נאסר השימוש במוט סלפי במוזיאונים בארצות הברית - אמנות - הארץ

נאסר השימוש במוט סלפי במוזיאונים בארצות הברית

מחשש לפגיעה באוספי האמנות או בעוברים ושבים - מוזיאונים בארה"ב אוסרים את השימוש במוט סלפי, למגינת לבם של התיירים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ויליאם גריימס
ניו יורק טיימס

בניסוי מעבדה מפורסם, שימפנזה ושמה סולטן הצמידה שני מקלות זה לזה והורידה בעזרתם פרס נחשק – אשכול בננות שהיה תלוי גבוה מכדי שתוכל להגיע אליו. כעבור כמאה שנה תיירים נלהבים מבצעים את אותו ניסוי בגרסה משלהם. בעזרת אביזר המצלמה הידוע בשם מוט סֶלפי הם יכולים להגיע לתמונות סלפי מחמיאות בסינמסקופ בכל מקום.

הנהלות המוזיאונים צפו בהתפתחות הזאת באי־נוחות, מחשש שייגרם נזק לאוספים או למבקרים משפע המוטות המונפים באוויר. עכשיו הן עברו למעשים: בזה אחר זה אוסרים מוזיאונים ברחבי ארצות הברית את השימוש במוטות סלפי לצילום בתחומם (נוסף על האיסור להכניס מטריות, תרמילים, חצובות תלת רגליות וחד רגליות). זו דוגמה נוספת לאתגר הניצב בפני מוזיאונים בימים אלה – ההתמודדות עם שפע המבקרים.

המוזיאון וגן הפסלים ע"ש הירשהורן בוושינגטון הכריז החודש על האיסור על מוט סלפי והמוזיאון לאמנויות ביוסטון מתכנן אף הוא לעשות זאת. מוזיאון מטרופוליטן לאמנות בניו יורק, שלמד את הנושא במשך זמן מה, החליט גם הוא לאסור שימוש במוטות סלפי בין כתליו (בקרוב יוצבו שם שלטים חדשים המכריזים על כך).

"מהיום והלאה נבקש מהמבקרים בשקט שלא להשתמש במוט סלפי", אומר סרי סריניוואסן, ראש המחלקה הדיגיטלית במטרופוליטן. "כשמחזיקים את המצלמה ביד מושטת אין בעיה, אבל כשמשתמשים במוט, שאורכו פי שלושה מיד מושטת, פולשים למרחב האישי של הזולת".

צילום: HIROKO MASUIKE / NYT

המרחב האישי של המבקרים האחרים הוא רק אחת הבעיות. האמנות היא בעיה נוספת. "אנחנו לא רוצים להסתיר את כל היצירות מאחורי זכוכית", אומרת דברה זיסקה, הממונה על יחסי הציבור בנשיונל גלרי אוף ארט בוושינגטון, האוסר שימוש במוטות סלפי.

והנימוק האחרון, שאינו נופל בחשיבותו מהנימוקים הקודמים, הוא הסכנה לשלומו של מפעיל המצלמה, שמעייניו נתונים להשגת התמונה המושלמת ותשומת לבו מוסחת מסביבתו. "אדם שמצלם את עצמו עם מוט במקדש דנדור עלול למצוא את עצמו במים יחד עם פסל התנין", אומר סריניוואסן. "יש במוזיאון המון מרפסות שאפשר ליפול מהן, והמון מדרגות שאפשר למעוד ולהידרדר בהן".

בשבוע שעבר ביקרה במטרופוליטן ג'סמין אדאוס, בעלת מוט סלפי מלה סרנה שבצ'ילה, ולא הסתירה את מורת רוחה. "זה בסך הכל עוד מוצר", אמרה. "אין הבדל בינו לבין מצלמה רגילה". אבל היי לין, סטודנטית משנדונג שבסין, מודה שייתכן שהמוזיאון צודק. "אנשים שעוברים בסביבה עלולים להיפגע ממוט סלפי", היא אומרת.

בדרך כלל לא רק שלא אוסרים על צילום תמונות סלפי אלא מעודדים זאת. מוזיאונים הגיעו מזמן למסקנה שתמונות הסלפי מחזקות את הקשר בין המבקרים ליצירות האמנות ומספקות למוזיאון פרסום חינם. קייטי פרי, שקפצה בקיץ האחרון לתערוכת מגריט בארט אינסטיטיוט בשיקגו והתעכבה לצלם סלפי מול "אמריקן גותיק" של גרנט ווד, פרסמה את התמונה בפינטרסט וזיכתה את המוזיאון בפרסום רחב היקף. ברטרוספקטיבה של ג'ף קונס בשנה שעברה הפיץ מוזיאון ויטני בין המבקרים כרטיסים ועליהם מודפס בגדול "קונס נהדר לסלפי!", ועודד אותם להעלות את התמונות שצילמו לאינסטגרם.

אם כן, תמונות סלפי זה טוב; מוטות סלפי זה רע. אבל זה רע בתיאוריה, לא במציאות; רבים ממנהלי המוזיאונים בארצות הברית מספרים שמעטים המקרים שבהם נעשה שימוש במוט סלפי במוסדות שלהם, ובכמה מהמקרים לא נעשה שימוש כזה כלל. במוזיאון הירשהורן ובמוזיאון לאמנות עכשווית בשיקגו, שעדיין לא נצפה בו ולו מוט סלפי אחד, האיסור הוא צעד מניעתי. לעומת זאת, בטייט מודרן ובנשיונל גלרי בלונדון, וגם בלובר בפריז – שתי ערים שבהן התיירים האסיאתיים ממלאים תפקיד נכבד בהפיכת מוט הסלפי לחלק בולט מאוד מהנוף האורבני – השימוש במוט הסלפי עדיין מותר.

מוט הסלפי הוא המצאה של ויין פרום, ממציא קנדי שרשם עליו פטנט ב-2005. עם פריחת פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, המוט נפוץ כאש בשדה קוצים בדרום־מזרח אסיה ומעבר לה. בדרום קוריאה גדלה הפופולריות של מוט הסלפי עד כדי כך שהממשלה התערבה ופסקה שמוטות סלפי בטכנולוגיית בלוטות' הם אביזרי תקשורת טעוני פיקוח ורישוי. מי שמשתמש במוט לא חוקי עלול לקבל קנס ולהישלח לכלא לתקופה של עד שלוש שנים.

אין לדעת כמה מוטות סלפי יש כיום בעולם, אף שאנדי ברנן, אנליסט בחברת סקרי השוק IBISWorld, מעריך שבארה"ב נמכרו מאות אלפים מאז הקיץ האחרון. נואה ראשטה, שחברת אביזרי הצילום שלו, iStablizer, ייצרה 150 אלף מוטות סלפי משנת 2011 ואילך, אומר, "הבעיה היא לא במוצר אלא בהתנהגות של האנשים שמשתמשים בו". אם המוזיאונים רואים בתמונת הסלפי פרסום חינם, הוא טוען, עליהם לעודד את המבקרים לצלם תמונות טובות יותר.

המוזיאונים מתמודדים מאז ומתמיד עם קונפליקט מובנה: איך לחשוף את האוספים שלהם למבקרים רבים ככל האפשר ובה בעת להגן על אוצרותיהם יקרי הערך. פעולותיהם מגולמות בדרך כלל בסדרת הנחיות, כמה מהן אוניברסליות – לא לגעת ביצירות, לא לעשן, לא להכניס אוכל, לא לדבר בטלפון הסלולרי – וכמה ייחודיות. במוזיאון קימבל לאמנות בפורט וורת מזכירים למבקרים שאסור להכניס למקום כלי נשק. במכון לאמנות בשיקגו אוסרים על המבקרים לשאת פרחים, חבילות ארוזות ובלונים. אפילו כלל מספר אחת – לא לגעת ביצירות – מופיע בגרסאות שונות. המבקרים מתבקשים לשמור מרחק של 30 סנטימטרים מהיצירות במוזיאון קימבל, ואילו במוזיאון קליבלנד דורשים מרחק של 60 ס"מ. ההנחיות במוזיאון נלסון־אטקינס בקנזס סיטי שבמיזורי כוללות בקשה: "חכו עם הגלגלונים עד שתצאו החוצה".

הנהלת המטרופוליטן התלבטה במשך חודשים עד שהכריזה על איסור מסויג. ברוח החקירה המדעית רכש לו סריניוואסן, העומד בראש המחלקה הדיגיטלית במוזיאון, מוט סלפי משלו. הוא לקח אותו אתו כשביקר באיחוד האמירויות ובאירופה, שם ראה בדאגה יערות של מוטות סלפי במוקדי תיירות ובמוזיאונים.

"אם היה מתברר שמוט הסלפי משמש לאיזו מטרה נשגבת, היינו מגינים עליו", הוא אומר. "אבל זה לא ככה".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ