מלאך החדר: מדוע אגי משעול היא משוררת כה אהובה - שבוע הספר - הארץ

מלאך החדר: מדוע אגי משעול היא משוררת כה אהובה

הם נקראים בכיתות, בישיבות מורים, בטקסי לוויה ובחגיגות בר מצוה. מה יש, אפוא, בשיריה של משעול, שמושך כל כך הרבה ישראלים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נוית בראל

מלאך החדר
אגי משעול. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 336 עמודים, 88 שקלים

עובדה: אין משוררת עברית חיה אהובה יותר מאגי משעול. שיריה נקראים בכיתות, בישיבות מורים, בטקסי לוויה ובחגיגות בר מצוה. ספריה שבים ונפתחים מארונות בחדרי מגורים, מאחורי דלתות סגורות של חדרי מתבגרים, בספריות עירוניות, במעונות סטודנטים ובמגורי חיילים. האהבה הזאת מכבדת את השירה, ואי אפשר להתעלם ממנה, כי טוב להיות מרומים על ידי השירה, כשם שטוב להיות משוחררים ממנה או כבולים אליה.

הקובץ המהודר "מלאך החדר" מכנס לתוכו את ארבעת ספריה של משעול מאז שנת 2000, 15 שנים של כתיבה ועוד קובץ אחד שעדיין לא פורסם, "שפת אם", שכולל גם תרגומי שירה. משעול בשנים אלה היתה פורייה במיוחד. קובצי השירה שלה ראו אור בכל שלוש שנים בממוצע, ונדמה שקוראיה חיכו להם. כשמתיישבים לקרוא את הקבצים כרצף אחד מתמשך, ניתן לנסות להכליל כמה טיעונים על התפתחות הפואטיקה של משעול, ועל הסיבות לאהבת הקהל שהיא זוכה לה. כמעט על כל קבציה המכונסים של משעול כתבתי ביקורות בעת פרסומם, ולגבי כל אחד מהם ביקשתי לטעון: שיריה של משעול אהובים היות שמתקיים בהם איזון בין דיוק וליטוש (מילולי, צלילי ולעתים שניהם גם יחד) לבין התכוונות אל הקורא.

עובדה נוספת: משוררים עבריים מצויים היום יותר מתוכניות ריאליטי, יותר ממבצעים צבאיים בשטחים אפילו. יותר מ–300 ספרי שירה ראו אור בשנה האחרונה, כמעט לכולם אין דורש וכמעט בכולם אין הופך. מה יש, אפוא, בשיריה של משעול שמזמן את לבבות הקוראים? שילוב חכם בין הקפדה בלתי מתפשרת על דיוק שירי לבין סוג מיוחד של סוליפסיזם, שמזמין את הקורא, כל קורא, לדואט שמשעול משוררת עם עצמה. בצירוף "דיוק שירי" כוונתי בראש וראשונה לְמיצוי הטור השירי ולהכרה בחשיבותו ובכובד המשקל שלו. טור שירי חייב שיהיה בעל משקל אסוציאטיבי וסמנטי מתעצם והולך, ואילו שירים ששורותיהם רבות וחלשות נקראים באופן מקושקש, תלוש ובלתי זכיר. סוג הסוליפסיזם המיוחד למשעול מזכיר את הקריאה בנתן זך המוקדם ובשיריה העכשוויים של נורית זרחי, המצליחים להיות אישיים ולהגיע אל קרקעית החקר העצמי, אך בה בעת מבקשים לגייס אליהם את קוראיהם ומזמינים להעמיק חקור. הם מאפשרים להתעניין בהם כי הם מלמדים את הקורא על מצבו־שלו. טיעון ההזדהות, שקוראים בלתי מנוסים ובלתי מיומנים מרבים לטעון באמצעותו בעד ספר, כל ספר, אינו מסומן כערך שלילי, אלא להפך. עם השירים של משעול מזדהים משום שהם נדיבים דיים להעניק לנו את ההזדהות הזאת.

צילום של אגי משעול
אגי משעול. קשב לרחש העליםצילום: ירון קמינסקי

בשירו "משוטט בודד כענן" מ–1804 כתב המשורר הרומנטי האנגלי ויליאם וורדסוורת: "משורר אינו יכול שלא להיות עליז". הוא התכוון להשפעתה של סביבה טבעית אביבית ושלווה, שצפריריה מחישים את הדמיון ומעוררים את לשון השירה. סביבת הכתיבה של משעול גם היא פעמים רבות משופעת בטבע ומושפעת ממנו. משעול אינה משוררת אורבנית מנוכרת, או גולה ומתייסרת. רוב השירים נמסרים מפי אשה שמתגוררת במושב, בין שדות, ומקשיבה קשב רב לקולות של חיות, לרחש עלים ולצלילי הברות של המלים שהיא בוחרת.

לא בכדי בחרה משעול בצירוף "מלאך החדר" לכותרת הכרך. מלאך זה הוא השיר, היסוד שמתעלה על הסתמי, איקרוס של הלשון. על שיריה נסוך לרוב אד אירוני דק, שצובע אותם באפור למרות יפי החי והצומח וחסדיו של הטבע שמיוצגים בהם. הניגוד בין הנפש המשתוקקת לבין השפע שמציע הנוף סביב מנביע לא מעט שירים אקזיסטנציאליסטיים, שעוסקים במשברי אמצע החיים. הנימה האירונית, שמודעת לכך שמדובר במשברי זוטא, ומעמתת אותם עם עוולות חמורים יותר כגון טבח בעלי חיים או מלחמות, נתפשה כמאפיין הבולט של כתיבתה של משעול, ולא מעט נכתב על היסוד הקומי בשירתה של משעול כקרס שמושך קוראים.

ואמנם, בשירה המשעולית מתחילת שנות ה–2000 נדמה כי נזנח היסוד הקומי לטובת טונאליות אחרת, מלנכולית כמעט, של על סף יאוש. הקובץ הראשון, "מומנט", נכתב בתום האינתיפאדה השנייה, והוא מחזור מלא קסם של שירי התאהבות אינטימיים ומדויקים. זה אולי מחזור שירי האהבה והתשוקה הנגיש והמתקשר ביותר שנכתב בשירה העברית החדשה. כל אשה שנהתה אחר גבר תוכל לשוב ולקרוא בו ולמצוא בו את עצמה. פעם דיברו על "קול שירי", ואולי התכוונו לעקבות דמותו ומערכת ערכיו של המשורר הממשי כפי שהן נגלות בשיריו.

קולה השירי של משעול ב"מומנט", לפיכך, הוא מלאכת מחשבת של שיווי משקל בין מבע פנימי, שבו אין דבר שאיננו היא, לבין דלת שנפתחת לפני הקורא למצוא בתוך השירים את עצמו ולגבש מתוכם את חוויות האהבה שלו. "את השירים הכי יפים שלי אני כותבת/ כשאני מלקקת לבד את פצעי החִצים הקטנים", כותבת משעול ב"שחרזאדה", אבל אנחנו יודעים שה"לבד" שלה כולל גם אותנו, ולעולם אינו נסוג למבע סגור.

היפה ביותר בין הקבצים הכלולים ב"מלאך החדר" הוא "ביקור בית". זה החושפני והאוטוביוגרפי מבין ספריה של משעול. חומרי ילדות וזיכרון מעובדים כאן לכדי מחזור יתמות מהפך קרביים, שמתכתב, בין היתר, עם חוויות תלישות של דוד פוגל ושל אבות ישורון. הנה דוגמה לאופן שבו משעול משחקת עם שירי ילדות נשכחים: "על שפת הכרך אשבה/ גם אני/ פעם/ היה לי אב./ הלוואי והיה לי חלב אב". על אמה הדועכת היא כותבת מחזור פרידה עצוב ומלא חוכמה מעשית: "הנה את/ הוציאו אותך לגינה/ בכיסא גלגלים// את עם הרגליים הקורסות/ שעוד רוקדת עם הלב// שמו אותך בשמש/ מתחת לחרדון/ בשורה אחת עם כולם/ וללא כיתת יורים".

הקובץ החדש של משעול, "שפת אם", כולל שירים רבים שבהם מתייחסת משעול לתפקידה התרבותי כמשוררת החיה המוכרת ביותר בישראל. שירים ארס־פואטיים עלולים להידחק אל יוהרה, שנדמית לעתים לקורא בלתי מושגת, שהרי כותב שכותב על כתיבה פחות מעניין מכותב שכותב על העולם. אבל אצל משעול הם מצטרפים לרשמים שהיא מפזרת כדי שנתקרב אליה וניקח חלק ביומיום של חייה. גם את האימה היא פוגשת תוך כדי שירה, או מתוך השירה: "אזעקת 'צבע אדום' תפסה אותנו/ במילונים פתוחים —/ חיפשנו את שמו האנגלי של פרח/ 'היהודי הנודד'.// לא ידענו אם לרוץ למקלט או/ להמשיך בתרגום// אחרי הנפילה/ ציחקקנו ונבהלנו/ באותה שפה".

משעול מתגלה גם כמתרגמת מוכשרת. לאמילי דיקנסון היא יוצרת חלופה עברית יפה, כפי שעדיין לא קראנו. קוראים שמחפשים אחר בהירות ומפחדים משירה חידתית או מרוחקת, שמבקשים להם שירת רוח ששוקלת לתוכה אי־נחת מדודה, יתענגו על האיכויות המוקפדות של משעול.

נוית בראל היא משוררת

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ