שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זאב הוכברג
זאב הוכברג

אנשים שנולדו בעשור האחרון של המאה ה–20 גבוהים בכ–13 סנטימטרים מתושבי אירופה לפני כ–160 שנה. בתקופה זאת, השקולה לכשישה דורות, לא חל שינוי בהרכב הגנים בגוף. לשינוי הרכב הגנים המשפיעים על תכונות כמו הגדילה, המשקל או הגובה דרוש פרק זמן ארוך בהרבה. מכאן ששינוי סביבתי שחל ב–160 השנים האחרונות, שהביא לשיפור בתנאי החיים, הוא שהעצים את הגדילה של ילדים בימינו.

לפעמים הורים חושבים שילדם נמוך מדי, במקרים אחרים הם חוששים שהוא צמח מעבר לרצוי ויש שמודאגים מכך שבנם דומה להם במידת הגדילה שלו (ולכן יהיה נמוך מאוד או גבוה מדי). השאלה באיזו מידה משפיעה הגנטיקה על הגדילה של ילדים ועל גובהם בהגיעם לבגרות, ומה חלקה של הסביבה בקביעת תכונות אלה, מטרידה הורים לא מעטים.

במשך שנים רבות, התשובה לשאלה מה משפיע יותר על הבדלי גובה בין אנשים ובין עמים — הגנטיקה או הסביבה — השתנתה מפעם לפעם. לעתים טענו כי הגנטיקה משפיעה יותר, לעתים סברו שהסביבה היא בעלת התפקיד המשמעותי בקביעת הגובה. בשנים האחרונות, בעקבות מהפכת הגנטיקה, נהוג לייחס לגנים משקל רב בקביעת תכונותינו כולן — ובהן גם הגדילה והגובה.

תיאוריה המכונה "עיצוביות (פלסטיות) התפתחותית" הולכת וקונה לה תומכים בשנים האחרונות. המונח "התפתחות" בשמה של התיאוריה מתייחס לגדילת העובר והילד הצעיר. העניין בפלסטיות התפתחותית עלה לאחר שחוקרים הראו כי קיים קשר ברור בין המצב התזונתי של האם בזמן ההריון לבין הסיכון שצאצאיה יחלו בעתיד במחלות הקשורות לחילוף חומרים, או ילקו בהשמנה וביתר לחץ דם.

תיאוריית העיצוביות מצביעה על התפקיד החשוב שממלאת הסביבה בהתפתחות העובר והילד ומראה כי לסביבה יש השפעה רבה על השונות בגדילה. תנאים סביבתיים כמו תזונה, אקלים ומצב נפשי ומשפחתי משפיעים על מהלך ההתפתחות של התינוק והילד ועל גובהו בהגיעו לבגרות. לפי עדויות רבות, מסלול הגדילה של אדם וגובהו בהגיעו לבגרות נקבעים במידה רבה בינקות, לפני גיל שנה.

לכמחצית מהבדלי הגובה בין אדם לאדם יש בסיס גנטי, והמחצית השנייה של השונות בגובה מושפעת מתנאי החיים של האם בתקופת ההריון ומהתנאים שבהם גדל התינוק בשנת חייו הראשונה. במחקר שנעשה באמריקה נמצא שמהגרים שהגיעו לארצות הברית מגואטמלה היו גבוהים יותר מאלו שנשארו בארצם. ההבדל הופיע כבר בדור הראשון של ילידי ארה"ב וכולו נקבע כבר בשלוש השנים הראשונות לחייהם של הילדים.

ההבדל בין אנשים גבוהים לאנשים נמוכים הוא כ–27 סנטימטר בקרב גברים וכ–24 סנטימטר בקרב נשים. גובהם של 94% מהגברים בעולם, שתזונתם טובה, נע בין 1.63 ל–1.90 מטר. טווח הגובה של נשים הוא בין 1.51 ל–1.75 מטר. במחקרים שנערכו בעבר נמצא שהסיבה לכמעט מחצית מהשונות בגובה היא גנטית. כלומר, גובה ההורים יכול ללמד על גובהם הממוצע של ילדיהם. לפי נוסחה פשוטה, גובהן הממוצע של הבנות במשפחה הוא ממוצע גובה ההורים פחות 6.5 סנטימטרים וגובהם של בנים הוא ממוצע גובה ההורים ועוד 6.5 סנטימטרים.

בשנים האחרונות ערכה קבוצת חוקרים מישראל ומשוודיה, בראשותי, כמה מחקרים שבהם מצאנו שכמחצית מהשונות בגובה — 10–13 סנטימטרים — נקבעת בשלב המעבר מגדילת התינוק (עד גיל שנה בערך) לגדילת הילד. גדילת התינוק תלויה בעיקר באספקה סדירה של אנרגיה, ואילו גדילת הילד מושפעת בעיקר מהורמונים מווסתי גדילה ובהם הורמון הגדילה, שצבר פופולריות רבה בשנים האחרונות. כאמור, 13 סנטימטרים הם גם ההבדל בין גובהם של צעירים בימינו לקומתם של בני גילם לפני 160 שנה.

השפעת הסביבה על הגדילה ניכרת אם בוחנים באיזה גיל מתרחש המעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד במקומות שונים בעולם. בשוודיה מתרחש המעבר בגיל תשעה חודשים, בממוצע, בישראל בגיל 10.5 חודשים, בשנחאי בגיל 11 חודשים, בלאהור שבפקיסטאן בגיל 13 חודשים ובמלאווי שבאפריקה בגיל 30 חודשים.

מהרשימה הזאת ברור כי ככל שהילד גדל בתנאי חיים קשים יותר, המעבר מתרחש בגיל מאוחר יותר. ככל שהמעבר מתרחש בשלב מאוחר יותר, הילד יהיה נמוך יותר בבגרותו (ראו תרשים). במחקר שערכנו בשוודיה מצאנו שבין הילדים המגיעים למרפאות להפרעות גדילה, שאינם סובלים מהפרעה הורמונלית או ממחלה כרונית כלשהי, 48% עברו בגיל מאוחר יחסית מגדילת התינוק לגדילת הילד.

תורת האבולוציה מסבירה שהעיצוביות ההתפתחותית מתאימה את תכונותינו, כדי שיסייעו לנו בתנאים שבהם נחיה בעתיד. את התנאים העתידיים האלה צופה הילד על סמך התנאים בהווה. אנו מכנים את התופעה הזאת "תגובה מסתגלת חזויה": במחצית השנייה של שנת החיים הראשונה הילד "חש" את הסביבה, "חוזה" את הצפוי לו ומגיב בהתאם.

ילדים שבהיותם ברחם אמם ובשנת חייהם הראשונה חוו סביבה המאופיינת ברעב, למשל במלאווי, יהיו נמוכים. כך ייקל עליהם לשרוד בתנאי הרעב הצפויים להם בהמשך חייהם, שהרי קטני הקומה זקוקים לפחות אנרגיה. כדי שיישארו נמוכים, גופם דוחה את שלב המעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד. ילדים הגדלים בסביבה תומכת ושבעה, לעומת זאת, מקדימים את המעבר וגובהם רב, יחסית, שכן הצפי הוא שלאורך כל חייהם תנאי המחיה שלהם יישארו טובים.

כיצד "חש" התינוק את סביבתו? במחקר שתוצאותיו מעובדות ממש בימים אלה מצאה ד"ר אלינה גרמן, בהדרכתי, שמועד המעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד נקבע בהתאם לכמות השומן בגוף התינוק. מוחו של הילד מקבל אות מרקמת השומן באמצעות הורמונים שהיא מייצרת. במעבר משלב גדילה אחד לאחר חש הילד גם את החום או הקרירות שהוא מקבל מהוריו.

מחקרים רבים מהשנים האחרונות הראו שהעיצוביות ההתפתחותית עוברת מדור לדור ושהמנגנון הקובע אותה אינו קשור למבנה הד־נ־א אלא למידת הביטוי של הגנים — תופעה הנקראת אפיגנטיקה. המידע הזה עובר מדור לדור, ולכן גם תנאי החיים בהריון ובשנת חייהם הראשונה של ההורים, ואולי אף של הסבים, משפיעים על גדילת הילד ועל גובהו.

לאחרונה ערכנו בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף לשכות הבריאות בחיפה ובתל אביב, מחקר שבו נבדקו הנתונים של 268 זוגות תאומים (56 זוגות של תאומים זהים, 106 זוגות של תאומים לא זהים ו–106 זוגות אחים שאינם תאומים). הנחת המחקר היתה שהמטען הגנטי הוא הגורם העיקרי למעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד ושמעבר זה משפיע על הגובה בבגרות. ההנחה נשללה: התברר לנו שלגנטיקה אין כל השפעה על הגיל שבו מתרחש המעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד. להפתעתנו מצאנו שלסביבה דווקא יש השפעה מכרעת על המעבר.

אחד הממצאים במחקר היה שהדמיון בין גדילת התאומים הזהים זהה לדמיון בגדילה בין תאומים שאינם זהים. מכאן הסקנו שהמעבר מגדילת התינוק לגדילת הילד אינו מושפע כלל מהגנטיקה. מצד אחר נמצא הבדל גדול בין הדמיון בגדילת תאומים שאינם זהים לגדילה של אחים שאינם תאומים. אלה וגם אלה אחים, כלומר, חצי מהמטען הגנטי של כל אחד מהם זהה לחצי מהגנים של אחיו. ההבדל נעוץ בכך שהתאומים עברו יחד הריון. הם ניזונו מאותו מזון שאכלה אמם והושפעו באותה מידה ממצב בריאותה ומהתנאים ברחם ובשליה. הם גם נולדו באותה לידה והוריהם היו באותו גיל ובאותו מצב בריאות בשנה הראשונה לחייהם. תאומים חוו אותו מצב כלכלי בבית, היו חשופים לאותו מזג אוויר והמצב הכלכלי והנפשי של הוריהם היה זהה. אחים שאינם תאומים שונים זה מזה מכל הבחינות האלה.

סדרת המחקרים, שבה היו שותפים ד"ר אלינה גרמן מקופת חולים כללית ומבית החולים בני ציון, פרופסור צבי ליבשיץ, ד"ר אידה מלקין וד"ר אינגה פטר מאוניברסיטת תל אביב; ד"ר יונתן דובנוב וד"ר חנה אקונס מלשכת הבריאות בחיפה וד"ר מיכאל שמויש ממרכז לוקי בטכניון, מצביעה על כך שכמחצית מהשונות בגובה נתונה להשפעת תנאי הסביבה לפני הלידה ובשנה שאחריה.

לפי תפישת העיצוביות ההתפתחותית, הסביבה התוך רחמית והסביבה בשנה הראשונה לחיים תורמות למעלה ממחצית השונות בגדילת הילד וגובהו בהגיעו לבגרות. לכן חשוב שהאם העתידית תשמור על בריאותה בהריון ותצרוך אוכל מספיק (בלי להשמין). חשוב גם לשמור על בריאותו, תזונתו ורווחתו הנפשית של התינוק בשנת חייו הראשונה, כדי שימצה את יכולת הגדילה שלו. מבחינה זאת, המחצית השנייה של השנה הראשונה לחיים היא תקופה רגישה במיוחד. זה לא הזמן לשלוח את הילדים לראשונה למעון יום, שם יידבקו במחלות ויגיבו בהסתגלות חזויה לחולי זמני.

פרופ' אמריטוס זאב הוכברג מהטכניון הוא מומחה לאנדוקרינולוגיה והפרעות גדילה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ