שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שאול אדר
לונדון
רוזנטל בליברפול
רוני רוזנטל (משמאל) מביא לאליפות לליברפול, בימים מוצלחים בהרבה לליגיונרים הישראליםצילום: Colorsport / Corbis
שאול אדר
לונדון

5.5.1990 השבוע לפני 25 שנה הובקע השער האחרון במסגרת עונת אליפות של ליוורפול. ליוורפול ניצחה את קובנטרי 1-6 ואת השער האחרון כבש רוני רוזנטל, שחקן שבינואר אותה שנה מצא את עצמו ללא קבוצה. "בלעדיו לא היינו זוכים באליפות", אמר לי קני דלגליש, המאמן-שחקן של ליוורפול באותה עונה, "הוא היה מהיר, הבקיע שערים והיווה את ההבדל. הוא הצדיק את ההימור עליו במאת האחוזים. הוא היה חיוני לזכייה באליפות. הוא שינה משחקים, הבקיע שערים חשובים ושיבש את משחק היריב. כשהכנסתי אותו במהלך המשחקים זה העיר את האוהדים ודחף את הקבוצה קדימה".

רוזנטל שיחק רק שמונה משחקים, שלושה מהם כמחליף, אך הבקיע שבעה שערים באותה עונה. זו לא היתה עונה רגילה, אלא עונת מעבר לליוורפול, לכדורגל האנגלי בכלל ולליגה הבכירה בפרט, מעידן שנמשך כמאה שנה לעידן הפרמייר-ליג והמודרניזציה שהחל ב-1992. זו היתה גם העונה יוצאת הדופן ביותר בקריירה של רוזנטל.

רוזנטל פרץ לתודעה יחד עם מכבי חיפה שזכתה באליפות הראשונה ב-1984. ב-1986 עבר לקלאב ברוז' הבלגית, עמה זכה באליפות בלגיה לפני שעבר לסטנדרד ליאז' בקיץ 1988. עונת הבכורה שלו בקבוצה היתה המוצלחת ביותר שלו בבלגיה. רוזנטל כבש 14 שערים, הוסיף שישה בגביע ועורר ענין גם בליגה האיטלקית, אז הבכירה באירופה. רוזנטל היה אמור לעבור לאודינזה אבל המועדון התקפל ברגע האחרון בלחץ איומי ארגוני האולטראס המקומיים שלא רצו לראות שחקן יהודי בקבוצה, וגם כי העדיפו ברגע האחרון לרכוש את שחקן נבחרת ארגנטינה, אבל באלבו. רוזנטל חזר לליאז' אבל בדצמבר התבשר שעליו למצוא קבוצה חדשה. במשך כחודשיים ערך רוזנטל מבחנים ואימונים במספר קבוצות וכשכבר נדמה היה שרוזנטל לא ימצא קבוצה לפני סגירת חלון ההעברות, הגיע הטלפון מסוכנו, פיני זהבי, שביקש שיגיע למספר אימונים בליוורפול.

ליוורפול, אחת הקבוצות הגדולות בעולם באותה תקופה, היתה מותשת, פיזית ומנטלית. הצלחת הקבוצה במסגרת הגביע האנגלי, מפעל שבו הגיעה לחצי הגמר, הוסיפה לעומס, ודלגליש חיפש שחקן רענן שיעזור בשלבי הסיום של העונה. המאמן הסקוטי התקשר התקשר לחברו זהבי, וביקש שימצא לו שחקן מהיר, פיזי ופייטר. "ישר הצעתי לו את רוני", מספר זהבי, "ידעתי שהוא מחפש קבוצה וחשבתי שהוא השחקן המתאים לקני. הוא הותיר רושם מצוין באימונים. הוא היה טרי ורענן בזמן שכל האחרים היו סחוטים לגמרי".

ליוורפול, הקבוצה והעיר, היו מותשים מסיבה טובה. ב-15 לאפריל 1989 נערך משחק חצי גמר הגביע מול נוטינגהאם פורסט באצטדיון הילסבורו בשפילד. שורת מחדלים הובילה לצפיפות יתר ביציע הקטן שיועד לאוהדי ליוורפול מאחרי השער שבו עמד שוער הקבוצה ברוס גרובלאר. בשעה היעודה עלו הקבוצות למגרש.  גרובלאר היה הקרוב מכולם ליציע שהפך למלכודת מוות. בעיטה לכיוון שערה של ליוורפול עברה מעל לשער וגרובלאר ניגש לאסוף את הכדור. "הם הורגים אותנו, ברוס, הם הורגים אותנו", אמרו הצופים הלכודים, וגרובלאר לא הבין לרגע על מה הם מדברים, עד שהבחין באימה שעל פני הלכודים ואמר לשוטרת שעמדה לידו: "האם את יכולה לפתוח את השער הזה?", עוד כדור עבר ליד השער וגרובלאר שוב חזר ואמר לשוטרת: "תפתחי את השער המזוין, את לא רואה שהם צריכים את זה?". גרובלאר הספיק לצעוק לעבר השופט כב-15:06 עלה שוטר למגרש, ניגש לשופט וביקש להפסיק את המשחק. "אני הייתי האדם שהפנה את תשומת לבו של השופט", אמר לי גרובלאר, "צעקתי על השוטרת כי ראיתי את פני האוהדת. אני עדיין זוכר את האנשים שנמחצו בשורה הראשונה ואת המבט על פניהם ואני עדיין חושב עליהם ועל השוטרים שעמדו שם ולא עשו דבר".

 96 אוהדים נהרגו באותו יום. לאבל התלוותה תחושת זעם אחרי שעלילת דם שחוברה על ידי קציני משטרה וסוכנות ידיעות מקומית הופצה בכלי התקשורת, ולפיה אוהדי ליוורפול בזזו את הגופות והפריעו לכוחות ההצלה בעבודתם. ליוורפול, עיר שתמיד חשה את עצמה שונה משאר אנגליה, נותרה להתמודד עם האבל והאשמה השקרית לבדה. השחקנים הלכו מהלוויה להלוויה, ביקרו משפחות שאיבדו את היקר להן מכל ופצועים בבתי חולים. לעיתים זה היה הביקור האחרון לו זכו האוהדים לפני שנותקו מהמכשירים. דלגליש הלך לכל הלוויה בעיר ושנים מאוחר יותר סיפר על המחיר הנפשי שהתקופה גבתה ממנו. האמרה של ביל שנקלי, מאמן ליוורפול לשעבר שייסד את הקבוצה המודרנית, על כך "ש"כדורגל הוא יותר מחיים ומוות", הפכה לחלולה באותו יום. "תחושות אשם רדפו אותי תקופה ארוכה", אמר לי ג'ון ברנס, "אבל אתה חוזר ואומר לעצמך שהאסון לא היה באשמתי, ושהם באו לראות את הקבוצה, לא אותי".

ליוורפול חזרה לשחק אחרי כחודש ואף זכתה בגביע אחרי גמר מרגש מול אוורטון, אבל הפסידה את האליפות משער בדקה האחרונה במשחק האחרון של העונה מול ארסנל שזכתה באליפות. לכל ברור שהפסד האליפות לארסנל נבע ברובו בשל האסון והשלכותיו, אבל חלק מהשחקנים דחה בתוקף כל ניסיון לקשור את הירידה המתמשכת בכוחה של הקבוצה לאסון. "יתכן והרבה מהשחקנים לא יסכימו לקביעה הזו ועשוים להרגיש שמדובר בזלזול במקצוענות שלהם, אבל מבלי להפחית במקצוענותם אני חושב שהיו השלכות מרחיקות לכת לאסון", אומר גרהאם טיילור, מאמן אסטון וילה באותה תקופה ונבחרת אנגליה לאחר מכן, "אתה צריך להיות אדם יוצא דופן בכדי שלא תושפע מאירוע כזה. אני משוכנע שבמידה מסוימת חלק מהשחקנים והמנג'ר הושפעו ואולי משהו בנחישות שלהם הלך לאיבוד".

"יש שחקנים שהאסון השפיע עליהם", אומר, בזהירות, גרובלאר, "ויש שחקנים שפחות הושפעו. חלק התבגרו וחלק לא. היו כאלו שהתכנסו בתוך עצמם וכבר לא שיחקו באותה צורה. משהו במשחק שלהם הפך למפוחד כשלפני כן הם שיחקו בצורה יצירתית ובטוחה בעצמה".

ההשפעה היתה מגוונת. היו שחקנים שהכדורגל כבר לא היה חשוב להם באותה צורה כבעבר, והיו שכל משחק הפך עבורם לטקס למען הקורבנות והמשפחות. כל הפסד - לאסון בפני עצמו. "לפני הילסבורו ניסיתי תמיד לראות דברים בפרספקטיבה", כתב ברנס באוטוביוגרפיה שלו, "אבל מה שקרה בלפינג ליין גרם לי לבחון חלקים גדולים מחיי. כשהתקשתי בליוורפול וניוקאסל יוניייטד אמרתי לעצמי 'האם זה באמת חשוב? אני בחיים. משפחתי בחיים. זה כל מה שחשוב'. הילסבורו הבהירה את סדר העדיפויות בחיי. הכדורגל איבד מהאובססיביות שלו, זה כבר לא היה הכל או לא כלום. איך זה יכול להיות כשתשעים ושישה איש מתו, כשהורים איבדו ילדים וילדים איבדו הורים?".

בשלושה משחקים של קבוצת המילואים הבקיע רוזנטל ארבע שערים והרשים את דלגליש שהחליט לשאול אותו עד סוף העונה. רוזנטל, אדם קר רוח באופיו היה מוכן לאתגר: "הרגשתי מייד שהגעתי לעיר של כדורגל, אפילו עוד לפני ששיחקתי. אתה מרגיש שהכדורגל שם חשוב יותר מבמקומות אחרים. זה עשה לי משהו להיות במלווד (מתקן האימונים; ש.א) אבל המוטיווציה שלי היתה לא נורמאלית. כל כך רציתי להצליח אחרי שלושה חודשים שלא שיחקתי. ראיתי את המשחק באולד טראפורד שליוורפול ניצחה בו 1-2 וחשבתי שאני צריך להתמודד עם כל השחקנים האלו, שחקנים שכל אחד מהם לקח אליפות באופן קבוע, וזה יהיה קשה. מבלגיה לאולד טראפורד זה עולם אחר וזה נתן לי מוטיווציה להגיע ולהצליח. היה חשש שאני לא אצליח להיכנס להרכב אבל האמנתי ביכולתי וגם לא היה לי מה להפסיד. כשעברתי בהשאלה לליוורפול עד סוף העונה תמורת 120 אלף פאונד התחלתי לחשוב מה אני עושה עכשיו. הבנתי שאני חייב לעבוד ולהשאיר רושם".

ההזדמנות הראשונה הגיעה ב-31 למרץ, במשחק מול סאות'המפטון באנפילד. אחרי הפסד לטוטנהאם בלונדון וערב המשחק, אמר דלגליש ש"אחדים משחקניי לא תורמים לאחרונה מספיק לקבוצה ומי שלא יתאמץ מספיק לא ישאר באנפילד", והציב את השחקן החדש על הספסל. "היתה התרגשות קטנה לפני המשחק", אומר רוזנטל, "אבל לא כזו שפוגעת בריכוז. ברגע שדלגליש אמר לי לעלות למגרש רק רציתי להראות מה אני שווה".

בדקה ה-70, בפיגור 2-1, הורה דלגליש לרוזנטל לעלות למגרש ועם הנגיעה הראשונה שלו בכדור הצליח החלוץ המושאל לשנות את האווירה ואת פני המשחק. "הפעולה הראשונה שלי היתה פריצה מוצלחת שהביאה לקרן ממנה הובקע שער העצמי, כך שגם מבחינתי וגם מבחינת הקהל זו היתה פתיחה שנתנה ביטחון", מספר רוזנטל. בדקה ה-83 הבקיע איאן ראש את שער הניצחון. "הרגשתי בדיוק את אותה הרגשה של כדורגלן מקצועני שעולה למגרש בכדי לעשות כמיטב יכולתו", אמר רוזנטל אחרי המשחק. גם הופעת בכורה מוצלחת באנפילד לא סחטה ממנו התפרצות רגשית, הוא היה השחקן הכי פחות רגשני במועדון הרגשני ביותר באנגליה.

שלושה ימים מאוחר יותר לא היה רוזנטל שותף לניצחון פושר בשלג מול ווימבלדון. ליוורפול לא הפגינה יכולת מרשימה באותה תקופה, ואחרי חצי הגמר מול קריסטאל פאלאס היה ברור לכל שהקבוצה מקרטעת. ליוורפול הפסידה 4-3 אחרי 120 דקות ולקראת משחק החוץ מול צ'רלטון היה חשש של ממש מפני מפולת. דלגליש החליט לשנות את ההרכב ורוזנטל זכה להופעת בכורה ב-11 בסלהרסט פארק, אצטדיונה של פאלאס, לשם גלתה צ'רלטון בשל סיבות כלכליות. "זו היתה הקלה לראות את ההרכב ולגלות שפיטר בירדסלי לא פותח", מספר לני לורנס, מאמן צ'רלטון דאז, "במקומו פתח שחקן שלא הכרנו אבל ההקלה התחלפה באימה במהירות. הם שילחו אותו ורוני התעלל בנו באותו יום".

זו היתה אחת הבכורות המלאות הגדולות בתולדות ליוורפול. לראשונה מאז 1964, אז כבש בובי גרהאם שלישיה במשחק הבכורה שלו, חזר שחקן על ההישג.בדקה ה-26 בעט גרובלאר כדור שוער, ברנס נגח לעבר רוזנטל שהחל בפריצה במחצית המגרש של צ'רלטון. הוא עבר את הבלם, ומשך ימינה, עבר מגן נוסף ומזווית קשה בעט בימין חזק ופנימה. סטיב סטונטון ניגש אליו וצעק: "יו אר פאקינג מג'יק!", אבל זו היתה רק תחילתו של המופע. בדקה ה-51 התקדם סטונטון, ומסר לרוזנטל שנכנס במהירות לרחבה ובעט משמאל כדור אדיר לחיבורים. 13 דקות מאוחר יותר הושלם השלושער. סטונטון הרחיק את הכדור לעבר רחבת צ'רלטון, רוזנטל מצא בנגיחה עדינה את ברנס בשטח ריק, וזה התקדם, הרים את הראש ושלח מסירה לעבר רוזנטל באגף ימין. רוזנטל זינק ונגח בעוצמה מרשימה את הכדור מימין לשמאל והשלים את השלושער המושלם: ימין, שמאל, ראש. זה היה שער קבוצתי נפלא וקשה היה להאמין שזה היה משחקו השני בלבד של רוזנטל בקבוצה. בשלב זה נראתה ליוורפול כמו הקבוצה הגדולה של פעם, דורסנית ומלאה בביטחון עצמי, וזה היה האפקט הישיר של רוזנטל. עד לסיום הוסיף ברנס שער רביעי, ורוזנטל הופתע לגלות בסיום המשחק שהוא זכאי לקחת את כדור המשחק הביתה, כדור שמוצג עד היום בחדר העבודה שלו, מעוטר בחתימות שחקני הקבוצה. "סטיב מקמן כתב 'אתה שווה מיליון עכשיו'", הוא אומר, "ואחרי המשחק התחילו עם השאלות איפה שיחקתי ומה עשיתי עד היום. מבחינה חברתית, היה מרחק מהשחקנים עד לאותו משחק ואז פתאום הפכתי לחלק מהקבוצה והתקשורת איתם הפכה לחמה. בדרך היתה חגיגה באוטובוס ודלגליש אמר לי 'עכשיו אני רוצה שתתקשר לכל מי שאתה רוצה ותספר להם על המשחק'".

אתה כבר לא זוכר את הימים הקשים. עוד לא עיכלתי את מה שעבר עלי. אני לא טיפוס רגשן, אני רגוע בדרך כלל, אבל אחרי משחק כזה לא יכולתי להיות רגוע. לא נרדמתי באותו לילה במלון. ואז התחילה נהירה למלון, כל מי שהגיע לדרניק, התחילו לגלות בי עניין. בין לילה הסטטוס שלי זינק והיה זרם בלתי פוסק של עיתונאים. באימון אחרי המשחק, בירדסלי בא אלי בעצמו והתעניין בי. הוא רצה לדעת מאיפה בא השחקן שתפס את המקום שלו בהרכב".

אחרי שלושה ימים בלבד שיחקה ליוורפול שוב, באנפילד מול נוטינגהאם פורסט, והפעם רוזנטל פתח בהרכב ועלה למגרש כסנסציה החדשה של הקבוצה. הוא הבקיע שער בתחילת המשחק. מקמן הוסיף שער נוסף בדקה ה-15 אבל אז הפסיקה ליוורפול לשחק ופורסט הצליח הלהשוות. האדומים החזיקו ביתרון נקודה על אסטון וילה השנייה, כשגם ארסנל היתה עדיין בתמונה. המשחק הבא היה בהייבורי מול האלופה. הפסד היה מחזיר את התותחנים לתמונה, ומספק הזדמנות לאסטון וילה לעלות לראש הטבלה. "נגד ארסנל התחלתי על הספסל", אומר רוזנטל, "רק בקבוצה כמו ליוורפול אתה יכול להבקיע ארבעה שערים בשני משחקים ולא להיות בהרכב". דווקא כמחליף הוא הציג את אחד המשחקים החשובים ביותר בחולצה אדומה. במצב של פיגור משער של פול מרסון, נכנס רוזנטל בדקה ה-65 והטה את הכף. רוזנטל פרץ שוב ושוב ודחף את ליוורפול, ובדקה ה-86 פרץ משמאל, ושלח את הכדור לצידה השני של הרחבה. משם מצא סטיב ניקול את ברנס חופשי וזה הבקיע את שער השיוויון. המשחק הסתיים ב-1-1 ואיתו נגוזו גם תקוות האליפות של ארסנל. רוזנטל, ששיחק רק רבע מהמשחק, נבחר לשחקן המצטיין. "אין ספק שהכנסתו של רוזנטל הרימה את המשחק של ליוורפול בבת אחת והביאה בסופו של דבר לשיוויון", אמר הפרשן רון אטקינסון, ובריאן מור, השדר, סיכם: "זה היה חילוף מלא השראה שהעניק לליוורפול את הנקודה החשובה אותה חיפשה בהייבורי".

"רוני רוזנטל", נכתב בטיימס, "שהותיר רושם עצום מאז בואו לליוורפול, דחף אותם לניצחון וקירב אותם לאליפות. למרות שברנס היה זה שהבקיע את שער השיוויון, הישראלי הבינלאומי היה אחראי למהפך במשחק ששודר בשידור חי מהייבורי והיה דרמטי, אם כי לא כמו האירועים ההיסטוריים במאי שנה שעברה... למשך שעה היתה ארסנל תוססת יותר, רהוטה ומסוכנת מליוורפול, אבל כניסתו של רוזנטל הכניסה מהירות עוצרת נשימה למאבק שחסר זאת עד אז, ליוורפול הפכה לקבוצה המאיימת והיתה קרובה לניצחון".

זה היה זיקוק של התרומה האדירה של רוזנטל לאליפות האחרונה של ליוורפול. הכניסה שלו הביאה מהירות ויוזמה למשחק ההולך ודועך של הקבוצה. ליוורפול, בשלב זה של העונה, היתה זקוקה למשחק ישיר וכוחני, ורוזנטל סיפק אותו. במשחק הבא מול צ'לסי זכה להבקיע את השער הראשון שלו מול הקופ ובישל אחד נוסף לאיאן ראש בדרך לניצחון 1-4. בשלב זה כבר הוכנסו בקבוקי השמפניה למקרר ושלושה משחקים לסיום אירחה ליוורפול את קווינס פארק ריינג'רס באנפילד ואילו אסטון וילה שיחקה מול נוריץ' בבירמינגהאם. ליוורפול ניצחה, וילה הפסידה, והאליפות חזרה לאנפילד בפעם ה-18. "כל אליפות עם חיפה וברוז' היתה מתוקה", אומר רוזנטל, "אבל לזכות באליפות באנגליה, עם ליוורפול, היה שיא מקצועי, בייחוד אחרי כל מה שעברתי באותה שנה קודם לכן. הרגשתי שמגיע לי להנות אחרי הסבל".

בשני המשחקים האחרונים של העונה נכנס רוזנטל כמחליף - במשחק מול דרבי קאונטי, משחקו האחרון של קני דלגליש כשחקן, ובמשחק סיום העונה בקובנטרי, שם כבש את השער השישי לזכות ליוורפול, השער האחרון בעונת האליפות האחרונה.

"רוני היה חשוב לליוורפול כי הוא הגיע ונתן להם דחיפה", אומר טיילור. "הוא לא היה שותף לכל מה שעבר על המועדון, הוא רק רצה לשחק ולהרשים ולקבל חוזה בהמשך. ראיתי את הבחור הזה, רוזנטל, שמעולם לא שמעתי עליו לפני כן, מגיע בהשאלה ופתאום הקבוצה ניעורה לחיים. הוא היה מצוין עבורם ואיום ונורא עבורנו. כמעט עשר שנים מאוחר יותר החתמתי אותו בווטפורד ואמרתי לו שהוא חייב לי. אמרתי לרוני שאם היתה לי היכולת למנוע ממנו לשחק בליוורפול באיזושהי תואנה, הייתי עושה זאת. אבל לא יכולתי לעשות כלום, רק להתעצבן ששחקן מושאל משפיע בהקף כזה על מאבק האליפות. לרוני היתה השפעה גדולה, הוא נתן להם בעיטה בישבן והתניע אותם מחדש. אנחנו נאבקנו על האליפות ולפרקים אפילו שיחקנו טוב יותר מליוורפול, אבל לא היו לנו מספיק שחקנים מנוסים בכדי להכריע את המאבק. באותה תקופה חשבתי שאני מכיר את כל השחקנים בעולם ופתאום בא הבחור הזה ועושה את מה שהוא עושה. בלעדיו אני לא מאמין שהם היו זוכים באליפות".

רוזנטל הוחתם בליוורפול בסיום אותה עונה אבל לא הצליח לשחזר את אותה יכולת לאורך זמן. למרות משחקים מעולים נוספים שכללו שער ניצחון בדרבי, שלושער בגביע במדי טוטנהאם ותרומה חשובה לעלייית ליגה של ווטפורד, הוא ייזכר יותר, לפחות שלא בקרב אוהדי ליוורפול, בשל החמצה מרהיבה מול אסטון וילה מאשר בזכות התרומה משמעותית לאליפות האחרונה.

הקבוצה עצמה מצאה את עצמה שרויה תחת השפעת האסון בזמן שהכדורגל האנגלי עבר מהפיכה בעקבות דו"ח ועדת טיילור וייסוד הפרמיר-ליג. הכדורגל הפך למסחרי ומועדונים כמו מנצ'סטר יונייטד וארסנל, שהיו מוכנים לשינוי, פתחו פער כלכלי על פני ליוורפול שאיבדה את מעמדה. סגל השחקנים לא עבר ריענון מתחייב בזמן והקבוצה דעכה ואיבדה את דרכה אחרי התפטרות דלגליש בפברואר 1991.

במיתולוגיה של ליוורפול נחשב דיויד פיירקלאף לסופר-סאב, המחליף הגדול ביותר בתולדות הקבוצה לאור תרומתו מהספסל בשנות ה-70'. רוזנטל הוא מתחרה ראוי לתואר: הוא הגיע במחזור ה-30 של העונה, הדקה ה-71 של משחק רגיל, וניצח את העונה עבור ליוורפול. הוא היה רענן פיזית ומנותק מהאסון והיגון שכרסם בקבוצה ונחוש להצליח. שמונה משחקים, שבעה שערים ואליפות אחת, שגם אחרי 25 שנה, היא עדיין האליפות האחרונה של ליוורפול.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ