בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת הסופר יצחק אוורבוך־אורפז

אוורבוך־אורפז בן 94, מת ביום שישי בבוקר, אחרי עשרות שנות יצירה ספרותית וכתיבה מסאית. הוא תרם את גופתו למדע ולפיכך לא תיערך לו הלוויה

10תגובות

הלך לעולמו הסופר יצחק אוורבוך־אורפז, זוכה פרס ישראל לספרות לשנת 2005. אוורבוך־אורפז בן 94, מת ביום שישי בבוקר, אחרי עשרות שנות יצירה ספרותית וכתיבה מסאית. הוא תרם את גופתו למדע ולפיכך לא תיערך לו הלוויה.

אורבוך־אורפז נולד בזינקוב בברית המועצות לשעבר ב–1921. משפחתו נמלטה לסרביה והוא למד אצל מורה פרטי ספרות עברית ולימודי דת. בגיל 17 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער ובהמשך הצטרף לגרעין הקיבוצי "יסעור" במושבה מגדיאל. ב–1942, אחרי שנודע לו על מות הוריו ואחותו בשואה, התגייס לצבא הבריטי ויצא להילחם באירופה. הוא שב לארץ ב–1946 ולחם כקצין בחיל התותחנים במלחמת השחרור. סיפור שכתב בזמן חופשתו הודפס בעיתון "במחנה" וברוח התקופה הוא נדרש לעברת את שם משפחתו, כדי לאפשר את הקראתו ברדיו. לימים סיפר, כי בשיחה עם קול ישראל ביקשו ממנו לצלצל לקרן הקיימת, שם יבחרו לו שם משפחה חדש. הוא עשה זאת והשם שנבחר היה אורפז. ב–1982 החליט לשוב ולהשתמש בשמו המקורי ומאז חתם על כתביו בשם הכפול אוורבוך־אורפז.

Getty Images

את העיסוק בכתיבה החל אוורבוך־אורפז עם סיום שירותו הצבאי, כשהתקבל כעורך לילה בעיתון "על המשמר". ספרו הראשון, "עשב פרא", יצא ב–1959. לימים הגדיר את אותן השנים כתקופה בה חידד ומיקד את העניין שלו בחוויית הצליינות הלא דתית, ההליכה אל העיר, תל אביב במקרה שלו, והשוטטות בה כזר. אז גם הוגדר לראשונה כקול ניסיוני בספרות העברית, תיאור שהתייחס לנטייתו לפרוץ את המסגרת הריאליסטית, לבחון סגנונות שונים ולערבב אקטואליה, סימבוליזם וסוריאליזם. מאוחר יותר, עורר בו השבר של מלחמת יום הכיפורים את הרצון לעסוק במתח בין זהות יהודית לישראלית. אוורבוך־אורפז, שהיה פעיל ביוזמות שונות לשלום בין ישראל והפלסטינים, הסביר לימים כי מותו של אחיינו במלחמה, הכאב והקרע שהביאה אתה המלחמה, גרמו לו "לעצור את מחזור החומרים". בכתבה בעיתון "העולם הזה" מ-1983 הסביר, כי המלחמה נראתה לו כעונש על יהירות ששת הימים, וכי בעקבות השבר שבה חזר להתעניין ולהתבונן באהבה באבותיו החסידים בגולה.

אוורבוך־אורפז פירסם 18 ספרים, בהם "עוד בעד עוד", "ציד הצביה", המסה המפורסמת "הצליין החילוני" ועוד. בעבור מכלול יצירתו זכה בפרס ישראל לספרות, בנימוקי השופטים נאמר כי "ביצירתו הענפה נתן אוורבוך־אורפז ביטוי אישי ייחודי למציאות הקשה, המסובכת והמסוכסכת של המאה ה–20 על היבטיה היהודיים והכלל אנושיים". הוא הצליח לשלב בכתיבתו את העולם התל אביבי של שנות השישים והשבעים, ובצדו את עולם העיירה היהודית על שלל דמויותיה ועל ההוויי שלה". פרט לפרס ישראל, זכה אוורבוך־אורפז בפרסים חשובים רבים, בהם פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (בו זכה שלוש פעמים; ב–1976, 1999 ו–2003), פרס ביאליק למפעל חיים, פרס נשיא המדינה על מפעל חיים ועוד.

כשנשאל באותו ראיון מ-1983 על כתיבה ויצירה, השיב כי כתיבה ואמנות באות לו "מתוך יסורים ומתוך בדידות, כי ככה זה אצלי. הרגשת הבדידות, הגלות וההידפקות על שערים סגורים היא תחושה חזקה מאוד בכתיבתי. האם זה מחייב אותי בגלל זה לחיות בבדידות מוחלטת? אני לא יודע. אולי בגלל זה אני חי חיים סכיזופרניים, כשרק חצי ממני נמצא עם האחרים, או בבית עם האשה, עם שטף החיים היומיומי, והחצי השני נמצא כל הזמן בחוץ. משקיף, מתבונן, יוצר פרספקטיבה, וכך גם הופך את חומר החיים ליצירה. אני כל הזמן שניים נלחמים זה בזה. מלחמה בלי מנצחים ובלי מנוצחים. רק אם הקרב הוא חזק ביניהם, יוצא ספר טוב". הוא היה נשוי שלוש פעמים והותיר אחריו ארבעה ילדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו