תיאוריית המזימה שוטפת את מצרים - שכנים - הארץ

תיאוריית המזימה שוטפת את מצרים

מצרים כולה התגייסה במטרה להציג את הטענות בדבר חבלה במטוס הרוסי, שהתרסק בסיני, כמזימה בינלאומית נגדה

צבי בראל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הריסות המטוס הרוסי שהתרסק בסיני
צבי בראל

"כשאני רואה אותך אני מתמלא באופטימיות", אמר נשיא מצריםעבד אל־פתח א־סיסי לדאליה אשרף, כתבת רשת הטלוויזיה "א־נהאר", שבתגובה פרצה בבכי. אשרף, עיתונאית בשנות ה–20 לחייה, פילסה את דרכה אל הנשיא כשזה הגיע לביקור בשדה התעופה של שארם א־שייח לאחר התרסקות מטוס הנוסעים הרוסי בסיני, תחבה מיקרופון לפניו ושאלה בקול יבבה: "מה יהיה על מצרים? איך נציל את התיירות?"

בראיון לרשת אל־ערבייה סיפרה אשרף, שהיא בכתה מחמת ההלם שתקף אותה כשמצאה את עצמה מול המנהיג הנערץ, שהסכים לשוחח עמה אף שהיא עיתונאית צעירה ולא "בכירה".

מותר לא להחסיר פעימה. אשרף מלווה את א־סיסי מטעם מקום עבודתה כמעט לכל מקום, כולל לביקור בגרמניה שערך לאחרונה. אבל העניין איננו באשרף אלא באופטימיות של א־סיסי. הנשיא המצרי, שספג סטירת לחי מהדהדת כאשר ביום ביקורו בבריטניה החליטה המדינה המארחת לעצור את כל הטיסות לשארם א־שייח ולהחזיר משם את נתיניה הביתה, מנסה לנהוג בממלכתיות ובהבנה. "אין לקפוץ למסקנות עד שיפורסמו תוצאות בדיקת הקופסאות השחורות" [כדי לבדוק אם אכן היתה חבלה או שמא מדובר בתאונה], הוא מציע.

הוא לא מאשר ולא מכחיש שהיתה חבלה, אבל נראה שהתקשורת המצרית קיבלה הנחיות אחרות. כמעט ללא יוצא מן הכלל גדשה תיאוריית המזימה את טורי הדעות ומאמרי המערכת. בעיתון "אל־אהראם" פורסמה קריקטורה שבה נראה אדם מבוגר מדבר עם צעיר לבוש חולצת טי, שעליה כתוב "אני אוהב את מצרים". הקשיש אומר שההתקפה על מצרים (לא החבלה, אלא עצם הטענה שהיתה חבלה) מזכירה לו את "התוקפנות המשולשת", כלומר, את מבצע סיני, שבו חברו בריטניה, צרפת וישראל נגד מצרים. "60 שנה חלפו", אומר הצעיר, "ואויבינו נותרו כשהיו".

א-סיסי ופוטין בביקור במוסקבה, לפני כשנה

העיתונאי הבכיר עבד אל־חלים קנדיל קבע כי "ההשערות בעניין חבלה במטוס הן פוליטיות וכלכליות ומטרתן להתנקם במצרים וברוסיה". הפובליציסט אשרף עשמאווי משוכנע שמדובר ב"מזימה מלוכלכת, שאותה רקמו מעצמות ובוגדים מבית ביחד עם ארצות הברית ובריטניה, כדי לסבך את א־סיסי בגלל שיתוף הפעולה שלו עם רוסיה".

בעוד הניחושים סביב השאלה למי יש אינטרס לפגוע במצרים ממלאים את הכותרות, בעניין אחד אין מחלוקת. פרשת המטוס פגעה אנושות בתעשיית התיירות המצרית. על פי הערכות מצריות רשמיות, עלול הענף לספוג הפסדים של כ–280 מיליון דולר בחודש בחודשים הקרובים. אלפי עובדים בתעשייה צפויים לפיטורים ורזרבות המט"ח שהתיירים מילאו צפויות להידרדר עוד, אחרי שפחתו ביותר מחצי מאז 2011.

לעזרת מצרים התגייס המלך הסעודי, שהנחה את חברת התעופה הלאומית להמשיך את טיסותיה לשארם. גם חברת התעופה המצרית מציעה עכשיו טיסות מקהיר לשארם במחירי הפסד, וסוכני נסיעות מציעים לאזרחים מצרים הנחות גדולות. אבל תיירים מצרים או ערבים אינם מביאים עמם מט"ח ואינם קונים מוצרים כמו הזרים. שאיפותיה של מצרים להגדיל את נתח ההכנסות מתיירות ל–20 מיליארד דולר ב–2020 (לעומת 7.3 מיליארד בשנה שעברה) עלו עכשיו על שרטון שקשה להעריך איך ומתי תיחלץ ממנו.

מצרים מנוסה בהתקפות טרור על יעדים תיירותיים. טאבה, שארם א־שייח, לוקסור וקהיר ספגו בעבר טרור שכיווץ בכל פעם את מספר התיירים. ואולם, לפגיעה במטוס יש אפקט שונה. כל עוד התייר או איש העסקים יודעים שהם מגיעים לאתר מוגן כמו שארם א־שייח או לבית מלון גדוש במאבטחים בקהיר הם עשויים להמשיך ולנסוע, אבל כאשר הטיסה עצמה מעוררת אימה, הרתיעה נעשית גדולה בהרבה.

הבעיה אינה רק תחושת הביטחון שנעלמה והפגיעה הכלכלית — יוקרתה של מצרים היא שמונחת על כף המאזניים. מעמדה כלוחמת מוצלחת בטרור, המסוגלת להגן על אזרחיה, התערער בשנתיים שחלפו לנוכח הפיגועים הכמעט יום־יומיים בסיני ובערים הגדולות. פיגועים אלה נתפשו עד כה כחלק ממלחמה מקומית, בדומה למאבקים שמנהלות מדינות ערביות אחרות נגד ארגוני טרור. הפגיעה במטוס, לעומת זאת, עלולה לנתק את מצרים מן העולם בשל החשש לטוס אליה וממנה.

מכאן כנראה הצורך לתאר את הטיעונים בדבר חבלה במטוס כמזימה זרה. בשל התנכלות בינלאומית מוצגת מצרים כמי שמתמודדת עם כוחות גדולים ממנה ולא עם ארגון טרור מקומי. מצרים לא המציאה שום דבר חדש. נשיא טורקיה בטוח תמיד שכוחות זרים מעוניינים להפיל את שלטונו וגם ישראל, כידוע, משוכנעת שהיא קורבן למזימות בינלאומיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ