שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קשקוש התקיפה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רביב דרוקר
רביב דרוקר

ביולי 2008 הגיע המועמד לנשיאות ברק אובמה לישראל. תחנה מרכזית בביקור היתה הסיור הקבוע במסוק עם שר הביטחון. לפני שהמריאו, הפנה אהוד ברק בקשה יוצאת דופן לטייס: תטוס בבקשה קודם מעל מגדלי אקירוב. הוא רצה שהסנטור מאילינוי יראה כמה הצליח בחיים. האם נזכר אובמה בסצינה הביזארית הזאת בשנים שלאחר מכן? האם תהה לגבי שיקול הדעת של האיש הזה, בזמן שברק ניסה שוב ושוב לשכנעו לתמוך בתקיפה צבאית באיראן?

מאז נולד פרויקט הגרעין האיראני היו רק שתי דרכים אמיתיות לסכלו: תקיפה אמריקאית מסיבית או הסכם עם האיראנים, הכרוך במתן גזרים עבים. כל השאר קשקוש. כשברק מתאר איך יובל שטייניץ נמס וגנץ התנגד ואשכנזי אמר שלא מוכנים, הוא שוכח לציין פרט אחד. כל הקונספט של תקיפה ישראלית היה מבוסס מלכתחילה על התזה המסוכנת להחריד, ולפיה תקיפה כזאת תגרור את ארה״ב למלחמה. לכל היה ברור, שתקיפה ישראלית לא תוכל לחסל את פרויקט הגרעין האיראני, אבל האמריקונולוג בנימין נתניהו ושותפו ברק טענו שיצליחו לגרור את מעצמת העל למלחמה, ולכך גנץ, אשכנזי, דן מרידור ובני בגין לא היו מוכנים לתת יד. הם ידעו, שהאמירות הפומביות של אובמה על זכותה של ישראל להגן על עצמה מסתירות תמרור אדום ברור. שלא תעזו לתקוף באיראן, אמרו שוב ושוב הבכירים האמריקאים לעמיתיהם הישראליים. ולא, אלה לא היו רק הנאיבים — ג'ון קרי ואובמה.

ברק בוודאי זוכר איך התעקש ב–2008 להיכנס לפגישה שקיים הנשיא בוש עם ראש הממשלה אהוד אולמרט. כנראה הניח שבוש לא יעמוד מול כושר השכנוע שלו, אבל כשנגמר הדיון והוא ביקש מהנשיא פצצות חודרות בונקרים — אפילו הנשיא ההוא, ש"חוסיין" אינו שמו האמצעי, נתן בו מבט של "מה היה לא ברור במה שאמרתי". 

אם יש שורה תחתונה אחת לסיפור הזה, זו היא: כשארה״ב מזהה אינטרס חשוב, לא יעזרו הכסף הרפובליקאי ואייפא״ק, ואפילו לא הנאומים של נתניהו. אובמה לא היסס לשלוח את היועצת שלו לפתוח בדיאלוג חשאי עם איראן (שהוכחש על ידי הממשל). הערוץ הסודי הוביל להסכם הביניים, שלמרות הלחצים הוביל להסכם סופי, שיעבור בקונגרס על אפו וחמתו של נתניהו. שוב התברר שבנושאי חוץ וביטחון קשה לנצח נשיא אמריקאי בביתו. 

ראש המוסד לשעבר מאיר דגן דווקא חושב, שהיתה דרך שלישית לפעול נגד פרויקט הגרעין: המשך דחייתו באמצעות מבצעים חשאיים. דגן מאשים את נתניהו שהפך את הנושא למוקד של משבר עולמי ובכך אילץ את האמריקאים להגיע להסכם. דגן מומחה הרבה יותר גדול ממני, אבל נראה לי, שכשמדינה בסדר גודל של איראן רוצה נשק גרעיני אי אפשר למנוע ממנה להשיגו. היו אנשים במערכת, כמו ראש המועצה לביטחון לאומי אילן מזרחי, שאמרו כבר לפני שמונה שנים, שישראל תצטרך להתרגל לחיות עם איראן גרעינית, כפי שארה״ב חיה עם בריה״מ גרעינית. אין זה הוגן, אם כן, להאשים את נתניהו, כי בגללו תזכה איראן בחבילת פיצויים נדיבה — אבל אפשר בהחלט להאשים אותו ביומרנות וביוהרה.

נתניהו הוא שהכריז לפני בחירות 2013, כי עד סוף הקדנציה הבאה שלו, לאיראן לא תהיה תוכנית גרעינית. ב–2008, כשעמדנו לפרסם תחקיר על נתניהו, אז יו״ר האופוזיציה, התקשרה רעייתו לאחד מבעלי המניות של ערוץ 10 ואמרה לו, בצעקות, כי רק בעלה יכול להציל את עם ישראל מהשואה האיראנית ותחקירים יכולים להרוס הכל. ובכן, כנראה שאף מנהיג ישראלי לא היה משיג תוצאה טובה יותר, אבל רק ראש ממשלה אחד הקדיש לעניין את כהונתו, כולל שעבוד המערכת הביטחונית ומיליארדי דולרים. במבחן התוצאה, מדובר בכישלון. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ