העיר מאלמו: מובילה בקליטת פליטים, מובילה גם באנטישמיות - אירופה - הארץ

העיר מאלמו: מובילה בקליטת פליטים, מובילה גם באנטישמיות

מאלמו היא שער הפליטים לשוודיה, ומאות מהם עוברים בה מדי יום. ראשת העיר קתרין שרנפלדט יאמה מסבירה ל"הארץ" כיצד ניתן לשמר את חזון הרב־תרבותיות ולצמצם את ההתנכלויות ליהודים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דיוויד סטברו
מאלמו

רק מדינות מעטות החליטו במשבר הפליטים הנוכחי שלא לחסום את מבקשי המקלט המגיעים אליהן ולקיים הליך חוקי, הוגן ונדיב לבחינת בקשותיהם. אחת מהן היא שוודיה והעיר העומדת בחזית המאמץ היא עיר הנמל הדרומית מאלמו. מצב זה איננו חדש. בימי מלחמת העולם השנייה קלטה מאלמו אלפי פליטים יהודים, ומאז הגיעו עשרות אלפי מהגרים, רובם מעיראק, פולין, דנמרק ויוגוסלביה.

בימים אלו מגיעים לשוודיה יותר מ־1,000 פליטים ביום. 50% מהם עוברים דרך מאלמו, עיר עם 320 אלף תושבים. זוהי אחת הערים הרב־תרבותיות ביותר בעולם: 31% מתושביה נולדו מחוץ לשוודיה, 11% נולדו לשני הורים שאינם ילידי שוודיה. בסך הכל באים תושבי מאלמו מ–178 מדינות שונות. כלומר, בעיר הגדולה רק במעט מחיפה יש תושבים מכמעט כל מדינות העולם. בעבור רבים מאלמו היא דוגמה לחברה רב־תרבותית וקוסמופוליטית, המצילה אלפי פליטים ממלחמות אזרחים ורצח עם. אחרים רואים בה דוגמה לחברה הנמצאת תחת השתלטות של חברה זרה הגוזלת את משאביה ומחריבה את תרבותה. האמת, כדרכה של אמת, מורכבת יותר.

קתרין שרנפלדט יאמהצילום: ינס אולסון

ראשת העיר מאלמו, קתרין שרנפלדט יאמה (Katrin Stjernfeldt Jammeh), מאמינה בחזון רב־תרבותי ואוניברסלי. "מטרתנו היא לפתח את מאלמו כך שתמשיך להיות עיר פתוחה ומקבלת הגירה", אמרה ל"הארץ" בחודש שעבר. "יש לנו שאיפה ברורה שכולם ירגישו כאן רצויים ובטוחים בלי קשר לארצות מוצאם". שרנפלדט יאמה, בת 41, ראשת העיר מאז 2013, טוענת כי קליטת ההגירה המסיבית איננה בעיה אלא חלק מחזון: "מאלמו היא עיר קטנה בעולם גדול. הכישורים, השפות והרישות שיש אצלנו הם מקור כוח גלובלי". כדוגמה היא מזכירה את האירוויזיון שהתקיים בעיר לפני כשנתיים. "בגלל החברה הרב־תרבותית שלנו כמעט כל משלחת שהגיעה יכולה היתה לקבל תמיכה ועזרה בשפה שלה. קליטת הגירה איננה רק מקור לבעיות", היא מזכירה. "מבחינתי, זה ברור שעיריית מאלמו צריכה לקחת אחריות, לנהוג בסולידריות ולדאוג שכולם ירגישו בבית".

האתגרים שמציאות זו יוצרת מוכרים היטב לשרנפלדט יאמה. היא מספרת על קושי למצוא מקומות עבודה מתאימים למהגרים המגיעים למאלמו כתחנה ראשונה בשוודיה, וגם על הייחוד בגיאוגרפיה של העיר: "טוענים שיש במאלמו סגרגציה ופערים חברתיים", היא אומרת, "אבל בגלל שטחה הקטן, אזורי השוליים החברתיים הם במרכז ולא בפרברים רחוקים. אני למשל מגיעה באופניים מבניין העירייה לשכונת רוזנגורד בשבע דקות. זהו מצב מיוחד היוצר מפגש מתמיד בין אוכלוסיות". הרוב המוחלט של תושבי שכונת רוזנגורד (Rosengård) הם מהגרים ולא פעם נקשר שמה בהתפרעויות ופשע מאורגן. "יש כאן אנשים דוברי שפות שונות ורקע תרבותי שונה", אומרת שרנפלדט יאמה, "ובניגוד למקומות אחרים, אי אפשר לחיות במאלמו בלי לפגוש אותם".

עם אתגרים אלו, וגם עם אתגר הנחלת ערכי היסוד של החברה השוודית לשוודים החדשים, מתמודדת העירייה דרך פעילות חינוכית בבתי הספר ותמיכה בארגונים של החברה האזרחית. לפי שרנפלדט יאמה, תוצאות הפעילות הזאת ניכרו בהתמודדות של תושבי העיר עם מבקשי המקלט הרבים שהגיעו אליה באחרונה. רבים מתושבי מאלמו הגיעו לתחנה המרכזית וסייעו למבקשי המקלט בכסף, מזון, בגדים והסעות. "יש כאן מחויבות לעיר, לזכויות אדם ולשוויון חברתי", היא אומרת, "זוהי מסורת של פתיחות שתמיד היתה לנו ואנחנו צריכים לשתף אתה פעולה ולעודד אותה".

עם כל הצלחותיה בקיום חברה רב־תרבותית מתפקדת ותוססת, יש פרמטר אחד שבו מאלמו נכשלת בשנים האחרונות באופן מחפיר: תחושת הביטחון של הקהילה היהודית. בשנים האחרונות נרשמו בעיר עשרות אירועים אנטישמיים מדי שנה. חלקם כוונו כלפי יהודים, כולל זריקות אבנים, יריקות, קללות והתעמרות בתלמידים ובמורים יהודים בבתי ספר. אחרים כוונו נגד מוסדות הקהילה. בקבוקי מולוטוב נזרקו על בית העלמין היהודי ב–2009, פיצוץ אירע מחוץ לבניין הקהילה ב–2012 והפגנות אלימות התקיימו בתקופות שבהן ישראל היתה מעורבת בעימותים צבאיים. על פי דיווחים שונים, יהודים רבים עוזבים את העיר או מסתירים את זהותם מתוך פחד.

בניין הקהילה היהודית במאלמו, לאחר ניסיון פיגוע במקום ב-2012צילום: אי־אף־פי

"יש כאן פחד והצקות יומיומיות", מספרת אילנה אדנר, ישראלית המתגוררת במאלמו 39 שנה, מסייעת לפליטים ועוסקת בהוראת השפה השוודית למהגרים. היא סיפרה על קללות והצקות ללא תגובה משטרתית וללא הגנה עירונית. בשנים האחרונות היא ספגה התנכלויות ואפליה ובנה הוכה בבית הספר. לדבריה, יש הסתה אנטישמית במסגדים, ובעיר, אותה היא מכנה רמאללמו, מתקיימת חברה מקבילה שאינה מקבלת את התרבות הדמוקרטית והליברלית של שוודיה. "אני תושבת העיר ואין לי ביטחון ברחוב, במקום העבודה ובבית הספר", אמרה והצעיף על צווארה הסתיר תליון של מגן דוד.

הרב של חב"ד בעיר, שניאור קסלמן, אינו יכול להסתיר את זהותו היהודית בשל לבושו המסורתי. קסלמן הותקף באלימות פעמים רבות אך הוא טוען שהבעיה איננה רק ההתקפות הפיזיות. "יש אנשים ששונאים יהודים", הוא אומר, "עצם הידיעה הזו גורמת לאי־ביטחון. יש יהודים שחיים כאן חיים שלמים ולא הותקפו, אך משהו בתת־המודע שלהם השתנה". במאלמו התקיימו מפגשים בין אנשי הקהילה היהודית למנהיגים מוסלמים, וקסלמן אינו מתנגד לקליטת מבקשי מקלט מוסלמים. עם זאת, אמר, "לא צריך לסגור דלת לבן אדם שצריך עזרה, אבל אנו חווים על בשרנו את מה שקורה כאשר רוצים לפתור בעיה אחת ותוך כדי יוצרים בעיה גדולה יותר. צריך לעבוד עם הלב אבל גם מהראש".

תומאס לונדרקוויסט, עיתונאי יהודי יליד מאלמו המתגורר בעיר, הוא חילוני ואינו חובש כיפה, אך הוא יודע שאם היה חובש כיפה הוא היה מותקף. לונדרקוויסט טוען שייתכן שהשלטונות נמנעים מטיפול בשורש הבעיה בגלל שיקולים פוליטיים ואלקטורליים. הוא מספר על הפגנה שהשתתף בה ב–2009 למען זכותה של ישראל להגן על עצמה. כאשר מפגינים ממול החלו לזרוק ביצים ובקבוקים, פיזרה המשטרה את ההפגנה ואילצה אותו ואת חבריו לעזוב את המקום. "המשטרה לא הגנה עלינו", נזכר לונדרקוויסט.

גם התומכים הגדולים ביותר ברב־תרבותיות השוודית אינם מכחישים שיש בעיה. גופים בינלאומיים כמו מרכז שמעון ויזנטל התריעו עליה, והתקשורת השוודית דיווחה על כך בהרחבה. היא גם הצביעה על כך שעל אף שבמאלמו חיים רק כ–1,500 יהודים, פחות מ–10% מיהודי שוודיה, יש תקופות שבהן כשליש מהתקריות האנטישמיות במדינה נרשמות דווקא שם.

יש הרואים בכך הוכחה חותכת לכישלון הפרויקט הרב־תרבותי. אחרים, בהם ראשת העיר, מנסים לתקן. "השאיפה שלנו היא שמאלמו תהיה עיר פתוחה ומקבלת בעבור כל אחד ואחת", אמרה והסבירה שהיא מודאגת מפשעי השנאה ומן העובדה שתלונות רבות שהוגשו לא טופלו בצורה משביעת רצון. "אני מצרה על כך שיש תושבים במאלמו שנפגעו מגזענות, במקרה הזה מאנטישמיות, ועלינו לעשות הכל כדי שהם ירגישו בטוחים ורצויים". היא טוענת שהתקריות האנטישמיות במאלמו במגמת ירידה וכי העירייה משקיעה מאמצים רבים כדי לתקן את המצב. אלו כוללים מינוי נציב המטפל בגזענות ואפליה, קשר הדוק עם הקהילה היהודית ותקצוב ועידוד פרויקטים חינוכיים ותרבותיים כמו פעילות תלמידים ומורים נגד אנטישמיות, תערוכות, ספרים ומחזות בנושא השואה, הרצאות, סמינרים ופורומים שונים של דיאלוג. מעבר לכך, היא אומרת כי אחד הגורמים לתקריות הרבות שנרשמו בשנים האחרונות הוא שהעירייה מעודדת אנשים להגיש תלונות. כך הופכת הבעיה לגלויה יותר ונוצרת תחושה שהמצב מידרדר, אך רק כך ניתן לדבריה להתמודד עם המצב.

בדבריה על אפס סובלנות לאנטישמיות שרנפלדט יאמה שונה מאוד מקודמה בתפקיד, אילמר ריפלו, שכיהן כראש העיר בשנים 2013–1994. אמירותיו של ריפלו בראיונות שונים כללו השוואה בין אנטישמיות לציונות, ביקורת על יהודי מאלמו על תמיכתם בישראל, והפגת אדישות, בורות וחוסר עניין באנטישמיות בעירו. על אף שהוא טען כי דבריו הוצאו מהקשרם, הוא היה ללא ספק חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

"ברור לגמרי שהתבטאויותיו של ריפלו פגעו באמון בין הקהילה היהודית להנהגת העיר", אומרת מחליפתו. "עכשיו הבעיה גלויה לעין ואנחנו אחת העיריות המובילות בשוודיה בהשקעה במלחמה בגזענות מכל הסוגים". שלא כקודמה, שרנפלדט יאמה מגבה את זכותם של היהודים להפגין ומצרה על שחלקם עוזבים את העיר: "זה כישלון של החברה אם אנשים עוזבים אותה בגלל תחושת חוסר ביטחון", היא אומרת. עם זאת היא טוענת כי קהילות קטנות כמו הקהילה היהודית במאלמו מתקשות להחזיק את עצמן בשוודיה החילונית והמעבר לקהילות גדולות יותר הוא טבעי, גם בלי קשר לאנטישמיות.

גם יכולת ההשפעה של ראשת העיר מוגבלת. המשטרה למשל היא גוף ממלכתי ולא עירוני, ולכן העירייה אינה אחראית על הפעלתה. "אנחנו עובדים ביחד עם הקהילה היהודית מול הממשלה כדי לקבל תקציב גדול יותר לביטחון הקהילה", אמרה שרנפלדט יאמה.

דומה שהמאמצים שמשקיעה שרנפלדט יאמה לא עושים עדיין רושם על יהודי העיר. "היא אולי מתבטאת יפה יותר מקודמה, אבל לא ראיתי יוזמות רבות למלחמה באנטישמיות", אמר העיתונאי לונדרקווסיט. אדנר אמרה ש"האמינות של העירייה שואפת לאפס"; והרב קסלמן הוסיף כי "ייתכן שראשת העיר החדשה לא חוזרת על טעויותיו של ריפלו, אבל בין לא לעשות טעויות לבין לעשות את מה שצריך יש עולם ומלואו. כשיש בעיה ספציפית שפוגעת במרקם האנושי צריך לשנות סדרי עדיפויות, להשקיע יותר ולהעביר מסר ברור".

ייתכן שהסיבה לכך היא המצב שמאלמו נקלעה אליו. אירופה, ושוודיה בתוכה, חייבת להעניק מקלט לפליטים בגלל ערכיה ההומניסטיים והדמוקרטיים. אם תקים גדרות וחומות, אלה יגדירו אותה מחדש כיבשת העוסקת בגירוש ונאבקת על מרחבי מחיה. עם זאת, יש גבול למספר האנשים שחברה יכולה לקלוט מבלי לקרוס חברתית, תרבותית וכלכלית. במקרה של מאלמו, היהודים הם נייר לקמוס. הפקרתם היא קריסתה של הרב־תרבותיות ולכן ההגנה עליהם היא קודם כל חובתם של אלו המאמינים בה.

מאלמו נושאת בנטל בלתי אפשרי. הפתרון לבעיותיה אינו להפסיק להכניס מבקשי מקלט לאירופה כפי שמבקש הימין, אלא דווקא סולידריות ותכנון מרכזי. "אנחנו לוקחים אחריות גדולה על הצלחת קליטתם של מבקשי המקלט בשוודיה ומקיימים דיאלוג עם המדינה ורשויות מקומיות אחרות כדי שתהיה סולידריות בתחום", אמרה שרנפלדט יאמה. זוהי מדיניותה של מפלגתה הסוציאל־דמוקרטית של שרנפלדט יאמה והדרך היחידה לעמוד באתגר ההומניטרי הנוכחי: פיזור האחריות על קליטת הפליטים בין כמה שיותר מדינות וכמה שיותר רשויות מקומיות בתוך כל מדינה, חיזוק הגופים הבינלאומיים העוסקים במשבר ועמידה על הזכות לבקש מקלט כחלק ממדיניות הגירה ברורה, שלצד נדיבותה יש לה גם גבולות ברורים. לפי הערכות, יותר מחצי מיליון בני אדם נכנסו השנה לאירופה, ורוב רובם זכאים למעמד פליט. גם אם מספר זה יגדל למיליון, עדיין יהיה מדובר ב–0.2% מאוכלוסיית האיחוד האירופי.

במאלמו, מספרת ראשת העיר, שפת אמם של מחצית מתלמידי בתי הספר היסודיים אינה שוודית. הפער הזה הוא הסיפור כולו. הבעיה איננה המהגרים עצמם אלא העובדה שקליטתם באירופה מתנהלת על ידי כוחות השוק החופשי, בלי סולידריות בין מדינות וערים, וללא גוף מכוון שיש לו לגיטימציה פוליטית, יכולות ומשאבים. אם יקום גוף כזה תוכל מאלמו להצליח בפרויקט הרב־תרבותי שלה. אם לא, האינטגרציה תיכשל, כוחות קיצוניים יתחזקו הן מקרב המהגרים והן מקרב תנועות הימין המתנגדות להגירה, ומצבם של יותר ויותר מאזרחי אירופה יהיה דומה לזה של היהודים במאלמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ