שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פרשת מרואן: חוגי המודיעין מסרבים להכיר בכישלונם

קוראים כותבים: שמעון מנדס עונה למכתב למערכת על ספרו "הג'יהאד של סאדאת", וגם: מה עוד מציעה הביבליוגרפיה של העגה הצבאית

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הארץ

הדבש המר של מרואן
חבל שדוד ארבל לא קרא את ספרי "הג'יהאד של סאדאת", בטרם יכֵּני בשבט קולמוסו על בורותי בהליכי הגיוס של ד"ר אשרף מרואן, ועל דברי בדבר המידע המקדים על פתיחת המלחמה — שמרואן העביר לצבי זמיר בליל יום כיפור. אילו היה קורא, אפשר שדעתו היתה שונה. תגובתו ("ספרים", 16.10) על רשימתו של שלמה נקדימון דווקא מחזקת את התזה שבספרי. ארבל נמנה בעברו עם בכירי המוסד. העובדה שאנשי מודיעין במעמדו עדיין משוכנעים היום, 42 שנים לאחר המלחמה, שד"ר אשרף מרואן היה מרגל ישראלי, מעידה כאלף עדים שההונאה המצרית היתה גאונית. איך אומר משורר תהלים: "ארבעים שנה אקוט בדור, ואומַר עַם תועי לבב הם" — והם מסרבים להפסיק ללקק מהדבש המר, שרדה להם מרואן מהכוורת של נשיאו.

גורמי המודיעין שלנו עדיין לא תופשים שנשיא מצרים אנואר סאדאת השתמש באחד מעקרונות היסוד של הלחימה של צה"ל, והוא העתקת הלחימה לשטח האויב במהירות האפשרית. אלא שהוא עשה שימוש מושכל וגאוני בעיקרון זה, בכך שהשתמש בו עוד בטרם יאסור מלחמה על ישראל. כך צריך לראות את פעילותו של מרואן, שהתחילה עם כניסתו לשגרירות ישראל בלונדון ב–1969. אלא שלדאבון הלב, אנשי המוסד שמחו על "העתקת הלחימה לשטחנו", בהנחה כי זה מעניק להם את השליטה בשדה הקרב. סאדאת סיפק את הרעב ל"הצלחה" המודיעינית של הישראלים. הוא הסגיר לידם את כל הכלים שלו על לוח השחמט המודיעיני, כדי לתת לנו מט על שולחן החול שהזנחנו.

ארבל שואל בפליאה אם מנהיג שפוי מסגיר בידי אויבו את מועד פתיחת המלחמה. ובכן, כך עושה מנהיג שמנהל את מלחמתו לפי הדוקטרינה של הג'יהאד. השימוש בדוקטרינה הג'יהאדיסטית היה עמוד התווך של ההונאה המצרית. שאלת הכותב מעידה שלא הבין מדוע סאדאת הטריח את צבי זמיר ללונדון, ומוחו לא עיכל את תרגיל "ההצרחה" שמרואן הציב בפני זמיר. לא רק שהוא לא שכח, אלא שסאדאת זכר היטב את מתקפת הפתע של חיל האוויר הישראלי ב–1967, והוא הציע לחיל האוויר הצעה שאי אפשר לסרב לה, "להפתיע" שוב את מצרים במכת מנע. זו היתה ההונאה הגדולה ביותר, בין שלוש ההונאות, של סאדאת.

רבים נתלים בעובדה שמרואן "הזהיר" אותנו שהמלחמה בשער 12 שעות לפני פתיחתה, כאילו היא מעידה שהוא היה איש שלנו. ולא היא. הפגישה בין זמיר למרואן בלונדון היתה פסגת ההונאה של סאדאת. לשמחתנו היא נכשלה. היא נועדה לגרום לגולדה מאיר לקבל החלטה שגויה שתגולל את חרפתה של ישראל מסוף העולם ועד סופו, כך שתבוסת 1967 תיחשב אירוע זניח. בפגישה זו מרואן ביקש מזמיר להשיג לנשיאו אחת משתיים: שישראל תיזום מלחמה בהנחתת מכת מנע אווירית. והתוצאה תהיה שאף כי צה"ל "הפתיע" את הצבא המצרי ופתח במלחמה, הוא יוכה שוק על ירך. הגנרל גמסי כתב בספרו שכל אותו לילה והבוקר שלמחרתו, כל הצבא המצרי היה בכוננות־על בציפייה לחיל האוויר הישראלי. ראוי גם לזכור כי בשלושת ימי המלחמה הראשונים, חיל האוויר הישראלי איבד רבע ממטוסיו.

אשרף מרואן (ראשון מימין) ביום חתונתו, עם רעייתו ואביה נאצר, 1966
אשרף מרואן (ראשון מימין) ביום חתונתו, עם רעייתו ואביה נאצר, 1966צילום: אי–פי

אפשרות שנייה, שגולדה מאיר תכריז על כניעה מוחלטת בטרם קרב ותודיע על החזרת סיני. את האפשרות הזאת רק זמיר יכול היה לבצע טלפונית מלונדון, כי הוא כפוף לראשת הממשלה. לכן סאדאת זימן אותו ללונדון. בהכירו את אופיה של מאיר, סאדאת גם ידע שההצרחה הגדולה היא יותר ריאלית. אבל לשמחתנו, מאיר לא נפלה בפח שטמן לה סאדאת.

חוגי המודיעין מסרבים להכיר בכישלונם. מה שמדאיג יותר בסירוב זה, הוא שניפול שוב. שהרי הגנרל פואד נצאר, ראש המודיעין הצבאי המצרי בימים ההם, אמר כי משימות המודיעין בימי שלום הן הרבה יותר מורכבות וקשות — כדי למנוע הפתעות. לכן מטרת המחקר ופרסומו נועדו לפקוח לנו את העיניים, שלא נמעד שנית.
שמעון מנדס

סלנגים נוספים
ברשימתו ב"ספרים" (9.10) מבקר יעד בירן את ספרו של רוביק רוזנטל, "שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי". מן הראוי היה לציין שבעבר כבר נכתבו מילונים צבאיים־עגתיים, ולעמוד על השוני ביניהם לבין האחרון, לדוגמה: "לקסיקון הסלנג העברי והצבאי" (פרולוג, 1993), "סלנג צבאי" מאת אלדד מייק (פרולוג, 1994), "לקסיקון צבאי" של יאיר בורלא (דביר, 1988). נוסף על כל אלה, קיימים גם מילוני סלנג רבים שבהם פרקים של עגה צבאית.
דן יהב, תל אביב

חיילים בבקו"ם בבסיס תל השומר
חיילים בבקו"ם בבסיס תל השומרצילום: מוטי מילרוד

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ