כך נפל מעלה הרומאים

בין רבי הקומות בהם נקברים מתי העיר לבין הכביש המהיר, התפתל בעבר מעלה רומאים, עורק התנועה הקדום לירושלים. היום יש שם בעיקר עשבים

ניר חסון
ניר חסון

לכל עיר יש שוליים. השוליים של ירושלים, כמו העיר כולה, הם שילוב של כיעור ויופי. אחרי בית הקברות, מתחת לערימות פסולת בניין בגובה של עשרות מטרים, בין צינור ביוב ענק למטווח המשטרתי - שם נמצא ואדי ירוק ונאה למדי שבמרכזו עברה פעם אחת הדרכים ההיסטורית לירושלים הקדומה. מעט מאוד נותר מהדרך הזו – כמה אבני שפה, רמז לאבני ריצוף עתיקות, ושרידים ארכיאולוגיים בשני קצותיה. כל השאר נסחף עם השנים או נעלם מתחת לבית הקברות, המטווח וצינור הביוב. לכבוד סוכות יצאנו לסיור לאורך תוואי עולי הרגל הקדום לירושלים, המוכר כ"מעלה רומאים".

מעלה רומאים יוצא מהבית האדום שבמוצא תחתית ומסתיים בפאתי אזור התעשייה גבעת שאול שבירושלים. המעלה, שאורכו כשני קילומטרים, הוא חלק מדרך היסטורית שהובילה מאמאוס (באזור לטרון), דרך אבו גוש ועד לעיר העתיקה. להערכת חוקרי התקופה היתה זו הכניסה המשנית לירושלים מכיוון מערב בתקופה החשמונאית הרומית והביזנטית. הדרך הראשית עברה מבית חורון לאזור שכונת רמות והר חוצבים של ימינו. עד לפני כמה עשרות שנים שרדה דרך זו, אם כדרך המובילה לעיר ואם כשביל טיולים פופולרי.

אבל ניסיון לצעוד את המסלול הזה כיום מציב קשיים לא מעטים. המסלול מתחיל בבריכת מים עתיקה ששימשה את העולים לעיר ככל הנראה עד לתקופה העותמנית. ביחד עם אדריכל רשות העתיקות, שחר פוני, אנחנו צועדים במעלה השביל. כבר אחרי כמה עשרות מטרים נסתם שביל העפר בעשבים ובעצים שנפלו בסופת השלג לפני כמעט שנה ואיש לא טרח לפנותם. כדי להמשיך ולהתקדם אנחנו מטפסים על צינור הביוב הרחב שהונח לצד, ולעתים על, הדרך הקדומה. ההליכה על הצינור, כל עוד ענפים אינם חוסמים את דרכנו, נוחה למדי. לפני כ-20 שנה התפוצץ הצינור במעלה הדרך, זרם הביוב סחף עמו את הקרקע וחלקים ניכרים מאבני הדרך. הביוב, פגעי הזמן והפיתוח הותירו מעט מאוד שרידים לדרך ההיסטורית. אחרי כ–700 מטרים של צעידה ניתן לראות לראשונה שורת אבני שפה ואולי גם אבני ריצוף שמסתתרות מתחת לעפר. כמה עשרות מטרים אחר כך נראות אבנים נוספות.

מעלה רומאים, השבוע. תוואי עולי הרגל הקדום לירושליםצילום: אמיל סלמן

פרופ' עמוס קלונר, הארכיאולוג שסקר את אזור ירושלים, לא משוכנע שהאבנים האלו - כמו הדרך כולה - הן רומאיות. בכל מקרה, כנראה שאין זו דרך שנסללה על ידי הצבא הרומי בסטנדרטים המוכרים מרחבי האימפריה. פרופ' ויסיליוס צפיריס, ארכיאולוג לשעבר ברשות העתיקות, חקר את המצודה שבקצה הדרך, כיום בתוך חצר בית החולים גבעת שאול, וגילה שהמגדל שבמרכזה הוא מהתקופה החשמונאית. מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית, לפני כ–1,500 שנים, הוקמה חומת מצודה סביב המגדל. ההיגיון אומר שהמצודה נועדה לשמור על הדרך. אם כך ייתכן שהדרך נסללה על ידי החשמונאים ושימשה את עולי הרגל באותה התקופה ובמאות השנים שלאחר מכן.

כדי להמשיך אנחנו חוזרים אל צינור הביוב ומתקדמים עליו עד שענפים חוסמים את דרכנו. כאן, נדחק הוואדי בין מחצבה נטושה שהפכה למטווח משטרתי. קולות הירי מהדהדים היטב בין קירות הוואדי הקטן. מן הצד השני הולך ונבנה מבנה רב קומות למתים של ירושלים. המתים שדורשים את המקום שלהם מילאו את הר המנוחות והולכים ויורדים אל הוואדי. חלק מהדרך כנראה נעלם מתחת לשפוכת העפר שנגרמה בשל העבודות בבית הקברות. מכאן, על פי המפות, אמורה הדרך להפוך לסלאלום שמוביל עד לאזור התעשייה גבעת שאול. אבל בשטח, הדרך נעלמת מתחת לשתי ערימות עפר עצומות בגובה עשרות מטרים. מדובר ככל הנראה בעודפי העפר שנוצרו בזמן סלילת דרך בגין בשנות ה–90, שחוצה את ירושלים. העפר שהוצא מהדרך החדשה סתם את זו הישנה.

בנספחי תוכנית המתאר החדשה לירושלים, שמחכה זה שנים לאישור סופי, מוזכר מעלה הרומאים לצד עשרות אתרים ארכיאולוגיים בעיר שדורשים שיקום והנגשה לציבור. פוני, שחיבר דו"ח על מצבה של הדרך לפני כעשור, קבע כבר אז שמצב ההשתמרות שלה "גרוע ביותר", ומאז המצב מוסיף להידרדר. למרות זאת הוא מאמין שעוד ניתן לשקם אותה: "נכון שלא נותר הרבה. אבל הנושא פה הוא לא החומר ומספר השרידים שנותרו מהתקופה הרומית. זה חשוב אבל לא הכי חשוב. מה שחשוב באמת זה התוואי והמשמעות של הדרך".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ