שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דרור מ. אלון
דרור מ. אלון

מרגישים ישנוניים ולא רעננים לאחר שנת הלילה? נוטים להתעייף ולהירדם במהלך היום? חשים לא מרוכזים ועצבניים? סובלים מיתר לחץ דם וכאבי ראש? ייתכן שאתם סובלים מדום נשימה חסימתי בשינה. מדובר במחלה די נפוצה, שלא רבים מודעים לה או מכירים בחומרתה ולכן היא לא מאובחנת מספיק, ועלולה לגרום לתחלואה נוספת ואף לתמותה. היא מתחילה בלוע – חלל אשר מוקף בטבעת שרירים וממוקם אחורית לחלל הפה, שדרכו עובר האוויר לקנה הנשימה. בעת שינה עמוקה שרירי הלוע וחלל הפה, בדומה לשאר שרירי הגוף, עוברים הרפיה חלקית, ״קורסים״ וחוסמים באופן חלקי או מלא את מעבר האוויר. הדבר נכון במיוחד לגבי הלשון והחך הרך, שבעת שינה בשכיבה על הגב (פרקדן) נמצאים בחלקו העליון של הלוע ולכן חוסמים אותו מכוח הגרביטציה, וכך לא מאפשרים לחמצן לחדור באופן תקין מחלל הפה אל דרכי הנשימה. בזמן ערות לעומת זאת השרירים שומרים על טונוס (כיווץ/ מתח) – מה שמאפשר מעבר חופשי של אוויר אל הגוף.

לרוב, גם בעת ההרפיה של השרירים בשינה, נשאר עדיין מעבר אוויר פתוח מספיק ולכן רובנו מצליחים לנשום באופן תקין. עם זאת, ישנם אנשים שאצלם לא יישאר מעבר אוויר שכזה, והם מועדים לדום נשימה בשינה. גורמי הסיכון למחלה זו הם או גנטיים-אנטומיים: מבנה פנים המתאפיין בצוואר עבה וקצר ובלסת קצרה או קטנה (עם סנטר נסוג). במבנה פנים זה הלשון והחך נמצאים מלכתחילה בעמדה אחורית, קרוב יותר לקיר האחורי של הלוע, ולכן  כאשר הם נרפים וקורסים בעת השינה – חלל הלוע נחסם לחלוטין; או גורמים התנהגותיים-סביבתיים: השמנת יתר, צריכת אלכוהול ועישון. בעת השמנת יתר מצטברת רקמה שומנית בבסיס הלשון ובקירות הלוע שגורמת לעיבויים ולהקטנת הנפח הבסיסי של הלוע; האלכוהול גורם לירידה בטונוס השרירים כיוון שהוא תורם לדיכוי כללי של מערכת העצבים המרכזית. כך, בריכוזים גבוהים, הוא אף עלול לגרום לדיכוי מרכז הנשימה בגזע המוח; והעישון גורם לירידה בריכוז החמצן בדם מכיוון שהוא פוגע בחלבון המוגלובין וביכולתו לשאת את החמצן אל חלקי הגוף השונים. זאת מכיוון שתוצרי הבעירה נקשרים חזק ובאופן בלתי הפיך אל ההמוגלובין. כלומר, אצל מעשנים יכולת הדם לשאת חמצן מראש נפגעת, הריאות פחות יעילות ולכן יש פחות רזרבות של חמצן ופחות עמידות להפסקות הנשימה.

עם זאת, לגוף יש מערכות בטיחות טבעיות שמיועדות למנוע חנק. מערכות אלו - מרכז הנשימה בגזע המוח ומערכת העצבים הסימפתטית (שמיועדת לתפקד במצבי חירום פיזיולוגיים) - מסוגלות לנטר את רמת החמצן היורדת במהירות ואת רמת הפחמן הדו-חמצני שעולה בדם (במקום להיפלט מהגוף), ומגרות את הלב, כלי הדם ושרירי הנשימה, בעיקר הסרעפת, להגביר בהדרגה את המאמץ הנשימתי, להעלות את קצב הלב ואת לחץ הדם ולהמשיך לספק חמצן למוח הישן. המאמץ לשאוף אוויר מתבטא בנשימה קולנית ובנחירות ובאי נוחות שהולכת וגוברת. כלומר, מערכות אלה מסבירות כיצד אלו שסובלים מדום נשימה בשינה לא נחנקים ומתים כאשר הם נרדמים. אולם כך נוצרת תופעה מחזורית: האדם נרדם, שריריו עוברים הרפיה, הוא נחסם, מפסיק לנשום, ריכוז החמצן יורד וריכוז הפחמן הדו-חמצני עולה, הלב והריאות מתאמצים לקבל חמצן, מערכות החירום מופעלות, האדם מתעורר חלקית, טונוס השרירים חוזר, מעבר האוויר נפתח, האדם חוזר לנשום, ריכוז החמצן עולה וריכוז הפחמן הדו-חמצני יורד, הדופק יורד ומאמצי הנשימה פוחתים, האדם נרדם שוב, וחוזר חלילה. אצל חולים בדרגה חמורה, המחזור הזה, ובו הפסקות הנשימה, מתרחש למעלה מ-15 פעמים בשעה (כלומר, כל ארבע דקות). כך, הם לא מצליחים להגיע לעומק השינה הדרוש ולמחזורי שינה תקינים (חולים בדרגה קלה-בינונית מוגדרים כמי שסובלים מ-15-5 הפסקות נשימה בשעה, והטיפול בהם בדרך כלל מתרכז בהפחתת גורמי הסיכון: הפחתת משקל ופעילות גופנית, הפסקת עישון והפחתת צריכת אלכוהול).

מובן כי אחרי שנים של מחסור קבוע בחמצן, מאמצי הנשימה ושינה קטועה, עלולות להיגרם תוצאות הרסניות שחלקן עלולות להוביל לתמותה, ובהן יתר לחץ דם, שבץ, מחלות לב, פגיעה בתפקודים שכליים כגון ריכוז וחשיבה ועלייה בסיכון לתאונות דרכים ועבודה (בשל הפגיעה בערנות).  

כיום אבחון המחלה מבוסס בעיקר על בדיקה במעבדת שינה. מה שלרוב גורם לרופא המשפחה להפנות מטופל אליה הוא דיווח על ישנוניות במשך היום שאליה מתווספות תופעות כגון יתר לחץ דם, בעיות לב, כאבי ראש והשמנה. הגישה הטיפולית היתה במשך שנים טיפול תומך, כגון מסכה שמזרימה אוויר בלחץ מבוקר ותומכת במאמצי הנשימה של החולה. אולם, טיפולים כגון זה נדרשים לשעות רבות כל לילה למשך כל החיים ועלולים להיות מסורבלים. כיום לא רבים מודעים לכך שהטיפול היעיל ביותר לדום נשימה בשינה הוא ניתוח השייך לתחום האורתו-כירורגיה. בניתוח זה מוגדל חלל הלוע באופן קבוע באמצעות הרחבת המסגרת הגרמית (מקדמים את הלסת העליונה והתחתונה). כך, הלשון והחך מורחקים ממקום החסימה וכן עולים המתח הבסיסי והטונוס של שרירי הלוע הצדדיים, באופן שמונע את הרפייתם וקריסתם לתוך חלל הלוע בעת השינה. שיעור הצלחתו של הניתוח עומד על כ-90%, והוא ניתן כחלק מסל הבריאות לכל מי שסובל מדום נשימה חמור.

ד"ר דרור מ. אלון הוא מנהל תחום האורתו-כירורגיה של הפנים במרכז רפואי רבין ובאסותא תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ