יוג'יני בושארד הולכת בדרכה של אנה קורניקובה, וזו לא מחמאה - ענפים נוספים - הארץ
בלוג הטניס

יוג'יני בושארד הולכת בדרכה של אנה קורניקובה, וזו לא מחמאה

שנה מהאגדות הפכה את הקנדית בת ה-21 להצלחה שיווקית מסחררת, אלא שכעת היא לא מסוגלת לעצור את הסחרור על מגרשי הטניס

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בושארד. "כשאת מטפסת בדרוג, את נכנסת למעגל של הטניסאיות השנואות. כולם רוצים לבעוט לך בישבן"צילום: אי־פי
אמיר ענבר
אמיר ענבר

הליך הלמידה שעוברת יוג'יני בושארד עצר השנה בתחנה חדשה. זו שידועה כ"ירידה שחייבת לבוא אחרי עלייה". היא חשה את זה במגרשים וביחס כלפיה. "היה מעניין לראות כיצד כשאני מצליחה כולם קופצים על העגלה ובונים אותי", אמרה לאחרונה, "ואז כיצד מפרקים אותי באותה מידה. כזאת התקשורת, תמיד מחפשת סיפור".

ובושארד היא סיפור מצוין. כישרון גדול והצלחה אמורים להיות כל מה שאפשר לבקש, אבל האמת הלא נעימה היא שגם טניס – ענף נדיר שבאמת מעניק לשחקניות תנאים שווים – מדגיש את השוביניסטיות. מראה מצודד שהופך לנכס שיווקי שווה תשומת לב חריגה. זה לא חדש, ואת בושארד רודפים עתה אותם שדים מהעבר. בעיקר מלת ה"ק". אנה קורניקובה.

יכול להיות שחוץ מ"מסע בין כוכבים – הדור הבא", מעולם לא הצליח מי שהוגדר "X הבא" להשתוות ואולי להתעלות על קודמו. נדמה שהגדרות אלו מפוזרות כצ'ק ללא כיסוי רק כדי שאחר כך ניתן יהיה לספוד להבטחה שלא התממשה. המקרים של "קורניקובה הבאה" כמובן שונים; שם הקוד "קורניקובה" אינו מוצמד לטניסאיות שמיועדות להתעלות בספורט, להפך. הרי לטניסאית העבר הרוסייה לא היה הישג, מלבד היכולת להוציא את המקסימום מהמראה שלה ולהיעלם מהטניס מהר כפי שהופיעה.

מריה שראפובה כבר ידעה להתמודד בהצלחה עם ההגדרה "קורניקובה הבאה", מוכיחה שהיא הרבה יותר מפרצוף נאה שעושה מיליונים בערך בקצב שבו היא חובטת ווינרים בכף היד. בושארד לא ממש החלה את הקריירה כשהיא מסומנת כמי שעשויה ללכת בדרכה של קורניקובה. את זה עשתה השנה האחרונה.

אנה קורניקובה. שם הקוד "קורניקובה" אינו מוצמד לטניסאיות שמיועדות להתעלות בספורט, להפךצילום: אי־פי

חצי גמר אליפות אוסטרליה, חצי גמר אליפות צרפת, גמר ווימבלדון, תואר ראשון בקריירה בנירנברג, עלייה למקום החמישי בעולם. 2014 היתה הצלחה מסחררת עבור בושארד. 2015 היא ההפך המוחלט. "מעולם בזיכרון הקרוב היא לא נראתה כל כך אבודה, המומה. מבחינה מסוימת, היא מעולם לא נראתה יותר סימפטית, יותר אנושית", כתבה עליה לאחרונה העיתונאית סטפני מיילס, שעוקבת אחריה מילדות.

מאז הגיעה בינואר לרבע גמר אליפות אוסטרליה, קרסה הקנדית בת ה-21. ב-14 משחקיה האחרונים ניצחה רק פעמיים, מודחת לאחרונה בסיבוב הראשון בווימבלדון על ידי המדורגת 117 בעולם, דואן יינג-יינג. אמנם אחר כך התברר כי סבלה מקרע בשרירי הבטן, ואולי לא היתה צריכה לשחק, אבל קשה היה להתעלם מהסמליות. שנה אחרי שסיימה כסגנית בלונדון, החותם היחיד שהותירה היתה עבירת התלבושת שביצעה כששיחקה עם חזייה שחורה מתחת למדים הלבנים.

הטניס של בושארד הוא רק צד אחד של המטבע. האחר מספר על טניסאית צעירה שבמפגש גביע הפדרציה נגד רומניה השנה נמנעה מלחיצת יד ליריבות. הטניסאית הבריטית לורה רובסון, שהיתה ידועה כחברה שלה, כבר לא רוצה לשמוע ממנה; בושארד טוענת שאינה מחפשת חברות בסבב. תוסיפו לכך את ההצטרפות לחברת ניהול של ספורטאים במטרה לקדם את המותג שלה, את כל הפרסומות, התמונות על שערי המגזינים וההתרועעות עם הדמויות הנוצצות הנכונות, ואולי תקבלו הסבר למצב. במאי קבע המגזין "ספורטס פרו" שהיא הספורטאית הכי קלה לשיווק בעולם. האמת, גם כיריבה היא די נוחה כרגע.

יש המדברים על הירידה ביכולתה, על היעדר הגיוון במשחקה. בושארד טוענת לחוסר ביטחון. אחרים משייכים זאת לעניינים אחרים. "אני חושבת שחלק מהפוקוס שלה השתנה", אמרה ל-CBA מיה גורדון, טניסאית עבר קנדית, "זה נהדר, אני חושבת שאפשר לעשות הכל, אבל היא צריכה לחזור קצת לכדור הארץ ולהבין 'אוקיי, יש לי קשיים בטניס, זה הזמן לשים בצד את אור הזרקורים ולהבין איך לחזור למסלול הניצחונות'". הפרשן דיימיאן קוקס היה חד יותר כשהתראיין לתוכנית ב"ספורטסנט": "משהו ממש לא בסדר. אני חושב שמיליון דברים שונים קורים לאשה שנוסעת בעולם, לרוב לבדה. זה מעבר לטניס. זה לא עניין טכני, לא עניין של אימון. אפילו הדרך שבה היא מדברת – פעם זה היה על להיות ראשונה בעולם ולזכות בגראנד סלאמים. עכשיו זה 'לא אשחק עד גיל 30', ואחרי עוד הפסד 'זה לא הדבר הכי גדול בעולם, מה הסיפור הגדול?'".

ייאמר לזכות בושארד, שהפסיקה להתבטא כך. בווימבלדון הודתה כי "כשהפסדתי לפני חודשיים באינדיאן וולס או במיאמי לא הרגשתי שזה סוף העולם. עכשיו אנחנו קרובים יותר לסוף העולם". את הדרך לשם היא עושה עם מאמן חדש. מניק סביאנו, שליווה אותה מגיל 12, נפרדה בסוף השנה שעברה לטובת סאם סומיק, שהדריך את ויקטוריה אזרנקה. אחרי אחד ההפסדים, נשאלה אם אולי הגיע הזמן להחליף עוד מאמן. למזלו של סומיק, היא צחקה בעת שהגיבה "אולי". בינתיים.

"הכל השתנה עבורה אחרי הגמר בווימבלדון, אפילו מהר מדי", אמר סומיק ל"לאקיפ", "היא עברה מ'אנחנו לא יודעים מי היא', לגמר גראנד סלאם. זה כבד. כל הפרמטרים משתנים. כשיש לך תוצאות טובות ואת מטפסת בדרוג, את נכנסת למעגל של השחקניות השנואות. כולן רוצות לבעוט לך בישבן. עליך להיות מוכנה לזה. לרוב את מתכוננת, אבל היא לומדת דרך עשייה וזה שונה מאוד. יש לה הרבה אופי, אך היא קצת יותר מעונה כרגע. אנשים שאפתנים ופרפקציוניסטים הם באופן הכרחי מעונים. יש כמה אפשרויות כשאתה בתוך סערה. להיכנס לדיכאון, לחבר משקולת לרגל ולקפוץ מגשר, או – אם יש לך אופי, ואני חושב שלשחקנית שלי יש הרבה אופי – לנסות להתאושש. אני יודע שהיא בכיוון הזה".

את הדברים אמר סומיק לפני הרולאן גארוס. מאז הפסידה החניכה שלו ארבע פעמים בארבעה משחקים. אחרי ווימבלדון נקטה בגישה אחרת, לוקחת הפסקה מטניס גם אם לא מהחיים, כפי שהדגישו תמונותיה עם טיילור סוויפט אחרי הופעה של הזמרת. גם לשאניה טוויין הגיעה, מעדיפה להאזין לה מאשר לשמוע מה קורה בטורניר שהמשיך בלעדיה.

"אני מרגישה שהשנה כמעט מסתיימת וחושבת 'אלוהים, מה קורה?"צילום: רויטרס

"נחמד לקחת הפסקה, מנטלית ופיזית, זה רק מראה כמה הטניס חסר לי", אמרה השבוע כאשר הצטרפה למילוש ראוניץ' בהדרכת ילדים, "זו היתה חוויה לימודית לעבור את העליות והירידות של החיים והטניס. זה פקח את עיניי, אבל אני רוצה שהחוויה הלימודית תסתיים עכשיו. אמרתי כל הזמן שאולי נדרשת קצת סבלנות, וכעת נמאס לי להיות סבלנית. אני מרגישה שהשנה כמעט מסתיימת וחושבת 'אלוהים, מה קורה? אני צריכה להתארגן על עצמי'".

אולי בבית תתחיל מחדש את מסעה למעלה מהמקום ה-26 בעולם, כשתתחרה החל ב-10 באוגוסט בגביע רוג'רס בטורונטו. בראיון לתוכנית רדיו התייחסה לענייני המראה החיצוני והעיסוקים מחוץ למגרש: "אין כל דבר רע בכך שאנו יכולים לשחק טניס, להיות ספורטאים, להיראות טוב ולעשות דברים אחרים. שום דבר לא צריך להגביל אותי, אם זה מראה או משהו אחר". בעיקרון היא צודקת, השאלה טמונה במינון ובאיזון. לפרטים, נו, אתם יודעים: קורניקובה.

גדול. גם אם בושארד בתקופה מגומגמת, לא צריך לדאוג לטניס הקנדי. היום, נדמה שליד כל מחבט בקנדה אפשר למצוא שחקן מבטיח. כזה ממש צץ השנה בטורנירי בוגרים, עושה צעדים ראשונים גדולים – בכל זאת, גובהו 1.86 מטר אחרי שצמח 13 ס"מ תוך חודשים. הדבר החריג: הוא עדיין לא בן 15.

"אני ממשיך להשתמש במלה 'אדיר' לתאר את זה. הלוואי שהיתה לי מלה טובה יותר, אבל אין. הוא קשוח, כמו מתאגרף שממשיך להסתער", אומר קפטן נבחרת הדייויס, מרטין לורנדו, על פליקס אוגר אליאסימה. הנער ממונטריאול הספיק השנה לעבור מוקדמות בשני טורנירי צ'לנג'ר, כשבשני הוא הולך רחוק עוד יותר. עם ניצחונות על המדורגים 493 ו-205 בעולם הגיע לרבע הגמר, זכה במערכה גם מול המדורג 140 ונכנע לבסוף בשתיים הבאות.

לא משנה מה יעשה, כבר נכנס המדורג 749 בעולם לספרי ההיסטוריה: הוא השחקן הראשון יליד שנות ה-2000 שצובר ניקוד בדרוג העולמי, גורם לכולם להרגיש קצת יותר מבוגרים.

תגיות:

תגובות