כך שינתה "משפחת קוסבי" את היחס לשחורים בארצות הברית

כיצד הצליחה "משפחת קוסבי", שעלתה השבוע לפני 30 שנה, לשנות את היחס לנושאי גזע בארצות הברית ולסלול את הדרך באופן עקיף לבחירתו של אובמה

רותה קופפר

עם בחירתו של ברק אובמה לנשיא ארצות הברית ב-2008 נכתב ב"ניו יורק טיימס" כי "יש פרשנים שטוענים כי שינוי פוליטי וחברתי מתחיל קודם כל בתנודות בתרבות הפופולרית... כך למשל רבים ברחבי האקדמיה והבלוגוספרה תולים את הצלחתו (של אובמה) באופרה וינפרי, טייגר וודס, ויל סמית דרך הסדרה 'הבית הלבן' ועד השחקנים האפרו־אמריקאים הרבים שגילמו בתורם את נשיא ארצות הברית, ממורגן פרימן ועד כריס רוק".

אך תמימות דעים יש בקשר להשפעה של תופעה תרבותית אחת על פני החברה וההיסטוריה והיא "משפחת קוסבי", שעלתה השבוע לפני 30 שנה, שהצליחה לשנות את היחס לנושאי גזע בארצות הברית וסללה את הדרך באופן עקיף לבחירתו של אובמה. בליל הבחירות, נכתב באותה כתבה ב"ניו יורק טיימס", אמר קארל רוב, יועץ של הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש ברשת פוקס ניוז, על התקדים ההיסטורי – משפחה שחורה ראשונה בבית הלבן: "היתה לנו כבר משפחה אפרו־אמריקאית נשיאותית לפני הרבה שנים ובצורה שונה. זה קרה כאשר שודרה 'משפחת קוסבי', זאת היתה המשפחה של אמריקה. היא לא היתה משפחה שחורה. היא היתה משפחה אמריקאית".

המשפחה בסדרה הזאת, שגרה בברוקלין שבניו יורק, משפחת הקסטבל (ובשל טעות בתרגום בישראל נקראה "משפחת קוסבי"), כללה את האב היתקליף (ביל קוסבי), והסוודרים שלו, שהיה רופא ואשתו קלייר (פלישיה ראשאד) עורכת דין במקצועה, ארבע בנותיהם ובנם היחיד (ממש כמו מספר הילדים במשפחתו של קוסבי). הבן תיאו היה מבוסס על בנו אניס שנרצח ב-1997.

מתוך "משפחת קוסבי"

היא עלתה ברשת אן־בי־סי ב-20 בספטמבר 1984 ונהפכה ללהיט גדול למשך שמונה עונות. בשנים האלה זכתה בשישה פרסי אמי ועוד שני פרסי גלובוס זהב. במשך חמש שנים היתה הסדרה הנצפית ביותר בארצות הברית. תוכנית הסיום שלה היא השביעית הכי נצפית בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. צפו בה אז 44.4 מיליון איש. עם עלייתה נכתב עליה ועל גיבורה ב"ניו יורק טיימס" – "קוסבי הוא במיטבו. הוא לוקח סיטואציה יום־יומית והופך אותה לרעננה באופן נפלא. הוא לא עוד אבא שמציקים לו. הוא האבא המושלם המטפל בבעיות שהן נורא אמיתיות ונורא מצחיקות".

הסדרה הזאת לא היתה ההצלחה הראשונה של ביל קוסבי. הוא היה קומיקאי מפורסם עוד לפני כן. קדמו ל'משפחת קוסבי' עוד שלוש סדרות על שמו – "המופע של ביל קוסבי", "המופע החדש של ביל קוסבי", "הקוז" וכמובן סדרת האנימציה הנהדרת על חבורה של ילדים שחורים בעיר, "אלברט השמן". אחרי ש"משפחת קוסבי" הסתיימה, קוסבי וראשאד עברו לרשת המתחרה, סי־בי־אס, והעלו בה ב-1996 את "קוסבי", ששודרה במשך ארבע שנים, בהצלחה פחותה.

לפעמים מתחו על 'משפחת קוסבי' ביקורת על כך שהיתה "לבנה" מדי ולא עסקה בנושאים שבאמת הטרידו את בני הקהילה השחורה, אבל היא ייצגה לפחות חלק מאוד אמיתי מהתרבות השחורה. קוסבי הקפיד לקדם בה תרבות ואמנות אפרו־אמריקאית, החל בתמונות שהיו תלויות על הקיר של בית הקסטבל שהיו של אמנים שחורים וכלה בהופעות אורח והשמעות של מוזיקאים, זמרים ומפורסמים מהקהילה השחורה כג'ייקוב לורנס, מיילס דייוויס, בי־בי קינג, סטיבי וונדר, נעמי קמפבל, סמי דייוויס ג'וניור ומרים מקבה. היה לו גם חשוב שהסדרה תהיה אותנטית. הוא שכר את שירותיו של פסיכיאטר בוגר אוניברסיטת הרווארד, אלווין פוסון, שיעניק תובנות בכל הקשור לפסיכולוגיית ילדים.

הכומר כריס בולוק, מייסד הכנסייה הבפטיסטית בניו קאסטל, אמר באחרונה שהוא נהג להשוות בין שתי תוכניות עם גיבורים אפרו־אמריקאים של אותה התקופה, "קוסבי" ו"סנפורד ובנו", סיטקום שקדם לזה של קוסבי, על בעלי מזבלה בלוס אנג'לס. "'משפחת קוסבי' העבירה מסר חזק לאמריקה השחורה, שלפיו איננו צריכים לקרוא לנשים שלנו זונות, איננו חייבים לבקר את הבנים שלנו מאחורי הסורגים. אנחנו יכולים לפגוש בהם בסלון או במטבח".

באתר "ניוז 1 לאמריקה השחורה" נכתב השבוע כי הסדרה "תוארה כמי שהגדירה מחדש מה זה להיות שחור בכך שהציגה תא משפחתי אפרו־אמריקאי, ייצוג שעד 1984 לא היה מקובל. אבל אמריקה השחורה ידעה שהוא קיים ועוד איך. ידענו שקליף, קלייר, סנדרה, דניס, תיאו, ונסה ורודי דמו למשפחות שהכרנו ואהבנו. במקרים מסוימים משפחת הקסטבל ייצגה את המשפחות שלנו. הם לא הגדירו מחדש מה זה להיות שחורים, הם פשוט חשפו עוד פן של זה - נרטיב שחור שהתמקד בחינוך במקום בעוני; נרטיב שחור שהתמקד באמנות במקום באלימות של כנופיות; נרטיב שחור שהתמקד באהבה במקום בפתולוגיה. 'משפחת קוסבי' פתחה צוהר אל הקיום של מעמד בינוני־גבוה שחור, שלא נרתע מהאפרו־אמריקאיות שלו לטובת האסתטיקה הלבנה, אלא התגאה באמנים, מוזיקאי ג'ז ורקדנים שחורים".

כדי לסגור מעגל נודע השנה כי ברוח השבת האייטיז למסך גם קוסבי עצמו, בן 77, עתיד לחזור עם סיטקום משפחתי חדש לרשת אן־בי־סי בקיץ הבא.

ביל קוסביצילום: אי־פי

אפשר לומר כי כמו שקוסבי הכשיר את הקרקע לבחירה של נשיא אמריקאי שחור, בזכות כהונתו הכפולה של הנשיא אובמה עונת הטלוויזיה הנוכחית של הטלוויזיה האמריקאית היא המגוונת ביותר מבחינה גזעית שהיתה עד כה. כי גם לפוליטיקה יש השתקפות בתרבות הפופולרית. באתר הרדיו הציבורי האמריקאי אן־פי־אר נאמר כי יבול נוכחי זה של טלוויזיה אמריקאית כולל את המספר הגדול ביותר של שחקנים לא לבנים מאז שכולם ניסו לשבט הצלחה בנוסח "משפחת קוסבי".

"הריבוי הזה לא נובע מאלטרואיזם או הגינות", נכתב בו. "כמה מהסדרות המצליחות ביותר בטלוויזיה כוללות רמות משמעותיות של גיוון גזעי, מ'משפחה מודרנית', דרך 'סקנדל', 'סליפי הולו' ועד 'ברוקלין 9-9'". לכך הוספו דבריו של פול לי, מנהל התוכניות של חטיבת הבידור של רשת אי־בי־סי, "אמריקה השתנתה. זה הדבר הנכון לעשות".

בעונת הסתיו החדשה היוצרת שונדה ריימס מעלה בנוסף ל"סקנדל" עם קרי וושינגטון עוד סדרה שבמרכזה גיבורה אפרו־אמריקאית, "איך לרצוח מבלי להיתפס" בכיכובה של ויולה דייוויס ("העזרה"); רשת פוקס העלתה את הסדרה "Red Band Society" עם אוקטביה ספנסר (גם "העזרה") בראשה; סי־בי־אס משדרת את "אקסטנט" עם האלי ברי כאסטרונאוטית שחזרה הרה מהחלל, ואלפרי וודארד מגלמת את נשיאת ארצות הברית השחורה ב"State of Affairs". נכון שהייצוג הזה על המסך רחוק מלייצג את הנעשה מאחורי הקלעים, גם בחדרי הכתיבה וגם בעמדות הניהול, אבל הוא בעל חשיבות. הנוכחות על המסך היא כבר צעד ראשון לשינוי.

30 שנה אחרי "משפחת קוסבי" תעלה השבוע (ב-24 בספטמבר) "Blackish", סדרה הנחשבת ל"משפחת קוסבי" החדשה. הסדרה החדשה עם לורנס פישבורן ("מטריקס") בתפקיד הסב, אבי המשפחה המורחבת, המתחכם, היא על משפחה ממעמד גבוה שחיה בפרוור לבן, ושהאב בה (אנתוני אנדרסון) מבכה את הניתוק של ילדיו מהמורשת האפרו־אמריקאית. בין היתר הוא מתמודד עם הרצון של בנו לחגוג בר מצווה, כמו חברו. מעניין מה קוסבי היה עושה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ