המלפפון שהציל אותי: כך הפך המשבר של מושב אחיטוב לסיפור הצלחה - אוכל - הארץ

המלפפון שהציל אותי: כך הפך המשבר של מושב אחיטוב לסיפור הצלחה

בזמן שהחקלאות נאבקת על חייה, מושב אחיטוב שבעמק חפר הוא שחקן חריג בנוף - מרבית תושביו עדיין חקלאים והוא היה לספק הראשי של המלפפונים בארץ. עכשיו הם רוצים שתבואו לראות את זה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
למעלה מ-3,000 דונם של מלפפונים, מושב אחיטובצילום: רותם מימון

ממעוף הציפור, למושב אחיטוב שבעמק חפר מראה של עין מוארכת. בתפקיד האישון הכהה בתי המגורים ומסביב לו, לובן החממות. עיר גדולה ושלמה שתוחמת את המושב מכל עבר. בסיבוב על הקרקע מגלים מהר מאוד כי ברובן המכריע גידול אחד מרכזי. קניתם לאחרונה בסופר מלפפון? סביר להניח שהוא נולד בין חממות היישוב. בשנת 2015 המושב אחראי על יותר מ-70 אחוזים מאספקת המלפפונים בארץ ונחשב לשחקן המשמעותי ביותר בתחום. אבל לא הכל ירוק כאן, או לפחות לא היה כך תמיד.

על מנת להבין איך הפך אחיטוב לספק המלפפונים הראשי של המדינה יש לחזור כמה שנים אחורה. המושב נוסד בשנת 1951 כמעברה של עולים מעיראק, כורדיסטן ופרס, שנקראו לאזור על מנת לעבוד את הפרדסים של כפר ויתקין ותיק יישובי העמק ובחדרה. בחודשי החורף עבדו התושבים בפרדסים ובחודשי הקיץ הצמיחו גידולי בשטחים הפתוחים במושב. בעולם של לפני החממות והצנרת, היית חייב להקשיב לעונות השנה וכמו שאומרים אנשי המושב – "לעשות חקלאות פשוטה ופרימיטיבית". הזינוק הגיע כשנכנסו החממות והטפטפות בסוף שנות ה-60 ועמם מעבר אל החקלאות הרב שנתית ומגידול סלק סוכר וכרוב, עברו לגדל חצילים, עגבניות פלפלים ומלפפונים. כמו הרבה מושבים באזור שמיהרו לאמץ את גידולי הפרחים ונפלו במשבר הגדול של שנות ה-80, גם אחיטוב חווה האטה, שלא לומר נפילה גדולה. כעת נדרש המושב, כמו שאר המושבים שנקלעו למשבר, להמציא את עצמו מחדש. מושבים רבים העדיפו להמיר חממות בבתי קפה ומכוני ספא, ושימושים רבים ומכניסים שהם הכל – רק לא חקלאות. חשבו צעירי המושב – לאן הולכים מכאן. ההבנה חלחלה אט אט – חקלאים נשארים חקלאים, אבל במקום להתפזר על גידולים שונים, רצוי להתמקד באחד. ובמקרה הנוכחי – המלפפון.

למה דווקא מלפפון? "מהרבה סיבות", אומר אורן סבח – דור שלישי של חקלאים בארץ ויליד המושב. "הראשונה היא שהקרקע והטמפרטורות של צפון עמק חפר, כמו גם הלחות טובים למלפפון. הוא לא יכול לגדול בערבה והבקעה כמו העגבנייה והפלפל, שכן הוא רגיש מדי לחום ולמליחות הקרקע". הסיבה השנייה והמשמעותית יותר היא, לטוב ולרע, סיפורם של כל המושבים החקלאיים בארץ – רשתות השיווק. "הרשתות באו אלינו ואמרו: 'גדלו בשבילנו מלפפונים ותהיו המקבילה למושבי הנגב והערבה בעלי החזקה על העגבניות והפלפלים'". סבח מגלה כי רשתות השיווק לא אוהבות מושבים וחקלאים שמתפזרים על פני מספר גידולים, אלא מעדיפים התמחות במוצר אחד בלבד. כך ועם הזמן עבר אחיטוב לגידול המלפפון כל השנה.

כמה אפשר להרוויח מתשע אגורות לקילו?צילום: רותם מימון

על הנייר יש משהו מוזר באחיטוב. 255 משפחות במושב ורובן המכריע עוסקות בחקלאות. לא רק זאת, אלא שהוא היחיד ממושבי הארץ שמחזיק באמתחתו 3,500 דונם חממות מהן יוצאת אספקת המלפפון של המדינה. איך זה קרה? "בגלל עקשנות התושבים", מסביר סבח, "לגדל ירקות, לשמור על הקרקע ולעבד אותה. זה לא בושה להגיד שזו היתה ציונות". אם נחזור רגע למשבר של סוף שנות ה-80 ותחילת העשור שאחריו, במושבים חלה נטישה גדולה של החקלאות. איכרים וחקלאים שבורי לב מבגידת המדינה והערבות ההדדית ביקשו לעצמם חיים אחרים. חלקם עזבו, חלקם מכרו את שטחי החקלאות או הבינו את הבונזזה האמיתית – הנדל"ן. באחיטוב מציינים עוד נתון מוזר, שיעור הפורשים מהחקלאות היה הנמוך ביותר באזור. מה מושבים אחרים היו צריכים לעשות כדי לשרוד? "לקחת אותנו כמודל לחיקוי, להתמקד, להתאגד ולהתעקש על חקלאות", עונה סבח. אל אחיטוב מגיעים מדי חודש נציגים ממשרדי חקלאות בעולם וכן מגדלים שונים על מנת לראות איך אפשר לעשות זאת נכון.

בשנתיים האחרונות החקלאות בארץ נמצאת שוב במשבר ועל אף ההצלחה של המושב, הוא אינו פוסח גם על אחיטוב. "לא ידענו כמותו שנים רבות", אומרים אנשי המושב עמם נפגשנו. אם המחשבה האוטומטית על רשתות השיווק והמתווכים באמצע כאשמים המרכזיים במשבר, אנשי המקום מצביעים דווקא למעלה – אל הממשלה. לטענתם זו עושה הכל כדי לדחוף את מה שנקרא בעבר "עבודה עברית" שוב אל התמונה, כאילו אינה יודעת שמספר הישראלים המובטלים שירצו לעבוד בתנאים של שישים מעלות ושמונים אחוזי לחות הוא נמוך עד אפסי. "כל ישראלי שבא לעבוד כאן התקבל ועזב אחרי חצי יום", אומרים במושב, אז למה המדינה החלה מקצצת בידיים זרות ומטילה היטלים ואגרות על העסקת עובדים זרים? "כ-30 מיליון שתילים שמנפקים מדי יום 20 טון, צריכים ידיים שיעבדו אותם באופן אישי ו-500 ההיתרים לא מספיקים ולא מגיעים לחצי ממה שצריך".

הבעיה השלישית עמה מתמודדים החקלאים היא החלפת התוצרת החקלאית הישראלית בזו הזרה. "אם המדינה רוצה להעביר את ייצור המזון שלה למדינה זרה – אין בעיה, רק שיגידו לנו. אם עד לפני שנתיים היתה המדינה מווסת כמויות וחומרי גלם על מנת לשמור על החקלאים, מאז אין פיקוח והשווקים פרוצים". המדינה, כך אומרים כאן, מעדיפה להביא תוצרת זרה זולה יותר, אבל כמה נמוך אפשר לרדת כשחקלאי מקבל עשרות אגורות, במקרה טוב, לקילו? ועניין זה מוביל ישירות לבעיה הרביעית - רשתות השיווק. "הן פשוט משלמות עבור הסחורה שלנו מה שהן רוצות, בלי שום קשר לעלות הריאלית של המוצר. לא יכול להיות שרשת השיווק תמכור ב-9 אגורות לקילו. בזוקה עולה יותר. למה גבינה לבנה לא מוכרים בתשע אגורות? הרי זה גם בסיסי. תנובה היא גוף עם כוח, אז אף אחד לא יכול עליה, והחקלאי? הוא חלש. כל המבצעים האלה הם על גב החקלאי והמדינה לא מתערבת".

אורן סבח ממושב אחיטוב ",לא בושה לקרוא לזה ציונות"צילום: רותם מימון

אתם מצליחים אז מה אכפת לכם?

"אנחנו אנשים עקשנים ועוד יותר להצלחה, אנחנו עובדים קשה בשבילה, אבל צריך להגיד את האמת -  אנחנו עבדים של רשתות השיווק ושל המדינה. המונופולים הגדולים מכתיבים לכל העם ואנחנו לא לומדים. תראה איך באירופה מגנים על החקלאים, אז למה לא פה?  אנחנו לא מחפשים סבסוד, תנו לנו לעבוד אבל אל תזלזלו בנו. אנחנו יצרני המזון הטרי של המדינה, אנחנו אחראים על אוכל שמגיע יום יום למדפים שלכם וכל מדינה שלא תדע לשמור על זה, העם שלה בעתיד יהיה רעב ללחם". את תוצאת הלוואי היא שלא מעט מלפפונים נשארים על הצמח כי לא משתלם לקטוף. תוצר לוואי שני הוא מה שנראה ליד כל חממה – ערימה גדולה של מלפפונים – קצת מכוערים או גדולים במיוחד – כי רשתות השיווק רוצות רק את היפים שבהם. ומה עושים עם השאר? זורקים.

ביום שני הקרוב יערכו אנשי אחיטוב בית פתוח, יום המשלב קולינריה וחקלאות. אירוע המתקיים אחת לשנתיים, ונחשב למסורת מקומית, בו התושבים מציגים את מיטב התוצרת והחדשנות החקלאית ומצד שני נשות המושב הוותיקות מכינות מאכלים מסורתיים מבוססי חומרי גלם מקומיים, בהם אפילו מלפפון ממולא. בצד החדשני זו הזדמנות לטעום סורבה מלפפונים שערכו אנשי המושב בשיתוף ד"ר לק. למה הם צריכים את היום הזה? במטרה להעלות את מודעות הציבור. "אנחנו פשוט רוצים שאנשים יבואו להכיר את האנשים שעומדים מאחורי המזון שלהם, את הציונות נוסח 2015. אנחנו הירוק החדש. הרבה מושבים מתפרקים והופכים ליישובים קהילתיים, אנחנו המפלט האחרון, הריאות הירוקות האחרונות של המדינה. אנחנו לא רוצים שהחקלאות תהיה פרח מוגן בעוד עשר שנים. לא רוצים להיות פרק חולף בהיסטוריה".

יום פתוח והפנינג שבועות במושב אחיטוב יתקיים ביום שני, 25 במאי 2015, בין השעות 15:00-10:00. פרטים נוספים באתר www.ahituv.org 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ