי הארץ בימי בית שני — אולי נוכל להעריך את גודל הוויתור של הפלסטינים המתונים, הנכונים להסתפק רק בחלק מארצם. ייתכן שאז גם נפתח את לבנו ליוזמה הסעודית, למשל, שדומה כי לאחר שעקיבא אלדר פרש מעבודתו ב"הארץ" אף קוראי עיתון זה שכחו על דבר קיומה.

אמנם יש סכנה שההשוואה בין פלסטינים ליהודי ארץ ישראל בתקופה הרומית עלולה לגרום לנו להישאב לתפקיד הרומים, ולעולל לפלסטינים את שמסופר שעוללו הללו ליהודים, אך במקרה זה אנו עלולים לאבד כליל את זהותנו היהודית. לא חבל? לא רק בגלל הזהות, אלא גם ובעיקר, בגלל המהות. שהרי כולנו זוכרים מה עלה בסופו של דבר בגורלם של הרומים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ