שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מורן שריר
מורן שריר
מורן שריר
מורן שריר

"המגזין", ערוץ 10, שבת, 20:00

המלחמה נגמרה, לבינתיים. ניר דבורי יצא להתאוורר והאלוף (מיל') צ'ייני אופסן בימ"ח. עכשיו, אחרי שהכל רגוע ושקט והכלניות פורחות, הגיע הברוך האמיתי: עכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם כל הרעל שצף בחודש האחרון; עם האלימות, חוסר הסובלנות והדמוקרטיה המובסת. נכנסנו למערכה שבין המלחמות.

חדשות מוצ"ש של ערוץ 10 הקדישו זמן ניכר לחברה הישראלית ביום שאחרי. הכתבה של ינון מילס, למשל, השוותה בין "הימין הקיצוני" ל"שמאל הקיצוני" בזמן המלחמה. הכתבה הציגה שני מחנות לא סובלניים, שאין ביניהם שום פתח לדיאלוג או לחיים משותפים אבל כן יש דימיון רב. "ימי הלחימה שמו דגש על הקטבים, עד שאפשר אולי לחשוב שמעולם לא היה כאן אמצע", אמר מילס. "אבל יש כאן אמצע ובשביל לשרטט אותו צריך אולי ללכת לקצוות" (צפו בקטע מהכתבה).

בדרך לאמצע, כאמור, מילס הלך לקצוות. הוא הלך בזהירות. הוא הראה הפגנות יצריות של ימין מול הפגנות זועמות של שמאל; הוא הציג סיסמאות קיצון (מימין: "יהודי זה נשמה, שמאלני זה בן זונה"; משמאל: "די לרצח ילדים, צאו מיד מהשטחים"); הוא הלך לפגוש דמות "קיצונית" בכל מחנה (מימין: ברוך מרזל; משמאל: ג'ף הלפר); וגם הציג פעילים מתונים מכל צד שייצגו, על פי הכתבה, איזה אידאל שקול ושפוי למחלוקת פוליטית (מימין: בצלאל סמוטריץ' מהמטה לחוסן לאומי; משמאל: יובל רחמים מפורום משפחות שכולות ישראליות ופלסטיניות).

הכתבה של מילס עשתה מאמץ עילאי לקבוע סימטריה בין הימין לשמאל. כל הכלים שעומדים ברשותו של כתב - העריכה, הציטוטים, הקריינות, קטעי הארכיון - התייצבו כדי ליצור את התמונה הזאת. מילס הכריז על הסטריאוטיפ המזוהה עם כל מחנה (הימין אלים, השמאל בוגדני) ומיד אישש אותו (מימין: יונה אברושמי ויגאל עמיר; משמאל: מרדכי ואנונו וטלי פחימה). הוא גם התעמת עם המרואיינים שלו – תקף את מרזל על כך שהוא דוגל באלימות ולחץ את הלפר להודות שתמיכה בחרם על ישראל היא בגידה. הסימטריה היתה מושלמת – קחו כל דקה בכתבה ותמצאו אותה מאוזנת כמו לוליין על חוט דנטלי.

כמו בספר של פאולו קואלו, ינון מילס יצא למסע רחב יריעה ובסוף גילה שהתשובה תמיד היתה מצויה בתוכו (לצפייה בכתבה המלאה). מילס נסע לחברון, לגדר ההפרדה ולרחבת הסינמטק כדי למצוא את האמצע המושלם בין ימין לשמאל ובסוף מצא שהוא עצמו האמצע. הוא תיפקד בכתבה כמעין קו פרשת מים עיתונאי, כשמימינו ומשמאלו תהומות. האם באמת יש סימטריה בישראל בין העוצמה, החופש והסובלנות שלהם זוכים הימין והשמאל? הכתבה היתה כל כך מושקעת בניסיון לבסס את האמירה הזאת, עד שכמעט השתכנעתי שכן.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ