שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קארה דלווין כבר לא בובת נייר

קסמה של הדוגמנית קארה דלווין מתפשט מהמסלול להוליווד. עם צאת הסרט "ערים של נייר" שבו היא מככבת היא מספרת אילו דמויות נחותות הציעו לה לגלם ואיך היא מדמיינת לרצוח את חבריה כשהיא מתכוננת לתפקיד

לוגן היל
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דלווין. בילדותה שנאה את עצמהצילום: BRYAN DERBALLA / NYT
לוגן היל
ניו יורק טיימס

קארה דלווין, סבך של גפיים ארוכים וכחושים ושיער מבולגן, קעקועים וג'ינס שחורים קרועים, משדרת ביטחון עצמי. היא מקשיתה את גבותיה ומרחיבה את עיניה, ומספרת בהתלהבות על ההרגל שלה להסריט את נסיקתה המטאורית ברחבי העולם. "לראות את לארס אולריך מנגן בהופעה של 'מטליקה' מאחורי מערכת התופים! להוריד שוטים של טקילה עם ויטני יוסטון ממש לפני שהיא מתה! כשאהיה מבוגרת אצפה בכל הסרטים האלה וזה יהיה כיף גדול, כי בטח לא אזכור חלק גדול מזה".

לקראת ההרפתקאה הבאה שלה, דלווין חסרת הפילטרים, שבגיל 22 היתה דוגמנית־העל הבריטית הכי נחשקת, תוקעת את דגל הממלכה המאוחדת בהוליווד בתפקיד נחשק במיוחד ב"ערים של נייר" (שעולה ב–23 ביולי לאקרנים בישראל). זה סרט שני המבוסס על רומן מאת ג'ון גרין, ש"אשמת הכוכבים" שלו נהפך ללהיט, הכניס 300 מיליון דולר ברחבי העולם והפך את שיילין וודלי לכוכבת (הספר תורגם לעברית בהוצאת ידיעות ספרים, תרגמה: רוני בק).

לא צריך להיות אחד מ-15 מיליון העוקבים של דלווין באינסטגרם כדי להבין למה היא מתאימה לגלם את המתבגרת המרדנית מרגו רות' ספיגלמן. ב"ערים של נייר", השכן המעריץ של מרגו מתאר אותה במלים "האדם המדהים והנפלא ביותר שאלוהים יצר אי פעם", נערה "שהחיים שלה הם פשוט סדרה של הרפתקאות כבירות שלא מהעולם הזה". דלווין היא דוגמנית מקצועית ויפהפייה שייצגה את ברברי ומותגים אחרים, היתה מלאכית של ויקטוריה'ס סיקרט, ולאחרונה הופיעה בשער גיליון יולי של "ווג".

אך דלווין ודאי אינה הצעירה המצודדת היחידה בהוליווד, ולא כל שכן אחת המנוסות בהן. יתרה מזו, בהוליווד, שבה כמעט כל השחקנים הראשיים, גברים ונשים, הם גם דוגמנים – ולעתים קרובות מרוויחים הרבה יותר כמייצגי מותגים מאשר במשחק בקולנוע – מתייחסים לדוגמנים בחשדנות, ולעתים קרובות בצדק. דלווין מבינה זאת. היא זוכרת שנתקלה בדוגמנית־העל רוזי הנטינגטון־ויטלי בנשף של המטרופוליטן, זמן קצר לאחר שלוהקה לסרט "הרובוטריקים: הצד האפל של הירח".

"היא אמרה, 'עכשיו בדיוק הציעו לי את התפקיד!'" מספרת דלווין בריאיון שנערך בשעות אחר הצהריים בחודש מאי, בלובי של מלון מרסר בסוהו. "אני מתה על רוזי, אבל חשבתי, 'הייתי מורידה לה את הראש כדי להיות במקומה!'"

עם קרל לגרפלד בתצוגת אופנת החורף של שאנל, 2014. לגרפלד מכנה את דלווין "צ'רלי צ'פלין של עולם האופנה"צילום: Getty Images

הבמאי ג'יין שרייר אומר ש-200-150 שחקניות התמודדו על תפקיד מרגו, ושכמו רבות מהן, דלווין היתה צריכה לעבור אודישן. בסצנת המבחן שלה, קוונטין (המכונה בקיצור קיו), השכן אותו מגלם נאט וולף, מתוודה שהוא מאוהב במרגו שנים, אף שהוא בעיקר צופה במעלליה מביתו שמעבר לכביש. "אתה אוהב אותי?" עונה מרגו. "אתה אפילו לא מכיר אותי".

שרייר ביקש מדלווין לומר את המשפט הזה, ואחר כך לאלתר את שאר הסצנה בתור עצמה, וההופעה המאולתרת של השחקנית היתה כל כך מרשימה עד שהיא ווולף גמרו את האודישן בבכי. דלווין זכתה בתפקיד בין השאר בזכות הכימיה שנוצרה בינה לבין וולף, אבל בייחוד בשל ההזדהות העמוקה שלה עם הדמות. "ברור שקארה עברה חלק גדול ממה שמרגו עוברת", אומר שרייר.

דלווין, שהאנקדוטות שהיא מספרת כמעט תמיד מתובלות בניבולי פה עליזים, מסבירה: "רציתי נורא להיות מרגו, כי פעם אמרתי בדיוק אותו דבר למישהו שאמר לי שהוא מאוהב בי. משהו כמו, 'מה שאתה לא חושב עליי, זה רק מה שנדמה לך. אין לי מושג מי אני! אז איך אתה יודע?"

מבקר "וראייטי" ג'סטין צ'אנג כבר הספיק לכתוב בהתלהבות שדלווין היא "התגלית האמיתית של הסרט" וש"לאור העבודה שלה כאן, השחקנית המרשימה הזאת תגיע רחוק".

היוצר של מרגו, ג'ון גרין, כתב בדוא"ל שהשחקנית "תפסה את הנתק" בין האופן שקיו תופש את מרגו לבין האופן שמרגו תופשת את עצמה. "היא מבינה יותר טוב מכל מי שאני מכיר איך זה כשאנשים מסתכלים עליך וחושבים שהם מכירים אותך, ובעצם כמעט אף אחד לא מקשיב לך", הוא אומר. "אני חושב שגם קארה וגם מרגו מטעות, מסיחות את הדעת מהתחושות האמיתיות שלהן. אולי זאת תגובה ללחצים ששתיהן מרגישות מהעולם החיצוני – לחצים להצדיק את הציפיות של אחרים – ואולי זו גם תגובה למשהו שבא מבפנים: כאב מציף או מפחיד מכדי שיהיה אפשר לחשוף אותו".

דלווין עם ג'ון גרין, מחבר "ערים של נייר"צילום: אי־פי

אפקט הלימון

דלווין גדלה בלונדון, במשפחה בעלת אמצעים אך רחוקה מלהיות מושלמת. ג'ואן קולינס היא האם־הסנדקית שלה. אביה, צ'רלס, הוא איש נדל"ן מצליח. אמה, פנדורה, שוקדת בימים אלה על כתיבת ספר אוטוביוגרפי על התמכרותה להרואין.

"עברתי כל כך הרבה טיפולים בילדות, שנאתי את זה, וכשאומרים אותו דבר שוב ושוב, זה בסוף נהיה סיפור וזהו", היא אומרת, ובהמשך השיחה מוסיפה: "תמיד רציתי לשחק, עוד כשהייתי בת ארבע. בילדותי שנאתי את עצמי, העדפתי להיות אנשים אחרים".

דלווין החלה את קריירת הדוגמנות שלה בסשן צילומים ל"ווג" האיטלקי עם הצלם ברוס ובר, כשהיתה בת עשר, ב-2003. ב-2009 הוחתמה בסוכנות הדוגמנים היוקרתית סטורם מודל, וב-2012 וב-2014 הוענק לה פרס דוגמנית השנה בטקס פרסי האופנה הבריטית. נסיקתה היתה מהירה ומרהיבה – קארל לגרפלד מכנה את דלווין, הידועה כמי שמרבה להעוות את פניה ולחרוץ לשון בתמונות – "צ'רלי צ'פלין של עולם האופנה".

"לא חלמתי להיות דוגמנית", מספרת דלווין, ומציינת שתמיד רצתה להיות שחקנית וליצור מוזיקה. "אבל כשאני מתחילה משהו, אני רוצה להוכיח לאנשים שהם טועים. חשבתי: אני הולכת לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה".

דלווין אומרת שהעבודה "הרגה לי את הנשמה". היא פיתחה פסוריאזיס חריף, מחלה שהיא מייחסת למתח ולתשישות. "זה אפקט הלימון", היא אומרת ומושכת בכתפיים. "לוקחים אותך, סוחטים ממך את המיץ ומשליכים אותך, ועוברים ללימון הבא".

במקביל לדוגמנות היא למדה משחק בקורס בלונדון אצל "רוסי אחד שהיה תלמיד של תלמיד של סטניסלבסקי. זה היה בעצם טיפול נפשי בשבילי", היא אומרת.

זמן קצר אחרי שהחלה לפלס לה דרך בתחום המשחק נקטע המזל הטוב שעד אז שיחק לה כמעט ללא הפרעה. ב-2013 צילם אותה צלם פפראצי על סף ביתה בלונדון, כששקית ניילון ובה אבקה לבנה נשמטה מידה. זו היתה הפעם הראשונה שזכתה לפרסום שלילי. רשת האופנה H&M לא חזרה לעבוד אתה.

"הייתי ילדה קטנה", אומרת דלווין ומתכווצת בכיסאה כשהיא נזכרת. "אני עדיין ילדה קטנה מהרבה בחינות, ויש לי מזל גדול, אבל אני חושבת שכל אחד צריך לקבל סטירה בפרצוף, ותזכורת שאנחנו לא בלתי מנוצחים. זה מה שזה היה מבחינתי". בהמשך היא מוסיפה ש"בייחוד מאחר שצעירים יצפו בסרט, אני רוצה להבהיר: אני ממש רחוקה מסמים כיום, מה שקרה בעבר היה בעבר, זה פשוט לא קיים יותר".

בתחילת דרכה הוצעו לדלווין התפקידים הטיפוסיים שמוצעים לדוגמניות ששולחות ידן גם במשחק: "תפקיד של דוגמנית שוודית או אנגלייה, אני צריכה למות שוב ושוב, או של בחורות טיפשות שצריכות להשתתף בסצנות סקס מיותרות. הרגשתי שזה מטורף לדחות תפקידים כי חשבתי שאני צריכה להיות מוכנה לעשות הכול כדי להיות שחקנית, אבל הבנתי שהכבוד העצמי שלי יותר חשוב".

תפקידה הקולנועי הראשון, נסיכה ב"אנה קרנינה" (2012), היה המקבילה של לגלם עץ ג' בהצגת בית הספר. "לא דיברתי והייתי צריכה לעבור שעות של עיצוב שיער ואיפור לתמונה רחוקה", היא מספרת. "התרגשתי נורא. ואז בא הבמאי ואמר לי: 'תפסיקי לדגמן. ותפסיקי לנסות להיראות יפה'".

דלווין התרגשה כל כך על שהוזמנה לאודישן לתפקיד ריאליסטי בעיבוד לרומן של מרטין איימיס, "London Fields", עד שבכתה כשהטלפון הגיע. ואז, ממש לפני הצילומים, אחד מאנשי צוות הצילום אמר לה, "'הם בסך הכול מחפשים שֵם מפורסם כדי למכור את הסרט'. זה הרס אותי לגמרי, כי זה הפחד הכי גדול שלי", היא אומרת, ומסיפה, "אם זאת הסיבה היחידה אני מעדיפה לא לקבל את התפקיד".

אבל היא זכתה בתפקיד ההוא, וקיבלה גם תפקידי משנה ב"פן", ב"פני מלאך", ב"Tulip Fever" וב"Kids in Love" (שלא לדבר על תפקיד שבו היא נופפה בנונצ'קו בקליפ לשיר "Bad Blood" של טיילור סוויפט). התפקיד הראשי הבא של דלווין יהיה בסרט המדע הבדיוני עתיר התקציב של לוק בסון, "Valerian", ובאחרונה היא משחקת את דמות המכשפה המרשעת ב"יחידת המתאבדים", סרט גיבורי הפעולה של דייוויד אייר המבוסס על קומיקס מבית די־סי קומיקס, שיעלה לאקרנים ב-2016. כדי להתכונן לסרט היא דמיינה בחשאי דרכים שונות להרוג את ידידיה.

צילום: BRYAN DERBALLA / NYT

"למשל כשהייתי עם חבורה של אנשים, חשבתי כמו האשה המרשעת והמעוותת הזאת, חשבתי על אנשים שמתפוצצים, או איך אני מבתרת אותם", היא אומרת ומעווה את שפתה העליונה להעוויית זעם אימתנית, ואז מחייכת. "זה עובד".

החודש הפכה דלווין את הפרידה מעולם האופנה לעניין רשמי: היא נפרדה מסוכנות הדוגמנות. היא תמשיך לדגמן, אבל תהיה בררנית יותר. "אני אוהבת להגיד לא", היא אומרת. "קודם לא סירבתי לשום הצעה, וזה גבה ממני מחיר כבד מבחינת הבריאות והאושר".

לקראת עלייתו לאקרנים של "ערים של נייר", התקשורת בוחנת את החיים הרומנטיים שלה בדקדקנות מוגברת. היא דיברה בגלוי על העובדה שהיא דו־מינית, הביעה את תמיכתה בנישואים חד־מיניים ולא הסתירה את הקשר שלה למוזיקאית אנני קלארק, שנקראת בשם הבמה St. Vincent. כתבת שער שהתפרסמה לא מכבר ב"ווג" הניבה עצומת אינטרנט במחאה על הרמיזה שהדו־מיניות שלה היא עניין חולף. דלווין אומרת שהמחאה החמיאה לה, אבל היא לא רואה זדון בכתבה עצמה. היא אומרת: "המיניות שלי היא לא עניין חולף. אני מי שאני".

אחד האתגרים הגדולים במשחק, לדבריה, הוא ללמוד לחסום את מוקדי הסחת הדעת הרבים בחייה. "כשמאוהבים זה עוזר", היא אומרת. "כשאת מאוהבת, את יכולה להיות עם מושא האהבה כאילו אין עוד אנשים סביבכם. ככה זה במשחק. זה כמו לקחת את ההרגשה הזאת ולהפעיל אותה, כדי שלא תהיה חשיבות לשום דבר כשאת מסתכלת בפנים של שחקן אחר".

דלווין מקווה ללכת בעקבות שרליז תרון, שהתחילה גם היא את הקריירה שלה כדוגמנית. "אנשים יכולים לתייג אותך בכל מיני תגיות: דוגמנית או כל דבר אחר", היא אומרת. "אבל אם פשוט אמשיך לעבוד ואעשה את זה טוב, ואני מקווה שאוכל לעשות את זה טוב, אני מקווה שייתנו לי עוד תפקידים בסרטים – ושאזכה באוסקר!" דלווין אומרת את הדברים ומחייכת בשלווה. ואז היא נשענת לאחור על הספה, מגלגלת את העיניים לתקרה, וחורצת לשון.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ