שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא תאמינו מה הלך במוצ"ש בעפולה

לצעירים בעפולה נמאס שכל ההופעות והתערוכות מתקיימות בתל אביב, אז הם עשו מעשה ובעזרת גיוס המונים הפיקו את פסטיבל "מפצחים תרבות". ענבל גרינברג ומור ליפשיץ, שתיים מהמארגנות, מספרות איך הצליחו למשוך קהל של יותר מ10 אלף איש לאזור התעשייה של העיר

נעה שפיגל
נעה שפיגל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פסטיבל "מפצחים תרבות". הרבה רוק, פולק ובלוזצילום: רמי שלוש
נעה שפיגל
נעה שפיגל

בצהרי יום שישי, ברחבי רחוב השרטט בעפולה, התרוצצו עשרות צעירות וצעירים, סחבו, הדביקו, ניסרו, ציירו ועסקו בעוד מגוון עבודות הכנה לפסטיבל "מפצחים תרבות" שנפתח קצת יותר מ–24 שעות לאחר מכן. בין המתרוצצים היו גם ענבל גרינברג, בעלת ה"יולה בר" ומוזיקאית בת 32, עפולאית מקורית, ומור ליפשיץ, בת 29, עפולאית זה כתשע שנים וחברת הגרעין המייסד של "תנועת תרבות". שתיהן, יחד עם האמן ליעד בן יהודה, דרור אלקיים, שותף נוסף ביולה ובעלה של גרינברג, אורן אופק, גם הוא שותף ביולה וגילי ברק מתנועת תרבות, הם המנוע מאחורי הפקת הפסטיבל שצמחה כאן בחצי שנה האחרונה ביוזמת הצעירים.

הן התרוצצו בבגדי עבודה בין כולם, בלי לחץ וצעקות, אבל גם כמעט בלי הפסקות. בקושי אפשר למצוא זמן לשבת אתן לחצי שעה של שיחה בפאב שממוקם בתחילת הרחוב, ושממנו יצאו לרחוב כל הצעירים שעוסקים בעבודות ההקמה. לשאלה הראשונה "למה" הן עונות בלי להתבלבל. "יש פה הרבה צעירים שמחכים רק לסיים את הצבא וללכת", אומרת בהחלטיות ליפשיץ. "לא הבנו למה צעירים לא נשארים פה", מוסיפה גרינברג, "עשינו מיפוי – אנשים לא נשארים פה כי מעבר לזה שאין פה עבודה, אין פה תרבות. יש או אירועים לצעירים מאוד, או למבוגרים. גם האירועים של המועצות – אין אירועים לגילי ביניים".

מפיקי הפסטיבל, מימין: גילי ברק, ליעד בן יהודה, מור ליפשיץ, דרור אלקיים וענבל גרינברגצילום: דימה חבר

גרינברג מספרת שהכירה את גרעין "תנועת תרבות" שמתגורר בעפולה, וכך נוצר הקשר. "התחלנו לקשקש על עפולה, איך אנחנו רוצים שתראה, למה צעירים בורחים מפה", סיפרה. הפסטיבל הראשון שהשתיים הפיקו יחד עם עוד חברים התקיים בשנה שעברה. אז, הן מספרות, באו לעירייה והודיעו שהפסטיבל יתקיים אתם או בלעדיהם. מפה לשם, באוגוסט בשנה שעברה גדשו 4,000 איש את הפסטיבל. השנה העניין נעשה קל יותר מבחינת העזרה והתמיכה שקיבלו. עם זאת הדרישות עלו.

אחד האלמנטים המרכזיים של הפסטיבל הוא קידום היצירה המקומית, ואמנים מכל הסוגים לא חסר בעפולה ובעמק יזרעאל. "למה לא לתת להם את הבמה ביום העצמאות? בירוק בעמק? (יום הסטודנט של מכללת עמק יזרעאל), למה? יש פה חבר'ה שמופיעים בתל אביב ובירושלים, למה שלא יופיעו בבית?" תוהה גרינברג על האמנים המקומיים, ומעלה זיכרונות מימי עצמאות. "לפני שהביאו אמנים ב–150 אלף שקלים".

הקונצפט האידיאולוגי נשמע אולי טוב, אבל העמיד אותם בפני בעיה בעת שניסו לפרסם את הפסטיבל. בעקבות זה, בימי גיוס הכספים, הפיקו קליפ שצוחק על כל העניין. הקליפ נפתח באשת תקשורת "סטייליסטית" שמשוחחת בטלפון ושואלת מי הסלבס שעתידים להופיע בפסטיבל. כשהיא נענית שאין, היא אומרת שהיא ממש מתנצלת, אבל "זה לא אייטם". מיד לאחר מכן היא נכנסת למעלית ומוצאת את עצמה בין מפיקי הפסטיבל שמתחילים לשיר על משקל השיר "Uptown Funk" של מארק רונסון וברונו מארס, שיר על הפסטיבל ועל עפולה. כך, גם בלי הסלבס, הקליפ היצירתי הצליח לחדור לצינור לילה ולעוד תוכניות טלוויזיה ועזר לפרסם את הפסטיבל בסופו של דבר.

מבקרים באחת התערוכות בפסטיבלצילום: רמי שלוש

עלות הפקת הפסטיבל נאמדה ביותר ממאתיים אלף שקלים. הכניסה לפסטיבל היא חופשית. רוב הכסף לדבריהן שולם על יועצי תנועה, קונסטרוקטור ושאר אנשי מקצוע שמחויבים בחוק. כשגרינברג וליפשיץ נשאלות על משכורות הן צוחקות. עשרות האנשים שעבדו בהכנות ובמשך הפסטיבל, עבדו בהתנדבות, למעט ארבעה שקיבלו החזרי הוצאות ונסיעות על כל הזמן שהשקיעו, לא משהו שאפשר לקרוא לו משכורת, לדבריהן. "אתה כל כך ציני כל החיים, פתאום אתה מגלה תקווה לאנושות", אומרת גרינברג ומסתכלת על עשרות האנשים המתרוצצים בחוץ בחום.

מאוחר יותר סיפר די־ג'יי נתי מעפולה שאחרי שסיים לתקלט ויצא מהפאב ביום שישי בארבע בבוקר, עוד ראה אנשים מתרוצצים ברחוב, מרתכים ומנסרים. "כל האזור פה היה נראה כמו מפעל של יצור תרבות", סיפר. את הכספים גייסו היזמים ממפעל הפיס, מקק"ל, מהעירייה, ובעיקר מהדסטארט ומחסויות של בעלי עסקים מקומיים. את השם, "מפצחים תרבות", לקחו כהשראה מפיצוחי עפולה. גרינברג מספרת שבשנה שעברה שוחחה עם מפיקה בתוכנית בוקר שאמרה לה – "מה זה עפולה? פיצוחים ופלאפל", ושאת התגובה הזאת קיבלה מעוד אנשים אתם דיברה מהמרכז, ומשם עלה הרעיון. "ניסינו לשמור על התדמית, בין התרבות האליטיסטית לפופוליסטית, עממי – כי זה בעפולה, מפצחים – כי זה גם 'קראק דה קוד'", אמרה גרינברג והוסיפה שבעזרת המוטו הזה גם בנו את התכנים המגוונים של האירוע.

ביום שבת בשעה ארבע, כשהתחילו לזרום האנשים, גם גרינברג וליפשיץ הופתעו. כשנשאלו ביום שישי בצהריים כמה אנשים הן צופות שיבואו הן הימרו בחשש שיהיו 10,000. בסוף הערב בשבת, בחצות, המניין הסתכם ב–13 אלף. כל רחוב השרטט באזור התעשייה בעפולה קם לתחייה במשך שמונה השעות שבהן התקיים הפסטיבל. שלוש במות שאירחו 11 הרכבים מוזיקליים ברצף, ביניהם אביב טל, נועם שמש וחברים, להקת "דיסלקציה", "HitchHikers", "Full Trunk" ועוד הרכבים שצמחו בעפולה ובעמק. הרבה רוק, פולק ובלוז, אבל גם רגאיי, ג'ז, פאנק, היפ הופ ומוזיקה אלקטרונית לא נפקדו מהאירוע. לבד מהמוזיקה הציגו בגלריה 30 אמנים, 25 אמנים נוספים מכרו ביריד, ובתווך – 15 אמני רחוב – ממחול דרך ליצנות ואקרובטיקה ועד פסלי אדם התפזרו בכל פינה בין ההמון.

קרדיט: הקליפ של "מפצחים תרבות"

בין לבין לא חסרו גם דוכני אוכל ושתייה ופינות הפעלה לילדים, ורדיו "קול יזרעאל" של המכללה האקדמית עמק יזרעאל פתח עמדת שידור ליד אחת הבמות ושידר משם. הקהל שהגיע הורכב מכל שכבות הגילים – מתינוקות בעגלות דרך בני עשרה ועשרים ועד קשישים, מעפולה ומעמק יזרעאל בעיקר, אבל גם ממקומות רחוקים יותר בארץ. "אנשים מבלים, סוף החופש, כיף גדול", אמר תושב קיבוץ הזורע שבא עם משפחתו, וחיכה להופעה של הרכב מהקיבוץ שלו, אף שקצת התאכזב בהתחלה מכיוון שהמשטרה עיכבה את הבאים בכניסות בשל העומס הרב, והוא נאלץ להמתין עד שנכנס.

תאיר, שלו ומורן, שלושה צעירים מעפולה שעמדו וצפו בפסלי אדם הודיעו שהם נהנים מאוד. "זו אווירה אחרת" אמרו. כשנשאלו אם אחרי הצבא ירצו לעבור לתל אביב, אמרו בהחלטיות "אין על עפולה, גם כל החברים שמגיעים לפה אומרים שאין על עפולה, מי שמגיע לפה לא יוצא". נחמה מעפולה ודליה ממושב אביטל, שהסתובבו בפסטיבל, אמרו שלדעתן אין די תרבות בעפולה, צריכים להיות עוד אירועים כאלה, וממש לא מפריע להן שאין "סלבס". "האווירה – פאן, אין כזה בעמק", אמרה תושבת נהלל שבאה עם שלושת ילדיה.

קהל בפסטיבל "מפצחים תרבות". המשטרה עיכבה את האנשים בכניסה בגלל העומס הגדולצילום: רמי שלוש

גל ניסמן, סולן ההרכב "פול טראנק", שהופיעו בפסטיבל בעפולה גדל במשגב ובחיפה, וכיום מחלק את זמנו בין ניר עם בדרום לבין עצמון בצפון וגם תל אביב. ההרכב שלו מופיע ברחבי הארץ כבר חמש שנים והוא מתאר הבדל גדול בין הופעות בתל אביב להופעות בפריפריה. לדבריו, הכל מתחיל מהיחס, אם של בעלי הפאבים והמועדונים בפריפריה, ואם של מארגני הפסטיבל, אל מול היחס של בעלי המקומות והמפיקים בתל אביב. "אני באופן אישי מרגיש הרבה יותר בנוח כשאנחנו יוצאים מתל אביב. ככל שאתה מרחיק לפריפריה, היחס של בעלי העסקים הרבה יותר נעים ואישי, בגובה העיניים".

ניסמן מעיד שהשוני בולט בעוד מובנים. "במרכז, בתל אביב יש עודף של מוזיקאים, יותר להקות מאשר מקומות להופיע בהם, ולי יש תחושה שהקהל בצפון ובדרום, כל מקום שהוא לא תל אביב, יותר מעריך תרבות של להקה שבאה ונותנת מעצמה, איזשהו חום כזה והערכה וכיף שאתה מרגיש שהקהל בא ליהנות".

דני דורצ'ין, שנולד וחי בקיבוץ כפר החורש שבשולי עמק יזרעאל, מנגן רוק ובלוז מקוריים כוואן מן בנד (תופים עם הרגליים, גיטרה בידיים, ומפוחית ושירה). הוא הופיע ב"מפצחים תרבות" אחרי שבחודש שעבר חימם מופע של פטי סמית בגרמניה. אבל הוא, בניגוד לניסמן, לא רואה הבדל גדול במיקום. "אני שמח להופיע בכל מקום. פטי סמית ודברים כאלה זה דברים נדירים שזה כיף, אבל העבודה בשוטף זה בכל מקום. היה אחלה בעפולה", הוא אומר.

להקת "HitchHikers” בהופעהצילום: רמי שלוש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ