שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איל שגיא ביזאוי
איל שגיא ביזאוי

מתישהו באמצע המאה ה-19 הגיעו אבותיה של סבתי, אמו של אבי, מהעיר קונסטנטין שבאלג'יריה לארץ ישראל. הם כמובן לא חשבו להקים כאן איזו מדינת לאום, רעיון שהיה אז בחיתוליו גם בארצות אירופה. הם באו ככל הנראה ממניעים דתיים־רוחניים, או אולי פשוט בחיפוש אחר פרנסה טובה יותר. אלא שזה לא נסתייע. אביה של סבתי נולד בטבריה ב-1861 וכבר באותה שנה הבינה משפחתו כי לא תשרוד פה ובחרה להגר למצרים. שם, בקהיר, נולדה סבתי ב-1897, ואף על פי שהיתה מצרייה בכל הווייתה - בלשונה, בתרבותה ובאורחות חייה – ואף שגעגועיה היו נתונים למצרים, ידעה לומר שקונסטנטין היא היפה והמיוחדת בערי תבל.

היא לבטח הגזימה, סבתא שלי. שהרי לא לה ואף לא לאביה לא נותר זיכרון ממשי מאותה עיר, קונסטנטין. יכול להיות שהיו אלה סיפורים ששמעה מסבה וסבתה, שאף כי נכספו לארץ הקודש שימרו גם זיכרון טוב מארץ מוצאם, זיכרון שנצרב בעורה שלה. כך או כך, וגם אם הפריזה בתיאוריה, כנראה לא יתר על המידה. בשנה שעברה נבחרה קונסטנטין על ידי הליגה הערבית וביוזמת אונסק"ו לבירת התרבות של העולם הערבי לשנת 2015.

קונסטנטיןצילום: Djebel el Wahch - ערוץ הי

מטרת היוזמה, חלק מתוכנית רחבה יותר של בירות תרבות בעולם, היא לקדם את התרבות הערבית ולסייע ביצירת שיתופי פעולה בין־ערבִיים. הראשונה שנבחרה לבירת התרבות של העולם הערבי, ב-1996, היתה קהיר כמובן, העיר שבמשך עשורים היתה, ובמידה רבה עודנה, הבירה העיקרית של היצירה בערבית, כמעט בכל תחומי התרבות. מאז נבחרו כמעט כל בירות ערב: דמשק, ביירות, צנעא, ח'רטום, רבאט, תוניס, אלג'יר, דוחה, עמאן וכן — גם ירושלים. ברוב המקרים היתה זו הבירה המדינית שנבחרה גם לבירת התרבות. במקרה של קונסטנטין מדובר רק בבירת מחוז, אבל כזו שתפארת עברהּ, העושר התרבותי שהיא מציעה ונופיה הייחודיים הופכים אותה בהחלט לאחת מבירות התרבות המעניינות ביותר.

העיר קונסטנטין, בירת מחוז קונסטנטין שבצפון־מזרח אלג'יריה, שוכנת בפנים הארץ, במרחק של כ-80 ק"מ מהחוף. היא בנויה על פני שני צוקים המתנשאים לגובה של 640 מטרים מעל פני הים וביניהם הנהר א־רמאל. שמונת הגשרים והוויאדוקטים שמחברים את שני חלקי העיר ונישאים מעל לוואדי הם שהעניקו לה את הכינוי "עיר הגשרים התלויים", בין יתר הכינויים שדבקו בה, והם גם שמשווים לה את המראה הייחודי.

סיווא, שמה הקדום של קונסטנטין, הוקמה על ידי הפניקים ובמאה השלישית לפני הספירה שונה שמה לסירטה. היא נשלטה בידי שבטים אמזיר'יים (ברבריים) שונים כמו הנומידים, ולאחר שנכבשה בידי הרומאים ונחרבה, הקימהּ מחדש בשנת 313 לספירה הקיסר קונסטנטינוס הגדול, שהעניק לה את שמו. אחרי הכיבוש המוסלמי בסוף המאה ה-8, פלשו אליה שבטי בני הלאל הערביים והחל תהליך הערביזציה של העיר ושל האזור כולו ושל השבטים האמזיר'יים־מוסלמיים ששלטו בה.

עם השנים קיימה קונסטנטין קשרי מסחר עם ערי נמל כמו גנואה וונציה ונהפכה למרכז משגשג. מעמדה זה הלך והתחזק עם הכיבוש העותמאני במאה ה-16 ועם גלי ההגירה של המגורשים מספרד, בהם גם יהודים רבים, לאחר נפילת אל־אנדלוס. בשנת 1837 נכבשה קונסטנטין על ידי צרפת ולאחר מכן סופחה אליה יחד עם יתר חלקי הארץ, עד לשחרורה של אלג'יריה ב-1962 לאחר שמונה שנים של מלחמה אכזרית.

כמעט כל אחת מן התרבויות ששלטו בקונסטנטין הותירה בה את אותותיה והשפעותיה, והעיר - מלבד מיקומה הגיאוגרפי הייחודי והנוף המרהיב שלה – אוצרת כמה אתרים היסטוריים ומבנים ארכיטקטוניים מרשימים. חלקם שוכנים בשכונותיה החדשות ורבים מהם — בין סמטאותיה הפתלתולות של העיר העתיקה.

עם האטרקציות בעיר נמנים כמובן הגשרים שמחברים בין שני חלקיה: העתיק שבהם, גשר באב אל־קנטרה (שער הוויאדוקט), שנבנה ב-1792; סידי ראשד, הנחשב לגשר האבן הגבוה ביותר בעולם; הגשר התלוי סידי מסיד שנבנה ב-1912 ואחרים, לרבות גשר שנבנה בימים אלו.

אבל קונסטנטין אינה רק עיר הגשרים התלויים כי אם גם עיר הידע וחכמי ההלכה, כפי שמכנים אותה גם כן. בעיר שורה של מסגדים, שאחדים מהם נחשבים לפניני האדריכלות האיסלאמית. כך למשל "המסגד הגדול", שנבנה בשנת 1136 על חורבותיו של מקדש רומאי עתיק; או מסגד האמיר עבד אל־קאדר במרכז העיר, שנבנה במאה ה-19 ונחשב למסגד הגדול ביותר באלג'יריה ולאחד הגדולים בצפון אפריקה כולה. המסגד, הקרוי של שמו של מייסד אלגיריה המודרנית, עבד אל־קאדר מחי א־דין, הוא מופת לסגנון הבנייה האנדלוסי. הוא יכול להכיל יותר מ-15 אלף מתפללים ויש בו גם אוניברסיטה ללימודי האיסלאם, שאת ספסליה חבשו כמה מחכמי ההלכה החשובים ביותר בעולם הסוני, דוגמת השיח' מוחמד אל-ר'זאלי והשיח' יוסף אל־קרדאווי.

מבנה ארכיטקטוני מרשים נוסף הוא ארמון אחמד באי, שבנייתו נמשכה כעשר שנים והסתיימה ב-1835. הארמון, הבנוי כולו בסגנון האדריכלות העותמאנית, נבנה בהוראתו של מושל מחוז המזרח מטעם האימפריה, אחמד באי מוחמד א־שריף, ונועד להיות מקום מגוריו. אלא שהלה הספיק לשהות שם שנתיים בלבד, עד שהצרפתים כבשו את העיר והפכו את הארמון למקום מושבו של הקצין הצרפתי ברטראן קלוזל, שעמד בראש הכוחות שכבשו את העיר. הארמון - ששטחו 1,200 מ"ר ובו יותר מ-120 חדרים, גינות וחצרות פנימיים, קשתות מעוטרות, 250 עמודי שיש, חמאם בסגנון מרוקאי ובריכת דגים – משמש מאז שנת 2011 כמוזיאון הלאומי לאמנויות ואומנויות מסורתיות.

אחד מגשרי קונסטנטיןצילום: Djebel el Wahch - ערוץ הי

גם התיאטרון המחוזי של קונסטנטין, שנבנה בתקופה השלטון הצרפתי במאה ה-19, ואוניברסיטת מנטורי־קונסטנטין שהוקמה לפני כ-40 שנה, עשויים להיות מוקדי משיכה לתיירים שיפקדו את העיר השנה. הראשון בזכות סגנונו הקלאסי, המזכיר את מיטב אולמות הקונצרטים באירופה, השני דווקא בזכות הסגנון המודרניסטי שלו, המאפיין את עבודתו של הארכיטקט הברזליאי הידוע אוסקר נימאייר, ממובילי זרם המודרניזם באדריכלות.

מאז עצמאותה של אלג'יריה יצא לקונסטנטין מוניטין של עיר מנומנמת משהו. אמנם היא הוציאה מקרבה לא מעט יוצרים, זמרים, אנשי רוח ואינטלקטואלים חשובים, ובהם הפילוסוף מאלכ בן נבי, הפיזיקאי היהודי זוכה פרס נובל קלוד כהן טאונג'י, הסופר כאתב יאסין, המשורר מאלכ חדאד, הזמר היהודי אנריקו מסיאס, הסופרת, העיתונאית והפוליטיקאית זוהור וניסי וכן הסופרת והמשוררת אחלאם מוסתר'נאמי, הנחשבת כיום אחד הקולות החשובים ביותר בכתיבת נשים בעולם הערבי. ואולם, דומה כי כולם עזבו אותה בשלב זה או אחר של חייהם ושוב לא חיים בה, גם אם היא משמשת להם השראה לסיפורים ולשירים.

העיר קונסטנטין הוזנחה בעשורים שמאז העצמאות. בתוכנית תחקירים שנעשתה באחד מערוצי הטלוויזיה העצמאיים באלג'יריה נראים בתיה של העיר העתיקה מטים לנפול, ערימות זבל בסמטאותיה, מדרכות העיר משובשות ומרצפותיהן נעקרו ממקומן, הטיח מתקלף מעל הבניינים החדשים ועזובה וטחב פשו בכל פינה כמעט. מאז השנה שעברה, וביתר שאת בחודשים האחרונים, עוברת קונסטנטין תהליך מואץ של שיפוץ ושיקום מבנים, חידוש בתי המלון היוקרתיים של העיר, סלילת כבישים מחדש, הקמת מבני ציבור חדשים, בניית גשר נוסף וריצוף מחדש של המדרכות. הכל כדי להיות מוכנים לקראת אירועי הפתיחה של חגיגות "קונסטנטין בירת התרבות הערבית לשנת 2015", שיתקיימו בחודש אפריל.

מצד תושבי העיר נשמעות לא מעט תלונות. "איפה הייתם עד עכשיו?" שואלת בכעס בתוכנית הטלוויזיה תושבת העיר העתיקה, "על איזו תרבות אתם מדברים?" תנופת השיפוצים הזאת, כך עולה מהתכנית, לא מוצאת חן בעיני רבים מבני המקום. אתרי הבנייה הרבים לא רק מפריעים למהלך הסדיר של החיים אלא גם מעוררים כעס מכיוון שרבים מן העובדים בהם אינם אלג'יראים. אפילו האבנים שנועדו לבניית מדרגות רחוב חדשות במקום אלו הישנות שנהרסו עם השנים יובאו מארצות ניכר ואינן מתוצרת אלג'יריה.

קונסטנטיןצילום: Djebel el Wahch - ערוץ הי

אבל ראש מחלקת התרבות של מחוז קונסטנטין, ג'מאל פור'אלי, שגם אחראי להקמתו של אולם קונצרטים חדש ומבקש להשיב את תרבות הקולנוע לעיר, מבקש מהתושבים להתאזר בסבלנות. לדבריו, המלינים על כך שאירועי שנת התרבות אינם מספקים עבודה לתושבי המקום, ושאין סיכוי שעבודות השיפוץ יסתיימו עד למועד אירועי הפתיחה, עוד יראו שהצלחת האירועים תביא להישגים נוספים אחריה.

בינתיים השיפוצים נמשכים. אירועי שנת התרבות הערבית אמורים להיפתח בעוד חודשיים בשורה של מופעי רחוב, הופעות מוזיקליות בדגש על סגנון ה"מאלוף" האופייני לאזור, מופעי מחול ותיאטרון והקרנות סרטים עלילתיים ותיעודיים. גולת הכותרת תהיה בוודאי הופעתה של הזמרת הלבנונית פיירוז, שעתידה להופיע באלג'יריה אחרי היעדרות של יותר מ-30 שנה, וההתרגשות רבה סביב המאורע.

ויש גם בשורה מקומית: לפני כשנה אמר השר האלג'יראי לענייני דתות, מוחמד עיסא, כי הוא מוכן לפתוח את אלג'יריה בפני היהודים האלג'יראים שמתנגדים למדיניותה של ממשלת ישראל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ