שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
השבוע לפני 35 שנה

עבור ארתור אש, מגרש הטניס היה מקום שבו מייצרים היסטוריה ושינוי

מהטניסאי הצעיר ששאף לכל היותר לספק דוגמה לאחרים הפך האמריקאי לאחד האקטיביסטים הגדולים בספורט, ולאלוף השחור הראשון בגראנד סלאם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אש בזכייה בווימבלדון. "הוא טיפל בעניינים עד הסוף", אמר המפסיד קונורס צילום: Getty Images
אמיר ענבר
אמיר ענבר

12.4.80 ארתור אש בדיוק חזר מטורניר באוסטריה, כשלבו אמר לו לפרוש. בניגוד למקובל במקרים כאלה, היה זה הלב הפיזי. "המלים 'התקף לב' לא עברו בראשי", סיפר ל"פיפל" על המיחושים שחש לפתע בחזה יום אחרי יום ביולי 1979, "אמרתי 'אני ספורטאי, רגיל לכאבים'. במועדון הטניס היה רופא ששאל את השאלות הרגילות ואז אמר 'אני רוצה לקחת אותך לבית חולים'. השבתי 'בסדר, רק אקח את הארנק והמחבט'. הוא אמר 'אל תדאג לגביהם, אני רוצה שתלך מיד'".

הבדיקות חשפו כלי דם סתומים, אחד מהם במלואו. אש שרד את התקף הלב וקיווה שתרופות ושינוי בדיאטה יפתרו את הבעיה, אך התבדה. "יכולתי לגרום לעצמי לחצים בחזה רק מהליכה מהירה, חששתי שיום אחד אפול ואמות ברחוב". ארבעה חודשים אחרי ההתקף עבר ניתוח מעקפים מרובע. הוא עוד ניסה לשוב לפעילות גופנית, אך התקווה להמשיך בטניס מקצועני נגוזה. באפריל 80', בגיל 36, פרש ממשחק — אבל לא משאר מעשיו בטניס ומחוצה לו. הרי אש לא היה עוד טניסאי או ספורטאי.

בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב־1966, בתחילת דרכו בענף, סיפר אש על רמת החיים שגילה בעולם הטניס: "הרבה נסיעות, מגורים טובים, בידור יקר, מסיבות קוקטייל, בגדים איכותיים". ומה לגבי המתרחש מחוץ לספורט הלבן, האפליה נגד שחורים כמותו? "אני לא רוצה לבלות את חיי בתחושת זעם, מה זה ייתן? זה כמו לדפוק את הראש בקיר. אני גר בלוס אנג'לס, אבל לא רשאי להצטרף למועדון הטניס המקומי. זה לא מדאיג אותי, מי צריך אותם?", אמר, "אני לא ניגרו מיליטנטי, לא פעיל חברתי. אני רוצה לפעול למען הגזע שלי, אבל מאמין שאעשה זאת בכך שאספק דוגמה ואראה לילדים את הדרך". בראיון אחר בשעתו הוסיף: "העולם לא תקין, זה כאילו שאני מרחף באמצע, לא יודע היכן אני, אבל איני מתרכז בכך בגלל שאני יודע שזה ייפתר מעצמו". בשנים הבאות שינה את דעתו ולקח חלק בפתרון.

"סמל" אינה מלה ראויה דיה להגדיר את מי שלא הסתפק בהיותו דוגמה כגבר השחור הראשון שזכה בגראנד סלאם כאשר הוכתר לאלוף ארה"ב (1968), אוסטרליה (1970) ו־ווימבלדון (1975), וכגבר השחור הראשון שייצג את ארצות הברית בנבחרת. הרבה מאוד היסטוריה שחורה עשה. "אש לא רק ניפץ מחסומי גזע במשחקו, אלא גם נתן לנו השראה באצילות ובחן שלו — לפעמים נגד סיכויים מדהימים", אמר אייזיה תומאס, הכדורסלן שהגיע ל־NBA ב־1981, ל"את'לון ספורט", "הוא עשה אותנו טובים וגדולים יותר בזכות הדרך שבה התמודד עם הדעות הקדומות וחוסר הצדק החברתי".

חוסר הצדק ליווה את אש מילדות. מי שנולד בריצ'מונד, וירג'יניה, והחל לשחק טניס בגיל שבע במגרש משחקים סמוך לביתו שבו היתה נהוגה הפרדה בין לבנים לשחורים, נאלץ בנערותו לנדוד בארצות הברית משום שהורשה לשחק בתחרויות עירוניות רק נגד בעלי צבע עורו. לשחורים גם לא הוקדשו מתקני אימון סגורים לתקופת החורף. "כשפרצתי היה קשה יותר ללמוד טניס, היתה אפליה", אמר לימים, "אבל ברגע שהוכחתי שאני טוב, כישרון היה טוב מספיק לקחת אותך רחוק ככל שתרצה".

הכישרון הזה הביא אותו ב־1958 לחצי הגמר בהופעתו הראשונה באליפות הלאומית לנוער והקנה לו מלגה מלאה באוניברסיטת UCLA. השילוב של עוצמה ועידון לוטש על ידי פאנצ'ו גונסאלס, טניסאי שאש הגדיר כאלילו הבודד משום ש"היה היחיד שצבע עורו התקרב לשלי", שעזר לצעיר לשדרג את משחק ההגש ורוץ לרשת שלו. בתחילת דרכו התקשה לשמור על ריכוז — פעם אחת, סיפר, הפסיד בגמר אחרי שהחל לחשוב על קרב איגרוף גדול שהתקיים באותו ערב ועל בחורה — אך עם השנים התחדד והשתדרג.

"איך אפשר לשחק טניס כשאינך רואה את הכדור?", תהה טום אוקר, שראה את אש חובט מולו 26 אסים בגמר אליפות ארה"ב. שלושת תארי הגראנד סלאם שלו והגעתו לחמישה גמרים גדולים נוספים היו רק חלק מהישגיו. אלו כללו 818 ניצחונות מול 260 הפסדים, 33 תארי יחידים ו־14 תארי זוגות, שניים מהם בגראנד סלאמים, לצד ארבע זכיות בגביע דייויס. בנוסף, היה השחור הראשון בפסגת הדרוג העולמי.

מהפסגה הזו, עמל אש כדי לדחוף לשינוי. לרוב עסק במאבק באפליה ובגזענות, אבל לא הכל היה עניין של שחור ולבן. הוא היה בין מקימי ארגון הטניסאים (ATP) ושימש נשיאו. טניסאית העבר פם שרייבר הגדירה אותו "קול עבור כל המיעוטים, לרבות נשים. הוא הביא למשחק מצפון".

מהבחינה הזו, מעטים היו השינויים בין אש השחקן לבין אש שחקן העבר. את מחבט הטניס המיר אחרי הפרישה ב־1980 בתפקידים אחרים. במקביל להיותו פרשן, שימש קפטן הנבחרת והוביל את ארצות הברית לשתי זכיות נוספות בגביע דייויס, בעודו מתמודד עם המזג החם של שחקנים כמו ג'ון מקנרו.

מחוץ למגרש המשיך באותם דברים שעשה תמיד: מגייס מיליונים למען הקמת תוכניות טניס בשכונות שחורות, מקים את איגוד הספורט האפרו־אמריקאי, מעביר הרצאות, מוציא מאות אלפי דולרים מכיסו כדי לכתוב ולפרסם את "הדרך הקשה לתהילה", שלושה כרכים על ספורטאים שחורים באמריקה, נעצר ב־1985 בעת מחאה נגד האפרטהייד בדרום אפריקה; 12 שנים קודם לכן היה השחור הראשון שהתחרה באליפות הטניס הפתוחה של המדינה, אחרי שנים בהן נמנעה ממנו ויזה. בדיעבד, התחרט על כך ואמר שכלל לא היה צריך לנסוע.

"לעולם לא אסלח לעצמי אם אבחר לחיות ללא מטרה אנושית, מבלי לעזור לעניים ולחסרי המזל, מבלי להכיר בכך שאולי ההנאה הגדולה בחיים נובעת מסיוע לאחר", הסביר אש. כך, אחרי פרישתו שימש גם כיו"ר ארגון הלב האמריקאי. במקביל, המשיך לבו לבגוד בו. ב־1983 שוב נאלץ לעבור ניתוח מעקפים. עירוי דם שקיבל במערכה הזו יכה בו כעבור חמש שנים, כשיובל לניתוח מוח בהול לאחר שחש שיתוק בזרועו. אז יתברר כי נדבק ב־HIV, הנגיף שגורם לאיידס, ככל הנראה כתוצאה מאותו עירוי.

את זה בחר אש, האיש שחי אל מול הזרקורים, לשמור בסוד במשך ארבע שנים. "אני לא רץ למשרה ציבורית, אני לא מנכ"ל של ארגון שאחראי לבעלי מניות", הסביר במסיבת עיתונאים ב־1992, אז חשף את דבר מחלתו כשהבין שהדבר עומד להתפרסם. פעם אחת נשבר ונעזר באשתו שהשלימה את דבריו — כשדיבר על בתו הקטנה. מג'יק ג'ונסון, הכדורסלן שחודשים קודם לכן חשף כי נדבק ב־HIV, היה מאלו שמיהרו להביע בו תמיכה. כך גם הנשיא ג'ורג' בוש.

"כספורטאי היתה לי המשמעת להסתגל במהירות למציאות חדשה", הסביר אש כיצד המשיך בפעילותו גם אחרי שגילה כי נדבק והגביר אותה כשהדבר נחשף — הוא החל לקדם גם מודעות לאיידס ולגייס כספים למאבק במחלה. ב־1992 הגיע למחאה בוושינגטון למען פליטים מהאיטי ופונה באזיקים. מעט אחר כך עבר התקף לב נוסף. "ארתור מדהים אותי, מחסומים לא קיימים בשבילו", אמר אז סת' אייברהם, נשיא "טיים וורנר ספורטס" וחבר קרוב. במהרה, הופיע המחסום הסופי. חודשים אחר כך, באפריל 1993, קטל אותו האיידס בגיל 49 לאחר שחלה בדלקת ריאות.

יומיים טרם מותו הספיק אש להשלים את ספרו האחרון, "ימי החסד". שם, התייחס לטענה כי איידס היה העול הכי כבד שנשא. "לא", כתב 27 שנים אחרי הראיון ההוא ב־66', "להיות שחור הוא העול הכי כבד שהיה עלי לשאת, הצורך לחיות כמיעוט באמריקה. אפילו עכשיו זה מרגיש כמו עול נוסף".

מדי שנה, במשך שבועיים, מוזכר אש ללא הרף. האיצטדיון המרכזי בפלאשינג מדו, ביתה של אליפות ארצות הברית, נקרא ב־1997 על שמו. קשה לכמת את השפעתו במספר הטניסאים השחורים הבכירים, שגם כיום אינו גבוה, אך אין ספק שהותיר חותם מתמשך בענף ומחוצה לו. "ארתור הראה מה אפשר להשיג, אי אפשר לשכוח שהוא יצר את העקבות הללו", אמרה זינה גאריסון, טניסאית שחורה שבאה בעקבותיו. ג'ימי קונורס, שהפסיד מולו בגמר ווימבלדון ההוא, קבע ב"ספורטס סטארס": "אש יצא ועשה דברים, הבהיר את הנקודה שלו וטיפל בעניינים עד הסוף. אני מניח שזה מסכם את מה שייצג".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ