שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

20 שנה לרצח יצחק רבין: ההסתה שקדמה לפייסבוק

בספרייה הלאומית שמור אוסף כרזות רחוב שהופצו נגד רבין, המעידות על השנאה וההסתה שקדמו לרצח. היתה זו גם אחת הפעמים האחרונות שמאבק פוליטי התנהל ברחוב ולא ברשתות החברתיות

עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנת ימין בירושלים, ב-1993
הפגנת ימין בירושלים, ב-1993צילום: אבי אוחיון, לע"מ
עופר אדרת

הכרזה בה נראה יצחק רבין במדי אס־אס, השלט שמציג את אותו עם כאפייה וארון הקבורה שנישא על כתפי המפגינים נגדו — הפכו כבר מזמן למוצג חובה בכל כתבה, סרט או שיעור על ההסתה שקדמה לרצח ראש הממשלה. אבל שלושת אלה הן רק הדוגמאות הקיצוניות ביותר למערך שלם של הסתה שקדם לרצח. בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים שמור אוסף של כרזות נגד רבין ודרכו הפוליטית, שהופצו על ידי ארגוני ימין אנונימיים בשנים ובחודשים שקדמו לרצח. הכרזות הן חלק מאוסף האֵפֵמֵרָה של הספרייה, שכולל חומרי דפוס שנועדו להעביר מסר אקטואלי לציבור הרחב במהירות וביעילות בעידן שקדם לאינטרנט.

"מדובר על לפני 20 שנה. עוד לא היו אז רשתות חברתיות, והאינטרנט לא היה עדיין אמצעי תקשורת המונים כמו היום", מסביר ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית. "זו התקופה האחרונה שבה מאבק גדול התקיים ברחוב — ולא ברשת — בעזרת חומרי הסברה שחולקו בדואר, הופצו בהפגנות, נתלו על לוחות מודעות והודבקו על מכוניות", הוא מוסיף.

כרזה מאוסף הספרייה הלאומיתצילום: אוסף הספרייה הלאו

באחד הכרוזים מופיע ציור של רבין רוחץ את ידיו המגואלות בדם. מעל דמותו נראית תמונה של לחיצת היד המפורסמת שלו ושל ערפאת. הכיתוב לא מותיר מקום לספק באשר לכוונת המחברים: "רבין! מן הדם שעל ידו של ערפאת לא תינקה", נכתב באותיות גדולות. המסר ברור: רבין מטהר את ידיו של הרוצח ערפאת אך גם רוחץ את ידיו שלו, שגם הן מלאות בדם יהודי — פרי המחבלים שישוחררו בעקבות ההסכם. על הכרזה הזו חתום גוף בשם "מטה המאבק לביטול תכנית האוטונומיה". בניגוד למפיצי כרזות הסתה אחרים, הם פרסמו פרטי קשר למעוניינים להצטרף לפעילויות שלהם. "זו הכרזה הכי מזעזעת שראיתי באוסף", אומר עמיאור. "העובדה שהיא לא אנונימית מעידה שהיא נחשבה ללגיטימית בקרב המוחים".

בכרזה אחרת של אותו ארגון נקרא הציבור "לחסל את תרמית השלום". בפלאייר נוסף שחילקו אנשיו נכתב: "יום יבוא ובפני בית משפט ישראלי יעמדו נאשמי הממשלה הזאת — רבין, פרס, שריד, ביילין ומרעיהם — ויתנו את הדין על שיתוף הפעולה עם האויב החבלני". חלק מהכרזות, בהן השתיים הקיצוניות ביותר — של רבין בכאפייה ובמדי אס־אס — הן אנונימיות. "איש לא חתום עליהן. המטרה של מי שיצר אותן היתה להימנע מזיהוי פוליטי או ארגוני, בדיוק כמו הפשקווילים במאה שערים, שרובם לא חתומים על ידי גופים", מסביר עמיאור.

עם זאת, ישנן גם כרזות מחאה שמאתגרות את גבול השיח והביקורת הלגיטימיים. באחת מהן, אנונימית, מופיעה הכותרת "ציונות ערבית מחליפה ציונות יהודית". תחתיה נראים איורים של ארבעה סמלים שמייצגים את הציונות: עולים חדשים יורדים ממטוס אל־על, גנרלים בדרך לכותל המערבי, קופת קק"ל והתנחלות. אלא שבמקום יהודים — מעטרים את האיורים הללו ערבים. כך, ממטוס אל־על יורדים חובשי כאפיות האוחזים בדגל פלסטין. בדרך לכותל נראה ערפאת — ולא רבין. על קופת קק"ל כתוב "קרן קיימת לישמעאל" ואל ההתנחלות מגיעות משפחות ערביות.

מעבר לעניין המחקרי בכרזות האלה, הן משמשות עדות לסופה של תקופה. "אספנו המון חומר, לפני ואחרי הרצח. נתנו דגש על איסוף חומר מהרחוב. הרחוב, במיוחד בכל מה שקשור למאבק פוליטי נגד השלטון, מדבר — תרתי משמע", מסכם עמיאור. "היום הכרזות האמיתיות הן ברשת".

כרזה מאוסף הספרייה הלאומיתצילום: אוסף הספרייה הלאו
כרזה מאוסף הספרייה הלאומיתצילום: אוסף הספרייה הלאו
כרזה מאוסף הספרייה הלאומיתצילום: אוסף הספרייה הלאו
כרזה מאוסף הספרייה הלאומיתצילום: אוסף הספרייה הלאו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ