שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שחר קדרון
אפליקציות כטינדר הביאו לתור הזהב של גברים המעוניינים רק בסטוציםצילום: אי־פי
שחר קדרון

מי אמר שהמציאות לא מספקת מטאפורות מוכנות לשימוש? ברגע מדהים של אקסטזה כמעט מינית, ו/או מה שפסיכולוגים היו מכנים אולי "זעם נרקיסיסטי", שיגר חשבון הטוויטר של טינדר סדרה ארוכה של ציוצים כעוסים. המטרה לחציה של אפליקציית ה - נקרא לזה כרגע "היכרויות" - הלוהטת בעולם היא כתבת מגזין ארוכה ב"ואניטי פייר", שמציגה את טינדר כאבי אבות הטומאה ומספרת כיצד היא מחוללת "אפוקליפסת דייטינג". התגובה בחשבון הטוויטר של טינדר היתה מה שמכונה באנגלית twitter meltdown, או בתרגום חופשי - קריסה מצויצת. 

בכתבה שתופיע בגיליון ספטמבר של "ואניטי פייר", מציירת הכתבת ננסי ג'ו סיילס לאורך יותר מ-6,000 מלה תמונה עגומה של חיי ה(פחחח)אהבה של בני העשרים פלוס בכמה ערים בארה"ב, שאפליקציות כגון טינדר משמנות ומתדלקות. 

הנרטיב של הכתבה ב"ואניטי פייר": הנשים נאלצות להתאים את עצמן לעולם אפל של סקס מכניצילום: רויטרס

טינדר מבוססת כמעט לחלוטין על תמונות, ומאפשרת למשתמש להחליק אותן בזו אחר זו - ימינה ל"כן" ושמאלה ל"לא". קשר יכול להיווצר רק בין שניים שסימנו "כן" זה לגבי זה, שזה בעיקרון נחמד, השאלה היא איזה קשר בדיוק נוצר ובזה מתמקדת הכתבה. סיילס מדווחת כיצד הצעירים יוצאים לבר ובמקום להסתכל זה על זה, לא מפסיקים לבהות במסך ולהחליק עם האצבע, ומשבצת ציטוטים גבריים כגון "זה כמו להזמין אוכל... רק שזה להזמין בחורה" ונשיים כמו "אין יותר דייטינג, אין יותר מערכות יחסים. סטוצים זה הרבה יותר קל, אף אחד לא נפגע. לפחות לא על פני השטח" וגם: "הגברים בניו יורק מכורים לתרבות צריכת הכוס".

בכתבה מסופר שזה תור הזהב של ה־"fuckboys" — הבחורים האנוכיים שמעוניינים רק בסטוצים והם רודפי נשים באותה מידה שהם לוזרים. פאקבוי טיפוסי כבר לא מתבייש לכתוב הודעות כמו: "בואי נזדיין"; מישהו מספר בכתבה שהצליח להשיג מספרי טלפון של בחורות בטינדר באמצעות שיחה באמוג'ים בלבד (בין היתר, של פיצה ובירה). אחת המרואיינות מעריכה את שיעור הפאקבויז באוכלוסיה ב-100%; אחרת זהירה יותר - 90%. מרואיינת שלישית מספרת על אחד כזה, שחזר להחליק ימינה ושמאלה בטינדר עוד בעודה מתלבשת.

הנרטיב של הכתבה הוא שתאוות הסטוצים של הגברים, יכולותיהם הירודות וצורכיהם המעטים בתחום הרגש מאלצים את הנשים להתאים את עצמן לעולם אפל של סקס מכני ולעתים אפילו אלים.

בצמרת טינדר הפיוז נשרף למישהו: "עובדה שמעטים יודעים — הסקס הומצא ב-2012 כשטינדר הושקה" צייצו בסרקזם; "מאכזב שוואניטי פייר חשבו שהמספר הזעיר של המרואיינים שמצאו לכתבה שלהם מייצג את המשתמשים שלנו ברחבי העולם"; "דור הטינדר הוא אמיתי, המשתמשים שלנו יוצרים אותו", התקרבה מתקפת 31 הציוצים לסיומה. "המאמר שלהם מוטה באופן שלא ייאמן, וזה מאכזב, אבל זה לא ימנע מאיתנו לפתח משהו שמשנה את העולם. #GenerationTinder". מאוחר יותר הודתה החברה שהצוות "מלא התשוקה שלה" הגזים.

השאלה בסופו של דבר היא לא רק מה הגבר רוצה אלא גם מה האשה רוצהצילום: בלומברג

מדוע החברה איבדה כך את הברקסים? השאלה למה טינדר מיועדת והאם וכיצד היא משנה את עולם הדייטינג ותיקה כמו האפליקציה עצמה, כלומר לא במיוחד - בחודש הבא היא תחגוג שלוש שנים בסך הכל. המעבר באחרונה למודל בתשלום חלקי לא עצר את הצמיחה הפסיכית שלה, שבה נעשות 1.5 מיליארד החלקות ימינה ושמאלה ו-26 מיליון התאמות ביום.

אז טינדר עולה כפורחת, אבל עדיין חשוב לה להתנער מהדימוי הסליזי שדבק בה. מתחילת הדרך טענו בחברה שהאפליקציה אינה מיועדת לקשרים מיניים בלבד, אלא היא פותחה כדי לחקות את הדרך שבה אנשים נפגשים במציאות — שגם היא מבוססת בשלב ראשון על מראה חיצוני. מיכל (השמות בדויים), בת 29 שהשתמשה באפליקציה למשך כמה חודשים, מסכימה: "גם במציאות אני רואה את המראה של הבן אדם ולפי זה אני מחליטה אם אני רוצה אותו או לא". היא מספרת שאולי ה"פאקבויז" הישראלים שורצים בטינדר, אבל לה לא יצא לשוחח אתם. "שופטים את כל הגברים בגלל כמה שמלכלכים, אבל התנהגות כזאת אפשר לראות גם מחוץ לאינטרנט. גם ברחוב אפשר לשמוע קריאה כמו 'וואי מה הייתי עושה לך'. למה לא עושים כתבה על כל הזוגות הרציניים שנוצרו באמצעות טינדר? אני מכירה יותר כאלה מאשר זיונים שיצאו משם".
סער, בן 30, השתמש באפליקציה מעט בארץ והרבה בחו"ל. גם הוא מסכים שטינדר נחשב ככלי לסטוצים אבל "בפועל זה עוד אתר היכרויות" כי משתמשים בזה גברים ונשים, שיש להם בדרך כלל אינטרסים קצת שונים. "בסופו של דבר, גברים יותר מחפשים סטוצים מנשים. לא בכדי גריינדר (אפליקציית סטוצים להומואים - ש"ק) עובד נהדר ואין ממש גריינדר ללסביות".

אחת ממייסדות טינדר שפרשה השיקה באחרונה אפליקציה דומה בשם "באמבל" שבה רק נשים יכולות לפנות לגברים

כלומר השאלה בסופו של דבר היא לא רק מה הגבר רוצה, אלא גם מה האשה רוצה. הכתבה טוענת שנשים חשות שאם לא ישתפו פעולה עם תרבות הסטוצים הקלוקלת הזו, לא יוכלו להיפגש עם גברים כלל. האמנם? אם שואלים אותי, לא רק טינדר לקו בהיסטריה בסיפור הזה, גם "ואניטי פייר". אמנם, יכול להיות שבחתך אוכלוסיה מסוים בארה"ב, כלומר סטודנטים בני עשרים פלוס, אפליקציות כמוה עושות שמות בעולם הדייטינג, אבל בין זה לבין מות האהבה המרחק עדיין גדול. אני מקווה שאני לא חוטא כאן באיזשהו סוג של פוסט פמיניזם שגובל בשוביניזם בהפוך על הפוך, אבל מהיכרותי עם האשה הישראלית היא לא תזדרז להישאב לעולם של סטוצים גועליים רק בגלל אפליקציה כזאת או אחרת. מבחינה זו הטון האפוקליפטי של הכתבה פועל לרעתה — כי אין ספק שבטינדר יש פוטנציאל מזיק שראוי לדיון.

ובינתיים הטכנולוגיה לא עוצרת. אחת ממייסדות טינדר שפרשה השיקה באחרונה אפליקציה דומה בשם "באמבל" שבה רק נשים יכולות לפנות לגברים, ולא להיפך. בשבוע שעבר נחשף עוד טפח מעניין של "באמבל" — פרנסיה הבטיחו למגזין "טיים" שמצאו דרך לנפות גברים מטרידים וטרולים: משתמשים שמתנהגים יפה, כלומר למשל מסמנים בחורות באופן סלקטיבי ולא עיוור, לא כותבים הודעות גועליות ועונים כשפונים אליהם, נהנים ממעמד פרימיום שמקל על בחורות להבחין בינם לבין כל השאר. לטענת החברה, יש בה כמיליון משתמשות ומשתמשים, והיא גדלה ב-15% כל שבוע. האם "טינדר הפמיניסטית", כפי שהיא מכונה, מסמנת את השלב הבא באבולוציה? לפי קצב השינויים המהיר בתחום הדייטינג באינטרנט, כנראה בקרוב נדע.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ