שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין
צילום: אי־פי
אורי קליין
אורי קליין

"משחק החיקוי", סרטו המהנה של הבמאי מורטן טיילדום, שנולד בנורבגיה, אינו הסרט הראשון שעוסק ב"אניגמה", הצופן של הגרמנים, שנחשב לבלתי אפשרי לפיצוח, ויש הסבורים שפיצוחו על ידי הבריטים שינה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה לטובת בנות הברית. סיפור הצופן ופיצוחו הוזכר בכמה סרטי מלחמה וב-2001 הופק סרט בשם "אניגמה", אותו ביים מייקל אפטד, והוא טווה עלילה פיקטיבית למדי סביב הפרשה, שבמרכזה ניצב גיבור פיקטיבי בשם תומאס ג'ריקו. המתמטיקאי אלן טיורינג, שהוא גיבור סרטו של טיילדום, אפילו לא הוזכר בסרטו של אפטד.

האפשרות לטוות עלילה פיקטיבית סביב הסיפור האמיתי התאפשרה כיוון שסודיות אפפה במשך שנים רבות את תולדות תהליך הפיצוח של הצופן. גם כמה מהמאמרים שהתייחסו לסרטו של טיילדום, שמבוסס על ספר מאת אנדרו הודג'ס שיצא לאור ב-1983, ממשיכים לטעון שלא כל הפרטים המוצגים בו נאמנים להיסטוריה, למרות שהוא מתקן את העוול ההיסטורי ומחזיר את טיורינג, דמות עלומה ואפילו טראגית, בחזרה למרכז הפרשה.

שאלת אמינותו של סרטו של טיילדום אינה נדמית לי רלוונטית במיוחד להנאה שנהניתי מ"משחק החיקוי", ויסלחו לי כל ההיסטוריונים. הפרשה כה מרתקת והגיבור הניצב במרכזה הוא דמות כה מסקרנת ואף מושכת לב, שאם אמנם מתהווה בסרט שילוב בין ההיסטורי למיתולוגי, הרי מבחינתי הוא מעשיר דווקא את תחושת ההרפתקה האינטלקטואלית והמלודרמה האישית.

גרהם מור, שזהו התסריט הראשון שהוא כתב לסרט עלילתי ארוך, העניק לסיפור מבנה מורכב למדי. הסרט מתחיל ב-1952, כאשר טיורינג, שהיה הומו בתקופה שבה ההומוסקסואליות נחשבה עדיין בבריטניה לפשע שמאסר בצדו, ושמו ותרומתו לניצחון על הגרמנים לא היו ידועים בציבור, נחקר על ידי מפקח משטרה בגלל פעילותו המינית. הסרט חוזר אחורה אל תחילת ימי מלחמת העולם השנייה, ימי הבליץ על לונדון, ומתמקד בבלטצ'לי פארק, שם התכנס צוות של מתמטיקאים ואשפי שחמט כדי לפצח את הקוד הגרמני, שההשערה היא שידרשו עשרות שנים כדי לפצח אותו. סיפור החקירה משמש לסרט כסיפור מסגרת, ומאפשר להציג בפנינו את סיפורו של טיורינג.

אחת המעלות של סרטו של טיילדום היא שהחיבור בין סיפורו הפרטי של טיורינג לפרשה ההיסטורית אינו מאולץ, ונעשה בצורה מיומנת ולעתים אף אלגנטית.

אין בסרט הצפה של מידע מדעי סביב הדרך שבה הצליח טורינג לפצח את הקוד הגרמני. יוצרי הסרט האמינו כנראה, אולי בצדק, שיותר מדי מידע מהסוג הזה יחליש את עוצמתו הדרמטית והרגשית של הסרט; אולם האופן שבו הצופן פוענח לבסוף מועבר לצופים באופן שמעורר סיפוק, ואפילו מצליח לשעשע, והמכונה שטיורינג בונה, שמעוררת בשלב מוקדם את ספקנותם של מפקדו ועמיתיו, אינה יכולה שלא לעורר התפעלות, גם בשל חזותה וגם מעצם היותה המחשב הראשון.

כל זה הופך את "משחק החיקוי" לסרט שקל להיענות לסיפור המוצג בו. הוא משופע בסצינות טובות ובשחקנים טובים, ובהם צ'ארלס דאנס, המגלם את מפקדו העוין של טיורינג; מתיו גוד, המגלם את אלוף השחמט הממונה על צוות המפצחים וקירה נייטלי כג'ואן קלרק, האשה היחידה שנכללה בצוות. מעמדה היה בעייתי ודרש פתרונות מעשיים מיוחדים, והיא היתה היחידה בסביבתו שטיורינג הצליח לפתח עמה יחסי ידידות.

אולם הסרט שייך בעיקרו לדמותו של טיורינג ולשחקן שמגלם אותו, בנדיקט קמברבאץ'. קמברבאץ' מצליח לעצב את האקסצנטריות של הדמות, את ההתנשאות והתוקפנות שלה מבלי להתרפק על תכונות אלה, כך שהחריגות תשתלט על הדמות, ואף יותר מזה, הוא מצליח להבליט מתוך תכונות אלה את הבדידות, הפגיעות והשבריריות שאפיינו את דמותו של טיורינג, שנעלם אל תוך ההיסטוריה (רק אשתקד, שנים רבות אחרי מותו, מלכת אנגליה העניקה לו חנינה על הפשעים המיניים שבהם הוא הואשם ואף נענש עליהם).

הופעתו של קמברבאץ' היתה יכולה בקלות להפוך למופע של אקסצנטריות וחריגות אנושית, אך קמברבאץ', למרות שהופעתו מתאפיינת בראוותנות מסוימת, מצליח להימנע מכך ולהפוך את הדמות שהוא מגלם ללבו הפועם של הסרט. אין זה מקרה לפיכך שרגעיו הטובים ביותר של קמברבאטץ' בסרט הם המתונים יותר, בהם טיורינג פשוט חושף את לבטיו וקשייו בקשריו עם העולם סביבו. שחקן טוב נבחן לרוב ברגעים אלה, ובנדיקט קאמברבאטץ' עובר מבחן זה בהצלחה מרובה.

"משחק החיקוי" אולי אינו סרט שיחדור עמוק אל תוך תולדות הקולנוע העכשווי, אך כל עוד הוא פה אפשר להיענות בהנאה למיומנות שבה הוא עשוי, מיומנות שחסרונה מורגש לעתים קרובות בקולנוע של ימינו.

"משחק החיקוי". בימוי: מורטן טיילדום; תסריט: גרהם מור; צילום: אוסקר פאורה; מוסיקה: אלכסנדר דפלה; שחקנים: בנדיקט קמברבאטץ', קירה נייטלי, מתיו גוד, צ'ארלס דאנס, מרק סטרונג

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ