שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דייוויד לנדאו - תרופה לשחצנותך ואויבו הגדול של האגו

כמו כל תלמידיו, גם אני פחדתי מנזיפותיו הקולניות ומגערותיו האכזריות, אבל כולנו חזרנו לספוג עוד ועוד. פרידה מהעורך שקיבל אותי לעבודה

חמי שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חמי שלו

הסופר האמריקאי הנודע נורמן מיילר כתב פעם שאם למישהו אין די כישרון להיות סופר, ואם איננו מספיק חכם כדי להיות עורך דין, ואם ידיו יותר מידי רועדות כדי לבצע ניתוחים - הוא נהיה עיתונאי. אבל בכל הקשור לדוד (דייוויד) לנדאו, מיילר טעה בגדול.

לנדאו היה כישרוני מכל סופר, ואף כתב ספרים בעצמו; הוא היה חכם מכל עורך דין, ואף סיים לימודי משפטים בהצטיינות; וידיו היו בטוחות ויציבות בכל מקום ובכל זמן שבהם נטל את ההגה. לנדאו היה כתרופה לשחצנותך, מכת־נגד ליומרנותך, אויבו הגדול של האגו. אם האמנת לרגע שאתה מבריק, תמיד היה שם לנדאו. אם החלטת שאתה עיתונאי מצטיין, סימן שטרם נתקלת בלנדאו. אם חשבת שסוף סוף השכלת לדעת כיצד לכתוב, לערוך, לתמצת, לסכם או לכתוב כותרת לידיעה, לנדאו היה מבהיר כמה עוד נותר לך ללמוד.

הוא קיבל אותי לעבודה לפני שלושה עשורים בג'רוזלם פוסט באינסטינקט ובקפריזה, על אף שהייתי חף מידע עיתונאי. הוא ניסה להנחיל לי ממומחיותו - משימה בלתי אפשרית בעליל - אבל ליקטתי ממנו מספיק כדי להסתדר. כמו כל תלמידיו ושוליותיו, גם אני פחדתי מנזיפותיו הקולניות ומגערותיו האכזריות שהדהדו לאורכו ולרוחבו של חדר החדשות. לא מעט אנשים נרתעו ממנו, אבל אני ועוד רבים אחרים חזרנו לספוג עוד ועוד.

לנדאו, ב-2012צילום: מוטי מילרוד

נטשנו יחד את הפוסט בינואר 1990, עם כ-40 עיתונאים נוספים, במרד מפואר נגד הסנונית הראשונה של מה שהפך מאז לתופעה רחבה: בעלי ממון המאמינים שעם רכישת העיתון הם קונים גם את נשמתו של העיתונאי. ישבנו וזממנו חודשים ארוכים בעליית הגג החמימה של לנדאו בשכונת קטמון בירושלים, בניסיון לייסד אלטרנטיבה חופשית משלנו. כשלנו בסופו של דבר והתפזרנו לכל עבר, אבל לנדאו בכל זאת הגשים את החלום כמה שנים לאחר מכן, כשהקים יש מאין את מהדורת "הארץ" באנגלית. משם העפיל לאוורסט שלו, כשהתמנה לעורך העיתון כולו, מינוי שנראה לא סביר עבור כל תלמיד חכם עם מבטא אנגלי מלונדון, מלבד לנדאו.

הוא חי בעולמות מקבילים ולעתים סותרים, משקיף מבחוץ ואינסיידר, דג מחוץ למים שמסתדר מצוין על היבשה, אדם יוצא דופן בכל אשר יפנה. הוא היה חרדי בודד בעולם חילוני של עיתונות ופוליטיקה וגם עורך בעל מוניטין בינלאומי, המוקף באלה שתורתם אומנותם. הוא היה בקי בהלכה, מומחה ליהדות, ואשף במדינאות, למדן בלתי נלאה שסקרנותו לא ידעה שובע. הוא נע בחצרות אדמו"רים באותה טבעיות שבה התקבל בלשכות שרים, ואלה גם אלה התייחסו אליו בכבוד ובלא מעט פחד. הוא היה אדם של עקרונות קשוחים, אינטלקט מדהים וראייה חדה ונכוחה לעתיד; הוא היה עיתונאי של עיתונאים, והיושרה האישית והעיתונאית היתה נר לרגליו.

והוא גם היה ציוני מסור ודגול, לא רק משום שעלה מאנגליה אלא משום שאהב את ישראל ודאג לה בכל מאודו. הוא ראה בישראל חולה אנושה שניתוח יכול עדיין להצילה, אלמלא העיוורון, הטיפשות והעיקשות של מנהיגיה. הוא נלחם כל חייו על אמונותיו הנחרצות ונקרע מבפנים כשארצו פנתה לדרך הפוכה.

הוא היה הבוס שלי והעורך שלי, העמית שלי והחבר שלי, ידידי בלב ובנפש. אהבתי אותו, וגם הערצתי אותו והתענגתי תמיד בחברתו - אבל לא הייתי לבד. כמוני היו רבים אחרים. זה הפתיע אותו, כנראה, בחודשי חייו האחרונים. הוא נדהם מהמוני דורשי שלומו וטובתו, חברים, עמיתים ומכרים, שעל כולם נחתה המכה של מחלתו הארורה, חשוכת המרפא. בעודו זועם נגד האור המתכלה, כפי שכתב דילן תומס, הוא גם זכה להתענג בקרני האהבה וההערכה שנגלו לפתע לעיניו הנעצמות.

אין מלים כדי לנחם את רעייתו המסורה ג'קי או את שלושת ילדיהם, דן, אמונה וחני, אבל גם אין מלים למלא את החלל שנוצר עתה אצל מכריו ומעריציו. הוא היה אב גאה ובעל מסור, יהודי גאה וישראלי מסור, ידיד ומורה, חבר ומדריך, עיתונאי, ובדרכו שלו, גם ג'נטלמן. היתה בו איכות נדירה, יחידה במינה, שממנה העניק לכולנו, ושעם מותו, תיעלם מחיינו לעד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ