שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מורשתו של האדריכל שתיכנן את היכל הספר בירושלים

הוא יצא נגד אדריכלות הסגנון הבינלאומי הזוויתית והקשוחה והציב מולה את הארכיטקטורה של הנפש. תערוכת מחווה מעוררת מחשבה לפרדריך קיסלר, שפיתח את רעיון "הבית האינסופי" ותיכנן את היכל הספר במוזיאון ישראל, מוצגת במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים
היכל הספר במוזיאון ישראל בירושליםצילום: חיים צח / באובאו

היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים הוא יצירתו האדריכלית היחידה של פרדריך קיסלר (1890–1965), אמריקאי, יהודי, ממוצא אוסטרו־הונגרי, אדריכל, מעצב, אמן, תיאורטיקן. במבנה החידתי והחריג מימש קיסלר, גם אם חלקית, את רעיון "הבית האינסופי" שפיתח ושיכלל במשך עשרות שנים במניפסטים, סקיצות ודגמים. הגותו ויצירתו זוכות לעדנה בשנים האחרונות ומפרנסות מחקרים ופרשנויות ולא מעט תערוכות. האחרונה שבהן לפי שעה היא ה"הבית האינסופי: בין אמנות לארכיטקטורה", תערוכה מחווה המוצגת עכשיו במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק לציון יום השנה ה–50 למותו של קיסלר שיחול ב–27 לדצמבר הקרוב.

קיסלר נולד בצ'רנוביץ ברומניה אבל אימץ את וינה באוסטריה כעיר מולדתו. ב–1927 היגר לארצות הברית והתחבר לחוגי האוונגרד בניו יורק, שם גם עיצב את אולם הקולנוע Film Guild Cinema בגריניץ וילג' (כיום נטוש) שנהפך לפולחן בסגנונו האקספרסיוניסטי ובמופעי הביזאר שאירח, לרבות "מופע הקולנוע של רוקי". אף על פי שחי ופעל בשיאה של התנועה המודרנית, קיסלר יצא נגד אדריכלות הסגנון הבינלאומי הזוויתית והקשוחה, "הפונקציונלית לכאורה" ומוותרת על הממד הנפשי כדבריו, והציב מולה את "הארכיטקטורה של הנפש", החושנית והאורגנית.

התערוכה במוזיאון בניו יורק, שאחרי ההרחבה האחרונה מתחיל להראות יותר כמו קניון מאשר מוזיאון, מציבה את יצירתו של קיסלר ברקע עבודתם של עשרות אדריכלים ואמנים ש"איתגרו את המושג בית", עם או בלי קשר ישיר למורשתו. היכל הספר, כניסיון יחיד להגשים את הבלתי אפשרי, בולט בהעדרו בתערוכה. אולי משום שדווקא הוא מהווה הוכחה ניצחת שמימוש הרעיון של הבית האינסופי, מסמן את סופיותו.

יום השנה למותו של קיסלר, וגם רעיון הבית האינסופי, הם רק קולב קלוש לתערוכה המרהיבה ומעוררת מחשבה על האדריכלות לאן. התערוכה מוצגת להפליא באגף לאדריכלות ועיצוב במוזיאון הניו־יורקי. האגף שהוקם בשנות ה–30 מילא תפקיד מרכזי בהפצתה של האדריכלות המודרנית והפיכתה לזרם בינלאומי. כיום האגף נח על זרי הדפנה ועל אוספי אדריכלות שלא יסולאו בפז.

מבט על
התערוכה בניו יורק
מבט על התערוכה בניו יורקצילום: MoMA , N.Y

מתוך האוסף מוצגים בתערוכה עשרות דגמים של בתי מגורים שתיכננו אדריכלים ידועי שם מרחבי העולם ב–70 השנים האחרונות, מראשית המודרניזם ועד ימינו אלה. כל אחד מהם הוא למעשה מניפסט, שבדרכו מתח או פרץ גבול, ניסה לקדם רעיון מהפכני, או סתם השתעשע.

על כני התצוגה, לצד הבית האינסופי של קיסלר דמוי ביצת דינוזאור מגוידת, מסתופפים בית פרנסוורת המינימליסטי השקוף והמודרניסטי עד העצם של מיס ואן דר רוהה, בית ואנה ונטורי של רוברט ונטורי שבישר את פרוץ הזרם הפוסט־מודרני, מגדל מקס ריינהרדט המבהיל של פיטר אייזנמן מהעידן הדה־קונסטרוקטיביסטי, הבית המתכוונן בבורדו בתכנון רם קולהאס, בית נופש דמוי גן חיות אדריכלי קטן שתיכנן פרנק גרי. "בית הכנף" הפרפורמליסטי של משרד אסימפטוט. "הבית האטי" הדיגיטלי של דילר־סקופידיו. "וילה ביער" מהדור הפוסט מינימליסטי של קאזואו סג'ימה. "בית לחסר בית" של מייקל רדוביץ מהעידן החברתי. זהו רק מדגם מזערי.

הפרויקטים בתערוכה, שחלקם נבנו ואחרים נותרו כדגם מוקטן ויקר ערך תרתי משמע, אכן מאתגרים את מושג הבית והולכים לעתים עד קצה גבול הדמיון, הביקורת, הפארודיה, אם גם לא רחוק כל כך כמו קיסלר. עם זאת, ספק אם כל המאמץ היצירתי הכביר הזה מופנה למטרה טובה כלשהי, ואם אינו מתבזבז למעשה לריק על גחמות חסרות תכלית.

מבט על
התערוכה בניו יורק
מבט על התערוכה בניו יורקצילום: Jonathan Muzikar / MoMA , N.Y

בסופו של דבר גם הבתים הרדיקליים יותר הם לא יותר מאשר פרויקטים מפונקים של אדריכלים מפונקים ללקוחות מפונקים. אף לא אחד הוא "קורת גג" ולא נושא בשורה חדשה למשבר הדיור הגלובלי. גם לא הבית האינסופי של קיסלר. כל מה שנותר הוא להתמכר בהנאה לתערוכה, עד אחרון הדגמים. גם זה מסר.

ירושלים ניו יורק

בצדו האחר של העולם ושל עולם תערוכות האדריכלות מציג מוזיאון ישראל בירושלים בימים אלה את התערוכונת "האדריכלות של היכל הספר", לציון יובל לחנוכת המוזיאון ולהקמתו של ההיכל, שמוצגות בו המגילות הגנוזות. על תכנונו הופקדו קיסלר ושותפו ארמאנד ברטוס יליד 1910, אדריכל אמריקאי־יהודי ממוצא הונגרי שהשנה מציינים עשר שנים למותו ב–29 לדצמבר 2005. במשוואה האדריכלית קיסלר היה התיאורטיקן האוונגרדיסט וברטוס הפרגמטיסט עם הרגלים על הקרקע. נדמה שרק זיווג מעין זה איפשר את הקמתו של ההיכל שאולי אינו באמת אינסופי, אבל פתוח לאינספור פרשנויות.

דמותו של ההיכל נעה בין קיטש דיסנילנדי לבין "היצירה הארכיטקטונית האוונגרדית היחידה שנבנתה אי פעם בישראל", כטענתו של האדריכל שרון רוטברד במאמר מפתח פסיכו־אדריכלי על קיסלר. המאמר, "היכל הספר: אוונגרד", התפרסם בעיתון "שישי" ב–1996 לרגל תערוכה מקיפה של עבודתו במוזיאון פומפידו בפריז. המוניטין של היכל הספר נבנו לא במעט על הסאגה מאחורי תכנונו והקמתו.

במקורו, משכנן של המגילות היה אמור להיות חדר תצוגה קטן בספרייה הלאומית בגבעת רם שקיסלר עיצב בקווים זורמים ברוח המבנה כיום. "זאת היתה פריצת דרך", כתב בזכרונותיו, "אבל האדריכלים הירושלמים דחו אותה בנימוס. הקווים הפרבוליים נתפשו כלוחמי גרילה שפשטו על קופסאות הבאוהאוס".

מי שלא רצו את החדר הפרבולי הקטן קיבלו אותו בגרסה מוגדלת בכניסה למעוז המודרניסטי של מוזיאון ישראל.

ברטוס וקיסלר הניחו כדבריהם שקהל המבקרים יתקשה לעיין במגילות בחלל האפלולי ובחרו כפיצוי באפקט אדריכלי שאכן עשה את העבודה. ההיכל הוא האגף הפופולרי ביותר במוזיאון ואף הוכתר על ידי מבקר האדריכלות המיתולוגי של "ניו יורק טיימס" הרברט מושאן כאחד הבניינים החשובים במאה ה–20.

ההיכל התקבל בהסתייגות בקהילת האדריכלים בישראל, כמקובל בענף. גיחכו על צורתו הגביעית שנדמתה לחצי בצל, שד נשי, מכסה של צנצנת. קבלו על המינוי של אדריכלים "זרים" לפרויקט לאומי שכזה. התקוממו נגד נסיבות בחירתם: ברטוס היה נשוי לבתו של התעשיין והנדבן סמואל גוטסמן שתרם להקמת ההיכל, סייע ברכישת המגילות וגם מימן את מיצב הבית האינסופי של קיסלר שהוצג במקורו בתערוכה במוזיאון בניו יורק עוד בשנות ה–50. אין ספק שהעדרו מהתערוכה הנוכחית הוא החמצה.

מורשתו של קיסלר מעוררת כיום עניין מחודש. תפישת עולמו שאותה הגדיר "קוראליזם", מציאות שבה הכל זורם, אומצה בחום על ידי בני דור אדריכלות המחשב, עד שנדמה שיצאה משליטה כשעברה מהמישור התיאורטי לעולם האמיתי. יותר מאשר "ארכיטקטורה של הנפש", זהו מצע שעליו משגשת אדריכלות הוואו, הפרפורמליזם ונגזרותיו. אלה ממלאים את העולם בטראש אדריכלי ומשחקים לידיהם של טיקוני העולם ולא לאלה של מתקני עולם. אף פעם אי אפשר לדעת.

התערוכה "הבית האינסופי" (הכוללת גם יצירות אמנות מצוינות בנושא הבית ובהם גם מיצב הווידיאו "Day Done" של סיגלית לנדאו) שאצר פדרו גדאנו, האוצר הראשי הפורש של אגף אדריכלות ועיצוב במוזיאון הניו־יורקי, נפתחה ביוני השנה ותינעל ב־6 במארס 2016.

"הבית האינסופי" שתיכנן
קיסלר
"הבית האינסופי" שתיכנן קיסלרצילום: MoMA , N.Y

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ