נציגי הממשלה בדיונים על המדיניות כלפי יוצאי אתיופיה מודים: "נכשלנו" - חינוך וחברה - הארץ

נציגי הממשלה בדיונים על המדיניות כלפי יוצאי אתיופיה מודים: "נכשלנו"

הדיונים שהתקיימו בשנה האחרונה חושפים כתב אישום רב מימדי, ללא קלישאות וחיבוקים. ההמלצות לתיקון כבר ישנן, הבעיה היא שאיש לא מעוניין לקחת אחריות על יישומן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אור קשתי
אור קשתי

הדיונים המקצועיים שהתקיימו בשנה האחרונה סביב גיבוש מדיניות ממשלתית חדשה כלפי יוצאי אתיופיה מספקים הזדמנות יוצאת דופן לקבל מידע נקי מקלישאות וחף מיחסי ציבור, על מצבם של של כ-130 אלף אזרחי ישראל בני העדה.

הדין וחשבון העולה מדבריהם של בכירים במשרדי הממשלה השונים, בעלי תפקידים בשטח, פעילים מבין יוצאי אתיופיה ואנשי ארגונים ועמותות, הוא כתב אישום רב־מימדי ורב־שנים. יש משהו מרענן בגילוי הלב שבו דיברו המשתתפים בדיונים. זהו שלב ראשון והכרחי בתיקון המציאות, זו שנציגי הממסד נוטים להכחיש, לטשטש או להציע במקומה חיבוק.

אתמול (שני) קיים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דיון חירום במצבם של יוצאי אתיופיה, בעקבות הפגנות הימים האחרונים. בסיום הדיון הבטיח נתניהו כי בשבועות הקרובים תובא לאישור הממשלה הצעה לתוכנית מקיפה, המתבססת על הדיונים שנערכו ולמעשה אף הושלמו. אין בהודעה פרטים על תקציב התוכנית, גם לא על עקרונותיה או פרטיה, מלבד התחייבות כי "ועדת שרים בראשות ראש הממשלה תעקוב אחר ביצוע התוכנית ותקדם פתרונות לנושאים נוספים".

ייתכן כי זו התקדמות, על רקע ויכוח שהתנהל בחודשים האחרונים איזה גורם ממשלתי ייקח על עצמו את האחריות על יישום התוכנית. "אף אחד לא היה מעוניין בתפוח האדמה הלוהט הזה", אומר מקור באחד ממשרדי הממשלה הרלוונטיים. בכל מקרה, חובת ההוכחה מוטלת על נתניהו המתחיל בימים אלה את כהונתו הרביעית בראשות הממשלה.

תהליך גיבוש המדיניות החדשה, שיזם משרד הקליטה, החל בינואר 2014, ובמסגרתו נערכו עשרות מפגשים, מקומיים וארציים, בהם לקחו חלק כאלף משתתפים, אשר ייצגו מגוון עשיר של נקודות מבט, אינטרסים וידע. התהליך כלל גם פיתוח אתר אינטרנט שריכז את דבריהם של המשתתפים, לעתים במהלך הדיונים עצמם, ואיפשר תגובה עליהם.

במסגרת זו אפשר גם למצוא מיפוי, ראשון מסוגו, של תקציבים ותוכניות ליוצאי אתיופיה בחמישה משרדי ממשלה. כך מתברר כי ב-2012 סך התקציב עמד על כ-312 מיליון שקלים, מתוכו נעשה שימוש בפועל ב-248 מיליון שקלים. משמעות הדבר היא השקעה ממוצעת של כ-1,907 שקלים לאדם.

את השאלה אם זהו סכום גבוה או נמוך אפשר לדחות לרגע, בעיקר על רקע המסקנה של עורכי המיפוי כי "בפועל ישנם תחומים בהם קיימת כפילות בגורמי הביצוע ובתקצוב" וכי "לא קיימת מדיניות סיוע אחידה בין המשרדים השונים". בלבול - על פי פרשנות מקלה - באשר לחלוקת הכספים והסמכויות, כמו גם היעדר מידע סטטיסטי מהימן, הם בין המאפיינים הבולטים של הטיפול ביוצאי אתיופיה בישראל.

חינוך

מבין הנושאים השונים במדיניות החדשה, נדמה כי השניים שעוררו את התגובות הקשות והסוערות ביותר היו אלה שעסקו בתחומי החינוך והמשטרה. "הגעתי לפני חודש לכלא 'אופק', ומאז אני לא ישנה טוב בלילה", סיפרה באחד הדיונים מוניקה שביט, סמנכ"לית המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, "40% מהילדים הפושעים (בכלא אופק) מגיל 18-14 הם מהקהילה האתיופית. 80 ילדים מתוך ה-200. רבים מהם חוזרים להיות אסירים. זה יותר עצוב. עובדה שנכשלנו, ואנחנו צריכים לבדוק איפה נכשלנו. אני לא יודעת את התשובה".

גילה נגר, המשנה למנכ"לית משרד החינוך, היתה בוטה יותר, והחלה לשרטט את מוקדי הכשלון. "המשרד שלנו לא מושלם, אני לא מטייחת, עשינו הרבה טעויות", היא אמרה, "צריך הכשרה איכותית של מורות ומורים, ולא רק (ביחס ל)יוצאי אתיופיה. אם גננת נכנסת לגן, ולא מתייחסת לילדים באשר הם שונים בצבעם, מראם, מחשבותיהם, יש בעיה עם הגננת... צריך לתת לה כלים להתמודד עם השונות. אני יודעת שעושים זאת היום יותר מתמיד, אני רואה את הבובות בצבעים שונים, אבל זה עדיין לא עושה את העבודה".

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב, שלשוםצילום: תומר אפלבאום

בוויכוח שהתפתח על מסגרות נפרדות לתלמידים יוצאי אתיופיה ולישראלים ותיקים, נדמה כי קולם של המשתתפים ממוצא אתיופי, פעילים חברתיים ברובם, היה ברור וחד-משמעי. "צריך לשים קץ ולמגר את תופעת ההפרדות בגני ילדים, בתי ספר וכל מיני מסגרות שעושות עוול לאותם ילדים, בכך שהן מקטלגות אותם ומנציחות פערים בין הקהילה שלנו לבין האוכלוסייה 'הישראלית', 'הלבנה' אם תרצו", אמר יצחק בלינש, לצד "ענישה וגינוי של עובדי הוראה הנוהגים בצורה גזענית בתלמידיהם ומעודדים אותה".

אלנה אלמגסד ביקשה להפסיק "להכניס אותנו למעין בועה, שרק מונעת את השילוב שלנו בעתיד ואפילו יוצרת אנטי כלפי האחר 'הלבן'. צריך גם להפסיק את כל התכניות החינוכיות שאמורות 'להציל' אותנו. אנחנו לא צריכים הצלה, רק תמיכה בשילוב".

על כיתות הקלט הנפרדות, אמרה פרופ' אסתר הרצוג ממכללת בית ברל כי "ההפרדה הביאה לרמת לימודים נמוכה יותר ולהיעדר ביקורת על המורות, שקיבלו אישור סמוי לכך שמדובר בילדים ללא יכולת להגיע להישגים משמעותיים ולכן יש להשקיע בהם בעיקר בלימוד עברית. כך נותבו הילדים למסלול של הישגים נמוכים בהמשך לימודיהם ובבחינות הבגרות מאוחר יותר. לא מדובר ביכולות אינטלקטואליות נמוכות של הילדים אלא בניתוב של המערכת החינוכית את הילדים למסלול חלש יותר וללא עתיד אקדמי".

פצע פתוח הוא הפניית תלמידים יוצאי אתיופיה למסגרות לחינוך מיוחד. בכירי משרד החינוך אמנם לא התייחסו לכך - אולי יש גבול גם לפתיחות שלהם - אבל הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לססטיסטיקה לפני כמה שנים מצביעים כי חלקם של ילדים אלה במסגרות המיוחדות והנבדלות גדול מחלקם מאוכלוסייה. לדברי אליס שחר דדון, דוקטורנית באוניברסיטת חיפה המתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, "הורים־עולים כמעט ולא צורכים טיפולים פרא־רפואיים. סימפטום זה מביא את הילד בצורה מהירה לחינוך מיוחד. האוכלוסייה הזו מגיעה בשלב מוקדם בחינוך מיוחד, ונשארת שם".

בריאות

הדרישה כי עובדי ההוראה יעברו הכשרה בתחום הרב־תרבותיות, תקפה גם ביחס לעובדי מערכת הבריאות. לכך מסכימה גם שלומית אבני, מנהלת תחום צמצום פערים במשרד בריאות. "אין ספק שאנו צריכים לשים דגש חשוב על חינוך המטפלים והמנהלים לכשירות תרבותית", היא אמרה, "להעמיק רגולציה ו(לערוך) בקרות בייחוד במקומות בהם יש מספר גדול של יוצאי אתיופיה. לפרסם (את הממצאים) למען 'יראו וייראו'".

יתרה מזאת, לדברי אבני, "הבטן הרכה היא נושא של מערך בריאות הנפש אצלנו. יש שם טעויות קשות של הבנה, אבחון שגוי, ואשפוזים מיותרים שאפשר למנוע". בדיון אחר היא הודתה כי "נושא ההתאמה התרבותית (בהקשר) של בריאות הנפש עולה כל הזמן. אנו לוקים בו בחסר".

מרים יוסף, עובדת סוציאלית במחוז צפון במשרד העלייה והקליטה, התייחסה להנגשת השירותים הרפואיים ליוצאי אתיופיה. "לרופאים זה לא מובן מאליו. הם אולי עוברים הכשרה אחת לחמש שנים", היא סיפרה, "הרבה פעמים נלחמנו שהרופאים ישתמשו בשירות של הגישור, אבל לא כל הרופאים מוכנים וזמינים ויש להם סבלנות. הם פשוט מזלזלים. זה חלק מאמנה של רופאים: אתה לא יכול לטפל באדם שלא מבין אותך".

ההפגנה בתל אביב, שלשוםצילום: תומר אפלבאום

רווחה

בהשוואה לתחומי החינוך והבריאות שעדיין מנוהלים, במידה זו או אחרת, על ידי המדינה ומוסדותיה, תחום הרווחה עבר, כבר לפני הרבה שנים, הפרטה כמעט מוחלטת. מבחינה זו, ייתכן שהבעיות עליהן דיברו באומץ הדוברים הקודמים פשוט לא נחשפו. עם זאת, גם בתחום הרווחה קשה להצביע על הצלחה יוצאת דופן.

"חמש שנים היתה 'תוכנית החומש' (אחת הזרועות המרכזיות של הממשלה לטיפול ביוצאי אתיופיה, א"ק) ולא הגענו להישגים שרצינו", אמרה נילי דרור, מנהלת אגף משאבי קהילה במשרד הרווחה.

שרה כהן, מנהלת שירות הרווחה במשרד הקליטה, סיפרה כי ב"חסות הנוער", רשת הפנימיות שמפעיל משרד הרווחה, לא תמיד יודעים "להתמודד עם יוצאי אתיופיה. הם יוצרים בועה, תת-קבוצות. לא יודעים מה לעשות איתם ועם ההורים. הם נמצא שנתיים בחסות הנוער, ויש דלת מסתובבת: אותו נער יוצא ונכנס חזרה. כך גם בכלא 'אופק'". מנכ"ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, סיפר באחד הדיונים כי "מאוד מטריד אותי שאנחנו רואים בפנימיות עלייה בשיעור האתיופים. זו עצימת עיניים לא לבחון את התופעה ולהידרש לפתרון".

שיכון

חלק גדול מיוצאי אתיופיה מתגוררים בערים בפריפריה. הסיבות לכך מגוונות, אבל לדברי רונן כהן, סמנכ"ל בכיר לאכלוס במשרד השיכון, "הגענו למסקנה קצת כואבת שתוכנית הסיוע הנוכחית נכשלה בהיבט הדיורי. לא בגלל כוונות זדון או שכוונו לכך שיהיה קשה, אבל במבחן המעשה היא נכשלה. הממשלה הסכימה להעמיד אשראי (לרכישות דירה), המון כסף, מאה מיליון שקל בשנה. היה אמור להכניס אלף משפחות לפתרון דיור. היום אנחנו עומדים על 120 משפחות".

יתרה מזאת, לדברי כהן, גם אם מצליח יוצא אתיופיה לגייס את הסכומים הנדרשים "לא תמיד הוא יוכל לממש את מה שיש לו, ולפעמים ייתקל בחוסר שיתוף פעולה מסיבות סטיגמתיות לחלוטין. לא ראינו שאצל יוצאי קהילות אתיופיה יש יותר אנשים שלא מחזירים את המשכנתא. לכן מדובר בסיבות סטיגמתיות, גזענות".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ