דייוויד לנדאו היה איש שלום, אך לא חטא בגישה הרומנטית בעניינו

למרות שחשבתי שדבריו המפויסים של ערפאת בפגישתנו שכנעו את דיוויד הספקן, עורך "הארץ" לשעבר סירב להתפשר עם המציאות לטובת השלום ולעגל פינות

עקיבא אלדר

עד היום איני מבין מנין צץ הרעיון החצוף הזה. להציע לדייוויד לנדאו - הפרשן המדיני הנערץ, עורך המשנה של הג'רוזלם פוסט ובעל הטור הבכיר ב"מעריב" - להצטרף ל"הארץ" כעורך לילה. נו טוב, "ראש דסק" במחלקת החדשות. בדחילו ורחימו התקשרתי למורי ורבי, המודל לחיקוי של הכתבים המדיניים. גמגמתי משהו על האתגר החבוי במערכת הלילה המתחדשת של העיתון והמתנתי בחרדה לצחקוק המוכר. הייתי מוכן ל-"you must be kidding" וניסחתי לעצמי את ההתנצלות.

"אתה רציני?" צעק דייוויד לשפופרת הטלפון, להפתעתי הרבה, בשמחה לא מוסתרת. "אני מוכן לעבוד ב"הארץ" כשוטף רצפות". הייתי בטוח שהוא מתלוצץ. כעבור כמה ימים, בשעת לילה די מאוחרת, דייוויד היה על הקו. "נו, מתי אתה מעביר כבר את הידיעה שלך", נזף ראש הדסק החדש.

הוא לא החמיץ הזדמנות לחזור על סיפור שיחת הטלפון הזאת, שיחה ששינתה את חייו, אך לא נתן לי הנחות. הוא חקר ודרש על ידיעה ראשית, התפלפל והתווכח על פרשנות ומאמר דעה. לפני קצת יותר מעשר שנים, כשדייוויד ישב כבר בלשכת העורך הראשי, סיפרתי לו שנקבע לי למחרת ראיון במוקטעה עם יאסר ערפאת.

פרס ולנדאו ביום חתונתוצילום: ירון קמינסקי

השאלה הראשונה שלו היתה "זה לא מסוכן לנסוע לרמאללה?". הצעתי לו להצטרף אלי. "אתה בטוח שהוא יסכים?", הוא היקשה. הזכרתי לו שהוא העורך הראשי של העיתון החשוב בישראל, והבטחתי לו שהראיס יקדם את פניו בשמחה. ערפאת שש לקראת האורח החשוב. הוא דאג מבעוד מועד להזמין עבור העורך הראשי ארוחת צהריים צמחונית בצלחת וסכו"ם חד־פעמיים.

בתום הריאיון, נפתחה שיחה ארוכה בין המנהיג הפלסטיני חובש הכפייה לבין חסיד גור חובש הכיפה השחורה. השניים דיברו על מכירתו של יוסף לישמעאלים ועל ירידת היהודים מצריימה, שוחחו על יהדות ואסלאם, נביאי ישראל והנביא מוחמד. היתה זו אחת השיחות המרתקות שזכיתי לתעד ביותר מ-40 שנה בעיתונות. חשבתי שדבריו המפויסים של ערפאת (במשך הראיון ערפאת חזר ואמר במפתיע כי הוא מבין שישראל היא מדינה יהודית), שכנעו את דייוויד הספקן שהוא פרטנר להסכם שלום. ואולם, החבר, הבוס שלי, לא האמין לערפאת. הוא היה איש שלום בכל מאודו, אך סירב להתפשר לטובתו עם המציאות ולעגל פינות.

המפגש במוקטעה חיזק את דעתו של החרדי הכי שמאלן שהכרתי אז שכדי לשים קץ לכיבוש חייבים להסתלק מהשטחים ללא משא מתן ובלי הסכם. תמיכתו בתוכנית הנסיגה החד־צדדית מעזה של אריאל שרון היתה אדוקה עד כדי כך שתמך בגניזת החקירות הפליליות שהתנהלו נגד ראש הממשלה. הוא עורר סערה רבתי כשעודד את האמריקאים לאנוס את ישראל לפנות את השטחים. "אין פשע גדול יותר מהכיבוש" נהג לומר.

הוא התכוון בראש וראשונה לפשע נגד העם היהודי, נגד הציונות ונגד האינטרסים המדיניים של מדינת ישראל. מצד שני, דייוויד מעולם לא חטא בגישה רומנטית לעניין השלום. דייוויד נהג לעקוץ אותי, כל אימת שנעניתי להזמנה להשתתף במפגשים עם ערבים מעבר לים. "בגלל זה אתה תומך בתהליך השלום", זרק לעברי פעם. עד היום איני בטוח מה אמר החיוך הממזרי מעל הזקן שלו. נדמה לי שזה היה אותו חיוך שהבחנתי בו כשבא על מקלו לוועידת השלום הראשונה של "הארץ". זו היתה פגישתנו האחרונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ