שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
היינריך היינה
שקיעה בדרום
היינריך היינה

פרולוג

עֵת הָאֵל מֵיטִיב עִמִּי
אֵיךְ אָלִיט שִׁירַי בְּאֵלֶם,
כְּשֶׁבִּצְעִירוּתִי, דָּמִי
זָב שִׁירַת סִבְלוֹ שֶׁל עֶלֶם.

שְׁלַל בָּנִים בְּעֵט יוֹקֵד
עַל סִבְלֵי מְשׁוֹרְרִים:
כָּךְ הַצַּעַר מִיְּמֵי־קֶדֶם
עוֹד גּוֹבֵר בָּאֲחֵרִים!

מַקְהֵלַת זְמִירֵי־הַנֶּשֶׁף
בּוֹאִי, שְׂאִי לִבִּי בְּרֹן
אוֹן קוֹלֵךְ יָגִיל בְּכֶשֶׁף
יְהַדְהֵד בִּמְלוֹא גָּרוֹן!

מוריץ דניאל אופנהיים, היינריך היינה. מוקדש לנשים שונות

שֵׂרָפִינֶה

1.

בְהָלְכִי בִּסְבַךְ־הָעֶרֶב,
כְּמוֹ חֲלוֹם שֶׁלֹּא כָּבָה
לְצִדִּי תּוֹעֶה בַּדֶּרֶךְ
צֵל דְּמוּתֵךְ הָאֲהוּבָה.

צְעִיפֵךְ לָבָן, זוֹרֵחַ
כְּמוֹ פָּנַיִךְ הָרַכּוֹת —
אוֹ שֶׁזֶּה רַק אוֹר־יָרֵחַ,
הַפּוֹרֵץ בֵּין הַמְּשׂוּכוֹת.

הַדְּמָעוֹת הָהֵן, שֶׁלִּי הֵן?
אֵלֶּה הַזּוֹלְגוֹת לְאַט.
אוֹ שֶׁאַתְּ, יָפָה, גַּם אַתְּ כָּאן —
לְצִדִּי בּוֹכָה בַּלָּאט.

2.

עַל הַחוֹף נִפְרָשׂ הַלַּיְלָה
עַל הַחוֹף הַכֹּל נָדַם.
הַיָּרֵחַ גָּח מִלְּמַעְלָה,
וְלוֹחֲשִׁים גַּלֵּי הַיָּם:

שָׁם — אָדָם, הַאִם אִידְיוֹט הוּא
אוֹ שֶׁהוּא סְתָם מְאֹהָב,
כִּי עָצוּב הוּא וְעוֹלֵז הוּא
עַגְמוּמִי, וּמְשֻׁלְהָב?

הַיָּרֵחַ מְחַיֵּךְ לוֹ
וּבְקוֹל בָּהִיר אוֹמֵר:
הוּא אִידְיוֹט וּמְאֹהָב, כִּי
אֵין הוּא אֶלָּא מְשׁוֹרֵר.

3.

שֶׁאַתְּ אוֹתִי אוֹהֶבֶת,
יָדַעְתִּי זֶה מִכְּבָר;
אַךְ כְּשֶׁעַל כָּךְ סִפַּרְתְּ לִי,
כֵּיצַד לִבִּי חָוַר.

הָרִים רַבִּים כָּבַשְׁתִּי,
עָלַצְתִּי בְּזִמָּה;
עַל שְׂפַת־הַיָּם נוֹאַשְׁתִּי
לְמוּל שְׁקִיעַת חַמָּה.

לִבִּי בָּעַר כַּשֶּׁמֶשׁ
יָקַד בְּאוֹר נוֹהֵר
וְאֶל תּוֹךְ יָם שֶׁל לַהַט
שָׁקַע, גָּדוֹל, זוֹהֵר.

4.

כְּמוֹ אַיָּלָה רַכַּת־לֵבָב
אֵיךְ בִּקְלִילוּת תִּבְרַח!
קִפְּצָה, טִפְּסָה, מִצּוּק אֶל צוּק
וּשְׂעָרָהּ נִפְרַח.

עָמֹק בַּיָּם, לְצַד סְלָעִים
צָלַלְתִּי, עַד אֵלֶיהָ,
אָמַרְתִּי לָהּ מִלִּים טוֹבוֹת
רִכַּכְתִּי אֶת שְׁבָרֶיהָ.

יָשַׁבְנוּ שָׁם כִּבְנֵי־מָרוֹם,
בְּרוּכִים כְּאֶרְאֶלִּים;
וּמִתַּחְתֵּינוּ, בַּמְּצוּלוֹת,
חַמָּה נָשְׁקָה גַּלִּים.

וּמִתַּחְתֵּינוּ, בַּמְּצוּלוֹת,
שָׁקַע לְאַט הַחֶרֶס;
גַּלֵּי־הַיָּם טָרְפוּ אוֹתוֹ
וְשָׁרוּ לוֹ שִׁיר עֶרֶשׂ.

הוֹ אַל תִּבְכִּי, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא
נִרְקֶבֶת בְּלֵב־יָם;
הִיא רַק טָבְעָה בְּתוֹךְ לִבִּי
עִם זִיו יָפְיֵךְ הַחַם.

5.

הָיִית רָעָה אֵלַי.
עַל זֹאת לֹא אַכְבִּיר בְּמִלִּים.
נָסַעְתִּי אֶל הַמֵּזַח וְשָׁם
גִּלִּיתִי הַכֹּל לַגַּלִּים.

נוּעִי ונוּדִי בְּלִי כֶּתֶם
רַק עַל־פְּנֵי קַרְקַע קָשָׁה;
אַךְ בְּעִמְקֵי הָאוֹקְיָנוֹס
שְׂאִי אֶת פָּנַיִךְ בְּבוּשָׁה.

קלאריסֶה

1.

כָּל מֶחֱווֹת אַהֲבָתִי
מִלִּבֵּךְ זוֹכוֹת לְדֶחִי
רַק שָׁאַלְתִּי: יֵשׁ לָךְ סַל?
אַתְּ פָּשׁוּט פָּרַצְתְּ בְּבֶכִי.

לַתְּפִלָּה הַזּוֹ עֲנֵה לִי,
אֵל אָהוּב! הוֹשַׁע־נָא,
דִּמְעוֹתֶיהָ חִישׁ תִּיבַשְׁנָה
אִם תַּכְנִיס בָּהּ קְצָת תְּבוּנָה.

2.

כָּל מָקוֹם אֵלָיו תֵּלְכִי
שָׁם יְהֵא לִבִּי הָעֵר,
וּכְכָל שֶׁתִּלְעֲגִי
רַק אֶחְשֹׁק בָּךְ עוֹד יוֹתֵר.

כִּי אֲנִי נִמְשָׁךְ לְרֹעַ,
תֹּם יִדְחֶה אוֹתִי לָעַד;
אָז כְּדֵי לִרְחֹק מִמֶּנִּי,
תְּנִי לִי רַק חִיּוּךְ אֶחָד.

3.

אֶת אִמֵּךְ יִקַּח הַתֹּפֶת,
אֶת אָבִיךְ — הָאֲבַדּוֹן;
שֶׁבְּרִשְׁעוּתָם מְנָעוּנִי
לִרְאוֹתֵךְ בַּתֵּאַטְרוֹן.

הֵם הִסְתִּירוּ אֶת פָּנַיִךְ
וְנָתְנוּ לִי לִרְגָעִים
קְצַרְצָרִים מִדַּי, לִרְאוֹת אֵיךְ
אַתְּ צוֹפָה בַּמּוֹפִיעִים.

הֵם יָשְׁבוּ שָׁם וְרָאוּ אֵיךְ
צֶמֶד אוֹהֲבִים מוּבָס,
וּמָחֲאוּ וְאַף הֵרִיעוּ
כְּשֶׁהַזּוּג מוּלָם גָּסַס.

4.

אֵיךְ שֶׁאַתְּ נִמְלֵאת בְּזַעַם
וְגוֹעֶשֶׁת מִשִּׂנְאָה,
אַף שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ אוֹהֶבֶת —
אַתְּ לוֹהֶטֶת מִקִּנְאָה!

רֵיחַ וֶרֶד לֹא יִקְסֹם לָךְ,
לֹא תּוֹשִׁיטִי לוֹ שְׂפָתַיִם.
לֹא, רַק אֶת קוֹצָיו תָּרִיחִי
עַד שֶׁתִּקָּרְעִי אַפַּיִם.

הורטֶנזֶה

1.

עָמַדְנוּ בְּפִנַּת הָרְחוֹב
מֵעַל שָׁעָה לָבֶטַח;
שׂוֹחַחְנוּ בִּמְתִיקוּת אֵין־קֵץ
כֵּיצַד נֹאהַב לָנֶצַח.

אוֹדוֹת חֶבְלֵי־נַפְשֵׁנוּ עוֹד
דְּבָרִים רַבִּים אָמַרְנוּ;
עָמַדְנוּ בְּפִנַּת הָרְחוֹב,
וְשָׁם לָעַד נוֹתַרְנוּ.
אֵלַת הַהִזְדַּמְּנוּת, בִּדְמוּת
שִׁפְחָה קְלִילָה, נוֹעֶזֶת
הִבִּיטָה בָּנוּ בַּחֲטָף
וְחִישׁ חָמְקָה, עוֹלֶזֶת.

2.

עַל שְׂפַת הַיָּם עוֹמֶדֶת
בְּעֶצֶב רַב, עַלְמָה.
נִרְגֶּשֶׁת וְנִרְעֶדֶת
לְמוּל שְׁקִיעַת חַמָּה.

עַלְמָה, אֵינֵךְ יוֹדַעַת?
עִנְיָן שֶׁל מָה בְּכָךְ:
הֵן כָּל חַמָּה שׁוֹקַעַת
וּמֵאָחוֹר שׁוּב תִּזְרַח.

3.

בְּרַעַשׁ קְרֵבִים הַגַּלִּים
עַד סַף הַחוֹף;
גּוֹאִים וּמִתְפַּצְּלִים
עַל סַף הַחוֹף.

גְּדֵלִים הֵם וְהוֹמִים
אֵין שׁוּם מִפְלָט;
בַּסּוֹף הֵם אַלִּימִים —
לְמִי אִכְפַּת?

4.

הָאֹשֶׁר, לֹא מִזְּמַן, נִבְעָה
כְּשֶׁקֶר שֶׁבָּדִית,
תְּמוּנַת פָּנַיִךְ — רַק חֲלוֹם
שֶׁאֶת נַפְשִׁי הִכְרִית.

הַבֹּקֶר בָּא, הָאוֹר הֵאִיר
הָעֲרָפֶל עָבַר;
אֲנַחְנוּ תַּמְנוּ כְּבָר מִזְּמַן,
וְלֹא נָפַל דָּבָר.

אנג'ליקה

1.

אֵיךְ צוֹמְחוֹת בְּהֶרֶף פֶּתַע,
מִתְּחוּשׁוֹת חֲמַקְמַקּוֹת,
תַּאֲוָה בִּלְתִּי נִגְמֶרֶת
וְחֶמְדַּת תַּעֲנוּגוֹת!

יוֹם וְעֶרֶב, מוּל הַגְּבֶרֶת,
לַהַט אֶת לִבִּי יַסְעִיר.
שְׁאַל, הַאִם בָּהּ הִתְאַהַבְתִּי —
כַּנִּרְאֶה שֶׁזֶּה סָבִיר.

נֶפֶשׁ עֲנֻגָּה לָהּ. בֶּטַח,
זֶה הֶכְרֵעַ יָמְרָנִי;
טוֹב יִהְיֶה אִם אֲשַׁבֵּחַ
אֶת יָפְיָהּ הַחִיצוֹנִי.

הַמָּתְנַיִם! הוֹי, הַמֵּצַח!
אֵיזֶה אַף! כֵּיצַד נִטָּה
חִיּוּכָהּ עַל שִׂפְתוֹתֶיהָ!
מָה נָאָה יְצִיבָתָהּ!

2.

אוֹי, כֵּיצַד קוֹרְנוֹת פָּנַיִךְ
כַּאֲשֶׁר בְּקוֹל מַמְתִּיק,
בִּרְצִינוּת חוֹמֶלֶת נֶפֶשׁ
מְפַכְפֵּךְ פִּיךְ סוֹד עַתִּיק:

שׁוּב וְשׁוּב אַתְּ מְסַפֶּרֶת
אַגָּדוֹת (אֲנִי שׁוֹתֵק)
עַל לִבֵּךְ, שֶׁמֵּרֹב רַהַב
לוֹ הִקְרַבְתְּ קָרְבָּן עָתֵק:

אֵיךְ אוֹתָךְ, עֲבוּר מִילְיוֹנִים,
לֹא יוּכַל אָדָם לִקְנוֹת;
הֵן עַל־פְּנֵי שֶׁתִּמָּכְרִי אַתְּ
תַּעֲדִיפִי שְׁלַל מִיתוֹת!

וַאֲנִי עוֹמֵד, שׁוֹמֵעַ
וְשׁוֹמֵעַ עַד בְּלִי דַּי;
כְּמוֹ פִּסְלוֹן אִלֵּם שֶׁל יֵשׁוּ
מְשַׁלֵּב אֶת שְׁתֵּי יָדַי —

3.

אַל תַּעַזְבִינִי, גַּם אִם כְּבָר
הִרְוֵית אֶת צִמְאוֹנֵךְ;
רַק עוֹד חָדְשַׁיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה
אַף לִי יִמְאַס מִמֵּךְ.

וְאִם אַתְּ לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת
אוֹהֶבֶת, אֵין לָךְ פְּדוּת:
מִי שֶׁשָּׂרַד עָקַת אוֹהֵב
יִשְׂרֹד גַּם יְדִידוּת.

דיאנה

1.

כָּל חֻלְיָה מֵחֻלְיוֹתַיִךְ —
קוֹלוֹסָלִיּוּת נָשִׁית —
מֵעַכְשָׁו, לְלֹא מֵסִית
נְתִינָה לִרְצוֹנוֹתַי.

פַּעַם בָּאתִי, פֶּתִי בָּז
בְּלִי תְּשׁוּקָה, אֶל תּוֹךְ חַדְרָהּ.
אֵיזֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָא!
לָמָּה לֹא סָטְרָה לִי אָז.

הוֹ חָזֶה, גָּרוֹן, צַוָּאר!
(חוּץ מִזֶּה, הַכֹּל דָּעַךְ)
טֶרֶם אֶתְיַחֵד עִמָּךְ
אֲדוֹנַי אֵלַי חָבַר.

2.

עַל גְּדוֹת מִפְרָץ בִּיסְקָאיָה
הֵאִיר הַיּוֹם בָּהִיר
וְהִיא כְּבָר מְעַרְסֶלֶת
זוּג חֲתוּלִים זָעִיר.

הִיא חָצְתָה בִּצְעָדֶיהָ
גַּם אֶת פִּירֵנֵאוּס;
עַל גָּבְהָהּ תְּמֵהִים כֻּלָּנוּ:
זוֹ בִּתּוֹ שֶׁל זֵאוּס?

וְכָעֵת הִיא הַמָּדָאם
בְּמוֹסָד פָּרִיזָאִי
וּלְכָל סֶר וִילְיָאם
הִיא עוֹלֶה Trente Mille לוּאִי.

3.

כְּשֶׁאֲנִי אִתָּךְ, הוֹ דוֹנְיָה
מִתְעַנֵּג אֶצְלֵךְ בַּחֵיק
מַחְשַׁבְתִּי תַּפְלִיג הַרְחֵק
אֶל כִּכַּר הָעִיר בּוֹלוֹנְיָה.

יֵשׁ שָׁם מִזְרָקָה נוֹבַעַת
פוֹנְטֶה דֶל גִ'יגַנט קְרוּיָה הִיא.
מֵעָלֶיהָ פֶּסֶל נֶפְּטוּן
שֶׁפִּסֵּל אֶחָד ג'וֹבָאנִי.

אפילוג (ניסיון)

פַּעַם־פַּעַם, כָּךְ חָשַׁבְתִּי:
כָּל אִשָּׁה, כָּל נְשִׁיקָה
שֶׁנִּתְּנָה לִי, שֶׁאָהַבְתִּי,
בַּגּוֹרָל כְּבָר נֶחְקְקָה.

כָּךְ נִשַּׁקְתִּי שְׁלַל נָשִׁים
וְנֻשַּׁקְתִּי, מְנַסֶּה
בִּרְצִינוּת שֶׁל בֶּן־קְדוֹשִׁים
לְמַלֵּא מִצְוַת עֲשֵׂה.

כָּךְ אָהַבְתִּי מִכָּל עֵבֶר
וְלִבִּי, עָלוּ גְּדוֹתָיו,
אָז כָּעֵת, כְּגוֹי בְּלִי שֶׁבֶר
אֲנַשֵּׁק חִישׁ, קַל־לֵבָב.

*היינריך היינה (1856-1797) הוא מגדולי משוררי הרומנטיקה הגרמנית, ויש המחשיבים אותו למשורר הרומנטי האחרון. הוא נולד למשפחת סוחרים יהודית בדיסלדורף, אך חי ויצר שנים רבות בפאריס, שאליה גלה ממולדתו. שש שנים קודם שעזב לפאריס הוא נטבל לנצרות.

היינה התפרסם במיוחד על יכולתו להשתמש בשפה יומיומית ופשוטה בשיריו; הגרמנית המתנגנת ביצירתו מפיחה רוח של קלילות גם בשיריו העוסקים בנושאים רציניים ומרים, ומצד אחר, איכויותיו המוסיקליות משוות נופך אמנותי גם כשהוא משורר על עניינים יומיומיים. כך גם ב"שונות" ("Verschiedene"), מחזור שירי אהבה המוקדש לנשים שונות: כך הצליח במהלך אחד גם לבסס את מעמדו כמשורר רומנטי אדיר וגם איפשר להביט באירוניה ובגיחוך על כל האידיאלים של הרומנטיקה.

"שונות" פורסם לראשונה ב-1833, וב-1844 המחזור נדפס, בספרו "שירים חדשים", עם שינויים: נוספו והושמטו שירים, ואפילו שירים שיוחסו לבחורה מסוימת במקור הועברו לבחורה אחרת. בחרתי לתרגם את המחזור לפי הנוסח המקורי מ-1833 (ע.פ.).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ