האכזריות שברה את לוחמי א-שבאב - אפריקה - הארץ

האכזריות שברה את לוחמי א-שבאב

בחודשים האחרונים עורקים לוחמים רבים משורות ארגון הטרור הסומלי. "אין איתם חיים", סיפרה אחת מהם ממקום המסתור שמספקת לה הממשלה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איסמעיל קושקוש וג'פרי גטלמן, ניו יורק טיימס

באשיר היה חייל שהאמין באיסלאם באמונה שלמה, אך לאחרונה ערק מארגון א־שבאב לאחר שראה שיותר מדי אנשים תמימים נטבחים. אחמד אומר שערק משום שרצה משפחה אמיתית, לא רק חבורה של סוציופתים חמושים, שמכנים עצמם "משפחה". נורטה הצעירה היתה רוצחת מיומנת, על אף עיניה התמימות לכאורה. "אין איתם חיים", אמרה נורטה, שכמו עריקים אחרים מהשבאב ביקשה לא לפרסם את שם משפחתה מחשש מנקמה.

כבר לפני שמנהיגו נהרג בספטמבר בהתקפה אווירית אמריקאית, ארגון השבאב, שבעבר היה אחד האימתניים ביותר ברשת אל־קאעדה, החל להתפורר. בחודשים האחרונים הוא מאבד שטחים ולוחמים. עשרות עריקים משורות הארגון שוהים כיום בבניין אפרורי תחת שמירה כבדה בביידואה, עיר מזוהמת במרכז סומליה. התמונה שהם מציירים בסיפוריהם, ובעצם נוכחותם הרחק משדה הקרב, היא של ארגון ששורותיו מצטמקות, ללא מנהיג כריזמטי, שממשיך להיות מסוכן.

לפני שנים ספורות בלבד שלט א־שבאב כמעט על כל דרום סומליה. השלטון היה אכזרי. לוחמיו ערפו ראשים, הרעיבו ילדים, חטפו נערות וסקלו למוות את אלה שהתנגדו להם. ואולם, תפארתו של הארגון חלפה כשחיל השלום של האיחוד האפריקאי, שבו נלחמו חיילים מאוגנדה ואתיופיה, סילקו את לוחמי השבאב מכל הערים הגדולות בדרום סומליה, והאוכלוסיה הסומלית התקוממה נגדו.

נור, באשיר ואחמד שערקו מא-שבאב בבית המסתור בסומליה ביוניצילום: ניו יורק טיימס

הריגת המנהיג אחמד עבדי גודאן חשפה את הסדקים בארגון, ופרשנים אומרים כי האמריקאים יכלו לדעת את מקומו המדויק רק אם מישהו מהחוג הפנימי שלו דיווח להם על כך.

מאחר שמחליפו של גודאן הוא אלמוני למדי ולא רבים נוהים אחריו, אומרים אחדים מהעריקים כי כוח המשיכה של הארגון התפוגג במידה ניכרת. כמה מהלוחמים נדדו להרי גלגאלה בפונטלנד, שבצפון־מזרח סומליה, שם הם נלחמים לעתים בכוחות המקומיים. מקורות ביון מערביים מעריכים כי בארגון נותרו רק אלפים בודדים של לוחמים קשוחים.

ואולם, "יכולותיו של הארגון נותרו ללא פגע", מזהיר אפיאר אלמי, פרופסור סומלי המלמד באוניברסיטה בקטאר. לדבריו, הארגון ימשיך לאבד שטחים, אך במקביל "לא יחדל מהתקפות גרילה ומביצוע פיגועים". פרשנים אחרים אומרים כי לוחמי א־שבאב נעשים מיומנים יותר ברציחות, וכי רק לאחרונה רצחו כמה פוליטיקאים סומלים.

ב"מתקן המעבר", כפי שממשלת סומליה מכנה את הבניין בביידואה שבו מוחזקים העריקים מא־שבאב, המבוגרים שביניהם לומדים נגרות, ריתוך ושימוש במחשב. האמונה היא, כי הדרך הקלה ביותר למתן ג'יהאדיסטים היא במציאת מקומות עבודה בשבילם. כל הלוחמים לשעבר אומרים שהם מרגישים רדופים. אפילו בביידואה, סוכני השבאב ממשיכים להיכנס לעיר ולצאת ממנה בלי להיחשף.

אחמד, בן 26, הצטרף לשבאב לפני ארבע שנים בגלל הבטחות הארגון. "לא היתה לי עבודה, והם אמרו לי שאקבל הרבה כסף, בית ואלך לגן עדן". ואולם, גם אחרי שנלחם בשורות השבאב שלוש שנים, הוא לא זכה לבית משלו. "אין חיים, אין משפחה, אין עתיד", הוא אומר ומניד בראשו.

נור, עריק נוסף בן 29, היה חבר בארגון אחר כשנפל בשבי ואולץ להילחם בשורות השבאב. לדבריו, "הם מציגים מסר מוטעה על האיסלאם". "הם הטילו מסים כבדים על אנשים", הוא אומר. כשניסה להתווכח ולהתנגד, חברי השבאב הכו אותו.

כשבאשיר, בן 24, הצטרף לארגון, הוא האמין ברעיונותיו — במלחמת קודש, בסומליה איסלאמית חדשה, בפירוש נוקשה וקיצוני יותר של החוק האיסלאמי. אך כשגודאן השתלט על השבאב ב–2008, באשיר לא ידע יותר במה להאמין. "גודאן הרשה לרצוח חפים מפשע, ואני חושב שהוא עבד בשביל טרוריסטים ממדינות אחרות, לא סומליה", אומר באשיר. "אני שמח שהוא מת".

כמוהו גם נורטה, הרוצחת הצעירה. מעורבותה בשבאב לא היתה רצונית. היא מספרת שנחטפה כשהיתה בת 16 על ידי לוחמים זרים, לבנים. "לימדו אותי לירות במטרות במקומות ציבוריים, לקפוץ מעל בניינים ולפגוע במגדלי שמירה", היא אומרת.

לדבריה, היא התמחתה בשימוש בכלי נשק שונים: קלצ'ניקוב, רובי צלפים, חומרי נפץ ואקדחים מסוגים שונים. היא נשלחה לחוף קניה ב–2011 כדי לסייע בחטיפת שני זרים, אירועים שפגעו קשות בתעשיית התיירות של קניה, וגרמו בסופו של דבר להצטרפותה לפלישה לסומליה.

אך בשלב מסוים, אומרת נורטה, נמאס לה לראות את הזלזול של חבריה בחיי אדם. אפילו כשלוחמים מהוללים של השבאב נפצעו בקרב, "לא היה אכפת להם והם ננטשו ומתו".

לאחר שערקה, נורטה ירדה למחתרת אך השבאב היו נחושים בדעתם למצוא אותה. היא ידעה יותר מדי. לפני חודשים אחדים, כשהלכה לשוק בביידואה, היא ראתה רוצח של השבאב שהכירה. עיניהם נפגשו. היא ניסתה להימלט אך הוא שלף את הנצרה מהרימון שלו. היא נותרה בחיים אם כי נפצעה בפניה, אך זמן קצר לאחר מכן השבאב רצחו את אחיה. "ביקשתי מאלוהים שיסלח לי", היא אומרת ודמעות זולגות על לחיה המצולקות.

בספטמבר, לפני יציאת השבאב מבאראווה, הם הובילו לאמצע שדה פתוח צעירה שאותה האשימו בניאוף וקברו אותה בחול עד לצווארה. לאחר מכן הם ריסקו את גולגולתה באבנים.

כוונת ההוצאה המזוויעה הזו להורג היתה לשלוח מסר פשוט שאינו משתמע לשתי פנים: הארגון עדיין אינו מחוסל לגמרי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ