בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדנה שביט: אחרי שהמסך יורד

היא היתה במאית גדולה, מורה לדורות של אנשי תיאטרון, וגם מראיינת מוכשרת מאין כמותה. פרידה אישית מאוד מעדנה שביט שמתה לפני שבועיים בגיל 80

5תגובות

אני רוצה לבקש מכל מי שאני מכיר ומוקיר בעולם התיאטרון לעשות כל מה שביכולתו או יכולתה שלא ללכת לעולם שכולו טוב (כך אומרים) כל עוד אני בחיים או בתפקידי העיתונאי, מה שיבוא קודם. אני מאוד לא אוהב לכתוב הספדים, ולא רק משום הפיתוי לכתוב בהספד על עצמך במקום על המוספדים.

עדנה שביט, שמתה לפני שבועיים בגיל שמונים, היתה עבורי - ועבור אנשי תיאטרון רבים אחרים - מורה גדולה. היא היתה במאית שכמה מהצגותיה אני זוכר עד היום: ״בית הקברות למכוניות״ של פרננדו אראבל, עם תפאורת הגרוטאות הצבעוניות שעיצב יגאל תומרקין, סגרה את תיאטרון האוהל בסוף שנות השישים של המאה הקודמת. כמעט במקביל ביימה את ״את אני והמלחמה הבאה״ של חנוך לוין, שם זכיתי להיות לזמן קצר מאוד "understudy", שחקן ספסל שמעולם לא הופיע (וטוב שכך, לכולם).

יואב רוקאס

ב-1969 עדנה שביט היתה עבור רבים מבני דורי ההתגלמות האנושית והנשית של התיאטרון: גבוהה, דקת גו, זקופה, כמעט תמיד בחצאית מקסי. ראש עם שיער בלונדי מאוד קצוץ קצר, משקפיים עבי עדשות וגדולות, ומאחוריהן עיניים כחולות וחודרות, שיודעות להיות גם חמות וצוחקות. מכונית ספורט פתוחה - תחילה הרלד־טריומף, אחר כך פז׳ו בצבע זהב מטאלי. סיגריה ביד חלק ניכר מהזמן – כשלא בשיעורים או חזרות, בביתה ביפו העתיקה, בשכנות לדן בן אמוץ – גם כוסית משקה. מהירת מחשבה, דעתנית, לא לוקחת שבויים אבל יודעת להתמסר כשהיא רוצה.

מה למדנו ממנה: המון, אבל קודם כל סוג של אתיקה תיאטרונית. שנה שלמה עבדנו על ״שלוש אחיות״ של צ׳כוב. אני שיחקתי את הדוקטור צ'יבוטיקין. תפקיד לא גדול, וכשהחזרה לא היתה על התמונה שלי, רציתי ללכת לעיסוקים אחרים. הרצאה קצרה ובוטה של שביט הבהירה לי שתלמיד משחק או שחקן משתתף בחזרות גם כשהוא לא על הבמה. בחוויה שלי זאת היתה ההפקה המעמיקה והמרתקת והמלהיבה ביותר של המחזה הזה. אחרי שנה של חזרות לא הצגנו: לא עמדנו באמות המידה ששביט דרשה מאתנו ומעצמה.

או שיעור אחר: ״סטיק יור אסהול אין״ היא היתה מורה לנו, או בשפת ימינו ״תקפצו את התחת״. כי בלי לדעת, מירי רגב הבינה שמה שמפריע לה אצל השחקנים זה משהו שהוא גם חלק מאומנותם־אמנותם: הישבן מכווץ, האגן מוביל ומהווה בסיס יציב, ועליו אפשר לבנות דמות ולהביע עמדה אמנותית או פוליטית.

בתום לימודי התיאטרון פגשתי אותה שוב כשהייתי מפיק מתחיל בגלי צה״ל, שם היתה כוכבת רדיו. יום אחד היא נכנסה לאולפן שבו היתה צריכה לשדר, ראתה את הבלגן, ויצאה בלי מלה, מורה לי במבט שכדאי שאסדר אותו ומיד, אחרת... ואני למדתי שיעור באתיקת עבודה: היא השדרית ואני המפיק ותפקידי לדאוג שיהיו לה תנאי עבודה ראויים. אז מה אם היינו חברים, ואני הייתי אז כבר מבקר תיאטרון. ולמחרת כוכבת הרדיו - זה מה שהיא היתה אז, עם הקול הרדיופוני שידע להיות ענייני וסקסי ומלטף וקובע - הציעה לי לראיין יחד אתה בתוכנית היוקרתית ״הלילה״.

יעקב אגור

כמראיינת היא לימדה אותי כמעט כל מה שאני יודע על המלאכה הזאת: לא ראיון, אלא שיחה עם אורח. היא לא ממש נזקקה לתחקיר, כי היא ידעה המון, וגם בלי פרטים היתה מסוגלת לראיין, אבל היא היתה סקרנית וידעה להיות קשובה. לפעמים אני הייתי הולך להצגות בערב תוכנית הרדיו המשותפת, והיא שידרה לבד, בין עשר לחצות, וכשהייתי מגיע לשדר את הביקורת היתה יושבת מולי, מגיבה במימיקה למה שאני אומר. פעם שידרתי ביקורת על הצגה שלה כשהיא מולי באולפן. נדמה היה לי שפחות מדעתי על ההצגה (והיא הרי ידעה מה ההצגה שווה ומה אני שווה בעיניה) יותר שיעשע אותה המעמד הזה, שאני מתפתל שם לעיניה והיא מחייכת במשובה זדונית.

אחר כך, באמצע שנות השמונים התרחקנו. היא נשארה באוניברסיטה, מוציאה מכיתותיה דורות של שחקנים ובמאים שהעריצו אותה והתעמתו אתה, אהבו אותה וכעסו עליה. אני לא יודע עד כמה נשארה מעורבת בחיי התיאטרון מחוץ לאוניברסיטה. נדמה לי שלא הרבה. אני קצת מהמר שעולם התיאטרון הישראלי כמות שהוא לא ממש היה לרוחה. עדנה שביט (קדישביץ׳), 1935–2015, אשת תיאטרון, מורה, חברה. היא קמה, מפנה אלינו את הגב, הולכת־שטה אל דלת חדר החזרות, לא מביטה לאחור. תודה. שלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו