כן, לא, שחור לבן. למה אנחנו מעדיפים את המציאות שלנו כל כך חדגונית? - סוף שבוע - הארץ

כן, לא, שחור לבן. למה אנחנו מעדיפים את המציאות שלנו כל כך חדגונית?

המכוניות שאנחנו בוחרים, הבגדים שאנחנו לובשים, הרחובות מסביב, הבתים מבפנים וגם מכשירי החשמל. בעולם מלא גוונים הפכה המציאות ללבנה, שחורה, אפורה ולעתים כסופה. איך ומתי נעלמו הצבעים בעולם?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאחרונה השלימו קבלני צבע מטעם עיריית תל אביב את הכיבוש האפור של רחוב דיזנגוף. במשך כמה שבועות הם צבעו באפור את פחי האשפה הציבוריים ואת עמודי התאורה הירוקים שמוצבים לאורך הרחוב. לסיום, הם אפילו האפירו את ספסלי כיכר דיזנגוף, שהיו צבועים במשך עשרות שנים בגוון תכלת. בחודשים הקרובים צפויים קבלני הצבע להאפיר גם את עמודי התאורה בגן צ'רלס קלור, לאורך הטיילת, בשכונות רמת אביב החדשה, באזורי חן ובכמה רחובות ראשיים, שלא מתוכננים לעבור שיפוץ מקיף בעתיד הקרוב.

יואב דוד, אדריכל העיר תל אביב, מסביר שהבחירה בגוון האפור נועדה "להקטין את העומס הוויזואלי במרחב הציבורי". לדבריו, "בשנים האחרונות אנו פועלים על פי סטנדרט עירוני שנועד להרגיע את שפת הרחוב, להקל על העין וליצור אחידות בין כל חלקי העיר". הסטנדרט העירוני של תל אביב מגדיר בין השאר את הגוונים שבהם ייצבע ריהוט הרחוב והמרכיבים המתכתיים בו, כמו תחנות אוטובוס, פחי אשפה, מעקות, גדרות, עמודי שילוט ואף את גוון אבני ריצוף המדרכות. לדברי האדריכל דוד, הסטנדרט שנקבע לפני כארבע שנים קובע כי כל המרכיבים הללו ייצבעו רק בגוונים של לבן, שחור, אפור או כסוף. "כל הפרויקטים העתידיים כבר מתוכננים בהתאם, ואם יימצאו הסדרי חניה חדשים בעיר, אצבע באפור גם את כל שפות המדרכות, כבר ממחר", מוסיף דוד.

>> אפור כחול־לבן | האם גם ישראל מונוכרומטית?

מגרש מכוניות במפעל פולקסווגן. בשנה האחרונה תפסו הצבעים לבן, שחור, כסוף ואפור 75% מנתח השוק העולמיצילום: גטי אימג'ס

השתלטות הגוונים הנעים משחור ללבן וזוכים בדרך כלל לכינוי "מונוכרומטי" (אם כי המילה "מונוכרומטי" מתייחסת לכל סקאלת גוונים של צבע כלשהו, גם אדום או צהוב, ועל כן מדובר למעשה במונוכרומטיות אפורה) - לבן, שחור, אפור או כסוף - על המרחב הציבורי היא אחת המגמות העיצוביות הבולטות ביותר של העשורים האחרונים. היא ניכרת היטב בארכיטקטורת המגדלים, בעיצוב מרכזי קניות, מבני תעשייה, כיכרות, רחובות וגם במערכות תחבורה ציבוריות. דוגמה בולטת ניתן למצוא באסתטיקה של פרויקט המטרונית בחיפה, בקו 1 החדש של חברת דן בתל אביב, או ברכבת הקלה בירושלים. שם, פרט לגוון הירוק של הזכוכיות בתחנות, כל המרכיבים במרחב הציבורי צבועים במונוכרומטיות אפורה. כך הקרונות הכסופים, עמדות מכירת הכרטיסים, גדרות ההפרדה ועמודי החשמל. כך גם כל אביזרי הריהוט המוצבים ברחובות שבהם עוברת הרכבת וכמובן שגם גשר המיתרים.

אך לא רק במרחב הציבורי ניכרת השתלטות האפורים. זוהי גם המגמה הבולטת ביותר בעיצוב המרחב הפרטי בשנים האחרונות. נתוני יצרני הצבע הגדולים בעולם מעידים כי קירות הבתים שלנו לבנים מאי פעם. מנתוני חברות הסלולר עולה שהטלפונים שלנו שחורים מתמיד. עוד מעידים הנתונים כי גם הרהיטים, מוצרי החשמל הביתיים, הבגדים, כלי המטבח, המזוודות, האופניים, חפצי הנוי וכמעט כל העצמים מעשה ידי אדם הופכים בשנים האחרונות להיות יותר ויותר לבנים, שחורים, אפורים או כסופים.

דוגמה מובהקת להשתלטות גוונים אלה ניתן למצוא בנתוני תעשיית הרכב העולמית. בשנה האחרונה רבע מרוכשי המכוניות החדשות שנצבעו במוצרי חברת הצבעים פי.פי.ג'י, בחרו בלבן. אחריו במדד הפופולריות של מוצרי החברה הגיעו הצבעים שחור וכסוף. כל אחד מהם נבחר על ידי כ-18% מרוכשי המכוניות החדשות. הצבע הרביעי ברשימה היה אפור. סך הכל תפסו ארבעת הגוונים של המונוכרומטיות האפורה מעט יותר מ-75% מכלל נתח השוק העולמי.

סלון משנות ה–60 ולצידו סלון עכשוויצילום: גטי אימג'ס

גם החברה המתחרה בארצות הברית, ענקית הצבע דופונט, מציגה מספרים דומים. מנתוני שתי החברות עולה כי סדר הפופולריות משתנה במקצת מאזור גיאוגרפי אחד לאחר, אבל כמעט בכל המדינות, הצבעים האלה תופסים את ארבעת המקומות הראשונים ונתח דומה מכלל השוק. נתוני החברות מעידים גם על עלייה עקבית בפופולריות הגוונים האפורים בקרב המשווקים והצרכנים. ב–2011 הם תפסו 68% מכלל השוק של חברת דופונט. ב–2006 הם תפסו 61%, וב–2002 רק 59%. בהשוואה לנתונים מעשורים קודמים המגמה הופכת למשמעותית עוד יותר.

מנתוני יצרני הצבע וקטלוגים של תעשיית הרכב האמריקאית עולה, כי בשנות ה–50 המוקדמות, ירוק חיוור היה הצבע הפופולרי ביותר לרכבים חדשים. עוד גוונים שהיו נפוצים מאוד באותה התקופה היו כחול אקווה, טורקיז סלמון, אדום בגוני אלמוג ואפילו ורוד. בשנות ה–60 התווספו צבעים כמו ברונזה מטאלי ובשנות ה–70 היו פופולריים ביותר ירוק תפוח, חום, כתום וצהוב.

ב–1975 תפסו הגוונים המונוכרומטיים רק 24% מכלל שוק כלי הרכב החדשים בארצות הברית, כך לפי חברת דופונט. אמנם הלבן כבר ניצב אז בראש מדד הפופולריות עם 11%, אך לפני השחור והכסוף, שזכו לנתח שוק של כשישה אחוזים בלבד, הצבעים הנחשקים לרכב היו כחול, בז', חום, ירוק ואפילו חום מוזהב. רק 1.5% מכלל רוכשי כלי הרכב החדשים ב–1975 בחרו בצבע אפור.

חדר מקלחת משנות ה–60 ולצידו חדר מקלחת עכשוויצילום: alamy

גם בעיצוב פנים המגמה דומה - נתוני חברת טמבור מעידים על כך. ב–2009 תפס הגוון הלבן 53% ממכירות המותג סופרקריל, שנועד לצביעת קירות בתוך הבית. בשנה שעברה תפס הסופרקריל הלבן כבר 62% מהמכירות. מגמה דומה ניכרת גם בגוונים הקרובים ללבן. מנתוני החברה עולה, כי מכירות גוון אוף־ווייט בשם 11P עמדו ב-2006 על שמונה אחוזים בלבד. בשנה שעברה הם כבר תפסו 18%. נתונים דומים מציגים בחברה גם במכירות מוצרים נוספים הנועדים לצביעת דלתות, משקופים, מעקות וצבעי אבקה, המשמשים לציפוי משקופים ותריסי אלומיניום.

כך גם לגבי עיצוב חדרי האמבטיה והמטבחים. בקטלוג הכיורים החדש של חברת איקאה, למשל, אין אף לא כיור צבעוני אחד. כך גם בקטלוג מושבי האסלה מפלסטיק של רשת הום סנטר. נכון לכתיבת שורות אלו, מוצגות באתר המכירות זאפ 20 אסלות של שמונה משווקים שונים. כולן בגוני לבן או בז'. אסלות ואריחי קרמיקה בצבעי כחול או ורוד, שהיו פופולריים מאוד בשנות ה–70 וה–80 כלל לא עומדים למכירה.

הוספה שהכסיפה

קשה לציין נקודה אחת בזמן שבה בני האדם התחילו לצבוע את העולם שלהם ב-50 גוונים של אפור. בתעשיית הרכב נוטים לסמן את תחילת המגמה, באמצע שנות ה–80, בעקבות פריחתן של חברות הליסינג בארצות הברית. כדי להוזיל את הרכישה, קנו החברות מספר גדול של כלי רכב ובחרו במונוכרומטיות אפורה כדי לענות על טעם הצרכנים הרחב ביותר. משיקולים דומים, החלו גם סוכנויות רכב גדולות לקנות הרבה מכוניות בצבעים אלו. שנת 2000 נחשבת לנקודת המפנה, שבה תפסו הגוונים האפורים את רוב נתח השוק. גם אז הלבן, השחור והכסוף כבר עמדו בראש טבלת המכירות, אך האפור עוד היה הרחק אחרי האדום, הכחול, החום והירוק.

בתחום האדריכלות שורשי ההשתלטות האפורה נעוצים עוד באמצע המאה הקודמת, בעקבות סגנונות אדריכליים כמודרניזם ששאף להיות פונקציונלי, מינימליסטי ונטול עיטורים; או הברוטליזם, שהדגיש את גוני הבטון החשוף. בעשורים האחרונים המגמה מתחזקת בעיקר בשל שימוש גובר בחומרי בנייה מתקדמים, כזכוכית ומתכות כמו פלדה ואלומיניום.

נדמה כי משחר האנושות בני האדם שאפו לצבוע את העולם שלהם בגוונים. ציורי הקיר במערות האדם הקדמון היו ססגוניים. בתנ"ך מוזכרים יותר מ־20 גוונים שונים. העולם שתיאר הומרוס באודיסה ובאיליאדה היה כל כך צבעוני עד שכיום הוא נתפס כפסיכדלי. כמובן שגם חרסים, חרוזים, רצפות פסיפס ופרטי טקסטיל שנחשפו באתרים ארכיאולוגיים בכל העולם מעידים על המאמץ שהשקיעו בני תרבויות שונות לאורך כל ההיסטוריה כדי לצבוע את חייהן.

וספות בדגמים צבעוניים לצד דגם וספה 946 החדש

גם בעידן המודרני ניכר מאמץ דומה. סרטי הקולנוע ושידורי הטלוויזיה הפכו צבעוניים ברגע שהטכנולוגיה אפשרה זאת. מהפכת הפלסטיק הביאה לעולם מוצרים צבעוניים מאי פעם. באמצעות הכלאות והנדסה גנטית הצלחנו ליצור פרחים בצבעים שאפילו הטבע לא ברא.ובכל זאת, האפור משתלט ומעלים כל זכר לצבע.

לעתים תהליך ההכספה והאפרוריות מדורג, פעמים אחרות הוא פתאומי. בתעשיית נייר הטואלט, למשל, חוו מעבר חד מייצור שלל גוונים פסטליים לנייר לבן בלבד, בעקבות אזהרה של רשות התרופות האמריקאית שיצאה ב-87' והעלתה חשש כי שימוש בניירות צבעוניים, עלול לגרום למחלת הסרטן. עד אותה השנה ניירות הטואלט הפופולריים ביותר היו בגוני אפרסק, ירוק מנטה, כחול או ורוד.

בתעשיית שואבי האבק רואים ב–2002 את שנת המפנה: השקת שואב האבק הרובוטי הראשון, הרומבה, שיוצר בתחילה רק בגוונים של אפור ושחור. בעקבותיו נוצר סטנדרט מונוכרומטי בקרב כל יצרני שואבי האבק הרובוטיים. ובעקבותיהם התרחבה המגמה לכל התעשייה.

ענקית שואבי האבק האמריקאית Hoover נולדה בתחילת המאה הקודמת. מוצריה הראשונים היו עשויים רק ממתכת כסופה והמנוע שלא היה מחופה היה צבוע שחור. אך מרגע שהחלו להשתמש בהובר גם בפלסטיק לייצור שואבי האבק, הפכה הצבעוניות לאחד מסימני ההיכר הבולטים של החברה. בתקופות מסוימות זו אף היתה התפיסה העיצובית המוצהרת שלה.

הדגם הצבעוני הראשון של הובר שנקרא 150 הושק ב-1936, וחופה בבקלית בגוונים פסטליים. ב-1950 השיקו בחברה את דגם 29, שחופה בפלסטיק אדום בוהק. עיון בקטלוגים של הובר משנות ה-50 ועד ה-90, מעלה כי מאז, כמעט כל מוצרי החברה היו ססגוניים. דגמים רבים מותגו ככלי עבודה חזקים בעזרת שימוש בגוני אדום, כתום או צהוב זוהרים, המאפיינים תעשיות ואתרי בנייה. מוצרים אחרים שווקו בגוני חום או כחול, דווקא כדי שישתלבו עם צבעי הריהוט ושטיחי הבית.

שואב אבק הובר משנות ה–50 לצד שואב רובוטי של החברה.

בקטלוג העדכני של חברת הובר כל שואבי האבק החדשים נשלטים על ידי מונוכרומטיות אפורה. קטגוריות שלמות של מוצרים, כמו שואבי אבק נגררים ללא שקית, מוצעים למכירה כמעט רק בשחור או אפור. הצבעוניות המועטה שמורה לאביזרים הנלווים או למנגנונים מכניים, ככפתורי הפעלה, סוגרים, גומיות וכו'. רק בקטגוריית שואבי האבק העומדים עם שקית, הנחשבת למיושנת ביותר, קיים עדיין רוב קטן למוצרים צבעוניים.

גם מכשירי חשמל אחרים לא מפתיעים. נכון לכתיבת שורות אלו, מוצגים באתר השוואת המחירים זאפ 98 מכשירי טלוויזיה בגודל של 40 אינץ'. מארזי הפלסטיק של כולם צבועים רק בגוונים אפורים. מתוך 120 דגמים של מכשירי טלוויזיה בגודל 46 אינץ', רק לאחד מהם מסגרת פלסטיק הצבועה חלקית בגוון אדום כהה. זאת אף על פי שעד סוף שנות ה–50 רוב מארזי מכשירי הטלוויזיה היו עשויים עץ ועוצבו כאביזרי ריהוט לסלון הבית. במהלך שנות ה–60, כשנכנס הפלסטיק לשימוש, נצבעו מארזי הטלוויזיה בעיקר בגוון חום, דמויי עץ, ובהמשך, בשנות ה–70 וה–80, הם יוצרו במגוון גדול של צבעים.

דוגמה נוספת למגמה ניתן למצוא בתעשיית הקטנועים. באתר המכירות יד 2, למשל, מוצעים למכירה, נכון לכתיבת שורות אלו, 153 קטנועים של חברת סאן יאנג הטייוואנית משני השנתונים האחרונים, הפופולריים ביותר בישראל. פרט לשני פריטים כל המודעות מציעות למכירה רק קטנועים בצבעים על קשת הגוונים האפורה.

ניצן ניר, סמנכ"ל השיווק של חברת מטרו מוטור, המייבאת לארץ גם קטנועים מתוצרת סאן יאנג: "זה פחות או יותר המגוון שאנחנו מציעים למכירה. כשיוצא דגם חדש עם צבעים אחרים, אנו מביאים אותו לארץ בדרך כלל ומנסים למכור, אבל זה פשוט לא עובד. בסופו של דבר אנחנו, כמו היצרנים, עונים על דרישת הלקוחות, ובשוק הקטנועים בארץ כמו ברוב מדינות העולם שולטים כרגע הצבעים שחור, לבן ואפור. פרט לקוריוזים או מהדורות מוגבלות ויוקרתיות, זה מה שאנשים רוצים".

את הדוגמה המובהקת ביותר להשתלטות הגוונים נטולי הצבע על תעשיית הקטנועים אפשר למצוא בשינויים שעברו על מותג וספה של חברת פיאג'ו האיטלקית. כאשר הושק הדגם הראשון, במועדון הגולף של רומא באפריל 1946, נדהמו הנוכחים מהצבעים המוזרים של הקטנועים. אחד מהם היה בגוון שנהב, שניים נוספים בתכלת וירוק פסטליים. אחד העיתונאים שנכח באירוע ציין כי "הם נראים בדיוק כמו צעצועים". במשך השנים הרחיבה חברת פיאג'ו את המגוון, ולקטלוג הצבעים שלה התווספו קרוב למאה גוונים שונים. הצבעוניות הפכה לאחד מסמליה הבולטים של הווספה. במודעות בעיתוני שנות ה–70 וה–80 תמיד הובלט המגוון. בכרזות פרסום שהופצו בקרב המשווקים הוצג כל דגם בצבע אחר. גם בפרסומות שהוצגו בבתי הקולנוע ובטלוויזיה הודגשה הצבעוניות של הווספה כחלק מבחירה בסגנון חיים צעיר ולא שגרתי.

המגמה המונוכרומטית האפורה של הווספה החלה בשנות האלפיים. הקטנועים הלבנים והשחורים הפכו פופולריים. גם האפורים, שלא היו קיימים בדגמים מוקדמים, הפכו יותר ויותר נפוצים. הצבעוניות נשמרה בעיקר עבור דגמי רטרו, ששיחזרו את העיצוב והססגוניות של המודלים הישנים.

ניתן להבחין במגמה מהשוואת צבעי קטנועים משומשים משנתונים שונים שמוצעים למכירה. נכון לכתיבת שורות אלו מופיעות באתר המכירות יד 2, 27 מודעות של וספות משומשות עד מודל שנת 2000. רק שבע מהן בגוונים מונוכרומטיים (26%). משנת 2000, לעומת זאת, מופיעות מודעות של 45 וספות משומשות, 28 מהן צבועות בגוונים מונוכרומטיים (63%). נתונים דומים עולים גם מהשוואת מודעות באתרים בינלאומיים כמו אי.ביי בריטניה וארצות הברית.

את המהפך השלימה פיאג'ו בשנה שעברה, עם הצגת הדגם החדש ביותר של וספה, שנקרא 946, לציון מלאת 60 שנה להולדת החברה. "מהדורה מיוחדת, יוקרתית וממוספרת המשלבת מאפיינים ייחודיים מכל דגמי הווספה שנוצרו אי פעם", נכתב בפרסומי החברה על הקטנוע שהושק בתחילה בשני צבעים בלבד - לבן ושחור.

דהיית התפוח

"נדמה שהמונוכרומטיות האפורה תמיד שלטה, אבל במהלך 50 השנים האחרונות היתה לידה נוכחות קבועה של צבע", טוען המעצב קארים ראשיד העומד בימים אלו מאחורי תכנון ועיצוב הפנים של פרויקט HAP במנהטן, בראיון למוסף "הארץ". לדבריו, "כילד, הצבע היה חלק מחיי היום־יום שלי. מקררים היו בצבע חרדל. בחדרי השירותים היו אסלות ורודות. באותה התקופה היתה שליטה כמעט מלאה של טפטים בגוונים פסיכדליים ומכוניות נמכרו במגוון של 25 צבעים חיצוניים ועוד 20 גוונים לחלל הפנימי. גם בארכיטקטורה הגלובלית היה גיוון של צבעים, בעיקר באזורי אקלים חם".

ראשיד מספר כי בעבודת התזה שלו בלימודי העיצוב מצא ש"ככל שהתרבות היתה קרובה יותר לקו המשווה כך היא יותר צבעונית, אבל בשנות ה-90 הצבעים התחילו להיעלם מכל העולם, כשהמודרניזם המאוחר הפך למיינסטרים והייצור ההמוני איפשר שכפול עצמים זהים וזולים יותר. אז המכנה המשותף הרחב ביותר שהתקבל על ידי ההמונים היה מונוכרומטי ככל האפשר ורחוק מכל מראה טבעי".

לדברי ראשיד, "האירוניה היא שבטבע יש את כל הצבעים שעין אדם מסוגלת להבחין בהם. כך אנו מסוגלים להבדיל בין 20 אלף גוונים, ולמרות זאת העולם מסביב כיום הוא של צבעי שחור־לבן־אפור־כסוף. זה מעוות בערך כמו העובדה שבטבע אין אפילו קו ישר אחד ועדיין אנו בונים עולם על מערכת צירים קרטזית ותבניות, עולם שבו אנו חיים בתוך קופסאות וכל מה שמקיף אותנו הוא בעצם עוד קופסה בתוך קופסה".

הלוגו הישן של אפל (מימין) לצד הלוגו הנוכחי. הלוגו הצבעוני נראה לפתע מצועצע ומנותק

גם המעצב התעשייתי אלכס פדואה מוצא במודרניזם ובייצור ההמוני את שורשי המונוכרומטיקה. בראיון למוסף "הארץ" הוא אומר: "השימוש בגוונים אלו נתפס כפרקטי יותר. הרי שחור תמיד יעבוד עם גוונים אחרים וכך גם לבן ואפור. הצבעים המונוכרומטיים נתפסים כניטרליים. הם משאירים אותך באזור הנוחות ומונעים דילמות עיצוביות מורכבות. לוורוד, לירוק או לצבעים אחרים בעלי נוכחות אני מתייחס כמעצב כאילו היו חייזרים. אני חייב לתת עליהם תמיד מחשבה נוספת, למצוא את הגבולות שלהם ולהקפיד בהתאמה לצבעים אחרים".

פדואה מוסיף למשוואה גם את הממד האסתטי. "כשיורד שלג על ערים בארץ ובעולם, תמיד הכל נראה הרבה יותר יפה. בזכות פס חיוור שעוטף את הכל, הטעויות הגרפיות נעלמות והדיסהרמוניה של הגוונים מתבטלת. זו גם הסיבה שתמונות בשחור־לבן תמיד נראות לנו יפות יותר".

תרומה נוספת למגמה המונוכרומטית מוצאים פדואה וראשיד בהתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות ובעיקר במוצרי האלקטרוניקה המתקדמים שהופכים להיות יותר ויותר נפוצים. ראשיד מכנה בשם "דיגיפופ" את התופעה שבה "עיצוב מתחבר לעולם המידע הדיגיטלי". על המסך מתקיים לדבריו עולם ססגוני בעל "מורכבות גרפית שלא נראתה קודם. הפצצה של דימויים, צבעים, מרקמים, תבניות ומראות המשתנים ללא הרף באופן קינטי".

את הדוגמה הבולטת ביותר בעולם הטכנולוגיה למגמה המונוכרומטית ניתן לראות במוצרי חברת אפל. כמו רוב חברות המחשבים בשנות ה–70, מוצריה הראשונים היו בדרך כלל בגוני בז', לבן מעורפל או אפור־פלטינה. בשנות ה–80 הפכו מוצרי אפל לבהירים יותר, כתוצאה מעבודתו של המעצב הגרמני הרטמוט אסלינגר ובעיקר בעקבות חיבתו הגוברת של מנכ"ל החברה סטיב ג'ובס לעקרונות ארכיטקטורת הבאוהאוס ולמינימליזם של העיצוב היפני. "תמיד מצאתי בבודהיזם - בפרט בבודהיזם היפני - אסתטיקה נעלה", הוא מצוטט בביוגרפיה שנכתבה עליו בידי וולטר אייזקסון.

חזרתו של סטיב ג'ובס לאפל ב-1997 הביאה את הצעד המשמעותי ביותר בתהליך המונוכרומטי שעבר על החברה. כניסתו לתפקיד דווקא נראתה צבעונית בתחילה. בביוגרפיה שהתפרסמה בשנה שעברה על המעצב וראש צוות התכנון של אפל, ג'ונתן אייב, מסופר איך ג'ובס ביקש ממנו להרחיק את מוצרי החברה מהדימוי החנוני שדבק בהם ולהפוך אותם ליותר אופנתיים. "ג'ובס רצה שלקוחות שייכנסו לחנויות יתלבטו על צבע המחשב ולא על המפרט הטכני שלו", סיפר.

התוצאה הגיע במרץ 98', עת הושק iMac G3, שהיה המחשב הראשון ששולב ביחידה אחת עם המסך וחופה במעטפת פלסטיק שקופה בצבע כחול ירקרק. הגוון זכה לשם "כחול בונדי", בהשראת צבע המים בחוף בונדי באוסטרליה. "החלק האחורי שלו נראה טוב יותר מהחלק הקדמי של האחרים", אמר ג'ובס בערב ההשקה, על המעטפת הצבעונית של המחשב החדש. בהמשך הוסיף "זה נראה כאילו זה בא מכוכב אחר, כוכב טוב, כוכב עם מעצבים טובים יותר".

כעבור כמה חודשים הושקו עוד חמישה דגמים בגוונים שונים וגם פרסומת בטלוויזיה, אשר לוותה בשיר "היא קשת בענן" של הרולינג סטונס.

מעצב הפנים קארים ראשידצילום: קורביס

הצלחת סדרת המחשבים הצבעונית של אפל היתה אדירה. 150 אלף יחידות נמכרו בסוף השבוע הראשון לאחר ההשקה. הכנסות החברה באותו הרבעון היו גדולות פי שלושה מהרבעון בשנה הקודמת. המניה של אפל עלתה בצורה משמעותית והיא חזרה לעמוד בחזית הטכנולוגיה של אותה התקופה.

אבל כעבור לא יותר משנתיים, לאחר שהושקו מחשבים בכעשרה גוונים שונים, האפשרויות הצטמצמו ולאפל לא נותרו צבעים מובחנים שיבדילו וייחדו את המחשבים הבאים בסדרה. הם ניסו לשווק גרסאות עם דפוסי צבע כמו "כחול דלמטי" שהורכב מכתמי ספריי לבנים על רקע תכלת, או גוון בשם "כוח הפרח", שנראה כמו כתמים של צבעי מים (בחברה טענו כי לקח להם 18 חודשים לפתח את טכניקת הצביעה), אך הביקורות היו שליליות ושני המחשבים לא זכו להצלחה. את הדגמים האחרונים שיצאו בסדרה נאלצה אפל לשווק בגוון שחור־גרפיט ולבן־שלג.

בביוגרפיה של אייב, שהוגדר על ידי ג'ובס כ"שותף הרוחני" שלו באפל, הוא מספר כי ג'ובס אהב את המחשבים הצבעוניים ובתחילה אף דחה את המודלים הלבנים שהוצגו בפניו עבור סדרת המחשבים הבאה של החברה. אייב התעקש, ובביוגרפיה שנכתבה על ג'ובס צוטט כאומר, "לבן אינו סתם צבע ניטרלי. הוא נקי ושקט כל כך. נועז ובולט אבל גם כל כך ניטרלי". במהלך העבודה על האייפוד שהושק בשנת 2001 בלבן, הסביר אייב את הבחירה: "רוב מוצרי הצריכה הקטנים נראים מתאימים לשימוש חד פעמי. אין להם כבידה תרבותית. אני מתגאה באייפוד מפני שיש בו משהו שנראה משמעותי ולא חד פעמי".

אייב חזר והציג בפני ג'ובס ארבע אפשרויות נוספות לגוון האיי־בוק האיי־מק ב-2001–2002: הוא קרא להן "לבן מעונן", "לבן שלג", "לבן קרחונים" ו"אפור ירח". ג'ובס בחר באפשרות האחרונה. הספין של אייב עבד; "אפור ירח" היה לא יותר מעוד גוון של לבן.

להיעלמות הצבע ממוצרי אפל היו סיבות נוספות, בהן המעבר למסכים שטוחים, שהסתיר את מארזי המחשבים וצבעוניותם הפכה ללא רלוונטית. השימוש במארזי אלומיניום גם סיבך וייקר את הצביעה. גם העובדה כי בעקבות הצלחת המחשבים הצבעוניים החלו המתחרים לנהוג כך הובילה את ג'ובס "להמציא מחדש את המחשב האישי ואת עיצובו" - הפעם בלבן.

מהפך מקביל נערך באותה תקופה גם בלוגו של אפל. הלוגו המקורי של אפל כפי שהוצג ב-76' עוצב בצורת תפוח מעוטר בעלה, עם נגיסה בחלקו הימני. לטענת מעצב הלוגו הצבעוני, רוב ג'אנוף, הנגיסה נועדה להבהיר שמדובר בתפוח ולא בעגבנייה. בבלוגים שעוסקים בהיסטוריה של אפל, נטען כי ג'ובס התעקש שהלוגו יהיה צבעוני כדי לתת משמעות אנושית וחיה יותר לחברה. גרסאות אחרות טוענות כי הכוונה היתה לפנות לקהל של צעירים ובני נוער. ג'אנוף בחר למלא את הלוגו בשישה פסים צבעוניים. הוא טוען כי לא היתה כל משמעות לסדר מיקומם, פרט לבחירה לשים את הירוק למעלה, כדי שייראה כמו עלה של תפוח.

בכמה ספרים ובלוגים המתארים את תהליכי העיצוב של אפל, נטען כי בעקבות התפוצצות בועת הדוט קום, בראשית שנות האלפיים, ביקש ג'ובס לבדל את מוצרי החברה ולהדגיש את הלוגו, אך נוכח לגלות כי הגדלתו בגרסה הצבעונית הופכת למצועצעת ומנותקת מהקו העיצובי של המוצרים. גרסאות אחרות טוענות כי המהלך הגיע בעקבות הקושי להדפיס את הלוגו הצבעוני על מארזי המתכת החדשים שנבחרו עבור סדרת המחשבים הניידים PowerBook G3. כך או כך, ב-98' הופיע הלוגו הכסוף החדש והמוכר של החברה.

"חייתי דרך שנות ה-60 וה-70, אלו היו תקופות פשוטות ללא מחשבים. אילו צבעים ראיתי אז? צבעי תכשיטים נוצצים קפצו מכל עבר, באופנה, ברהיטים, בפרטי נוי, במכוניות ואפילו... בלוגו של אפל", אומר ג'אנוף בראיון למוסף "הארץ", מעצב הלוגו הצבעוני של אפל שרואה בשינוי שעבר על הלוגו דוגמה לתהליך שעובר על החברה האנושית. "התחלנו בפסי צבע ססגוניים. עכשיו אנו אפרוריים. עם כל הטכנולוגיה שהתקדמה הגיעה רק התלונה - כל כך הרבה מידע ומעט מדי זמן".

קל לעיכול וגמיש לעיצוב

"קל לאנשים להתחבר ללבוש בצבעי מונוכרומטיות אפורה", מסבירה דגנית הולינגר רם, מעצבת ראשית בחברת האופנה קסטרו. "אלה צבעים שמרגיעים את הלוק. העולם הרי רווי בגירויים ובאופנות חדשות. מתוך השפע הזה נוצר קושי אמיתי לקבל החלטות או למקד את הבחירות. אלו אולי לא החלטות ממש הרות גורל, אבל הבחירה בגוונים מונוכרומטיים יוצרת שקט וסוג של ביטחון".

סיבה נוספת להצלחת פריטי האופנה בסקאלת האפורים מוצאת הולינגר רם דווקא בשיקולים כלכליים. "בעידן תרבות הצריכה, בה נדמה שאנשים מואסים מהר יותר מכל אופנה ומחפשים את הגירוי הבא, הלבוש המונוכרומטי מאפשר ליצור רקע, או מעין פלטפורמה בסיסית, ממנה אפשר לגזור אמירה אישית בהרבה דרכים, כמו על ידי עיטור בצבעים. כך יוצא ששמלה שחורה קלאסית, כשהיא מלווה בצעיף, תיק או עגילים בצבע מסוים, יכולה לקבל למחרת אינטרפרטציה שונה לחלוטין באמצעות אביזרים בצבעים אחרים. שמלה בגוון ייחודי ומובהק עלולה לצאת מהר מהאופנה או להיות ספציפית מדי ולהתאים למספר מוגבל של הזדמנויות".

גם המעצב גדעון אוברזון סבור שמאחורי המגמה עומדות בעיקר סיבות כלכליות. לדבריו "צבעים אלו, במקרה זה, בדגש על השחור, זמינים תמיד בכל מלאי. היום בעולם האופנה, כשהתחרות הולכת וגוברת, כולם רוצים ללכת על בטוח כשהמטרה העליונה היא כמובן מכירות. שחור תמיד יהיה במלאי, שחור תמיד ימכור. מעבר לזה, הצבעים האלה תמיד נחשבים כבחירה נכונה, מחמיאה וקשה מאוד לפספס בה. כלומר ברגע שהגזרה נכונה, זה ייראה תמיד טוב, להבדיל מבחירה בצבעים עזים, שזה כבר סיכון אופנתי שלא כל אחד מוכן לקבל".

מעצב האופנה גדעון אוברזוןצילום: מוטי קמחי

אוברזון, מעצב פעיל מאז סוף שנות ה–60, מספר כי בתחום בגדי הים שלטו בשנות ה–70 וה–80 בעיקר "צבעים ממשפחת הכחול, כרויאל, טורקיז ודומיהם". אך לדבריו מאז שנות ה-90, ניכרת שליטה ברורה של בגדי הים השחורים. לטענתו, כ-70% מבגדי הים החדשים שנמכרו בעונה האחרונה היו שחורים. כ-10% נוספים היו לבנים.

הולינגר רם אומרת כי במהלך ארבע העונות האחרונות היא מעצבת קולקציה ייחודית בשם בלק, הצבועה כולה בשחור. אך לדבריה גם בקולקציות הרגילות יזכו הפריטים הצבועים בשחור ולבן לביקוש רב יותר בעשרות אחוזים. מקור בכיר בחברת זארה הבינלאומית מספר כי "באופן אוטומטי, כמעט בכל קולקציה חדשה מיוצרים לפחות 40% נוספים של פריטים בצבע לבן או שחור". בזכיינית האופנה H&M בישראל מעריכים כי אצלם מדובר במספרים גבוהים עוד יותר. יבואני טקסטיל המתמחים בסריגי כותנה מדווחים על פלח שוק של יותר מ-70% בסחר בבדים בצבעים שחור ולבן במהלך השנה האחרונה.

קשה להשיג נתונים מדויקים על היקף המגמה בתחום האופנה, מכיוון שהשיקול הכלכלי הנכון הוא ריבוי צבעים, ורוב המעצבים אכן מעדיפים להמשיך לתאר עולם רווי צבעים ולהבטיח טרנדים ססגוניים בין קולקציות מתחלפות ועונות. אבל בדיקה מדגמית, ולא מדעית, שנערכה בפינת הרחובות קינג ג'ורג' ושלמה המלך בתל אביב מציירת מציאות אפורה למדי. במשך חצי שעה של יום חול, בתחילת חודש ספטמבר, החל מהשעה 9:00, חלפו בהליכה על פני ספסל ציבורי 374 בני אדם. 58% מהם לבשו חולצות לבנות, אפורות או שחורות. שבעה אחוזים לבשו חולצות שבהן ניכרת דומיננטיות רבה לגוני שחור־לבן־אפור. בדיקות דומות ואקראיות, שנערכו באותו אופן במהלך חודש ספטמבר בערים אמסטרדם, ברלין, פרנקפורט ופריז, מעלות נתונים דומים. בכל המקרים ניכר רוב בולט ללובשי בגדים בגוני מונוכרומטיות אפורה. ברחוב דה פרנק בורז'ואה, ברובע המארה בפריז, נמדד השיא עם 76% של לובשי גוני אפור.

נראה שעולם האופנה הפנים את המגמה. בשבוע האופנה האחרון, שנערך בסוף חודש ספטמבר בפריז, היתה זו המגמה הבולטת. אף על פי שהוצגו קולקציות לאביב וקיץ 2015, הנחשבות בדרך כלל לעונות ססגוניות, השליטה של הצבעים לבן, שחור ואפור היתה כמעט מוחלטת. במהלך השבוע נערכו ברחבי העיר 93 תצוגות של המעצבים המוכרים יבעולם. רק 19 מהן הציגו קולקציות עשירות בצבעים. 25 מהתצוגות היו על טהרת המונוכרומטיקה האפורה ביותר מ-90% מהפריטים החדשים שלהן. בשאר התצוגות תפסו הגוונים האפורים חלק של 50%–80% מהקולקציות (ראו מסגרת).

בקולקציה החדשה של בית האופנה קום דה גרסון למשל, הוצגו רק שתי חולצות כחולות, פעם עם חצאית שחורה, פעם עם לבנה. כל שאר 49 הדגמים נעו על הסקאלה האפורה. בית האופנה ג'יבנשי הציג 57 דגמים, מתוכם רק ארבעה צבעוניים. המעצב האיטלקי ג'יאמבטיסטה ואלי הציג קולקציה בת 45 דגמים, רק ארבעה מהם לא היו מונוכרומטיים. אצל המעצב יוז'י ימאמוטו כל 50 הדגמים היו במונוכרומטיות אפורה, פרט לשלושה מעילים מוזהבים, שמלה לבנה שחלקה העליון מעוטר בפרחים ושמלת ג'קט שחורה מעוטרת ברקמה כחולה ואדומה.

המגמה של המונוכרומטיות האפורה בתחום האופנה לא מובנת מאליה. הלבן והשחור, שנחשבים כיום לצבעים הנפוצים ביותר, היו בעבר גם בעלי מטענים דתיים או חברתיים. השחור סימן לעתים אבלות ולפעמים הגדיר קהילות אדוקות בכל הדתות. גם תת־תרבויות מודרניות רבות בידלו עצמן באמצעות לבוש שחור, כמו הפאנק, המטאל והאופנה הגותית.

הלבן, מעבר להיותו צבע חגיגי, סימל בתרבות המערבית טוהר וקדושה, והיה נפוץ בין נושאי משרות דתיות ושמלות כלה. אין ספק כי תרומה רבה למגמה המונוכרומטית הזאת הביאו מכונות ואבקות כביסה יעילות או שימוש בחומרים מתקדמים המאפשרים לשמור על הבוהק של אביזרי אופנה יותר מאי פעם.

מתוך קולקציית הקיץ של גדעון אוברזון ב־2010צילום: יניב אדרי
תמי בן עמי בקטלוג "גוטקס", 1982צילום: בן לם

אני אפור משמע אני עשיר

הבחירה במונוכרומטיות האפורה לא נעוצה רק בגחמה של מעצבים ואדריכלים, אלא בציבור עצמו. מנתוני חברת איקאה עולה כי זו גם בחירה מובהקת של קהל הצרכנים. יחידת מדפים מדגם אקספדיט למשל, הנחשבת לאחד המוצרים הפופולריים ביותר של החברה, מוצעת למכירה בגוונים: אדום מבריק, אפור מבריק, לבן מבריק, לבן, שחור־חום וליבנה. מנתוני החברה עולה ש-69% מיחידות המדפים שנמכרות בחנויות הרשת בארץ הם בצבע לבן. רק שלושה אחוזים מהמכירות הן של מדפים בצבע אדום. נתון מכירות דומה משיגות דלתות ההזזה האדומות מדגם סוויק שתופסות 3.2%, בעוד הלבנות בקטגוריה זו נמכרות ב-94% מהמקרים.

מגמה דומה ניתן למצוא גם במוצרים המוצעים במגוון גדול יותר של צבעים. ספה תלת־מושבית מדגם קרלסטד נמכרת בצבעים לבן, כתום, בז', ירוק, חום ועוד שלושה גוונים של אפור. מנתוני החברה בישראל עולה כי 76.5% מהספות שנמכרות הן בגוונים מונוכרומטיים.

אבי בר־ששת, סמנכ"ל מגוון מכירות של איקאה בישראל: "יש תחושה שהגוונים האפורים משתלטים, בעיקר ברהיטים כבדים, כמו ארונות מטבח, או רהיטים מורכבים שנועדו לשימוש ארוך טווח. שם אפשר לומר בוודאות שהצבע הלבן שולט. כיום, ניתן לראות במשפחות שלמות של מוצרים כמו מטבחים או מיטות דומיננטיות מוחלטת של הצבע הלבן ב-40% עד 50% מהמקרים".

תאגידי הענק והתעשיות הגדולות אינם אוהבים את המגמה הזאת. המונוכרומטיות האפורה קוראת תיגר על האפשרות שלהם למכור חפצים חדשים. היא מאתגרת את היכולת של מעצבים ואנשי פרסום לשווק לנו מוצרים בעלי אמירה אישית וייחודית. כמובן שהגוונים המוגבלים גם מקטינים את מספר הפעמים שחפצים ייצבעו כדי לעקוב אחר אופנות מתחלפות.

בניסיון להיאבק בתופעה, השיקו בחברת דופונט תחת המותג דולוקס לפני כארבע שנים את פרויקט "בואו נצבע". במסגרת זו תורמת החברה מדי שנה אלפי ליטרים של צבע, מברשות ורולרים במדינות שונות בכל העולם, ומעודדת צביעת מרחבים ציבוריים שהיו אפורים. על פי פרסומי החברה, עד כה נתרמו במסגרת זו 622,435 ליטר של צבע. מדי שנה מוענקים על ידי החברה גם פרסים לאנשים או לגופים שהעשירו לדעתם את העולם בצבעים.

בתעשיית הרכב העולמית חוששים שהמגמה המונוכרומטית תוביל לשימוש רב יותר בתחליפים. לכן יצרני הצבע חוזרים ומרחיבים מדי שנה את המגוון, ומציעים שלל צבעים חדשים אשר אולי יענו על טעמם של הצרכנים. את החזון של פי.פי.ג'י למשל, לכלי רכב המיוצרים כיום ובדגמים של שנה הבאה, הם הציגו כבר לפני שנתיים. המגוון כולל בין השאר צבע בשם "אל פרסקו" אותו מגדירים בחברה "ככסוף מתכתי עם גוון של ירוק טרי", גוון בשם "אפור ויקטוריה" שהוא לטענתם "אפור קלאסי עם גוון מודגש של מתכת זהובה", או צבע נוסף בשם "שפע", שגונו מוגדר על ידי מעצבי החברה כ"אדום פנינה עכשווי עם נגיעות של תכשיט".

ניתן להניח כי בשנים הקרובות יעטרו הצבעים החדשים רק מכוניות תצוגה וכי בכל העולם צרכנים ימשיכו לקנות מכוניות בשחור, לבן וכסוף. עדות לכך ניתן לראות בחזון שמספקים בחברות הטכנולוגיה והרכב לקראת עידן הרכב האוטונומי. אב הטיפוס של המכונית ללא נהג של חברת גוגל, שהושק בקיץ האחרון, צבוע לבן עם חזית אפורה ודלתות שחורות. הדגם של אאודי לבן כולו. זה של BMW כסוף. כך גם הדגם של חברת מרצדס למשאית אוטונומית הראשונה, שהוצג במהלך החודש שעבר ומתוכנן לעלות על הכביש בשנת 2025.

עובדה נוספת שתקשה על יצרני הצבע ומעצבים לחזור למכור לנו עולם צבעוני, נעוצה בעובדה שמוצרים במונוכרומטיות אפורה נתפסים לעתים קרובות כאיכותיים או יוקרתיים יותר. כשחברת אפל לדוגמה שידרגה את סדרת הטלפונים הניידים הקודמת שלה אייפון 5 היא החלה לשווק את הדגם המשופר והיקר s, בצבע כסוף, מוזהב או אפור חללי, בעוד שאת הסדרה המוזלת c, היא החלה לשווק במעטפת פלסטיק בחמישה צבעים שונים.

במחקר שנערך על ידי מכון CIRP נמצא כי בחודש הראשון למכירת הסדרה היוקרתית, בחרו רוב הצרכנים בגוונים המונוכרומטיים אפור חללי (43%) או כסוף (30%). הזהוב נמכר רק ב-27% מהמקרים. בסדרה הפשוטה והצבעונית, הוביל הכחול עם 27% מהמכירות. הלבן הגיע אחריו רק עם 24%. במחקר מאוחר יותר שהתפרסם בשנה שעברה, נמצא כי המגמה הגיעה גם לסדרה הזולה, כשהלבן תפס את ההובלה עם 37% מהמכירות. נתון נוסף המעיד על התופעה נגזר מסך כל מכירות דגמי אייפון 5. מהדגם היוקרתי והמונוכרומטי ברובו, נמכרו עד כה קרוב ל-17 מיליון פריטים. מהדגם הזול והססגוני נמכרו קצת פחות מ-10 מיליון.

דוגמה נוספת למעמד היוקרתי של מוצרים הצבועים בגוני אפור ניתן למצוא בנתוני המכירות של חברת מרצדס בישראל. בשנה שעברה למשל, בחרו 38.8% מלקוחותיהם במכוניות חדשות בצבע לבן. השחור תפס את המקום השני עם 24.4%. כצפוי, האפור והכסוף הגיעו אל המקומות הבאים ברשימה. אך כל הצבעים המונוכרומטיים יחד תפסו 97.6% ממכירות המכוניות החדשות של החברה, שהם הרבה מעבר לממוצע העולמי של תעשיית הרכב. מספרים דומים עולים גם מנתוני המכירות של מכוניות יוקרה אחרות בישראל ובעולם.

מיוחדים, בדיוק באותה דרך

העתיד אינו ורוד. למעשה, הוא אף פעם לא היה כזה. בעולם הספרות, הקולנוע והטלוויזיה, העתיד תמיד הוצג בגוני מונוכרומטיות אפורה. בתסכית הרדיו "מלחמת העולמות" של אורסון וולס, ששודר ב-30.10.1938 תוארו הפולשים מהמאדים רק כ"נחש אפור". בסדרה האמריקאית "מסע בין כוכבים" ששידורה החל ב-1966, לבשו אנשי הצוות חולצות בשלושה צבעים שהעידו על דרגותיהם ותפקידיהם, אבל כל החפצים והעצמים (כולל החלליות, כמובן) היו אפורים או כסופים. גם בסדרה "אבודים בחלל", שהיתה המקבילה הבריטית באותה התקופה, עוצב עולם שכולו גוני אפור. לימים סיפר פול זסטופנביץ', המנהל אמנותי שעמד מאחורי עיצוב התפאורה והלבוש בסדרה, בראיון למגזין "סטארלוג", כי חשב בתחילה להעניק לאנשי הצוות בגדים צבעוניים. "השתמשתי בצבעי יסוד, כי ידעתי שהיא תשודר בפני ילדים, והם אוהבים צבעים. רציתי שלכל דמות יהיה את הצבע שלה, כדי שניתן יהיה להבדיל ביניהן ממרחק".

אך כבר בעונה הראשונה של הסדרה הולבשו השחקנים בחליפות בצבע מתכתי. "בסופו של דבר עיצבתי את החליפות הכסופות בגלל שצבעים מסוימים גורמים לך אולי להרגיש טוב, בעוד האחרים יכולים להיתפס כמאיימים", סיפר זסטופנביץ' בראיון.

העתיד כבר כאן. השפעת רעיונות המדע הבדיוני ניכרות היטב בעיצוב חלליות וצוללות גרעיניות, אך גם בחפצים אישיים ויומיומיים. חומרים אשר נוצרו עבור תעשיית המטוסים והחלל נמצאים היום כמעט בכל יד או כיס.

השפעה נוספת על המגמה ניתן למצוא בתהליך העִיּוּר. הסביבה האורבנית רוויה בגירויים חושיים יותר מכל מה שהכיר האדם בעבר. הבתים גבוהים מתמיד, אמצעי התחבורה מהירים יותר מאי־פעם, הרחובות צפופים ועשירים בפרטים, בקולות, בריחות ובמסרים מסחריים שמנסים לגנוב את תשומת לבנו מכל עבר.

אמנם גם בג'ונגל, במדבר, בחוג הארקטי ובחופי הים מתקיים עולם עשיר ורבגוני, אך בניגוד לאקלקטיות של המרחב העירוני, קיימים בטבע סדר וחלוקה מרחבית של צבעים. בקוטב הצפוני אין שום דבר כתום. במדבר אין דבר כחול פרט לשמים. בכל גובה שאליו נביט בתוך הג'ונגל נראה גוון שונה של ירוק.

המונוכרומטיות האפורה משקיטה את הרעש הוויזואלי של המרחב העירוני. היא משטיחה את העומס. רמזורים אדומים בולטים טוב יותר על רקע אפור או שחור. שלטי הכוונה או אזהרה ירוקים וצהובים הופכים למובחנים טוב יותר על רקע שאינו ססגוני.

השפעות תרבותיות נוספות על המגמה ניתן למצוא בתפיסה פוסט־מודרניסטית, שדוחה רעיונות ואיתם את הגוונים המייצגים שלהם, כמו את האדום הקומוניסטי או את הכתום שהיה מזוהה עם ההתנתקות. גם למחאות החברתיות שהתעוררו בעולם המערבי בשנים האחרונות ולהתנגדות לתרבות הצריכה יש תרומה למגמה. המונוכרומטיקה האפורה מאפשרת הימנעות מרדיפה אחר אופנות חולפות ומעניקה למוצרים תדמית על זמנית.

היכולת הביולוגית לראות צבע עוזרת לאדם בניווט, במציאת מזון ובזיהוי סכנות. בדומה לבעלי חיים אחרים, גם עבורנו מדובר ביכולת בעלת חשיבות הישרדותית. אך החברה האנושית העניקה לצבעים תפקידים נוספים, במישור האסתטי ובמערכת הערכים והסמלים שלה. לכן אפשר להתייחס אל הבחירה בגוונים האפורים כאל הימנעות מאותם ערכים וסמלים או אפילו כאל הצהרה על חוסר בחירה.

המגמה מעלה עוד כמה פרדוקסים שיכולים גם להאיר מעט את התופעה. למשל, איך בעידן שבו זמן חייהם של מוצרים נחשב לקצר מתמיד ולעתים אף לחד־פעמי, שואפים בני האדם לרכוש לעצמם חפצים חדשים בעלי מראה על־זמני? איך בעידן המקדש לכאורה את מעמדו של הפרט יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה בוחרים בני האדם להשטיח את מראם הייחודי ומשתדלים להידמות לכולם? התשובות נמצאות בעתיד, כנראה בגוני אפור.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ