האם יוג'יני בושאר בת ה–20 תהפוך לכוכבת הבאה של ענף הטניס העולמי - סוף שבוע - הארץ

האם יוג'יני בושאר בת ה–20 תהפוך לכוכבת הבאה של ענף הטניס העולמי

יוג'יני בושאר הקנדית מפחדת מההשוואה לשראפובה ושועטת קדימה לכיבוש המקום הראשון בדירוג הטניס העולמי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

5 באוגוסט, השמש החלה לשקוע ויוג'יני בושאר, הטניסאית המדורגת במקום השמיני בעולם, עלתה למגרש בגביע רוג'רס במונטריאול. הקהל קם על רגליו מיד ושאג. בושאר, שגדלה במרחק קילומטרים ספורים מהאצטדיון, ניגשה לכיסאה, עיניה כבושות בקרקע. היא הניחה את תיק הטניס שלה ולקחה בידה את המחבט, בעוד הקהל ממשיך למחוא כפיים, להריע ולשרוק. היא פרשה מגבת על מושב הכיסא ופרשה מגבת נוספת על גבו, והתשואות לא פסקו. לבסוף, כשהיה ברור שבושאר אינה מתכוונת להתייחס לקהל המתלהב ולוּ בנפנוף, התיישבו הצופים וקולם דעך לזמזום הרגיל שלפני משחק. הריכוז של בושאר, שזיכה אותה בשבחיהם של פרשנים בשפות אינספור, היה אחת הסיבות לכך שהצופים גדשו את האצטדיון במשחק הסיבוב השני. יש סיכוי שהיא תחייך, אם תזכה.

יוג'יני בושאר בחצי גמר ווימבלדון הקיץ. מעריצה את ג'סטין ביבר ואוהבת מזון תינוקות. צילום: איי.פי

השנה מסתמנת בושאר כמי שעשויה לתפוס מקום בשורות הראשונות של הטניס. כמה מהשחקניות המובילות כיום — סרינה וויליאמס, לי נה — נכנסו לשנות ה–30 לחייהן, ומפעם לפעם אותות הגיל ניכרים בהן בפציעות או במשחק לא עקבי; חובבי המשחק להוטים לאתר את הדור הבא של הכוכבות. בושאר, שאוהבת לתפוס את הכדור בדרכו מעלה, שתוקפת מתוך קווי המגרש, שמקבלת את הניצחונות בשלווה כמשהו שהיא ראויה לו, ממוקמת קרוב לצמרת הרשימה. מרטינה נברטילובה אמרה לי שבעיניה בושאר היא "אחת מקומץ שחקניות שיש להן פוטנציאל להגיע למקום הראשון". כריס אוורט מעידה על עצמה שהיא "מאמינה בג'יני" ואומרת עליה שהיא "חזקה כמו פלדה". בושאר הפגינה את העוצמה הזאת ברבע הגמר של אליפות אוסטרליה הפתוחה, כשהפסידה במערכה הראשונה לאנה איוונוביץ', שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם; בושאר שיחקה בעוז ובנחישות עד שזכתה במשחק (היא הפסידה ללי נה בחצי הגמר). עוצמתה ניכרה שוב כעבור כמה חודשים באליפות צרפת הפתוחה, שגם בה הצליחה להגיע לחצי הגמר. לאחרונה, בווימבלדון, היא פילסה לה דרך אל הגמר מבלי להפסיד ולו במערכה אחת, והתמודדה בשלווה עם סדרה של חילופי כדורים צמודים במשחק חצי הגמר נגד סימונה האלפ, שהיתה אז מדורגת במקום השלישי בעולם. במשחק על האליפות היא הפסידה 3–6, 0–6 לפטרה קוויטובה, אבל אפילו אז שיבחו הפרשנים את הבגרות שלה: היא לא נראתה מתרשמת מדי מהעובדה שהגיעה כה רחוק ורק גילתה נחישות להשתפר. "יש לי מוטיבציה גדולה לזכות בגרנד סלאם", אמרה לכתבים. "אני חולמת על זה כל חיי. אני מרגישה שאני מתקדמת בכיוון הנכון".

בושאר אחרי ההפסד בגמר ווימבלדון השנה. "אני לא יודעת אם אני ראויה לכל האהבה שלכם היום", אמרה בושאר לקהל. צילום: איי.פי

המשחק של בושאר בגביע רוג'רס, אחד מחמשת הטורנירים הצפון־אמריקאיים המובילים לאליפות ארצות הברית הפתוחה, היה הראשון שלה מאז ווימבלדון. במונטריאול, עיר הולדתה, קיבל אותה הקהל בתערובת של גאווה לאומית והתאהבות רומנטית. המקום נראה באותו יום כמו ספר מחזור שיש בו רק תלמידה־כוכבת אחת. חבורה של גברים אוסטרלים צעירים (ואשה אחת) שכתבו ודיקלמו קטעי עידוד לבושאר באליפות אוסטרליה הפתוחה טסו למונטריאול לראות אותה משחקת; הם הסתובבו באצטדיון בחולצות טי ועליהן הכתובת "הצבא של ג'יני" והצטלמו עם המעריצים, שמספרם הולך וגדל. במכירה פומבית נמכרו תצלומים חתומים של בושאר במחיר גבוה פי שניים ממחיר המחבט של סרינה וויליאמס.

על המגרש, בושאר החלה להתחמם עם יריבתה, אמריקאית ושמה שלבי רוג'רס. בושאר היתה לבושה ורוד, מנעלי הספורט ועד המצחייה; רוג'רס, שדורגה במקום ה–113, היתה לבושה בשחור, כאילו אימצה בספורטיביות את תפקידה באותו יום, תפקיד האנטי־גיבורה. בושאר זכתה בהטלת המטבע וניגשה אל קו הבסיס, להגיש. מלמולי הקהל דעכו ובאצטדיון הושלך הס.

מלכת הסלפי

בושאר היא שחקנית שנמצאת על הסף. כבר חודשים טוענים שהיא צפויה לזכות בתחרויות גרנד סלאם, אבל היא עדיין לא קיימה את ההבטחה הזאת. היא עדיין לא מפורסמת מחוץ לחוגי הטניס, חוץ מאשר בקנדה, שם היא הפרזנטורית של קוקה קולה בחוזה של מיליוני דולרים רבים, ומוּכרת בכל מקום. המגזין "Elle" קוויבק הדפיס את תמונתה של בושאר בשער גיליון אוגוסט, שערה הבהיר נופל על פניה בקצוות סתורים. אבל המגזין גם פירסם בטעות בכתבה שני תצלומים קטנים של מריה שרפובה, עוד בלונדינית גבוהה, דבר ש"קצת הרג את הבאזז" לבושאר. היא לא מקבלת את העניין כמחמאה, אלא נרתעת מהרמיזה שהיא עשויה להיות השרפובה הבאה. "אני לא רוצה להיות הגרסה הבאה של מישהי אחרת", אמרה. "אני רוצה להיות הגרסה הראשונה שלי".

כשמדמים את בושאר לשרפובה, בדרך כלל מדברים על הפוטנציאל השיווקי העצום שלה ולא על החבטות שלה. היופי, כמו הטניס, הוא משחק של מילימטרים, ויופיה של בושאר הוא מהסוג המנצח: גובהה 177.8 סנטימטרים, שיניה ואפה ישרים, והיא זכתה בכינוי "מלכת הסֶלפי" בטוויטר (#selfiequeen) בשל התמונות הזוהרות שהיא מעלה לאתר. אבל היא גם שחקנית שמשחקה מזכה אותה במידה מסוימת של תשומת לב מצד מעריצים, מפרסמים ואפילו התאחדות הטניס לנשים, שקידמה אותה באינטנסיביות. מרגע שהטניס לנשים נהפך למשחק כוח, השחקניות צפויות להגיע לשיאן רק באמצע שנות ה–20 לחייהן; בושאר, שבפברואר מלאו לה 20 שנה, ראויה לתשומת לב — ולו בשל הפוטנציאל שלה לשנים הבאות.

בושאר במשחק חצי הגמר נגד מריה שרפובה ברולאן גרוס השנה. הסוכן של שרפובה התעניין בהחתמתהצילום: רויטרס

בושאר אינה מצטיינת בחבטת כף יד כמו שטפי גראף, ואין לה ההגשה החזקה של סרינה וויליאמס; הנשק יקר הערך שלה, כך אמרה לי פאם שרייבר, כוכבת טניס לשעבר וכיום מגישת טלוויזיה, הוא היציבות, נכס חשוב בענף ספורט הנתון כל כך לחבלה עצמית פסיכולוגית. "אין במשחק שלה שום דבר שהיה יכול להפחיד אותי — אלא אם כן מצרפים את כל הכישורים שלה לקשיחות המנטלית שלה, להופעה שלה על המגרש, לשליטה שלה ברגשותיה", אומרת שרייבר. ניק סביאנו, המאמן שלה, מדגיש תמיד את המתינות: אסור להתייחס ברצינות רבה מדי לניצחונות, אסור להתייחס ברצינות רבה מדי להפסדים. ההתמדה היא הכל. "החבטות הטובות ביותר שלה", אוהב סביאנו לומר, "הן חבטת כף היד, חבטת היעף, חבטת ההגשה וחבטת גב היד".

בווימבלדון, אחרי שזכתה בנקודה האחרונה בחצי הגמר נגד האלפ, היא הניפה את ידיה בצורת V לרגע קצר מאוד ומיד הורידה אותן, ללא חיוך, כאילו ממילא כבר חשפה יותר מדי. אפילו במשחק הגמר נגד קוויטובה, אלופה לשעבר, ששיחקה את אחד המשחקים הטובים ביותר בקריירה שלה, בושאר נראתה רגועה למדי בין הנקודות, בעודה מתאמצת לענות לחבטות שאיתגרו את המהירות שלה. היה ברור שהיא מכוונת גבוה יותר. "אני לא יודעת אם אני ראויה לכל האהבה שלכם היום", אמרה בושאר לקהל בווימלבדון, שהעדיף אותה בבירור, "אבל אני ממש מעריכה אותה".

מריה שרפובה צילום: איי.פי

כעבור 45 דקות היא התייפחה בזרועות אמה, ג'ולי לקלר. "זה היה הפסד קשה", אמרה לקלר. "ואלה גם היו שבועיים אמוציונליים מאוד". למחרת חזרו השתיים למונטריאול, לדירה שהן מתגוררות בה יחד (הוריה של בושאר גרושים). חודשים של תחרות ברמות הגבוהות ביותר התישו את בושאר פיזית — היא היתה צריכה להתאושש מפציעה קטנה בברך — ומנטלית. בהמלצתו של סביאנו היא יצאה להפסקה מטניס והקפידה שלא לעשות כמעט כלום. היא נימנמה לפני ארוחת הצהריים ונימנמה שוב אחרי ארוחת הצהריים, ואולי דחסה תנומה קלה בזמן עיסוי. "קורה לכם שיש לפניכם חמש קערות של קורנפלקס ואתם לא שמים לב?" צייצה בטוויטר. היא אכלה בצק עוגיות לא אפוי עם אחיה, וויליאם, בן 15, ושיחקה במשחקי וידיאו. לבסוף, אחרי כשבועיים, יצאה בושאר לקניות עם כמה חברות במונטריאול ונכנסה לחנות ספורט, ושם נתקלה בשידור טלוויזיוני של טורניר נשים קטן. בעוד חברותיה מודדות מכנסי טייטס, בושאר ישבה על הספה מרותקת. "זה היה טורניר מקומי, הבנות ששיחקו היו ברמה נמוכה", מספרת בושאר. "אבל הייתי מוקסמת. הרגשתי, וואו — אני ממש מתגעגעת לטניס!"

בתוך כמה ימים היא כבר היתה באימונים בפלורידה, בחום של 32 מעלות. מבחינה פיזית היא היתה זקוקה להפסקה, אך היא וסביאנו ידעו שלא נותר זמן רב עד גביע רוג'רס. סביאנו, בן 59, מנהל ב–12 השנים האחרונות אקדמיה לספורט בפרברי העיר פורט לודרדייל. עורו אפוי תמידית בגוון שזוף כהה, וקמטיו העמוקים חרוצים כקרניים מזוויות עיניו. כדי להתגונן מפני השמש הוא חובש כובע ספארי בצבע בז' עם רצועה המידלדלת תחת סנטרו, ולפעמים הוא צועד סביב המגרש בעוד בושאר משחקת, אורב לטעויות — אצבע סוררת באחיזה בזמן ההגשה, ירך שאינה מתכופפת נמוך די הצורך לתנופה מרבית. בהפסקת השתייה, בעוד בושאר יושבת על ספסל ובוהה קדימה, והזיעה נקווית מתחתיה, סביאנו עמד במרחק כמה סנטימטרים ממנה ובחן אותה בשתיקה, גוחן מעט קדימה, ידיו על מותניו. המבט על פניו רימז שהוא נחוש לפצח אותה, כאילו היא מכשיר שזקוק לכוונון זהיר — מכשיר עוצמתי, שברירי, יקר ערך, לא מכוון.

בזמן האימון, מצב הרוח של בושאר מקדיר בנקודות מסוימות. היא לא מרוצה ממשחקה, והיא תולה את האשמה בכך, בין השאר, בשותפתה החובטת, שלטענתה אינה משדרת אנרגיה חיובית. בסופו של דבר היא קולטת שזאת לא תגובה יאה לאלופה; הריכוז שלה צריך להיות חזק דיו לשאת הסחות דעת. "אני צריכה להתייחס לאימון כאילו זה משחק", אמרה למאמן. פניו של סביאנו אורו. זו בדיוק צורת החשיבה שהוא מנסה תמיד לעזור לה להטמיע.

מערכת היחסים בין סביאנו ובושאר היא קשר מקצועי מהיציבים בתחום. הוא החל לעבוד איתה כשהיתה בת 12. גם כשבושאר התאמנה בקנדה, מגיל 15 עד 17, היא טסה לעתים קרובות לפלורידה כדי להתייעץ איתו. במרוצת השנים הוא נהפך "כמעט לאבא שני" עבורה, מספרת לקלר — ובושאר מעריכה מאוד את עצותיו, גם בגיל שבו רוב הצעירים מתחילים לחתור לעצמאות. מפעם לפעם נותנת ההתבגרות שלה את אותותיה בקשר ביניהם. באליפות צרפת הפתוחה, המצלמות לכדו את בושאר וסביאנו בוויכוח על מגרש אימונים. "אז בעצם אסור לי להגיד מה דעתי?" שאלה בושאר בנימה חצופה למדי. "לא, לא ככה", השיב סביאנו. בושאר חבטה בכדור בכוח כה רב עד שהוא נחת באזור דוכני האוכל.

בפלורידה היום התחיל בוויכוח אחר; סביאנו נופף באצבעו אל מגרש האספלט ונאם באוזני בושאר. זו הציצה אליו מתחת למצחייה שלה ומפעם לפעם הסבה את מבטה. בושאר רצתה להתאמן עוד יום בפלורידה. סביאנו חשב שהיא ואמה כבר סיכמו שיחזרו למחרת למונטריאול כדי שתוכל להתחיל לשחק משחקי אימון נגד שחקניות ברמה שלה, שרובן כבר היו שם מן הסתם. בשלב מסוים חיפשה בושאר תמיכה מאמה. "זו לא אני", אמרה לקלר.

ההחלטה לא נראתה גורלית במיוחד, אבל סביאנו מרבה לדבר על ההשפעה של החלטות קטנות, על כך שאפילו יתרון של 1% יכול להכריע משחק לכאן או לכאן, בייחוד מאחר שההבדלים בין שחקניות בכירות הם מזעריים כל כך. אותו 1% הוא הסיבה לכך שהמאמן של בושאר, סקוט בירנס, תמיד נושא בעצמו את תיק הטניס שלה, כדי שלא תתעייף בשום צורה לפני משחק, ולכן הצוות מתכנן איך תתמודד בושאר עם הסיטואציה במקרה שאוסף הכדורים של היריבה ימהר יותר לסוכך עליה בשמשייה. נחיתות של 1% עלולה לעלות בנקודה אחת, ונקודה אחת, ברגע הלא נכון, עלולה להכריע משחקון; משחקון אחד עלול להפוך שמץ של חוסר ביטחון לסערה נפשית.

אחרי האימון אכלה בושאר ב"הול פוד מארקט" עם סביאנו, כדי לדון בצורה רגועה יותר בשאלה מתי תצא למונטריאול. כשחזרה היה מצב רוחה משופר בבירור. היא התקלחה והחליפה את הטי־שירט חסרת השרוולים של נייק — "one hot drop shot" — לבגדי אימונים אחרים, גם הם ורודים.

במגרש בושאר ידועה בסגנון המשחק האגרסיבי שלה, כמעט חסר סבלנות; גם באימון היא יוצרת שדה כוח רב־עוצמה. אין כמעט מקום להערות אגב, להסתייגויות מהירות או לניסיונות להתבדח. אבל מחוץ למגרש היא נעימה וידידותית, ומזכירה תלמידה טובה וקומוניקטיבית, שיש בה שילוב של כנות עם רצון להיות בסדר בכל עת. במצבי הקיצון שלה היא הזכירה לי בובה שהיתה לי פעם: בצדה האחד היא היתה האשה הביונית, אימתנית ובלתי מתפשרת, אך ראשה הסתובב ב–180 מעלות ואז נגלתה לינדזי וגנר, השחקנית היפה והחביבה שגילמה אותה.

במשרד במגרש הטניס סנרייז, בושאר מספרת על שביתת הנשק שהיא והמאמן שלה הגיעו אליה. "הוא מכבד לגמרי את דעתי אם אני מסבירה את עצמי ונותנת לו נימוקים טובים ואמיתיים. אני רוצה עוד יום כאן, אבל בהתחלה לא ממש אמרתי למה. פשוט באימונים (בקנדה) יהיו המון אנשים — מצלמות ועיתונאים — ואני מעדיפה לעשות את זה לבד, בסוד. אף אחד לא יודע את הסודות שלנו. הייתי רוצה שזה יישאר ככה".

מרגע שבושאר הגיעה למגרש במונטריאול להתמודדות שלה עם רוג'רס, האירוע לבש אווירה מוזרה, כמו בחלום. כמה שעות קודם לכן נפל החשמל באצטדיון, והפנסים לא פעלו, לוח התוצאות היה כבוי, לא היה מיקרופון לשופט. בשבע בערב האור הטבעי התעמעם במידה שהחלה להדאיג את בושאר; היא אוהבת להחזיר את הכדור מוקדם, כשהוא עדיין מתרומם, והיא לא היתה בטוחה שתוכל לבצע את הכוונונים המהירים והאינסטינקטיביים כשראייתה לוקה בחסר, ולוּ במעט.

ללא מיקרופון, קריאות השופט היו שקטות יותר מהרגיל ונדמה שרמת השמיעה שלה ירדה באופן כללי, כך שרעשים אחרים התעמעמו באופן מדאיג: נהמת הקהל היתה עמומה; אפילו ניתור הכדור לא נתן לה את המשוב הרגיל שהיא מסתמכת עליו. "הרגשתי חצי־חירשת", אמרה אחר כך.

היא הגישה את הכדור, ואחרי כמה חבטות טובות שלחה כדור שנראה כמו ווינר — אך הפליג רחוק מדי. היא זכתה בנקודה, ואחר כך הפסידה את שתי הנקודות הבאות. פתאום רוג'רס, המדורגת 113, היתה זקוקה לנקודה אחת בלבד כדי לשבור משחקון הגשה של בושאר לעיני 11,000 מעריצים. בושאר היטיבה את המצחייה לראשה; לעתים קרובות היא מטלטלת אותה כמו כדי לייצב משהו בראש. בושאר הגישה לגב היד של רוג'רס, אבל החבטה הבאה שלה יצאה החוצה. בושאר נשאה את מבטה אל סביאנו, שישב בתא במגרש. זה היה רק המשחקון הראשון, אבל היא נראתה מוטרדת. היא סובבה בעצבנות את המחבט שלה וכירכמה את פניה.

גם במשחקון הבא לא היה שיפור: שתי חבטות שלה פגעו ברשת, אחרת הוטחה בקיר האחורי. בתוך כמה רגעים היתה התוצאה 0–40. היא שלחה מבט נוסף אל סביאנו, בהבעה שאמרה: "מה? מה אתה רוצה ממני?" ואז נגמר המשחקון, והיא מצאה את עצמה בפיגור 0–2 ואחר כך 0–3. בושאר החלה לחבוט בכדורים כמעט כלאחר יד, ואפילו לא טרחה להשיב לכמה מהכדורים. "איזו הידרדרות — מה קורה?" שאל מישהו בשורה החמישית את שכנו. "יותר מדי לחץ", השיב האיש.

בתחרויות שאינן גרנד סלאם, לנשים מותר להתייעץ עם המאמן שלהן במגרש פעם אחת בכל מערכה. בפיגור 0–5, בהחלפת הצדדים, בושאר קראה לסביאנו אליה. "אני רוצה לצאת מהמגרש", אמרה לו, והסתירה את פניה במגבת.

זו לא היתה הפעם הראשונה שסביאנו רואה אותה משחקת גרוע בתחרות: בושאר כבר הפסידה במשחק הפותח שלה שש פעמים השנה. זו גם לא היתה הפעם הראשונה שהיא הפגינה תנודתיות רגשית. רק שנה קודם לכן, בגביע רוג'רס, כשהפסידה בסיבוב השני, היא השליכה את המחבט שלה בעוצמה כזאת שהוא ניתר חזרה וכמעט פגע בפניה. למרות השבחים הרבים שחולקים לעוצמה המנטלית שלה, עדיין היא לפעמים נשברת במצבי לחץ.

סביאנו, שהיה מחובר למיקרופון של ערוץ הטניס, כפי שנהוג שמאמנים עושים בזמן התדרוך, דיבר אל בושאר בנימה הזהירה והעדינה של איש מקצוע מיומן מתחום הטיפול בילדים. "אני מבין", אמר. "אני מבין — את קצת מוצפת לרגע — זה בסדר גמור". הידיעה שסביאנו אינו כועס, אמרה לי בושאר אחר כך, עזרה לה להירגע לקראת המערכה הבאה. "הרגשתי, או מיי גוד, הוא בטח מאוכזב ממני, הוא מרגיש שהייתי יכולה להיות הרבה יותר טובה", אמרה. סביאנו הזכיר לה שמערכה אינה משחק שלם. הוא ניסה לעזור לה להתרכז: "תתמקדי בלפגוע בכל כדור. את מבינה למה אני מתכוון? תחשבי על כאן ועכשיו, על המשחקון הזה, על הנקודה הזאת". סביאנו חזר לתאו. "המשחק הזה יעבור מהר". בושאר הפסידה במערכה הראשונה 0–6.

לבושאר יש אחות תאומה לא זהה, ביאטריס, שנדמה שאין בינה לבין אחותה קווי דמיון פרט לרעמה פוטוגנית של שיער בלונדיני. ביאטריס אוהבת הפלגה בסירות, בירות, ביקיני; בחשבון האינסטגרם שלה היא נראית לעתים קרובות נהנית מכל השלושה גם יחד. כשבושאר נחטפה להתראיין במהלך גביע רוג'רס, ביאטריס נשארה לפטפט עם צעירי "הצבא של ג'יני", ויעצה להם היכן אפשר להשיג כוסית משקה בשני דולרים. טניס הוא המומחיות של אחותה, אבל גם לביאטריס יש מומחיות: "חיי הלילה".

"הבנות האלה נולדו בהפרש של שש דקות, הן ישנו במיטה אחת בחצי השנה הראשונה לחייהן והיה להן אותו סדר יום, הכל היה אותו דבר", מספרת לקלר. אבל מגיל צעיר ג'יני גילתה נטייה להציב לעצמה יעדים ולכבוש אותם. היא הפסיקה לשחק בבובות בגיל צעיר מאוד, מספרת לקלר: "היא כאילו תפסה, מה הטעם בזה?" ג'יני היתה מוכרחה לקבל 100 בכל בחינה במתמטיקה, ובקיץ בין כיתה ג' וד' היא בלעה באופן שיטתי כל ספר של ננסי דרו שהצליחה להשיג, ועצרה רק אחרי שקראה 50. אפילו סגנון כתיבת האס.אם.אסים של הבנות שונה, אומרת לקלר: הטקסטים של ג'יני תמיד קצרים וענייניים; ואילו כל מסרון של ביאטריס מסתיים ב"שלושה סימני קריאה ובפרצופונים האלה, שני לבבות, אולי כמה פרחים".

בושאר, אתלטית אך לא ילדת פלא, ניצלה את יתרון הנחישות המוּלדת שלה ואת נכונות הוריה להיענות לה. הם הוציאו אותה מבית הספר ב–13:30 לשיעורים פרטיים ותיכננו את החופשות המשפחתיות סביב הטורנירים. ללקלר יש עוד שני ילדים צעירים יותר, וויליאם ושרלוט, אבל חלק ניכר מהשבוע עבר עליה בהסעה של ג'יני לשיעורי טניס, למאמנים מרוחקים ולתחרויות. שם החיבה שהצמידו האחים האחרים לבושאר, מעריצה שרופה של סדרת הארי פוטר: "הנבחרת".

בשלב מוקדם היה ברור שהמשפחה רואה בכישרון של ג'יני נכס כספי פוטנציאלי. כשבושאר היתה בת תשע בלבד, ייסד אביה, מישל בושאר, בנקאי השקעות, שותפות בעירבון מוגבל, "טניס מאניה", עם עוד שני אנשים. בתמורה להשקעה בבושאר ובילדה אחרת הובטח לשותפים נתח מההכנסות העתידיות של השחקניות. בית משפט פסק לא מכבר שמישל בושאר אינו רשאי להשתמש בהשקעה הזאת לצורכי מס, כפי שניסה לעשות. בית המשפט העיר גם שבתור ילדה, בושאר לא היתה יכולה להסכים להסדר הזה.

כשג'יני היתה בת 12, לקלר עברה לפלורידה כדי שבתם תוכל להתאמן אצל סביאנו בהיקף מלא. בעלה נשאר רוב הזמן לעבוד במונטריאול, ובמשך השנים נסעו שלושת הילדים האחרים הלוך ושוב. באקדמיה של סביאנו, בושאר לא בלטה מיד מקרב שחקניות כמו סלואן סטיבנס, שנחשבת בעיני רבים, אחרי סרינה וויליאמס, לשחקנית המוכשרת והמהירה ביותר בהתאחדות הטניס לנשים (WTA), ולורה רובסון, שחקנית בריטית בעלת חבטת כף יד אדירה. "ידעתי שסלואן יכולה להיות נהדרת מההתחלה, וגם לורה", משחזר סביאנו. אבל בושאר לא הפסיקה לעבוד. "ולא הפסיקה לנצח", אומר סביאנו. "וככה ידעתי".

המערכה השנייה במשחק בגביע רוג'רס לא בישרה טובות לבושאר יותר מהראשונה, בתחילתה. במשחקון הפתיחה בושאר הגישה את הכדור אל תוך הרשת, והתוצאה הידרדרה ל–15–40. בושאר השפילה את ראשה נמוך כל כך עד שהיתה כמעט מקופלת לשניים, קצות אצבעותיה כמעט שנגעו במגרש.

אבל בנקודה הבאה השיבה בושאר לרוג'רס מתוך המגרש, ושלחה חבטת כף יד שרוג'רס לא הגיעה אליה. זה היה מהלך מהיר והיא ביצעה אותו באופן מדויק. נדמה שהוא עורר ברוג'רס חרדה, כאילו הרגישה שמשהו פראי השתחרר: 30–40. רוג'רס ענתה להגשה הבאה של בושאר בחבטת גב יד מבולבלת, הכדור נחת הרחק מחוץ למגרש. בושאר זכתה במשחקון ובמשחקון הבא, ושברה את חבטת ההגשה של רוג'רס. סביאנו קם על רגליו והריע; הוא נופף באגרופו. בושאר היתה בתוך זמן קצר ביתרון של 4–1. בהחלפת הצדדים היא הרשתה לעצמה לשלוח מבט לעבר הטריבונות, לעבר אנשי "הצבא של ג'יני", שהיו לבושים בצבעי האדום והלבן של דגל קנדה, נעו מצד לצד וקראו קריאות עידוד ומחאו כפיים. היא לא נראתה כמי שמתייחסת לכך, אבל חזרה למשחק. חבטות ההחזרה הגדולות שלה, התקיפות המוקדמות שלה והעוצמה בחבטות חוצות המגרש שלה לא נפסקו. באצטדיון, ככל שהיא צברה נקודות ומשחקונים, התחלפה דאגת הקהל בהקלה ואחר כך בחגיגות. גל עבר בטריבונות. בושאר ניצחה במערכה השנייה 6–2. זאת היתה השחקנית שהם באו לראות.

הסוכנים אורבים

החוזה של בושאר עם המנהל שלה בקבוצת לה גרדר פוקע באוקטובר, וסוכנים אחרים אינם מסתירים את העניין שהם מגלים בה. "היינו שמחים לייצג את יוג'יני בושאר", אמר פרננדו סולר, העומד בראש סוכנות I.M.G. טניס, בווימבלדון, "כבר פנינו אליה". ביום שבו התאמנה בושאר במרכז הטניס פרנק ולטרי בפלנטיישן שבפלורידה, ליד פורט לודרדייל, הסתכלתי אל מעבר למגרש, אל מעבר לפח אשפה שעמד שם, לעבר בניין המשרדים של מרכז הטניס. מאחורי שיח ליד הבניין הציץ ראשו של מקס אייזנבד, הסוכן של מריה שרפובה. הוא צפה בחשאי בג'יני המשחקת (לדבריו היה שם רק כדי לאכול עם סביאנו, ידידו הוותיק). יום קודם לכן, כשבושאר התאמנה בחדר הכושר, ניגש גבר אחר, גבוה וגדול מידות, ובעל קול רך, אל לקלר — איזה צירוף מקרים מדהים להיתקל בה שם! הוא כבר שלח לה שני מסרונים באותו יום, לאחר שהשיג את מספר הטלפון שלה. הוא רוצה לדבר איתה על בתה. הסוכנות שלו סייעה לא מכבר לשחקן הבייסבול מיגל קבררה להשיג חוזה בסך כמעט 300 מיליון דולר.

בושאר הולכת ומתקרבת לגיל בגרות, וייתכן שמצופה ממנה לקבל החלטות בעצמה, אבל מדובר בסיכון גבוה ובכסף גדול. למול אחריות כבדה ביחס לגילה, היא הצליחה לחמוק מציוני הדרך הרגילים של הנעורים. היא סירבה ללמוד לנהוג — "זה מפחיד מדי" — ופירושו של דבר שאמה עדיין חייבת ללוות אותה כמעט לכל מקום. ביחס לבחורה מתוחכמת כל כך במובנים כה רבים, היא מטפחת הערצה מאוד לא מתוחכמת לג'סטין ביבר, שעליה התוודתה באליפות אוסטרליה הפתוחה, לקול קריאות הבוז של "הצבא של ג'יני". בתור ממתק היא אוכלת לעתים קרובות מזון תינוקות, צנצנות קטנות של רסק אגסים ואפילו דייסות אורז חלקות. היא החלה לאכול דייסות, כמו כולם, בילדותה, ופשוט לא הפסיקה. "Elle" קוויבק ביקשו ממנה לספר על הפחד הגדול ביותר שלה. "אני מפחדת להתבגר", ענתה. "אני נשבעת, אני ממש מפחדת מזה".

לפעמים ברור כמה קשה בושאר עובדת כדי להפוך את הפגיעוּת של בחורה צעירה לציפוי מלוטש וקשיח. במשך כמעט עשר שנים היא ראתה בלורה רובסון, שחקנית הטניס הבריטית שגברה עליה בסבב, חברתה הטובה. בווימבלדון היא נשאלה אם הן עדיין קרובות. "לא, אני לא חושבת", ענתה תשובה לא דיפלומטית, שלא כהרגלה. "אני בטוחה שאתם יכולים להבין את זה לבד". בראיונות היא מרבה לומר שהמגרש אינו המקום המתאים לנהל קשרי ידידות, כאילו זו היתה בחירה אסטרטגית. אבל כששאלתי אותה על כך, היה ברור שמנקודת הראות שלה, לפחות, החברות נפסקה שלא מרצונה. לא היה פיצוץ גדול, היא אומרת. "היינו חברות טובות עשר שנים, אני לא חושבת שקרה משהו אחד ספציפי". החברות התפוגגה לאטה, היא אומרת, כשהיא התקדמה בדירוג ולבסוף עקפה את רובסון, שסבלה מפציעות חוזרות ונשנות. "חברה אמיתית היתה שמחה בהצלחה של החברה שלה", אומרת בושאר. "אבל זה לא קרה". החברה שלה פשוט "התרחקה".

כשבושאר מספרת זאת, נשמע שהיא מוכנה לשלם את המחיר האישי שכרוך בחיים תחרותיים. "כדי לעשות משהו מטורף ולהיות מדהימה, כדי להגיע להישג מטורף, צריך לעשות משהו מטורף", היא אומרת. "צריך להקריב ולעשות משהו לא רגיל, כי צריך להיות לא רגילים. הישגים ממוצעים לא יביאו לי את האליפות".

בשלב מסוים במערכה השנייה חזר החשמל לפעול. ממש לפני המערכה השלישית החליטו מנהלי הסבב להשמיע את ההכרזות על השחקניות, שבדרך כלל מושמעות בפתיחת המשחק. "מווסטמאונט קוויבק — דה וסטמאונט קוויבק!" — תירגם הכרוז לצרפתית — "יוג'יני בושאר!" בושאר לא אהבה את זה: או שעושים את זה בהתחלה או שלא עושים את זה בכלל. שמץ הרוגז שעלה בה הספיק לזעזע את הריכוז השברירי שהצליחה לגייס בעמל רב.

לאורך המשחק היא ניסתה שוב ושוב להרגיע את עצמה: "אמרתי, 'תראי, שתינו סובלות מזה באותה מידה'", סיפרה לי אחר כך. "בסדר, את מרגישה שמבחינתך זה יותר גרוע — זאת הדעה שלך. שיהיה. את צריכה להתמודד עם העובדה שאת עדיין בקושי שומעת את השופט. למה את מודאגת מזה? את עדיין צריכה לשחק טניס — זה התפקיד שלך. תתמקדי בדברים שאת יכולה לשלוט בהם. זה מה שניק תמיד אומר". אבל זה לא היה קל. לפעמים היא היתה מרוכזת במשחק; לפעמים אבד לה הריכוז.

במערכה השלישית היא החלה לאבד את ההגשה שלה, לאבד את השקט שלה. "המערכה השלישית — זאת החידה", אמרה בושאר אחר כך. בושאר בוודאי שיחקה לא טוב בתחרויות בעבר, אבל רק לעתים נדירות היא חשפה רגשות עזים כל כך, והיה מפתיע, כמעט נוגע ללב, לראות את החשיפה הזאת לעיני הקהל הביתי. לראות את ההתמוטטות המנטלית שלה — המלמול הקדחתני לעצמה, השפלת הראש הנמוכה — היה כמו לראות ילדה שכל היום התנהגה יפה לעיני זרים ועכשיו היא מתמוטטת למול ההורה שאוהב אותה ללא תנאי.

בשלב מסוים בהתמודדות הקהל הקנדי, המנומס בדרך כלל, שרצה נואשות משהו למחוא לו כף, בחר לעשות זאת כשרוג'רס עשתה שגיאה כפולה. "קדימה, ג'יני!" קרא מישהו, "תילחמי!" היא עשתה זאת, בכמה חילופי חבטות ארוכים, אבל בכל פעם רוג'רס הצליחה להשיב לחבטות שבושאר ציפתה שתחטיא. במערכה השלישית בושאר לא הצליחה לצבור די נקודות שיאפשרו לה לזכות אפילו במשחקון אחד. בסופו של דבר הגיעה לנקודת משחק. הקהל סיפק רק סבב חפוז של מחיאות כפיים כדי לעודד אותה; כבר היה מאוחר מדי. רוג'רס הגישה, ובושאר חבטה חבטת גב יד ארוכה מדי. המיקרופון פעל, והשופט הכריז שהמשחק נגמר: משחקון, מערכה ומשחק, רוג'רס. בושאר, בכתפיים שמוטות, ידה מכסה את החלק בפניה שהמצחייה אינה מסתירה, ירדה מהמגרש בצעדים אטיים, וכמעט לא נשאה את מבטה כשנופפה בידה לשלום.

למחרת המשחק הגיעה בושאר לגביע רוג'רס כדי להופיע מטעם בבולאט, חברת טניס שהיא מייצגת. אנדרה אגסי העדיף לשלם קנס גבוה במקום להופיע במסיבת עיתונאים אחרי הפסד קשה. אבל בושאר הגיעה בזמן, ונראתה עייפה אך שלווה ומחויכת. היא הפגינה בשלות של אלופה, או שהפנימה הוראה של אמה, או גם וגם: מחויבות היא מחויבות, נוהגת לקלר לומר. אחותה ביאטריס, סטודנטית באוניברסיטה, יצאה להפסקה מעבודת הקיץ שלה בחברה לתכנון משחקי וידיאו כדי לתמוך באחותה, כפי שעשתה כמובן גם לקלר.

ההפסד היה מובן אחרי שהגיעה להישג כה נאה בווימלבדון, אמרה לי האם כשצעדנו אל האירוע של בבולאט. "תשמעי, זו התרופפות מתח... זה טבע האדם". אפילו שרפובה, שזכתה בווימבלדון, כך אמרה לקלר, הפסידה בסיבובים הראשונים של הטורניר זמן קצר לאחר מכן.

בושאר נעמדה מול המצלמות, וביאטריס, בשמלת קיץ פרחונית ובז'קט עור קל, עמדה והסתכלה בה. "הבת שלך כל כך יפה, מבפנים ומבחוץ", אמרה אשה אחת ללקלר, וזו הודתה לה.

"שואלים אותי אם אני מקנאת בה", אמרה ביאטריס, שידעה לאיזו בת המעריצה מתכוונת. "אבל אני לא מקנאת בכל תשומת הלב שהיא מקבלת. כי היא הרוויחה אותה בעבודה קשה. אין מי שיודע כמוני כמה קשה היא עבדה".

אחרי האירוע של בבולאט, שומר ראש במשרה מלאה שבושאר שכרה כמה שבועות קודם לכן ליווה אותה לחדר ישיבות פרטי, ושם שוחחנו כמה רגעים על המשחק של אתמול. "ידענו שיהיה קשה", היא אומרת. הלחץ, תשומת הלב של הקהל הביתי — היא מנסה שלא להחמיר עם עצמה. היא נראית רגועה יותר מבכל פעם אחרת שראיתי אותה: לא צפויה לה תחרות נוספת עד טורניר סינסינטי, בעוד שבוע שלם (היא הפסידה בסיבוב השני). ונדמה שהיא חשה הקלה, דבר שבהחלט ייתכן: הגרוע מכל קרה, והיא עדיין עומדת על רגליה. "אמא שלי אמרה לי, והמאמן שלי אמר לי, אף אחד לא מת", היא אומרת. היא צוחקת: "השמש עדיין זרחה הבוקר". כשירדה מהמגרש בסוף המשחק, היא מספרת, "הייתי בהלם. חשבתי, וואו. זה קרה". היא מרחיבה את עיניה.

כדי לשמור על שגרה, היא התאכסנה במלון במונטריאול, ולא בביתה, ואחרי הההפסד חזרה לשם לשוחח עם סביאנו ועם המאמן שלה. סביאנו הצביע על כמה נקודות חוזק — שהיא נשארה בתחרות, הוכיחה שהיא מסוגלת להתאושש, לפחות לזמן מה, מהמערכה הראשונה, האכזרית במיוחד. "אני חושבת שטוב שזה קרה כאן, שהשתחררתי מזה לפני אליפות ארצות הברית הפתוחה", היא אומרת.

אחר כך החליפה כמה מילים עם אחותה במסדרון. הן קינטרו זו את זו על שרשרת עדינה של טיפני שג'יני ענדה בתחרות, שביאטריס "לקחה בהשאלה" למשך כמעט שנה. ג'יני זכתה בשרשרת, שעליה תליון יהלום זעיר, ב–2012, בתחרות על התלבושת האופנתית ביותר לשחקניות במסיבת טרום־טורניר באוסקה. היא רצתה לוותר על המסיבה, אבל חברה סיפרה לה על התחרות. "אמרתי, 'רגע, יש תחרות? אני בפנים!'" אומרת בושאר.

"את צריכה ללכת לקבל את הכסף שלך", הורתה לקלר לבסוף לבתה והצביעה על המסדרון. ביאטריס אמרה שהיא צריכה לחזור לעבודה. "כל כך יפטרו אותי; זאת הפסקת צהריים ארוכה מאוד", אמרה והלכה בכיוון האחר. לרגע נדמה שלקלר מתלבטת לאן לפנות. "אמא, בואי איתי!" אמרה ביאטריס לפני שיצאה, אבל לקלר הלכה בעקבות ג'יני. יש להן הרבה עבודה לפני אליפות ארצות הברית הפתוחה, בעוד כמה שבועות. "בסדר, אמא", קראה ביאטריס ויצאה. "ביי ביי!" לקלר ובושאר כבר נעלמו מהעין, חזרו לעניינן, מקשיחות את עצמן לקראת היום הבא, הסבב הבא, המשחק החשוב הבא.

תרגום: אורלי מזור־יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ