יום הולדת 80 לאורי זוהר. הזדמנות לבחון באמצעותו את החלום הישראלי - האזרח קליין - הארץ

יום הולדת 80 לאורי זוהר. הזדמנות לבחון באמצעותו את החלום הישראלי

הבמאי והשחקן, שיחגוג השבוע 
את יום הולדתו ה–80, ביקש לברוא בסרטיו ישראלי חדש. אבל גיבוריו, שניסו להיטמע במקום הזה וגם להינתק ממנו, נקלעו למשבר. כמוהו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי זוהר במכללת ספיר, 2013
זוהר. גבריות פגועהצילום: שני צדיקריו
אורי קליין
אורי קליין

"אני יפה?", נהג אורי זוהר לשאול ברבות מהופעותיו, כשהוא מחליק בכף ידו על שיער ראשו, וחיוך ממזרי מכסה את פניו ומבליט את עיניו המנצנצות. למה התכוון בשאלתו זו, שהיתה לאחד מחותמיו כפרפורמר ישראלי? למראהו החיצוני בלבד, או למהותו כנציגה של ישראליות צעירה שונה מזו שקדמה לה? האירוניה געשה מתוך שאלה זו, שבחרה ביופי כדי לסמן את אורי זוהר בנוף הישראלי. אני ישראלי שממשיך את דור הצברים שקדם לו ועם זאת מציב לו אלטרנטיבה. האם יש יופי בשילוב הזה? בישראליות הזו?

אורי זוהר הוא אלגוריה ישראלית; האיש עצמו, לא רק דמותו וסיפורו. ביום רביעי הבא ימלאו לו 80. אינני נוהג להיתפס לסימנים היסטוריים נושאי משמעות, להפך אפילו, זה מרתיע אותי, אך יש משהו שמעורר אצלי תגובה רגשית, שאני מסרב להגדירה, בכך שזוהר נולד ב-4 בנובמבר – אותו תאריך שנחרט בתודעתנו – 60 שנה לפני. כאשר זוהר הופיע עדיין, הוא היה איש מצחיק מאוד. "חידון התנ"ך" ורבים משאר מערכוני "לול" הם יצירות מופת קומיות קטנות, שהאירו את ההוויה הישראלית כפי שמעט מערכונים שהתיימרו לסאטירה מקומית הצליחו לעשות זאת. זוהר היה גם שחקן מצוין. החיבור שהיה בינו לבין אריק איינשטיין ב"מציצים" ו"עיניים גדולות", הוא אולי החיבור המדויק ביותר בין שני שחקנים דומים־שונים שהיה בקולנוע הישראלי. הם השלימו זה את זה באותה חילוניות ישראלית במתכונת הגברית הבעייתית שאותה החדירו לקולנוע הישראלי בשנות ה-70. ואמנם, אלה שתי המלים שהופכות את זוהר לאלגוריה: החילוניות והגבריות. הגבריות, כמובן, נותרה, גם אחרי שזוהר חדל לביים סרטים אחרי "הצילו את המציל" ב-1977; אך החילוניות, מה היתה עליה?

ומה לגבי אורי זוהר כיוצר סרטים ישראלי, שמעמדו בזיכרון של הקולנוע הישראלי עדיין איתן כשהיה? אינני מפקפק בחשיבותו כבמאי בתולדות הקולנוע הישראלי, גם אם סרטיו לא תמיד הצליחו להלהיב אותי. מעניין שזוהר החל את עבודתו כבמאי ב-1962 בסרט נוסטלגי דווקא, "עץ או פלסטיין", שהורכב מקטעים שלוקטו מ"יומן כרמל", ואותו יצר יחד עם נתן אקסלרוד ויואל זילברג. 14 שנים לאחר קום המדינה, עוד לפני שהקולנוע הישראלי פרץ עם "אלדורדו" של מנחם גולן ו"סלאח שבתי" של אפרים קישון, התעוררה בנו הערגה להביט אחורה: לא בזעם, לא כחשבון נפש, אלא בתחושה של שעשוע שנימה של פרידה היתה גלומה בה כבר אז, וזוהר, דווקא זוהר, היה דמות מרכזית בניסיון מימושה של ערגה זו; ומאז ועד היום הרצון להביט אחורה ולהשוות את מה שישנו למה שהיה אינו נוטש אותנו, ואצל רבים מאיתנו נוטע תחושה של ייאוש שהולכת ומתעצמת.

מכאן עבר זוהר אל "חור בלבנה" ב-1964, שתיאר את החלום הציוני כהזיה מטורללת. הסרט לא זכה להצלחה בזמנו, ישראל הצעירה לא ידעה מה לעשות עם הסרט, אך עם השנים הוא התגלה כיצירה מכוננת. הוא עדיין מצחיק מאוד, אולי אפילו יותר מכפי שהיה כשיצא לאקרנים, אולי משום שאנו יודעים מה קרה מאז. מהעבר של "עץ או פלסטיין" עבר זוהר למין ההווה של "חור בלבנה", שהיה בו ויש בו עדיין מידה של חיזוי עתידי, שאולי אינו מתייחס לתולדותיו של המקום הזה ברצינות חמורת סבר, אבל אולי דווקא בכך טמונה משמעותו.

אורי זוהר מופיע בצעירותו
זוהר בצעירותו. השתמש זוהר בכמה מסמליו המובהקים של המקום הזהצילום: אלכס ליבק

מבין סרטיו של זוהר אני אוהב שניים: "שלושה ימים וילד" מ-1967, שהתבסס על סיפורו של א"ב יהושע, ו"עיניים גדולות", שתסריטו נכתב על ידי יעקב שבתאי. שני הסרטים עוסקים בגבריות פגועה, שיש בה יסוד אובססיבי ואפילו פסיכופטי. סממנים לכך נמצאים גם בסרטו הידוע ביותר, "מציצים" מ-1972, שעל מעמדו הפולחני בתולדות הקולנוע הישראלי אין עוררין. ישנם גם הסרטים הזניחים, ובהם "מוישה ונטילטור", "השכונה שלנו" ו"התרנגול", אך גם באלה היה תמיד משהו, שנבע מהאנרגיה של זוהר, משאיפתו להתריס ומהתעלמותו לעתים קרובות משיקולים של טעם טוב. והיה גם "כל ממזר מלך" ב-1968, מפגן של שוביניזם לאומני הזוי, שגם אם צילומיו החלו לפני מלחמת ששת הימים, הוא ייצג את הלהט האופורי שפשט אחרי המלחמה באופן חזיתי יותר מכל סרט אחר שהופק באותה תקופה.

סיפורו של זוהר הוא סיפורו של המקום הזה החל ברגע מסוים, מוקדם, בתולדותיו, ומכאן נובעת הרלוונטיות ההולכת ונמשכת שלו בתולדות הקולנוע הישראלי, גם אם העשייה הקולנועית שלו נקטעה לפני 38 שנה. הקולנוע של זוהר, גם כאשר הוא מתייחס ישירות לתולדות המקום הזה, הוא קולנוע ששואף להיטמע במציאות הישראלית ובו בזמן להינתק ממנה. המהות האלגורית שאני מזהה בו נעוצה בכפילות זו. אם הציונות ביקשה לברוא ישראלי חדש – ובקולנוע היה זה אסי דיין שב"הוא הלך בשדות" של יוסף מילוא הביא ישראלי זה אל המסך בצורה הרומנטית הגורפת ביותר – זוהר ביקש לברוא בסרטיו ישראלי חדש אחר, ובתוך ישראלי זה היו נעוצים גם זרעיו של החלום הישראלי של מציאות יומיומית חילונית, וגם זרעי השבר וההרס של אותו חלום; אין גברים שונים יותר בקולנוע הישראלי מאסי דיין ב"הוא הלך בשדות" ואורי זוהר בטרילוגיה של "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל". שאיפתו של זוהר בטרילוגיה זו לשרטט דיוקן של גבריות מנותקת מהקשרים היסטוריים ופוליטיים לא יכלה שלא להביא לשבר; טרילוגיה זו אומרת באיזשהו מקום שהניסיון להיטמע במקום הזה (ובסרטיו השתמש זוהר בכמה מסמליו המובהקים של המקום הזה, המדבר, ירושלים והים) ובו בזמן להינתק ממנו, וכך להיטמע בו בעוצמה רבה אף יותר, אינו יכול אלא להוביל למשבר, שבמקרה של זוהר בא לידי ביטוי מפרישתו מעשיית סרטים וזניחתו את החילוניות לטובת החזרה בתשובה.

אורי זוהר ואריק איינשטיין מתוך הסרט "מציצים", 1972
זוהר ואיינשטיין מתוך הסרט "מציצים", 1972

במציאות שבה אנו מתרפקים על הגיוון ההולך ומתפתח של הקולנוע הישראלי העכשווי, זוהר הביא לקולנוע הישראלי ולמקום שבו הוא התפתח את הגיוון קודם לזמנו. אחרי הקולנוע הלאומי שדעך, במקביל לקולנוע שהתפתח כאן בשנות ה-60 בהשפעת הקולנוע האירופי (למרות שב"שלושה ימים וילד" נמצא סימנים להשפעה זו) ובמקביל לקומדיות הבורקס שסממנים שלהם נמצאים בכמה מהקומדיות הזניחות שלו (וב"שבלול" שיתף זוהר פעולה עם בועז דוידזון, מהיוצרים המרכזיים של קומדיות אלה), הביא זוהר אל הקולנוע הישראלי את סרטיו, שכמו המרקם התמאטי של סרטיו הבולטים ביותר היתה בהם שונות ועם זאת הם נטמעו בסביבה שבה הופקו.

התהליך שאותו עבר זוהר הוא התהליך שאותו עובר המקום הזה. לכן הוא אלגוריה לגבי. ראיתי אותו לאחרונה בהלווייתו של אברהם הפנר, שהיה שותף לעשיית "חור בלבנה". הערכתי את העובדה שהוא הגיע, גם אם המדובר במצווה. צפיתי בו בבגדיו השחורים, מגבעת לראשו, ניצב בתוך קהל החילונים המתאבל, מבטו לרוב מושפל מטה, והוא ממלמל את תפילותיו. הוא נראה אחר ושייך בעת ובעונה אחת. לא יכולתי לדמיין את הפרידה מהפנר בלעדיו. האלגוריה שהיא אורי זוהר אולי חסומה ברגע זה, אך באותו אירוע האלגוריה נמשכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ