שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השכנים הצפוניים של המקרא

"עלילת אַקְהַת", שנכתבה באוגריתית במאות ה–15–12 לפני הספירה והתגלתה מחדש רק במאה ה-20, מקימה לתחייה אלים כנעניים קדמונים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עירית ציפר

עלילת אַקְהַת
תירגמה מאוגריתית: שירלי 
נתן־יולזרי. הוצאת רסלינג, 
185 עמודים, 78 שקלים

באפריל 1928, בתל ראס שמרה, 11 ק"מ מצפון ללטקיה שבחוף סוריה, פגעה מחרשתו של איכר עלווי באבן שהתבררה כחלק מקבר עתיק. שַרְל וירוֹלוֹ, בלשן ללשונות השמיות ופרסית ואז מנהל אגף העתיקות הסורי, שלח אחד מאנשיו לבדוק את הקבר. האקדמיה הצרפתית למדעי הרוח ומוזיאון הלובר אירגנו מיד משלחת חפירות שבראשה עמד קלוד שֶפֶר, ובאפריל 1929 החלו החפירות בתל, שהיה מיושב ברצף מהאלף השמיני לפנה"ס, ושנמשכו עד לאחרונה.

בחפירות נחשפה עיר הכתר הכנענית אוגרית מן המאות ה–14–13 לפנה"ס ובה ארמון גדול, אקרופוליס, בתי הכוהן הגדול והכוהן המנחש ומבנים קטנים רבים, חלקם דתיים. ממלכת אוגרית מקבילה למחוז לטקיה המודרני. בגבולה הצפוני — ג'בל אלאקרע, הר צפון, מושבו של האל בעל. ממערב גבלה בים התיכון, ונמלה היה במינת אלבידא, מרחק קילומטר מהתל. ממזרח נתחמה בג'בל אלנֻצַיְריה, הוא רכס העלווים, המשכו של רכס הרי הלבנון, המשתפל אל רצועת החוף ליד נהר אלסין בדרומה. ובחצי האי ראס אבן האני, מרחק חמישה קילומטרים מדרום לעיר, נבנה במאה ה–13 ארמון מלכותי.

לפסגת שגשוגה העירוני הגיעה אוגרית בתקופת הברונזה המאוחרת, במאות ה–15–12 לפנה"ס, ולמאות אלה מתוארכים הטקסטים באכדית ובאוגריתית שנמצאו באתר. מהם, ומטביעות של חותמות על מסמכים, אפשר ללמוד על מלכי העיר. תולדותיה שזורות בתולדות האימפריות השכנות שהשפיעו על אוגרית — מיתני, מצרים וחֵת. בראשית המאה ה–12 קרסה ממלכת אוגרית תחת לחצם של גויי הים. העיר, שבתקופת הברונזה המאוחרת היתה מרכז תעשייתי שבו יוצרה מיטב האמנות הסורית ומרכז בינלאומי שדרכו עברו סוחרים זרים וסחורות מיוון, כרתים, קפריסין, הלבנט, מצרים, אנטוליה ומסופוטמיה בספינות ובשיירות, לא שוקמה עוד.

שטר כסף סורי המתאר ראש מלך מגולף בשנהב ולוחית המתארת אלה מיניקה נסיכיםצילום: מאוסף אלון מליס

טקסטים שנמצאו על התל מאז החלו החפירות בו, ובעיקר הארכיון שנשמר בארמון, זורעים אור על תולדותיה ועל הספרות העשירה שנוצרה באוגרית, הכוללת שירה (מיתוסים ואפוסים), טקסטים דתיים ופולחניים. השירה הנרטיבית והטקסטים העוסקים בדת ופולחן נכתבו בחרט על לוחות טין באוגריתית, שפה שמית, באלפבית הכולל שלושים סימני יתדות, שהומצא לצורך כתיבת הלשון המקומית לקראת סוף תקופת הברונזה המאוחרת, כ–100 שנה לפני חורבן העיר. לוח ועליו כתובת דו־לשונית הביא לפיענוח הכתב ב–1929, במאמצים משותפים של הנס באואר, חוקר שפות שמיות מאוניברסיטת הלה שבגרמניה, אדואר דוֹרְם, מנהל בית הספר הארכיאולוגי הצרפתי בירושלים 
וּוִירולו. שלושת הלוחות שעליהם נכתבה עלילת אקהת נמצאו בשנים 
1930–1931 ופורסמו ב–1936 על ידי שרל וירולו.

משנודעו לראשונה עלילות האלים ובראשם אל ובעל, שרב דמיונם למקרא, היתה להם השפעה עצומה על תנועת "התחייה העברית" היא התנועה הכנענית. תנועה זו גרסה שבכל "ארץ קדם", או העולם העברי העתיק, היתה תרבות משותפת אחת ואידיאה של תרבות אחת (שנהרסה בגלל הבדלנות העדתית והאוניברסליזם הא־טריטוריאלי), המשתקפת בקוסמוגוניה ובאפוסים הקדומים. הרעיון הכנעני היה מעוגן ביצירות ספרותיות מן העבר הקדום שממנו שאבו "הכנענים" את התזאורוס התרבותי־האמנותי.

עדיה חורון, ההיסטוריון בתנועה, קשר, מבחינה לשונית והיסטורית, את האומה העברית המתחדשת בארץ שאליה שבו המהגרים היהודים לתרבות מרחבית "ארץ־קדם", שסוריה־ארץ ישראל הם חלק ממנה. המשורר יונתן רטוש הטיף לשיבה אל יסודותיה וסמליה של התרבות העברית הקדומה, אל ימי המלכים והשופטים, שלפני היות היהדות, ולהוראת כתבי אוגרית, שאינם אלא עברית (יעקב שביט, "מעברי עד כנעני: פרקים בתולדות האידיאולוגיה והאוטופיה של 'התחיה העברית'", 1984). חברי התנועה נטלו שמות עבריים. בני הזוג צבי (שהיה פרופסור ללשונות שמיות) ושפרה רין, אחיהם וגיסתם של רטוש ועֻזי אורנן, בלשן ללשונות שמיות, תירגמו את שירות אוגרית בספר "עלילות האלים", שמהדורה חדשה ומורחבת שלו ראתה אור בפילדלפיה ב–1996.

עם התרגומים לעברית מעלילות האלים נמנים מ"ד קאסוטו "האלה ענת — שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות" (1951), "אלים וגיבורים" לדוד אמיר (1987), וכן "המיתולוגיה הכנענית", עיבוד בפרוזה של נגה וגיא דרשן (2009). ברשת שולח שְנִי צִיוני ידו בתרגומים חדשים.

הקשת המופלאה

"עלילת אַקְהַת" (ועלילת כֶּרֶת) מורכבת מסיפורים בעל פה שהיו שגורים באזור, ושחוברו לשירה נרטיבית ליניארית. נראה שהיא בוצעה לפני קהל. אַקְהַת הוא הבן הנכסף שנולד בחסדי האלים לדַנַאִלֻ חשוך הבנים. האלה ענת חמדה את הקשת הנהדרת והחִצים הבורקים שקיבל הבן שהיה לצייד מאת כֺּתַ'ר וַחַ'סִס, האל החרש, אל האומנויות. משסירב לתת לה את קשתו, מגייסת ענת את יַטְפַּן, שכיר חרב סותי, שהיא נושאת בחגורתה כעוף דורס, ומשחררת אותו מעל אקהת. יַטְפַּן הורג את אקהת. הקשת הנחשקת נשברת ונופלת למים, ענת אינה זוכה בה, ובגלל הרצח מכה בצורת בארץ. דנאל לָמֵד שבנו נרצח ומבקש להביא לקבורה את שייריו. הוא מוצא אותם בקרביה של אם הנשרים, קוברם בכנרת, ומתאבל על בנו. בתום שבע שנות אבל מקריב דנאל מנחה לאלים ושולח את בתו פֻּעַ'ת, אחות אקהת, לנקום את דמו. תחת בגדיה היא לובשת בגדי לוחם, באה אל יטפן המתרברב ומשקה אותו לשוכרה. הסוף לא שרד.

הופעת "עלילת אקהת" בתרגומה של שירלי נתן־יולזרי היא חגיגה לקוראים, המבקשים להרחיב את ידיעותיהם על הספרות היפה הכנענית. לנוחות הקורא העמידה המתרגמת מול תעתיק האוגריתית תרגום השואף לשמור על אוצר המלים, סדר המלים וכוונת המשפט, הוסיפה מבוא, פירוש לתרגום ולתעתיק, מונחון ומפתח כתובים מקראיים.

הנה, למשל, הקטע המתאר את אקהת מסרב לתת לענת את הקשת, תיאור חומרי הגלם להתקנתה. ועונה אקהת הגיבור:

"האדיר שבעצי הלבנון,

האדיר שבגידי הראמים,

האדירה שבקרני היעלים,

(האדיר) שבמיתרי עקב השור,

האדיר שבקני הסבך הגדול,

תני לכֻּתַ'ר־וַחַ'סִס.

תיאור הבצורת, המוסברת בהיעלמותו של בעל, אל הסערה, רוכב ערבות — עננים (תהלים סח, ה), שקולו הטוב ברעם המתגלגל:

אז דַנַאִלֻ, איש רַפִּאֻ

זועק אל העבים החום היום,

"לו יִירוּ עבים, ימטירו בקיץ,

לו יעלה טל בענבים".

אך שבע שנים נעדר בעל,

אף שמונה, רוכב הערבות:

בלא טל, בלא רביבים,

בלא זרם שתי התהומות

בלא טוּב קול בעל.

הספר משופע הערות למבנה השירה האוגריתית ולדימוייה, במקבילות למקרא ולספרויות אחרות. יש בו גם שתי מובאות מאמנות האלף השני לפנה"ס, שבהן מצאה המחברת זיקה לעלילה: חותם גליל סורי המתאר אל מוסר קשת לאלה חמושה מכונפת, לדעתה האלה ענת. ליד יושבת דמות ומעליה מרחף נשר, שאותו היא מזהה עם אקהת, ולוחית עצם מקפריסין המראה דמות שבחגורתה נעוץ פגיון בעל תפוח ניצב בצורת עוף, המאזכר את יטפן החגור כנשר למתניה.

בטקסט מרובדת ההוויה היומיומית באוגרית. דנאל הוא שופט צדיק, כנראה מלך ואב קדמון (רפא), המופיע בספר יחזקאל לצד איוב ונח הצדיקים (יד, יב–כ), וכחכם מופלג (כח, ג). שמו מעיד על מעמדו כדיין. הוא ישב בגורן, הרחבה הציבורית שבשער העיר ששימשה לטקסים ציבוריים ופולחן (כמו הגורן בשער שומרון, מלכים א כב, י), לתבוע דין, לטקסי אבל ולחלוקת קצבאות דגן. והגורן שקנה דוד מאֲרַוְנָה (אׇרְנָן) היבוסי התקדשה בגלל התגלות מלאך ה', ובה נבנה מקדש שלמה.

הקשת המופלאה מאזכרת יצירות אלמותיות של האמנות הכנענית, דוגמת קערת זהב המתארת צַיִד בקשת ושנהבי המיטה המלכותית עם דמות קַשָת, שבהם ניכרת השראה מצרית. על יוצר הקשת, כֺּתַ'ר וַחַ'סִס ("כשרון וחכמה" המואלהים), האל החרש, אדריכל ארמון בעל בהר צפון ונגר מחונן, מסופר שהוא בעל (="אדון") חִכֻּפְּתֻ, היא מֹף־ממפיס שבמצרים, עירו של האל המצרי פְּתַח, אל האומנים (מלשון חִכֻּפְּתַח, "מקדש פְּתַח"), שם ישבו סוחרים כנענים.

בעלילת בעל נזכרים שני משכנותיו, חִכֻּפְּתֻ (מֹף) וכַּפְּתַרֻ, כפתור המקראית, היא כרתים ואולי במשמעות מורחבת, גם קפריסין. כפל מעונותיו של כת'ר וַחַ'סִס בכרתים ובמצרים משקף את האווירה הבינלאומית באוגרית, עיר מסחר משגשגת, את שוק חומרי הגלם וחפצי היקר, שזוהו עם מצרים והמערב. חומרי גלם כמו נחושת, בדיל וזכוכית, חלזונות ארגמן ושרף אלה, שן וכן חפצי יקר שונים מרחבי העולם העתיק היו במטענה של ספינת סוחר שהפליגה למסעה האחרון מאוגרית בשלהי המאה ה–14 לפנה"ס, ושקעה במצולות ליד אולובורון, בחוף הדרומי של טורקיה.

ד"ר עירית ציפר היא אוצרת במוזיאון ארץ־ישראל, תל אביב

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ