מסורת חדשה בידיעות ספרים: רק ספרי ביכורים באפריל - ספרות - הארץ
דף חדש

מסורת חדשה בידיעות ספרים: רק ספרי ביכורים באפריל

בידיעות ספרים ובהוצאות הנלוות לה בחרו להוציא החודש שבעה ספרי ביכורים. מהלך אמיץ שמטרתו לקדם סופרים לא מוּכרים או אקט שיווקי שנועד לפנות את כתבי היד שהצטברו על המדפים?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ספרי הביכורים שראו אור החודש בהוצאת ידיעות ספרים מוצגים בחנות
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בתחילת החודש פירסמה הוועדה המייעצת לחוק ההגנה על הספרות והסופרים דו"ח הבוחן את השפעתו של החוק החדש על שוק הספרים. שורה של מסקנות ביניים הופיעו בו, והתייחסות מסקרנת, גם אם לא מפתיעה במיוחד, לשאלת ההשפעה על ספרי הביכורים. למרות גידול ב–7% במספר הכותרים שראו אור ב–2014, השנה שבה נכנס החוק לתוקפו, כתבה הוועדה, חלה ירידה רצינית במספר ספרי הביכורים שהופיעו בחנויות. 21% פחות, ליתר דיוק. את הוצאות הספרים הנתון הזה לא הפתיע. מרביתן עצרו כמעט כליל את הוצאתם של ספרי ביכורים, או קיצצו משמעותית במספר הספרים הראשונים לסופרים לא מוּכרים, משיקולים מסחריים הגיוניים: תחת מבצעי 4 ב–100 יכלו קונים לרכוש גם ספרים של סופרים מוכרים וגם ספר או שניים של סופרים וסופרות חדשים שזוהי עבודתם הראשונה. תחת החוק החדש, האוסר מבצעים על ספרים חדשים, הסיכוי שקונה ייכנס לחנות ויבחר בספר חדש של כותב לא מוּכר הוא קלוש. הוצאות הספרים, שנדרשות להשקיע בספר, להדפיסו, ולהסתכן בהפסדים כבדים, החליטו לצמצם סיכון.

זוהי מציאות בעייתית שהשלכותיה עלולות להיות הרסניות ליצירה המקומית. דווקא משום כך המהלך שמבצעת כעת הוצאת ידיעות ספרים מרכז אליו תשומת לב רבה. מאפריל עד אמצע מאי כל ספרי ההוצאה והוצאות ספרים נוספות העובדות עמה (ליריקה ואחוזת בית) שיגיעו לחנויות הם ספרי ביכורים. שבעת הספרים הנכללים ביבול הם "עריק", של עילי ראונר, "הדייר מהקומה השנייה", מאת עפי גור־ארי, "בחברת נערות", שכתבה מרב אריה, "כתונת משחק", מאת תמי שני, "לפני ואחרי בבני ברק סיטי", ספרה של אביטל ז'נט קשת, "האהבה הכי גדולה בעולם", שכתבה שירה כרמי ו"אחיות אחיות", מאת רחל שליטא. כדבוקה היוצאת לאור יחד, מבקשת ההוצאה לצמצם תחרות. לכל הספרים נקבע מחיר אחיד, 58 שקלים, הנמוך מהממוצע, והפרויקט כולו מלווה בפרסומות ובשלטי חוצות.

ספרי הביכורים של ידיעות ספרים וההוצאות העובדות איתהצילום: none

"לפני החוק כל קבוצת ידיעות ספרים היתה מוציאה יחד כ-18 ספרי ביכורים בשנה. במשך השנה האחרונה, עד עכשיו, הוצאנו ארבעה ספרים", מספר דב איכנוולד, מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים. "בסוף 2014 התפרסמה ב'הארץ' כתבה שהצביעה על כך שההוצאות מפסיקות להוציא ספרי ביכורים והנפגעים העיקריים היו הקולות הצעירים, הסופרים הצעירים. כשקראתי את הכתבה ידעתי שהמציאות הזאת נכונה אצלנו ואני מניח שאצל כולם".

איכנוולד אומר כי חלק ניכר מכתבי היד היו מוכנים והמתינו. ספרה של מרב אריה למשל, המתין יותר משנה ופרסומו נדחה מחודש לחודש. אביטל קשת חיכתה גם היא זמן רב לפני שהוחלט להיכנס להליך עבודה. "החוזים חתומים, הסופרים יודעים שהספר אמור לצאת לאור, אתה דוחה מחודש לחודש, דוחה את העבודה גם כדי שלא תצטרך להתמודד עם התסכול של הסופר".

מה קרה בעצם? למה הוצאה של ספרי ביכורים נהפכה לכל כך מסוכנת?

"ספרים שהיה לנו אמון מלא בסופרים, שהיצירות אפילו קיבלו ביקורות מצוינות, הגיחו לאוויר והתפיידו. זה קרה בגלל חוק הספרים. החוק יצר את העובדה שעל ספר אסור לתת הנחה. אדם נכנס לחנות ואמור לבחור ספר אחד בערך ב-70 שקלים. הוא יבחר כמובן את עמוס עוז, צרויה שלו או דרור משעני. דבר מוביל לדבר. גם בעלי חנויות צמצמו את השטח ולא נותנים במה כמעט לסופרים החדשים. כשאין במה, אין דיבור על הסופרים החדשים, הביקורת מתעלמת וככה קורה שיוצאים ספרים, כתבי יד שעבדו עליהם שנים, ואין להם סיכוי בעצם".

דב איכנוולד. "כשאין במה, אין דיבור על הסופרים החדשים"צילום: איציק בירן

מה עלה בגורלם של הספרים שכן הוצאתם?

"הספרים שהוצאנו מכרו חלש מאוד, הרבה פחות מהפוטנציאל המסחרי־תרבותי שלהם. 'עמקפלסט' למשל, של דורית קלנר, קיבל ביקורות מצוינות וחשבנו שהוא ספרות במלוא מובן המלה, אחרי דחיפה אינסופית שדחפנו, הוא מכר להערכתי לא יותר מ-1,500 עותקים. זה תסכול עצום. לכי לחנות ושאלי את המוכר, הוא לא יודע במה מדובר, זה תהליך שמזין את עצמו. הציפיות לא מגשימות את עצמן כי אין צ'אנס וזה מחזורי. בעל החנות לא ממליץ ללקוח, הספר לא מציג כי הוא לא מצליח. ספרים טובים באים והולכים לעולמם במוות מתסכל. לנו בתור מו"לים זאת חוויה קשה לעמוד מול מחבר".

איכנוולד מתאר כיצד הנתונים הללו הביאו לדיון בהוצאת הספרים, דיון שהוביל להחלטה להחל במסורת. "נולד הרעיון שאולי ניקח על עצמנו את האחריות ונרכז בחודש אחד את כל ספרי הביכורים שיש אצלנו בקנה, נעשה מאמץ גדול להשלים את העבודה לאותו זמן, ננסה לרתום את כל השוק, בעיקר רשתות וחנויות הספרים והסוכנים והמבקרים וזאת על מנת לתת צ'אנס לספרות הביכורים. לשמחתי הגדולה, כלל השוק, בעיקר החנויות והסופרים הוותיקים והמוכרים, לא התייחסו לעניין הזה בציניות. התייחסו לזה כאל דבר אמיתי. הספרות זקוקה לקולות חדשים, צריכה את הכוכב הבא, המשפט החדש, צריכה את התשוקה הזאת. בואו נגלה את הקול הבא, את העמוס עוז הבא. סטימצקי הקדישה שולחן לשבעת סופרי הביכורים. גם צומת ספרים נרתמה וגם אקדמון. הלוואי שבשנה הבאה כל ההוצאות יקדישו את אפריל לספרות ביכורים. אני חושב על האפקט, על התעשייה, הביקורות, זאת תהיה זריקת עידוד. אולי בעוד שנתיים מישהו מהסופרים האלה ייהפך לסופר מיינסטרים והספרים הבאים שלהם, הקהל יאהב אותם. זה יהיה הישג עצום".

צורך פנימי

מרב אריה ושירה כרמי הן שתיים מהסופרות שספריהן, "בחברת נערות" ו"האהבה הכי גדולה בעולם", בהתאמה, מופיעים בפרויקט. "בחברת נערות" הוא סיפור על שתי נערות המתבגרות בשנות ה–80, והוא מלא שמחת חיים וישיר. "האהבה הכי גדולה בעולם" הוא קובץ סיפורים שעוסק בתשוקה נשית. בשני המקרים, מדובר בנושאים שלא זוכים לעיסוק רב במיוחד. כרמי ואריה הן בעצמן כותבות מסקרנות: אריה היא מדריכת פילאטיס שאמנם עובדת כעת על ספרה השני, אבל גנזה את כתב היד ל"בחברת נערות" במשך שנים ארוכות. כרמי, המתגוררת כיום עם משפחתה בזימבבואה בשל עבודת בעלה, היא זוכת המקום השני בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" ופרס "צרצר פיס" לשנת 2013. עד שעברה עם משפחתה לאפריקה היתה מנהלת הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים ומנהלת סינמטק חולון.

שירה כרמי. "הסיכוי לפרסם קובץ סיפורים היה קלוש"צילום: תומר אפלבאום

"התחלתי לכתוב את הספר בתקופה שלפני חוק הספרים, אבל גם אז הסיכוי לפרסם קובץ סיפורים היה קלוש", מספרת כרמי. "קובצי סיפורים קצרים לא מצליחים בארץ וזה ז'אנר שלא מצליח באופן כללי בעולם. לי יש חיבה לסיפורים קצרים כי נדרש בהם דיוק ושליטה בטכניקות ספרותיות, אבל היום אני כותבת רומן. הספר שלי הוא גם ספר ביכורים וגם קובץ סיפורים ואני בהחלט בת מזל שהוא יוצא.

"כשסיימתי לכתוב התחילו הרחשים סביב החוק והוצאות נכנסו לדריכות והאטה בהוצאת ספרי ביכורים. אני נמצאת בחברת הרבה כותבים ואני רואה את הקשיים העומדים בפניהם ואיזו סכנה זאת לספרות. אני מאמינה שדברים יחזרו למסלולם, הרגלי הצריכה ישתנו וספרים יזכו למחיר ריאלי. אבל התקופה הזאת שצריך לעבור עלולה להיות מסוכנת לספרות. חבל לפספס קולות חדשים. איך יקומו סופרים חשובים אם לא יתפרסמו ספרי ביכורים?".

אריה: "ראיתי ספרי ביכורים יוצאים והולכים לאיבוד וכמה שהייתי מתוסכלת, בסופו של דבר בחרתי לחכות לפרויקט הזה במקום להוציא את הספר במועד שנקבע לו – בפברואר. הרגשתי שיהיה נכון יותר, גם התמחור שנקבע לספרים, גם החשיפה שלא הייתי מקבלת בשום תנאי אחר".

מרב אריה. "בחרתי לחכות לפרויקט הזה"צילום: תומר אפלבאום

ואת לא חוששת שהספר ייבלע בין שאר ספרי הביכורים?

"גם אם הספר לא ימכור אפילו עותק עדיין אמשיך לכתוב. זה צורך פנימי עקשני, בלי קשר לנתונים חיצוניים".

המתבוננים מהצד תוהים בנוגע להצלחת המהלך. ככלל, קשה לומר שתעשיית הספרים עומדת מאחורי הוצאת ידיעות ספרים וקשה עוד יותר לומר שהוצאות אחרות מנופפות בפונפונים. מו"לים רבים אמנם צימצמו מאוד את היקף פרסום ספרי הביכורים, אבל אלה עדיין רואים אור. כך למשל הוצאת כתר, שעל פי המאזן שפירסמה לאחרונה הפסידה מיליונים רבים בשנה החולפת, אבל מספרם של ספרי הביכורים שהיא מוציאה לא פחת. גם יוזמות חשיפה לספרות ביכורים אינן פטנט הרשום על שמה של ידיעות ספרים ואפשר להזכיר בהקשר זה למשל את קטלוג סופרי הביכורים של הוצאת כנרת זמורה ביתן שיראה אור השנה בפעם השישית. כך, את ההסברים האלטרואיסטיים שמספק איכנוולד ממתנים גורמים שונים בתחום, המסבירים את הצעד בריאליזם ושיקולים מסחריים ושיווקיים מחוכמים.

"חד וחלק, ספרי ביכורים של סופרים לא מוּכרים לא נמכרים", אומר גורם בשוק הספרים שהעדיף להישאר אנונימי. "זה אקט שיווקי שנועד לפנות מדפים, כי יש כתבי יד שכבר חתמו על חוזים וחייבים להוציא. זה בעיקר מעיד על מצוקה". "הבעיה היא שבאפריל לא יוצאים ספרים חדשים, זה חודש מת אחרי פסח ולפני שבוע הספר", מסביר גורם אחר. "רוב ההוצאות מרכזות מאמץ ומוציאות ספרים לפני פסח או ממש לפני שבוע הספר. מובן שאין בעייתיות להוציא פרויקט מרוכז, זה מהלך שיווקי ורוב המהלכים במו"לות הם שיווקיים, אבל לשוות לזה אפיל מיסיונרי זה מעט מוגזם".

גורם אחר מצביע על שיקול נוסף שנועד לעודד הוצאות להשקיע בכל זאת בהוצאת ספר ביכורים. "קשה להכניס ספר ביכורים לסדר היום הספרותי", הוא מעיד, "אבל אם במקרה יצא לך רב מכר מספר ביכורים זה משתלם במיוחד. לא שילמת מקדמה גדולה לסופר, הסכומים המקובלים הם כ-5,000 שקלים לסופר לא מוּכר, ולא נדרשת לפרסם בהיקף שאתה מפרסם סופר מוּכר. הצלחה גדולה בספר ביכורים היא עניין משתלם במיוחד".

ואם כבר ביקורת, היו מי שתהו השבוע אם יצדיק המהלך את עצמו והגדירו אותו "קניבליסטי".

"זה מהלך אמיץ ויש רווח שיווקי בגימיק, אבל יש גם בעייתיות למכור את כל הביכורים ביחד. ספר ביכורים הוא לא קטגוריה כמו מתח למשל. לא תיכנס לחנות לבקש ספר ביכורים טוב, ובין אשכול נבו לצרויה שלו שיצאו לאחרונה, הם עלולים להיבלע".

"זאת החלטה שמבחינתנו היא סיכון", מסכים איכנוולד. "בתוכנית העבודה שלנו באפריל רצינו להוציא ספרים של איל מגד, הרלן קובן, דרור משעני, ספרים שהסיכון עליהם קטן, שהיו מקבלים יחסי ציבור, החלטנו לדחות. לתת צ'אנס אך ורק לספרי ביכורים ולרכז בהם מאמצים".

על פי גורמים בתעשיית ההספרים, למהלך קדמה הסכמה בין הוצאת ידיעות ספרים והרשתות צומת ספרים וסטימצקי, שבה הוחלט על קידום הפרויקט והבלטתו בחנויות. כמו כן, ידיעות ספרים חוסה תחת מטריית "ידיעות אחרונות" ויכולה לקדם את המהלך בו ובאתר ynet.

"הרעיון עלה כאן והתגלגל ובכל מקום הוא התקבל כמו שהוא התקבל כאן – בתחושה שזה צעד נכון שצריך גיבוי וגב", אומר איכנוולד. "הבטחנו להם כמובן שניתן את כל הכוח שלנו כהוצאה – פרסום חוצות, פרסום בעיתון 'ידיעות אחרונות', כדי שהמהלך יצליח. אמרנו לרשתות שנשקיע את שלנו אבל תנו להם צ'אנס. גם מבחינתם זה סיכון – להוריד רבי מכר ולתת במה לסופרים לא מוּכרים. כולנו מבינים שזאת נשמת אפה של הספרות, גילוי של סופר חדש, של קולות מעניינים, של קולות שמדברים על נושאים שלא דוברו".

ואם תיכשלו?

"לפחות ידינו יהיו נקיות לדעת שניסינו. אני אופטימיסט מיסודי ואין לי ספק שנראה כמה מהספרים ברבי המכר. גם אם ספר אחד מתוך השבעה יתפוס את מקומו בזרימת הדם של הפרוזה העברית ולו זה בלבד, זה היה שווה את כל המאמץ".

תגובות