בזכות אותו סיכול - דעות - הארץ

בזכות אותו סיכול

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצמרת הביטחונית נתכנסה בלשכתו של הנציב העליון הרולד מקמייקל. היו שם מפקד הצבא הבריטי בפלשתינה, מפקד המשטרה, וכמובן גם ראש ה-CID.

לנוכחים היה ברור זה כבר כי הגיעה השעה לעשות מעשה. הטרור גבר, הדם נשפך, וגם בלונדון נתעקמו הקלסתרים. צריך להכות. באותו יום גם הגיע סוף סוף המידע המודיעיני המבוקש; כתובת המסתור של הגרוע שבראשי הטרור.

הדיון היה קצר. הפור נפל. הנציב העליון הניד ראשו לאישור, והכוחות יצאו לבצע.

קצין הבילוש ג'פרי מורטון ואנשיו הקיפו את הבית הקטן ברחוב מזרחי 8ב' בשכונת פלורנטין שבתל אביב. מורטון השקיף אל הקומה העליונה, וכל חושיו לחשו לו כי הפעם לא יימלט טרפו מידו. המידע המודיעיני כנראה נכון.

ריח מחליא של מוות עמד באוויר.

הבלשים עלו בלאט. הם לא טרחו להקיש בדלת. חבטה עזה, והדלת נעקרה ממקומה. הכוחות פרצו פנימה, אקדחיהם שלופים. בעלת הבית קפאה מולם בעיניים קרועות. מבטו של מורטון ריפרף במקצועיות על פני החדר, ונתעכב על דלתות ארון הבגדים.

"את מוכנה בבקשה לעזוב את החדר, גבירתי...", אמר מורטון לבעלת הבית בנימוס צונן. היא יצאה. קני האקדחים הופנו אל הארון.

"צא בבקשה בידיים מורמות, מיסטר שטרן", סינן האינספקטור לעבר הארון. מן הארון הגיח אברהם יאיר שטרן, מנהיג הלח"י.

"סוף סוף נפגשים", סנט בו מורטון, "בוודאי תנסה להימלט עכשיו, לא כן מר שטרן?"

ועוד בטרם הבין מנהיג הלח"י את פשר השאלה המשונה, הרים מורטון את אקדחו וירה בשטרן פעמיים. אחד בראש ואחד בלב.

מפקד הלח"י לא פלט אנחה, ומת.

זה היה בכ"ה בשבט תש"ב, 12.2.1942.

ההודעה הרשמית של שלטונות הכיבוש הבריטי סיפרה על לכידתו של הטרוריסט המסוכן שעמד בראש "כנופיית שטרן". במהלך הפעולה, כך ההודעה, ניסה שטרן להימלט ונורה למוות.

בלילה ההוא נדדה שנת מורטון. רצח בדם קר היה קשה אף על עצביו של האיש הנוקשה הזה.

"לוּ רק היה לי מזל"ט", הוא מילמל לעצמו בחשיכה, "או מסוק, או אף־16... וכמה חבל שטרם המציאו את טילי הלייזר הנבונים... הייתי יכול לעשות את כל העבודה שלי מתוך המסוק או מהמשרד, והייתי ישן עכשיו כמו תינוק".

אכן, קשים היו חייו של קלגס־כיבוש לפני 72 שנה.

מורטון המשיך להתפתל על משכבו, מבקש מרגוע לנפשו. "אסור לי לשכוח שהאיש הזה היה מעורב בפעולות טרור מזעזעות; פצצות בשווקים, ירי על עוברי אורח, שוד־בנקים, ואפילו רצח כמה מבני עמו־הוא", מילמל הבלש לעצמו, "וגם אין ספק כי בעת שמצא את מותו, היה שטרן עסוק בתכנון מעשי טרור נוספים. לכן טוב שסיכלתי אותו באופן כה ממוקד. זה ללא ספק היה מעשה נאצל של הגנה עצמית".

סוף סוף שקע האינספקטור בשינה טרופה.

הימים שלאחר הסיכול הרגיעו את מורטון לחלוטין. הם הוכיחו לו עד כמה יעילה ומבורכת היתה פעולתו: כבר למחרת רצח שטרן התפרק לח"י לחלוטין, אנשיו הסגירו עצמם למשטרה ונפוצו לכל עבר. גם האצ"ל וההגנה מיהרו למסור את נשקם לבולשת, ואנשיהם נשבעו אמונים לכתר הבריטי. בתוך חודש נסגרו כל מוסדות היישוב, העם היהודי ויתר על שאיפתו למדינה עצמאית, וגם מלות "התקווה" שונו בהתאם: "התקווה בת שנות אלפיים, להיות קולוניה בארצנו, ארץ־אָלְבִּיוֹן וירושלים".

נו, וההמשך ידוע: בזכות אותו סיכול ממוקד ונבון ברחוב מזרחי 8ב', ממשיך המנדט הבריטי למשול על פלשתינה־א"י, עד עצם היום הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ