ג'סיקה אניס יוצאת לקרב חדש - ענפים נוספים - הארץ

ג'סיקה אניס יוצאת לקרב חדש

כמעט שלוש שנים אחרי שהיתה נערת הפוסטר של משחקי לונדון ובגיל 29, האלופה האולימפית בקרב 7 מתמרנת בין פעוט בן עשרה חודשים, חזרה למסלול אחרי 22 חודשי היעדרות ויריבות צעירות, בשאיפה לשוב למקומה בצמרת האתלטיקה

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'סיקה אניס-היל מדלגת מעל המשוכות
אמיר ענבר
אמיר ענבר

לפני שלוש שנים הם היו בין כוכבי "סופר סאטרדיי", הערב שהביא לבריטניה שלושה אלופים אולימפים באתלטיקה. כעת, במפגשים בין גרג ראת'רפורד לג'סיקה אניס עולים נושאים נוספים מלבד זמנים, מרחקים ומדליות זהב. "בעבר דיברנו רק על אתלטיקה", מספר האלוף בקפיצה לרוחק, "כעת זה 'מה עם התינוק שלך? שלי עושה כך וכך'. פעם נהגתי להוציא תמונות של הכלב. כעת אני מראה לכולם תמונות של מה שמיילו עושה".

בשבת לקחו שניהם חלק בתחרות במנצ'סטר, במסלול שנבנה במרכז העיר. עבור ראת'רפורד, היה זה יום שגרתי בבור הקפיצות. לא כך בשביל אניס. בכל זאת, יש דבר שגבר לעולם לא יעשה — לחזור אל הספורט אחרי הריון, לידה והתאוששות. במקרה של האלופה האולימפית בקרב 7, גם לא מדובר בתשעה חודשים: היתה זו התחרות הראשונה שלה מזה כמעט שנתיים, והפעם הראשונה שהאשה והריבועים בבטן — כן, הם חזרו — עלתה אל המסלול לעיני רג'י, בן עשרה חודשים.

החיים השתנו עבור אניס בת ה־29. שברון הלב עקב החמצת משחקי בייג'ין ב־2008 בגלל פציעה, הבנייה ההדרגתית דרך הזכיות באליפויות העולם ואירופה, השיא ב־2012 עם היותה נערת הפוסטר של המשחקים בלונדון וההצלחה בהם — כל אלה התגמדו מאז הלידה ביולי שעבר. "לפני רג'י, הכל הסתכם ב'אני, אני, אני'", אמרה ל"טלגרף", "עכשיו זה לא אני. רג'י קודם לכל דבר".

הוא קדם גם לתחרות החזרה שלה בשבת. אחרי חודשים של עיסוק בתבניות השינה של התינוק, היתה חייבת להתרכז בזו שלה. לכן בילתה את הלילה הרחק מהמשפחה, אבל דאגה להשאיר אוכל והוראות לבעלה. בבוקר, מצאה אותו ואת בנם כשלרגליהם גרבי פסים תואמות. "אנדי היה אחראי ללבוש", הבהירה, "ידעתי שמשהו כזה יקרה". לא משנה. ביום הזה, העיקר היה טמון ברגליים שלה.

ריצת 100 מטר משוכות — הטובה שלה בין שבעת המקצועות — נבחרה להיות הזירה לחזרתה. אחרי היעדרות כה ארוכה, היא לא ידעה למה לצפות. מה שבטוח, לא היה עוד אתלט שזכה לתשואות כאלו מ־20 אלף הצופים. את קו הסיום חצתה בהקלה מהולה בתסכול. המקום השלישי לא היה רע בכלל, בהתחשב בכך שהתמודדה נגד יריבות המתמחות במקצוע ושיממה קודם לכן הזהירה כי ייתכן שתדורג אחרונה. התוצאה, 13.14 שניות, סבירה בהתחשב בסיטואציה שלה, וגם פגיעה במשוכה השישית ומזג האוויר הקר לא סייעו. מצד שני, בדרך לזהב בלונדון קבעה 12.54 שניות.

"היא היתה נפלאה", קבעה דניז לואיס, האלופה האולימפית לשעבר בקרב 7. אניס סרבה לדבר במונחים כאלה. "ממש טוב לחזור, ואני מרגישה שזו רק ההתחלה", אמרה, "אני קצת מאוכזבת לא לרדת מ־13 שניות, אבל יכולה לבנות על זה ולהתחדד. אני זקוקה ליותר ריצות בתכיפות גבוהה יותר, להתחרות שוב נגד יריבות כאלו בסביבה הזו".

הסביבה הבאה עשויה להיות בסוף החודש בגוציס, אוסטריה. מאמנה הוותיק, טוני מיניסיילו, אומר כי טרם הוחלט אם היא מוכנה לקרב 7. השנה הזו גם כך סומנה כקרש קפיצה לקראת 2016 ומשחקי ריו. האפשרות שבאליפות העולם בבייג'ין הקיץ תתחרה רק ב־100 משוכות לא ירדה מהפרק. במידה רבה, זה מסמל את חוסר הוודאות הטמון בחיים החדשים של אניס.

סימני השאלה בנוגע לגופה המשתנה בעקבות הלידה וגם הפציעות — קרסול פגיע, בעיות חוזרות ונשנות בגיד אכילס — היו חלק מהספקות שגרמו לה להרהר בפרישה. "חשבתי 'כבר הפכתי לאלופה אולימפית, האם אני רוצה את כל המתח והעבודה הקשה שוב?'", חשפה, "אני יודעת שיהיה קשה, אבל עלי לנסות. אני לא רוצה להביט לאחור ולחשוב 'אולי הייתי יכולה לעשות את זה'. אם לא אגיע לאן שאני רוצה, לפחות אדע שנתתי את המקסימום".

הדרך אל המקסימום עוברת בהפרת השגרה הישנה. "הדבר הקשה ביותר היה להתאים הכל — לעבור לילות בלי שינה ואז לבוא לאימונים", אמרה ל"דה סטאר", "אני בוודאות אתלטית שונה. אין לי הרבה זמן להתעכב על דברים שלא הולכים היטב. אני עדיין נהיית מתוסכלת, אבל אז אני חוזרת הביתה ויש לי את רג'י. אני לא דואגת יותר מדי".

מאז משחקי לונדון, לא התחרתה אניס בקרב 7. הופעתה האחרונה על המסלול היתה בקיץ 2013, באירוע לציון שנה לאולימפיאדה. זמן קצר אחר כך פרשה מאליפות העולם בגלל פציעה, כשמאמנה מדבר על המדליות שעומדות על הפרק בשנים הבאות והצורך לבחון את הטווח הרחוק. גם הוא לא ידע כמה רחוק. יחד עם ההריון, לא התחרתה 22 חודשים.

ג'סיקה אניס עם דגל בריטניה אחרי הזכייה במדליית הזהב בלונדון 2012

גם בזמן הזה, המשיכה לעקוב אחרי המקצוע שהותירה מאחור. הרמה, לדבריה, עלתה — בעיקר בקפיצה לגובה ולרוחק. בנוסף, חזתה בהתפתחות יריבה מבית. בלונדון עוד היתה קתרינה ג'ונסון־תומפסון בת 19 שסיימה במקום ה־15, ודמעה כאשר חזתה באניס זוכה בזהב. עתה, היא בדרך לצמרת הענף. השנה זכתה בזהב האירופי בקרב 5 באולם, משפרת את השיא הבריטי. אניס מודה: "אשקר אם אומר שזה לא היה מאכזב, כי זה היה השיא שלי. חשבתי 'זה הולך להיות קשה'".

בבריטניה כבר מדברים על ההתמודדות ביניהן כגרסה מודרנית לקרבות הריצה בין סבסטיאן קו לסטיב אובט בשנות ה־80'. כך, אולי, יהיה בתחרויות, באימונים. מחוצה להם, מתעקשות השתיים, נרקמת ידידות. במנצ'סטר, נאמנה לדברי ראת'רפורד, הראתה אניס לבת ארצה תמונות של רג'י על קערת מרק וצלחת סלט. בסיום התחרות זכתה ג'ונסון־תומפסון — שהשתתפה בריצה אחרת — לחזות בכוחה של כוכבת: רק מטרים ספורים הפרידו ביניהן, אבל כל העיתונאים התאספו ליד אניס.

בזמן שאינה יודעת מה צופן לה העתיד, מסרבת אניס להזניח את העבר. לאחרונה פנתה להתאחדות האתלטיקה הבינלאומית בניסיון לשדרג את מדליית הכסף שלה מאליפות העולם 2011 בדגו. טטיאנה צ'רנובה, שזכתה בזהב, נכשלה מאז בבדיקת סמים חוזרת שנערכה לדגימה מ־2009 ותוצאותיה בוטלו עד 14 באוגוסט 2011. האליפות בדגו החלה כעבור שבועיים. "סטרואידים יכולה להשפיע על גופך במשך שנים", אמרה אניס ל"גרדיאן", "אני לא מבינה איך זה הוגן". בשנה שעברה גם איימה להסיר את שמה מיציע של שפילד יונייטד, קבוצת הכדורגל שהעניקה לה את הכבוד אחרי הזהב בלונדון, אם תחתים את צ'ד אוואנס, כדורגלן שהורשע באונס. אוואנס נשאר בחוץ.

15 חודשים נותרו למשחקי ריו. בפרק זמן דומה, הספיקה לואיס לחזור מלידה ולסיים חמישית באליפות העולם 2003. אניס כבר בשלב מתקדם יותר, אם כי קת'י פרימן — האלופה האולימפית ב־400 מטר מסידני 2000 — מזהירה שלא הכל מסתכם בעניין הגופני. "זה יותר אתגר רגשי ומנטלי", אמרה האוסטרלית, "קשה להתעלות אחרי שזכית בזהב בבית". לדבריה, "כל ההורים — בעיקר אמהות — מרגישים כאילו לבם נמצא מחוץ לגוף ומתרוצץ עם שתי ידיים ורגליים. מעולם לא הרגשתי כל כך פגיעה".

אולי זה עניין אישי. אניס מספרת כי היא מרגישה כמי ש"מתחילה מהתחלה", אבל הזדקקה ל"אנרגיה המתוחה ולריגוש" שחוותה בכל התייצבות על האדנים. "אני נהנית מכל דבר", אמרה ל"אינדיפנדנט", "זה כל כך שונה בהשוואה לעבר. לונדון היתה נהדרת, יידרש הרבה כדי לגבור על זה, אבל מעולם לא הרגשתי שאני רוצה לסיים את הקריירה שם. היו זמנים בהם חשבתי 'מה אני עושה, האם אני מטורפת', אבל אני רוצה עוד הזדמנות. אם לא הייתי תחרותית, הייתי נשארת בבית ועושה משהו אחר. אני מרגישה שיש לי עכשיו את המיטב משני העולמות".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ