שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מייקל סיפלי
ניו יורק טיימס
ג'וזף גורדון־לויט בתפקיד פיליפ פטי בסרט "The Walk". בכירים רבים בהוליווד דחו אותוצילום: TriStar Pictures
מייקל סיפלי
ניו יורק טיימס

רוב מנהלי אולפני הקולנוע מקבלים שנה־שנתיים להתאקלמות אחרי שהם נכנסים לתפקיד. טום רותמן אינו זוכה לתקופת חסד כזאת. רותמן התמנה ליושב ראש קבוצת הקולנוע סוני פיקצ'רס אנטרטיינמנט בפברואר, לאחר שאיימי פסקל התפטרה בעקבות שערוריית הפריצה המביכה לדואר האלקטרוני שלה. כעת הוא מנהל את כל מחלקת הקולנוע של סוני, וזו קפיצת מדרגה ענקית של אחריות מתפקידו הקודם כראש חטיבת ההפקות טרייסטאר של החברה, שם היה ממונה על יצירת מותג שאפתני שהתמקד בשמות גדולים, בבמאים דגולים ובתקציבים קטנים.

יכולתו של רותמן לבחור סרטים מצליחים תעמוד למבחן השנה, כשיעלו לאקרנים שלושת הסרטים הראשונים מתוך השישה שהוא אישר מאז נכנס לתפקידו בטרייסטאר ב-2013. הצלחתו או כישלונו יקבעו אם סוני תוכל להשתחרר סוף סוף מההשפעה המתמשכת של תקיפת ההאקרים, שהמשיכו לפרסם את ענייניה הפנימיים ואת "הכביסה המלוכלכת" שלה, ולמקד את מאמציה בהסתגלות לשוק הסרטים המשתנה.

כל זה קורה בעוד רותמן משלב את טרייסטאר באסטרטגיה שבה הוא בונה את סוני מחדש סביב מותגים ובהם חטיבת הקולנוע האמנותי סוני פיקצ'רס קלאסיקס, סטודיו 8 הפועל במימון עצמאי, ומותג חשוב וותיק, סרטי קולומביה, שיתמקד יותר ויותר בשוברי קופות.

מריל סטריפ בתפקיד רוקרית מזדקנת בסרט "Ricki and the Flash" שיזם רותמן ויעלה בקיץצילום: אי־פי

הן רותמן, שהיה מנכ"ל שותף של חברת פוקס, והן מייקל לינטון, מנכ"ל סוני פיקצ'רס אנטרטיינמנט, סירבו לדון ביוזמה הזאת, ודוברם ציין שהיא עדיין בחיתוליה.

שניים מהסרטים הראשונים של טרייסטאר הנושאים את חותמו של רותמן הם

"Ricki and the Flash", בכיכובה של מריל סטריפ המגלמת רוקרית מזדקנת, שיעלה לאקרנים ב-7 באוגוסט, ו"The Lady in the Van" של ניקולס הייטנר, דרמה קומית בין־דורית בכיכובם של ג'יימס קורדן ומגי סמית, שיגיע לבתי הקולנוע בתחילת דצמבר.

אבל רוב העיניים יהיו נשואות אל "The Walk", סרט שיעלה לאקרנים באוקטובר בכיכובו של ג'וזף גורדון־לויט. הסרט מספר על פיליפ פטי ועל ההליכה המפורסמת שלו על חבל בין מגדלי מרכז הסחר העולמי ב-1974. זהו סרט עתיק אפקטים מיוחדים בבימויו של רוברט זמקיס, שנולד לפני שנים בחברת ImageMovers של זמקיס במסגרת אולפני וולט דיסני. בכירים רבים בהוליווד דחו אותו, ובהם רותמן, כשעדיין היה בפוקס.

בשלב הפיתוח של הסרט יצר זמקיס גרסה בת שעתיים שאנשים שצפו בה מספרים שהיא נעה בין סרט אנימציה פרימיטיבי לבין סטוריבורד מתנועע מושקע.

רותמן צפה בסרט לפני כמה שנים, ולדברי אדם המצוי בפרטים, נכבש בקסמיו – והוא כבר היה מרוצה מעבודתו עם זמקיס בעבר על "להתחיל מחדש" ו"האמת שמתחת לפני השטח". אבל הוא גם חשש מהדרישות שמציב סרט המבוסס על המציאות, ומההישענות שלו על אפקטים של מחשב שישחזרו את בנייני מרכז הסחר העולמי.

טום רותמן, יו"ר אולפני הקולנוע של סוניצילום: אי־פי

בעקבות התגובות הנלהבות ל"כוח משיכה", שגם בו יש שילוב דומה של מציאות ואפקטים מיוחדים, בפסטיבל טורונטו ב-2013, שינה רותמן את דעתו. בשלב הזה, במסגרת תפקידו כמנהל טרייסטאר, הוא כבר הביא את "The Walk" לסוני בחוזה שהתנה זאת בכך שעלותו תישאר בגבול 50 מיליון דולר המוקצים לכל סרט של טרייסטאר. הסרט זכה לתמיכה של איימקס, שכמו ב"כוח משיכה", התחייבה להקרין אותו בגרסת תלת ממד למסך גדול. "כבר אמרתי לו שאני רוצה לעשות את הסרט; אנחנו בפנים", מספר גרג פוסטר, מנכ"ל איימקס אנטרטיינמנט, על הדברים שאמר לרותמן על זמקיס ועל סרטו, שהוא ראה בגרסת האנימציה הבסיסית.

קבלת הפנים שיקבל "The Walk" תשמש אמת מידה ותעיד אם רותמן ולינטון צודקים בהימור שיהיה אפשר למשוך לבתי הקולנוע צופים מבוגרים, ששיעור קניית הכרטיסים לנפש שלהם היה גבוה בשוק הצעירים המצטמצם בשנה שעברה, בעזרת סרטים נועזים מבחינת הליהוק (הם למשל ירצו לראות את מריל סטריפ מנגנת בגיטרה חשמלית ב"Ricki and the Flaxh") ומבחינת הביצוע (למשל "Billy Lynn's Long Halftime Walk" של אנג לי). הסרט האחרון, סיפור על צבא המבוסס על ספר עטור שבחים, עתיד לעלות לאקרנים בשנה הבאה. הוא מצולם בתלת ממד ב-120 תמונות לשנייה, כדי ליצור חוויית צפייה מהפכנית ועוטפת.

רותמן אמור להרוויח כסף מהסרטים שאישר בטרייסטאר, אבל לא יהיו לו רווחים מסרטים עתידיים של טרייסטאר והוא לא יקבל קרדיט הפקתי על הסרטים. שני סרטים נוספים שעברו תחת ידיו הם "Money Monster", שביימה ג'ודי פוסטר, עם ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס, ו"Baby Driver", שביים אדגר רייט, עם אנסל אלגורט בתפקיד הראשי – ועם פוטנציאל למשוך קהל צעיר.

ימים יגידו אם מערך משופץ של מותגי קולנוע יפיח חיים בסוני. בעבר שמו של אולפן קולנוע היה יכול למשוך צופים כלשעצמו רק אחרי שיצאו לו מוניטין, כמו אולפני וולט דיסני וסרטים לכל המשפחה או פיקסאר וסרטי האנימציה הממוחשבת.

"אם מצליחים ליצור אישיות מותגית מובהקת כזאת יש לזה ערך", אומר דניס רייס, משווק סרטים שעבד בדיסני ובסרטי מירמקס בחטיבת דיימנשן, שכיום היא חלק מחברת ויינסטין, והידועה בסרטים כגון סדרת סרטי האימה הקומיים "צעקה" וסרטי האקשן לכל המשפחה "ספיי קידס".

ועם זאת, מציין רייס, בכוחו של המיתוג לעזור לאולפן להתמקד מבחינה פנימית במטרותיו ובנישות השיווקיות שלו – דבר שרותמן ולינטון בהחלט מתכוונים לנצל.

סטודיו 8, הנתמך במימון של חברת פוסון אינטרנשיונל הסינית, ישים לו למטרה אפוא לעסוק בסרטים בעלי פוטנציאל גדול הן באמריקה והן בשוקי אסיה. החברה מעסיקה כ-25 עובדים, ויש לה כ-20 סרטים בשלב הפיתוח ומניה משותפת עם טרייסטאר בסרטו של לי, שמככבים בו וין דיזל וקריסטן סטיוארט.

סנפורד פאניץ', שעבד עם רותמן בפוקס, הצטרף בחודש שעבר לשורות סוני בתפקיד נשיא החטיבה הבינלאומית לקולנוע ולטלוויזיה, שההתמקדות שלה בקופרודוקציות זרות תתגבר מן הסתם את רשימת המותגים ההולכת וגדלה של סוני.

עוד לא הוחלט אם יגויס מנהל חדש לחטיבה. לדברי כמה מקורות יודעי דבר וכפי שדווח ב"הוליווד ריפורטר", רותמן נכשל לא מכבר בניסיון לשכנע את אליזבת גאבלר לעזוב את תפקידה בראש המותג המובהק לא פחות פוקס 2000 באולפני פוקס המאה ה-20 ולעבור לעמוד בראש טרייסטאר.

האתגר הניצב בפני היחידות השונות של סוני יהיה לגבש לעצמן זהויות מבלי לצבור עובדים רבים והוצאות תקורה גבוהות מדי. בעבר טרייסטאר סבלה מבעיה של הוצאות, כחברה עצמאית שהקימו סרטי קולומביה וערוצי HBO וסי־בי־אס והתפתחה לאולפן בהיקף מלא של קולומביה בבעלות סוני.

בימי הזוהר של טרייסטאר תחת שרביטו של מייק מדאבוי, שניהל אותה מטעם סוני בשנות ה–90, התפרסמה החטיבה בסרטים מתוחכמים וגדושי כוכבים כגון "באגסי", "פילדלפיה" ו"נדודי שינה בסיאטל". אלא שטרייסטאר איבדה את מעמדה בעקבות אסטרטגיית תקציבים דלים שבמסגרתם היא התמקדה בין השאר בהפקות קטנות יותר ומבוססות אמון כגון "War Room" החדש, שריד מהתקופה שלפני רותמן.

בימי רותמן אמנם החלה טרייסטאר להזדחל חזרה לכיוון קהל בוגר יותר, אבל רוב הסיכויים שהיא תישאר חברה קטנה. היא מעסיקה רק כעשרה עובדים וקבוצת הקולנוע הכוללת של סוני ממשיכה לשווק ולהפיץ את סרטי היחידה. הסרטים האלה יצטרכו להיות מרשימים כמו לוגו הסוס המכונף של טרייסטאר – או כמו ההליכה המסחררת של זמקיס בעננים – כדי שהאולפן יקנה לו מעמד של מותג שיודע לקלוע ללב הצופים. אחרת, אומר רייס, "אני לא חושב שלצרכן אכפת".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ