טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הם לא מחבלים

ההגדרה "מחבל" תורמת לדה־הומניזציה של הפלסטינים. הדיווח הפלסטיני החסר על דקירות מרמז על בלבול ופחד מגל חקיינות קטלני

תגובות

טור זה נכתב שעה קלה לפני ביקור ברובן איילנד בקייפטאון, דרום אפריקה, עם מתנגד־אפרטהייד שהיה כלוא שם. הוא ועמיתיו נחשבו "מחבלים" בעיני השלטון הלבן. מלה גנרית זו, שמשטרי דיכוי משתמשים בה בחופשיות, היא חלק מהדה־הומניזציה של המתנגדים, והקרימינליזציה של ההתנגדות — הפיכתה לפשע.

"מחבל" היא כנראה המלה הנפוצה ביותר בעיתונות הישראלית בימים אלו. אין זה פלא, כשבשבועיים אחרונים חמישה יהודים נרצחו בתקיפות־דקירה, 16 פלסטינים חשודים בדקירה נהרגו במקום בידי חיילים, שוטרים או אזרחים בעלי רשיון לנשק ומתנחלים, פחד נפל על הרחובות, והאור הירוק להוציא להורג כל חשוד בדקירה, גם כשאין נשקפת ממנו סכנת חיים, לא הרתיע עד כה פלסטינים אחרים מלנסות לדקור.

"מחבל" חוסך מלים בכתיבה ובעריכה. "חשוד בדקירת חייל" או "הנער הפלסטיני ששוטרי מג"ב טענו שהוא ניסה לדקור אותם", או "הילד הפלסטיני בן ה–13 שנראה דוקר ילד יהודי הוא ממחנה הפליטים X", מסרבלים את המשפט, בייחוד כשמדווחים על כמה מקרי דקירה. הזמן הדוחק וקוצר היריעה דורשים לפשט את השפה. הפישוט ולשון הקצרנות מתאימים עצמם להיסטריה הכללית. המשטרה, דו"צ או כל גורם רשמי אחר מספקים הודעות מן המוכן, מלאות ב"מחבל" ו"נטרול". העתקה או כמעט העתקה שלהן חוסכת זמן וטרחה. לכן התיאורים כה דומים באמצעי תקשורת שונים.

האחדת המינוח מאפשרת להתעלם מהעובדה שרבים מהדוקרים הם מירושלים המזרחית, שחלק מהנדקרים הם לובשי מדים וחמושים, שאחרים נדקרו בהתנחלויות (כולל שכונות בירושלים המזרחית). בלי שקיבלו הוראות פוליטיות מגבוה, המחליטים לדקור (ולהיהרג) התרכזו בסמלים הברוטליים ביותר של הכיבוש: צבא, משטרה ומתנחלים. "המנטרלים" זוכים אצלנו לשבחים, ובלבד שהמפגע הוא פלסטיני וקורבנותיו יהודים. עדן נתן זאדה רצח ב–2005 ארבעה פלסטינים אזרחי ישראל. הוא "נוטרל", ומנטרליו הועמדו למשפט ומעשם הוגדר "לינץ'". הם כמובן אינם יהודים.

הילד אחמד מנאסרה, החשוד בביצוע הפיגוע בפסגת זאב, בבית החולים

נכון, גם זאדה הוגדר "מחבל" בדיווחים עיתונאיים רבים. לעומתו, כשבן 17 מדימונה דקר בפיגוע נקמה לפני כעשרה ימים שני בדואים אזרחי ישראל ושני עובדים פלסטינים מהגדה — רוב אמצעי התקשורת (חוץ מ"הארץ") הסתפקו בציון גילו ובקביעה שעברו ומצבו הפסיכיאטרי ידועים למשטרה. למותר לציין שכוחות הביטחון השתלטו עליו בלי לפוצעו ולהורגו.

בכל מקרה, הגדרת כמה יהודים כ"מחבלים" אינה משחררת את המונח מהפונקציה המקורית של המינוח הגנרי: למחוק מעיני הישראלים כל הקשר פוליטי, סוציולוגי והיסטורי להחלטה של פלסטינים להרוג יהודים. זוהי דה־הומניזציה. מי שתוקפים יהודים הם מחבלים. התוקפים הם הפלסטינים. הפלסטינים הם מחבלים, הרצחנות טבועה בהם וזה מקור הבעיה שלנו. לא השליטה הזרה, לא ההתנחלויות, לא ההתעללות של משטרת ירושלים בתושביה הפלסטינים.

המלה "מחבל" גם פוטרת עיתונאים מראש מהחובה לבדוק את נכונות ההודעה המשטרתית או הצבאית על ניסיון תקיפה, או לבדוק מה פירושו של "נטרול" ואיך בוצע. כך למשל הגדיר הצבא את הדיל השלמון ואחמד חטאטבה "מחבלים", והתקשורת עברה לדום. אבל חיילים ירו עליהם והרגום בלי שתקפו אותם ובלי שסיכנו את חייהם. הפלסטינים נחשפו לכל פרטי השקר התקשורתי והצה"לי. שני מקרים אלה של ירי והרג פלסטינים ללא סיבה והצדקה, שקרו בסמיכות זה לזה לפני פחות מחודש, הם מההסברים העיקריים מדוע הציבור הפלסטיני משוכנע שרבים מפיגועי הדקירה הם "פברוקים" ישראליים.

אמצעי התקשורת הפלסטיניים, כמו פוסטים בפייסבוק, לא הראו את מלוא התמונה על הדקירות, והציגו את התוצאה כרצח כל פלסטיני באשר הוא פלסטיני. גם הם תרמו להיסטריה; הפלסטינית. ברשימת ההרוגים הפלסטינים שמתפרסמת באתר של סוכנות הידיעות "ופא" הרשמית, לא מציינים את הנסיבות שבהן נהרג כל אדם מבין ה–37, נכון לאתמול (שבת). על תשעת הצעירים מעזה שברשימה ידוע שחיילי צה"ל בחרו להורגם בהפגנות לא חמושות מול גדר המערכת. את האם נור חסן ובתה התינוקת רחף הרגו טייסי חיל האוויר בהפצצה. אבל 26 הרוגי הגדה הפלסטינים הם כולם מקשה אחת: מפגינים וחשודים בדקירה. אין לדעת מי הוא מי.

כל פלסטיני מבין היטב את הייאוש שדוחף אדם לדקור ישראלים. רבים גם מצדיקים את המעשה, כשאין כל ספק שנעשה. אבל הדיווח החסר בעיתונות הפלסטינית והאחדת השמות ברשימת ההרוגים הרשמית מלמדים גם על בלבול ופחד מגל החקיינות הקטלני וההתאבדותי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות