אחרון דרי הצריף של בן-צבי - אחרי מות - הארץ
2015-1922

אחרון דרי הצריף של בן-צבי

עמרם בן צבי, בנו הבכור של הנשיא השני, צפה באביו צוחק עם בן גוריון, התלווה למסעותיו בעקבות "נדחי ישראל", ניצל מהפצצת האונייה ארינפורה ומהתרסקות מטוס באפריקה. בחודש שעבר נקבר בחלקה המשפחתית בהר המנוחות, מותיר חיים עמוסים בהיסטוריה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמרם ועלי (הילדים) עם הוריהם יצחק בן צבי ורחל ינאית בן צביצילום: המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת

בחלקת קבר משפחתית בהר המנוחות בירושלים נטמן בחודש שעבר עמרם בן-צבי, בנם הבכור של נשיא המדינה השני, ההיסטוריון יצחק בן-צבי, ואשת הציבור, המחנכת והאגרונומית רחל ינאית בן-צבי.

בחייו זכה להכיר מקרוב דמויות היסטוריות כמו אלכסנדר זייד ובן גוריון, לפגוש קבוצות מרתקות כמו שומרונים, קראים ויהודי פקיעין – שהיו מושאי מחקריו של אביו, להילחם במלחמת העולם השנייה בשורות הצבא הבריטי ובהמשך במלחמות ישראל במדי צה"ל, ולהינצל מטביעת אונייה ומהתרסקות מטוס.

עמרם נולד ב-1922 בירושלים להורים שעלו בתחילת המאה מאוקראינה. הוא גדל בצריף המשפחתי בשכונת רחביה. "אני זוכר דליפה גדולה בצריף. רק אחרי רעידת האדמה ב-1927 היא תוקנה - מהזעזוע", סיפר.

כשהיה בן שנה וארבעה חודשים נולד אחיו הצעיר עלי, שכונה "הילד הראשון של רחביה”. השניים גדלו כתאומים. יחד הלכו לתנועת הנוער, למדו בבתי ספר חקלאיים (עמרם במקווה ישראל ועלי בכדורי), והתגייסו לשירות צבאי (עמרם לצבא הבריטי ועלי לפלמ"ח).

כילד, נחשף עמרם לתחומי העניין של אביו, שעסק בחקר תולדות ארץ ועם ישראל. "לא ראינו הרבה את אבא...אבל כאשר נתפנה אבא, הוא היה קונה אותנו בסיפורים. הוא ידע לספר יפה”, סיפר.

צפו: עמרם בן צבי בראיון לפרויקט התיעוד "תולדות ישראל":

במיוחד התרשם מהעניין שגילה אביו ב"נדחי ישראל". "אבא חיפש אחריהם בכל מקום...הוא ניצב לצד בני ישראל כאשר לא רצו להכיר בהם כיהודים גמורים", אמר. הוא זכר את חוויותיו מביקוריו אצל השומרונים בהר גריזים, וסיפר: "פעם לקח אותי אבא לקרבן פסח... היה זה מוזר, הכוהנים בחלוקים הלבנים, בשחיטת הכבשים. בכבוד גדול הם קיבלו אותנו".

עמרם בן צבי, 1935צילום: המשפחה

הוא זכר גם את המפגש עם יהודי פקיעין, שהיו קרובים מאוד ללבו של אביו. כשבאו לבקר את אביו בביתו, “כמו פלחים, בבגדי ערבים", נבהל עמרם "שמא פלשו אלינו ערבים". “שאלתי אותו מי הם האנשים האלה, והוא אמר – 'אלה יהודים שלא הלכו לגולה'”, סיפר בראיון לפרויקט "תולדות ישראל".

כבנו של בן-צבי, שהיה מחותמי מגילת העצמאות, ח"כ ולימים נשיא המדינה, זכה עמרם להימצא בקרבתם של מנהיגי האומה. במצעד הצבאי הראשון שנערך בירושלים ב-1948, ראה את אביו ואת בן גוריון מסתודדים.

עמרם בן צבי במקווה ישראל, 1939צילום: המשפחה

"פניתי לאבא ושאלתי אותו, 'על מה צחקתם שם, אתה ובן גוריון?'”, נזכר לימים. אביו סיפר לו, כי בן גוריון ציטט לו את פקודת הגירוש בטורקית של ג'מאל פשה, שהוצאה נגד השניים ב-1915, שבגינה גורשו מהארץ. "בפקודה נאמר כי לעולם ועד לא נורשה לשוב לארץ ישראל', צחק אביו.

ב-1940 התגייס עמרם לצבא הבריטי ושירת שש שנים בפלוגת תובלה לצד מתנדבים נוספים מארץ ישראל. ב-1943 ניצל מאסון כשהיה על אוניית התובלה הבריטית "ארינפורה", בשעה שהופצצה על ידי מטוסים גרמנים. מאות חיילים, בהם 140 יהודים מארץ ישראל, נהרגו באסון.

עמרם בן צבי בצבא הבריטי, 1943צילום: המשפחה

"ראיתי את המטוסים תוקפים... למעלה מעשרה מטוסים באו וחזרו שוב ושוב...שום דבר לא מנע מהם לצלול נמוך, להפציץ ולצלוף", סיפר. "...ואז נטתה האונייה ימינה. אני אפילו לא קפצתי למים, המים הגיעו אלי...שחיתי בכל המהירות... שחיתי אולי ארבעים מטר ואז הבטתי לאחור וראיתי את האונייה יורדת ונבלעת אל הים. נשאבתי למעמקים", סיפר.

"הרגשתי שאני תלוי בין חיים למוות... עד שנאחזתי בקרש. לאחר מכן תפסתי חבל רפסודה שצפה לידי, שמעתי צעקות בעברית, שחיתי לעבר הקולות וצרפתי לרפסודה את ברקוביץ' והוכמן שהיו פצועים", הוסיף. כעבור כמה שעות משו אותם מהמים מלחים של אונייה שחלפה במקום.

יצחק בן צבי. צילום: פריץ כהן / לע"מצילום: פריץ כהן / לע"מ

אמו, רחל ינאית, שלא ידעה על המתרחש, חלמה באותו לילה חלום בלהות. "אותו ערב הייתה לי איזו הרגשה שעמרם נתון בסכנה גדולה, ולא הלכתי כמו שנוהגת הייתי, לאספת הפועלים לנשף של אחד במאי. עליתי מוקדם על משכבי, שקעתי בתרדמה כבדה וחלום חלמתי", סיפרה.

בחלומה, "עמרם מתאבק עם גלי הים, כל עוד נפשו בו נאחזת ידו בחבל שמשליכים לו מתוך אנייה. עיני רואות את ידו המחזיקה בחבל, ואני מתעוררת, כולי מכוסה זיעה קרה – מה קרה לעמרם? לו ולחבריו בפלוגתו? חרדת סכנה מעיקה על לבי, עיני מוסיפות לראות את ידו האוחזת בחבל ויחד עם זה עולה בי מעין רגש של הקלה שניצל עמרם".

עמרם בן צבי עם אשתו רוחה, 1946צילום: המשפחה

במקביל לשירותו בצבא הבריטי, סייע כחבר ב"הגנה" בהברחת נשק בו השתמשו בהמשך במלחמת העצמאות, ובהעלאת פליטי השואה לישראל. "בכל מקום שפגשנו פליטים יהודים האכלנו אותם, הלבשנו אותם מדי צבא והם התערו בתוכנו. את חלקם העלינו לאוניות שפניהן ארצה", סיפר.

ב-1947 נישא לרחל. העובדה ששמן של אמו ואשתו היה זהה לא היוותה מכשול. אמו הזכירה, כי שמה מלידה היה גולדה, אך היא לא אהבה אותו וקראה לעצמה רחל ינאית, על שם אלכסנדר ינאי ואביה, יונה.

עמרם בן צבי ואשתו רוחה, שנות ה-50, ירושליםצילום: המשפחה

במלחמת העצמאות שירת בירושלים כקצין רכב בגדוד "מוריה" בחטיבת עציוני. הוא היה מופקד על השיירות להר הצופים וארגן את השיירה להדסה ב-13 באפריל 1948, שהותקפה בידי ערבים ו-80 מנוסעיה נרצחו. קולות הירי והפיצוצים הגיעו לאוזניו. דרך המשקפת הוא ראה את השיירה ששלח מותקפת.

במרץ 1948 נהרג אחיו עלי בקרב עם בדואים בקיבוץ בית קשת. כך תיאר זאת עמרם: "חברי הקיבוץ הוזהרו שלא לצאת לשדות...שמונה אנשים יצאו חמושים בשבעה רובים ובסטן אחד. עלי היה המפקד. הם ראו שתי כאפיות והתקרבו אל הערבים כדי לתפוס אותם, אך התברר שזה היה מארב מתוכנן, ונפתחה לעברם אש תופת...לאחר מכן נגררו הגופות אל מרגלות התבור, שם התעללו בהן הערבים".

עמרם בן צביצילום: המשפחה

בתום משא ומתן עם הבריטים, הועברו הגופות לקבורה. עמרם קרע מחולצת אחיו פיסת בד, לפני שנקבר, ושמר אותה כל חייו. לבתו יעל קרא על שם אחיו, בהיפוך אותיות.

לאחר מותו כתב עמרם: "רק 14 שנה חיינו יחד במחיצה אחת, יחד עם הורינו בצריף העץ... את עשור השנים האחרון לחייך חיינו הרחק איש מאחיו. החיים והנסיבות הפרידו ביננו, ולא זכיתי להיות אתך בהיותך לאיש, לגבר, לנושא בעול, ליוזם... שמחה רבה ממלאת את לבי ברגעים שנזכר אני בך וחי מחדש את הימים הרחוקים ההם כשהיינו שנינו משחקים יחדיו כאחים תאומים כמעט, אז היתה עוד שכונת רחביה מחוץ לעיר, ומסביבה הרים ושדות".

בקריירה האזרחית עבד עמרם ב"אגד" בירושלים ובאשקלון. בהמשך היה מנהל ומפתח תשתיות. בין היתר, עבד בליבריה, שם ניהל  חברה בת של "אגרידב”, שייצאה יידע חקלאי לחו"ל. הוא נחל הצלחה בשיפור גידולי האורז המקומי. בשהותו שם ב-1973 ניצל מהתרסקות מטוס. ב-1978 עבד בטהרן עד עליית חומייני לשלטון, והיה מאחרוני הישראלים שעזבו אותה.

אביו מונה לנשיא השני אחרי מות חיים וייצמן  ב-1952. הוא נבחר לכהן במשך שלוש קדנציות ברציפות, אך מת ב-1963, חודשיים אחרי תחילת הקדנציה השלישית.

בצוואתו ביקש אביו להיטמן בהר המנוחות ולא בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, כדי לבטא את המסר שהוא היה "איש העם”. ב-1979 נקברה שם גם רעייתו ובחודש שעבר נקבר עמרם סמוך להוריו.

עמרם בן-צבי הותיר את אשתו רחל, שתי בנות, יעל וענת, חמישה נכדים ושתי נינות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ