בניגוד לדימוי האכזרי, המוסלמים היו דווקא כובשים נוחים - מדע - הארץ

בניגוד לדימוי האכזרי, המוסלמים היו דווקא כובשים נוחים

מחקר ארכיאולוגי חדש ומקיף מגלה כי כיבוש הארץ בידי המוסלמים בשנת 640 לספירה היה מהכיבושים השלווים והנאורים שידעה הארץ, זאת בניגוד לתיאורים היסטוריים מוכרים רוויי דם וסבל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לוחמי המדינה האיסלאמית (דאעש) החולמים לייסד מחדש את החליפות האיסלאמית במזרח התיכון, עורפים בדרך לשם ראשים ורודים באכזריות בבני תרבויות ודתות אחרות. בכך הם מתחקים במדויק אחרי הדימוי המקובל של הכובשים האיסלאמים ששטפו את המזרח התיכון לאורך ההיסטוריה. אלא שמחקר רחב היקף שהתפרסם באחרונה על תקופת החליפות האיסלאמית הראשונה בארץ ישראל מראה שכיבוש ערבי זה היה שונה מאוד מהדימוי שלו - גם בקרב אנשי דאעש וגם בקרב הישראלים והציבור המערבי כולו.

למעשה, בהיסטוריה הארוכה של כובשי הארץ היה זה ככל הנראה אחד מאירועי הכיבוש השלווים והנאורים ביותר. לא זו בלבד שהקהילות הנוצריות והיהודיות המשיכו להתקיים ואפילו לשגשג תחת השלטון המוסלמי לפחות עוד 200 שנה, אלא שלדברי החוקר, ד"ר גדעון אבני, "ב-400 אתרים ארכיאולוגים שנחפרו בארץ אין ולו בניין אחד שאפשר להצביע עליו ולהגיד שהוא נהרס בידי הערבים". המחקר התפרסם לאחרונה בספר בשם The Byzantine Islamic Transition in Palestine – an Archaeological Perspective שיצא בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. התקופה הביזנטית (מאות רביעית עד שביעית), שקדמה לכיבוש, נחשבת בדברי ימי הארץ לתקופת שגשוג כלכלית וחברתית. עשרות נקודות יישוב חדשות צצו אז, ירושלים הגיעה לשיא תפארתה והארץ היתה למוקד דתי חשוב מאין כמוהו בעולם הנוצרי.

ד"ר גדעון אבני במוזיאון רוקפלר בירושלים, אתמולצילום: אוליבייה פיטוסי

על פי התפיסה ששלטה מימי הביניים ועד לשנות ה-70 של המאה ה–20, הכיבוש הערבי האלים החל בשנת 632 והביא באחת את הקץ לשגשוג הזה. גם החוקרים הציונים אימצו את התפיסה הזו, שהתאימה, לטענת המבקרים, לתפיסת הישראלים את הערבים ואת השפעתם על הארץ. כך למשל כתב ההיסטוריון החשוב יהושע פרוור: "לימים נתרגשה פורענות כלכלית ודמוגרפית בכיבוש הארץ על ידי הערבים מיד השלטון הביזנטי (...) עתה ניטש האזור הזה (דרום הארץ, נ"ח), חולות נודדים כיסו את היישובים העתיקים, עפר סתם את הבארות ואת תעלות ההשקיה (...) רק בימינו נחלצה אוכלוסייה חדשה, נלהבת ומסורה, קנאית באהבתה לארצה ולעברה, לשוב ולהחיות את המדבר ולגאול את הנגב משממונו".

אבל זה שנים רבות שחוקרים מתחומי ההיסטוריה והארכיאולוגיה יודעים שהממצאים הארכיאולוגיים בשטח מספרים סיפור מורכב יותר מאשר כיבוש אכזרי שהביא לקץ התרבות הביזנטית שקדמה לו. אבני, ארכיאולוג בכיר שעומד בראש תחום ארכיאולוגיה ברשות העתיקות, השתמש לראשונה במאגר ענק של ממצאים ממאות חפירות ארכיאולוגיות בארץ ובארצות השכנות כדי לספר את הסיפור המורכב של החיים בארץ תחת הכיבוש הערבי הראשון.

הדת החדשה שנולדה בחצי האי ערב כבשה במהירות יוצאת דופן את כל המזרח התיכון. ארץ ישראל כולה נכבשה בשנת 640. ברשות החוקרים יש תיאורים היסטוריים רוויי דם וסבל על הכיבוש הזה. "אחת הבעיות במקורות ההיסטוריים היא שגם הכובשים וגם הנכבשים רוצים להאדיר את הסבל", אומר אבני, "הנכבשים רוצים להראות כמה הם מסכנים והכובשים רוצים להראות את גדולתם". אבל האתרים הארכיאולוגים מספרים סיפור אחר, "פעם אחר פעם אתה רואה שלא קרה כלום. אין שום עדות להרס. אפשר אפילו למצוא אתרים שבהם בשנים שהיה כיבוש והכנסיות היו אמורות לההרס נבנות כנסיות חדשות".

כנסייה מהתקופה המוסלמית הקדומה בניצנה בנגבצילום: דורון אדר

כך, בירושלים נבנה, מאה שנים לאחר הכיבוש, אגף חדש לכנסיית הקבר. בטבריה ובשבטה שבנגב נבנו מסגדים בסמוך לכנסיות ושני מוסדות הדת ממשיכים לפעול במקביל. בכפר טמרה שבגליל נערך שיפוץ מקיף לכנסייה ומונחת ריצפת פסיפס חדשה. כרגיל במקרים של חידוש הכנסייה, מתועד תאריך השיפוץ באותיות יווניות על גבי הפסיפס, אבל התאריך המופיע שם הוא שנת 106, כלומר שהמשפצים משתמשים בלוח השנה המוסלמי (ההיג'רי) כדי לציין את תאריך חנוכת הכנסייה.

ניתוח הממצאים מגלה גם שבניגוד לדימוי המקובל השליטים החדשים הם לא בדיוק יושבי אוהלים, סמי ברבריים, שמסתערים על העולם התרבותי. ד"ר בלהה מור שניתחה את הכתובות במסגד בשבטה מצביעה על כך שמי שכתב אותן היה אדם משכיל מאוד שהכיר מקרוב את מרכזי הלימוד האיסלאמיים החשובים של התקופה. חלק מתפיסת החורבן קשורה לכך שבארץ אכן נעלמו באותה התקופה מיזמי הבנייה האדירים שאפיינו את הביזנטים. אבל לאבני יש הסבר לתופעה הזו. "התפיסה היתה שאין לתושבים יותר כסף כדי לבנות כנסיות ומקדשים גדולים, אבל זה בעצם תהליך של שינוי האופנה ושל גלובליזציה. זה כבר לא כל כך חשוב אם יש לך כנסייה מפוארת, יותר חשוב שיש לך מרכז מסחרי שמביא סחורות מכל העולם, מסין ועד ספרד", מסביר אבני.

במקום שינוי אלים של כיבוש זר הוא מציג שינויים עמוקים, כלכליים ותרבותיים, שעולים מתוך הממצאים הארכיאולוגיים. הארץ נפתחת לסחר הבינלאומי, בחסות האימפריה המוסלמית העולה. הפקידות מתחלפת ונטל המס עולה אבל לא נוגעים לרעה בקהילות הנוצריות והיהודיות. סחורות חדשות מגיעות, סחורות ישנות נעלמות. במקום יין שנמכר לקפריסין ויוון, מתחילה הארץ לשווק כותנה והדרים למצרים ולעיראק.

ערים ישנות (בית שאן וקיסריה) יורדות מגדולתן אבל ערים חדשות (טבריה ורמלה) צומחות והופכות לבירות פוליטיות וכלכליות. ירושלים, שעל פי התפיסה הישנה התכווצה והסתגרה אל בין חומותיה בסוף התקופה הביזנטית, נותרת ללא שינוי משמעותי. רוב תושבי העיר, כמו הארץ כולה, הם נוצרים, היהודים מורשים לשוב לעיר, לאחר שתחת הביזנטים הדבר נאסר עליהם, אבל העיר לא מתכווצת. "הר הבית משתנה, אבל כשאתה בא לעיר מרחוק אתה רואה את אותם המנזרים שממשיכים להתקיים כאילו כלום", אומר אבני.

עדות להמשכיות בירושלים נותן ההיסטוריון הערבי אל־מקדסי שחי בירושלים במאה ה–10 ותיאר את העיר כ"אגן זהב שהתמלא בעקרבים (...) מעוטת משכילים ומרובת נוצרים שהתנהגותם גסה בכיכר העיר ובפונדקים". לא בדיוק תיאור של אוכלוסייה מדוכאת תחת מגף הכיבוש המוסלמי. מאגר הידע שמאפשר לאבני לקבוע את הקביעות הנחרצות האלו, הוא יוצא דופן בהיקפו. חלק ניכר מ–400 החפירות המוזכרות הן חפירות הצלה שנערכות על ידי רשות העתיקות לקראת פרויקטים של בנייה. המספר הגדול של החפירות ואקראיות הפיזור של האתרים הופכת, לדבריו, את המחקר למוצק יותר.

אבני מונה כמה שברים דרמטיים בהיסטוריה של הארץ. המעבר מתקופת הברונזה לתקופת הברזל למשל בסוף המאה ה–11 לפני הספירה, או חורבן הבית השני ומרד בר כוכבא במאות הראשונה והשנייה לספירה. הכיבוש המוסלמי של המאה ה–7 לא נופל בתוך הרשימה הזו מבחינת האפקט שלו על התושבים. השבר מגיע לבסוף, אבל רק במאה ה–11, זמן קצר לפני הכיבוש הצלבני. הסיבות לשבר הן פוליטיות, כלכליות ואולי גם שינוי אקלימי שהביא לנטישת היישובים והערים, התכנסות וחורבן.

"הכובשים המוסלמים, כמו הסינים שכובשים היום את העולם. הסינים לא מפחידים. הם לא עורפים ראשים בכיכר העיר, הם חכמים. מה שקובע זו הכלכלה, הם לא הורסים את מה שמייצר להם רווחים. מצד אחד יש כאן דת חדשה שמשתלטת אבל מצד שני יש כאן ריאל פוליטיק", מסכם אבני, "לא הכל היה שלום ושלווה, מדי פעם הבדואים פולשים מהמדבר והשלטון ידע להראות את כוחו כלפי מי שלא משלם מסים, אבל לראשונה בהיסטוריה מתקיימת בארץ חברה רב-תרבותית – מוסלמים, נוצרים ויהודים".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ