פרנציסקוס, הסלב הסביבתי הגדול ביותר בכל הזמנים - הקצה - הארץ

פרנציסקוס, הסלב הסביבתי הגדול ביותר בכל הזמנים

בין אם הוא פוליטיקאי ממולח, הוגה דעות מבריק, איש דת חביב או כולם גם יחד — 
אין ספק שהאפיפיור פרנציסקוס הוא הסלב הסביבתי הגדול ביותר בכל הזמנים. 
הוא קורא להציב את המשבר האקולוגי בראש סדר העדיפויות העולמי ולא חושש 
לעסוק בנושאים פוליטיים טעונים, לעצבן את הרפובליקאים ולהצהיר ששינוי האקלים 
הוא מעשה ידי אדם. האם רוח המנהיגות שלו תציל את האנושות מעצמה?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
האפיפיור פרנציסקוס בנאום בבית הנבחרים בארצות הברית
האפיפיור פרנציסקוס בנאום בבית הנבחרים בארצות הבריתצילום: אי־פי
נטע אחיטוב
נטע אחיטוב

בראש רשימת הידוענים שהפכו לפעילים סביבתיים, כמו וויל פארל ולאונרדו דיקפריו, עומדת לאחרונה דמות מפתיעה: האפיפיור פרנציסקוס מסתמן כסלב הירוק הגדול מכולם. כמה גדול? באופן רשמי ידועים ברחבי העולם כ–1.2 מיליארד קתולים. באופן לא רשמי, מעריציו מתפרשים הרבה מעבר לקהל המיסות של ימי ראשון וגם הרבה מעבר לבני הדת הנוצרית. למה מפתיע? כי זה לא ברור מאליו שאדם מאמין יכריז שהתחממות גלובלית, תופעה בעלת מאפיינים אסכטולוגיים היא מעשה ידי אדם. מפתיע גם שהמשבר האקולוגי נמצא בראש מעייניו של האפיפיור שמונה לעמוד בראש הכנסייה כדי לנקות אותה מהשערוריות הרבות שהכתימו את שמה. ולבסוף, מפתיע — מאחר שמדובר בסוגיה פוליטית ושנויה במחלוקת, ואפיפיורים ידועים כמי שמבקשים להיות כמה שיותר ממלכתיים וכמה שפחות פוליטיים.

העיסוק הסביבתי של האפיפיור קיבל משנה תוקף ביוני השנה, עם פרסום האנציקליקה (חיבור המפרט את משנתו של האפיפיור) "Laudato Si" — השבח לכם, באיטלקית עתיקה — ביטוי שנלקח מתוך שיר של הקדוש פרנציסקוס מאסיזי מהמאה ה–13, שעל שמו קרוי האפיפיור הנוכחי, ואשר מזוהה עם הדאגה לעניים. בין השאר נכתבו באנציקליקה בת 184 העמודים הדברים הבאים: "אם המשבר הסביבתי הוא סימן קטן למשבר המוסרי, התרבותי והרוחני של המודרניות, אז איננו יכולים להתיימר לרפא את היחסים שלנו עם הטבע והסביבה מבלי שנרפא את היחסים האנושיים הבסיסיים... הרעיון של קידום פרדיגמה תרבותית אחרת אמנם נראה בימינו בלתי אפשרי, אבל אני מבקש לעשות בדיוק את זה". כותרת המשנה של האנציקליקה היא "על הדאגה לביתנו המשותף", והיא עוד תילמד בדברי הימים של האנושות, אם זו תשרוד את ההתחממות הגלובלית. אם תשרוד, אפשר יהיה לזקוף חלק מההצלחה לזכותו של פרנציסקוס.

מבוכה בקהל

השובל הפוליטי המזדנב לשיח שינוי האקלים הוצג לראווה בביקור ההיסטורי של האפיפיור בארצות הברית בספטמבר האחרון. העובדה שהאפיפיור בחר לבקר דווקא בארצות הברית, דווקא בזמן הזה, ולשאת את נאומו על האקלים דווקא באנגלית (שפה שבדרך כלל אינו נואם בה) ועוד בכס הקדוש של הפוליטיקה האמריקאית — בבית הנבחרים, העצימה את השיח הזה עוד יותר.

"אני קורא למאמץ אמיץ ואחראי לכוון מחדש את הצעדים שלנו, כך שימנעו את ההשלכות שלנו על הרס הסביבה. אני משוכנע שאנחנו יכולים לחולל שינוי, ואין לי ספק שארצות הברית והקונגרס שלה הם בעלי תפקיד חשוב בכך", אמר מעל בימת בית הנבחרים. בעוד הדמוקרטים נעמדו למשמע הדברים ומחאו כפיים בסיפוק, הרפובליקאים זעו בכיסאותיהם בחוסר נוחות. הם היו נבוכים, משום שמצד אחד לא מעטים מהם קתולים ומעריצים את האפיפיור, ומצד שני הם מתנגדים באופן חריף לתוכנית האקלים השאפתנית של הנשיא הדמוקרטי, ברק אובמה.

לפני חודש הציג אובמה את תוכנית Clean Power Plan, שמטרתה להפחית את פליטות הפחמן מתחנות כוח במדינה ב–32% בתוך 15 שנה. זו התוכנית הכי גדולה להפחתת פליטות שמדינה כלשהי הכריזה עליה אי פעם. מדובר בלא פחות ממהפכה אנרגטית, בסדר גודל של מהפכת הבריאות הנודעת של הנשיא. בנאומו בבית הנבחרים תמך האפיפיור באופן מוחלט בגישתו הסביבתית של אובמה, למגינת לבם של הרפובליקאים, שחודש וחצי קודם לכן נאלצו להתמודד גם עם האנציקליקה הדרמטית, שבה נכתב, למשל, ש"כל אדם בעל מצפון צריך להציב את שאלת האקלים בראש סדר העדיפויות שלו".

האם לרפובליקאים אין מצפון אפוא? הדרך שלהם להימנע מהתמודדות עם השאלה הזאת היתה לבטל את דברי האפיפיור על רקע מקצועי, לכאורה. ג'ב בוש, אחד המועמדים הרפובליקאים לנשיאות, אחיו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש ובן למשפחת טייקוני נפט, הדגים את הגישה הזאת באמירה: "הוא לא מדען". אבל הידע המדעי של האפיפיור בוודאי גדול מזה של בוש, שכן פרנציסקוס הוא בעל תואר בכימיה מאוניברסיטת בואנוס איירס ואף עבד במשך תקופה קצרה כטכנאי כימיה.

עוד לפני הנאום בארצות הברית אמר בוש בהקשר לסביבתנות שמגלה האפיפיור, כי אל לו להתערב בנושא, ושבאופן כללי מוטב שאנשי דת יתרכזו בלהפוך אנשים לטובים יותר. גם המשפט הזה הוא בחירה לא מוצלחת, כי כך בדיוק רואה האפיפיור את פועלו הסביבתי — כדרך להפוך אנשים לטובים יותר. עוד הצהיר בוש, כי הוא לא נוהג לאמץ מדיניות כלכלית על סמך האפיפיור והביע תקווה שהכומר שלו לא יכעס עליו בגלל זה.

תגובה נוספת הגיעה מצדו של העומד בראש ועדת הסביבה של הסנאט, הסנאטור הרפובליקאי ג'ים אינהופה — מי שהתפרסם לאחרונה בזכות תרגיל יחצני שבו גילגל כדור שלג על רצפת הסנאט, תוך שהוא מבקש להוכיח שהדיבורים על התחממות גלובלית הם "התרמית הגדולה ביותר שנעשתה כלפי העם האמריקאי" (הוא גם כתב ספר באותה רוח, הנושא כותרת דומה). אינהופה קרא לאפיפיור "להתמקד בעבודה שלו, ואנחנו נתמקד בשלנו". הוא הוסיף וקבע שהאפיפיור לא צריך לדבר בשפה פוליטית, אבל זה לא מנע ממנו לדבר בשפה דתית. את נאומו בנושא סיים אינהופה כך: "(כל מכחישי האקלים, נ"א) נעבוד יחד כצוות, נעשה את עבודתו של האל, ובסופו של דבר הוא יברך אותנו. אמן".

ג'ב בוש
ג'ב בושצילום: אי־פי

טיפוס כובש

האפיפיור פרנציסקוס נולד כחורחה מריו ברגוליו, לפני 79 שנה, בבואנוס איירס, ארגנטינה. הוא אחד מחמישה ילדים של פועל מסילת רכבת ועקרת בית. ברגוליו הוסמך לכמורה בגיל 32, שנחשב מאוחר יחסית, אבל במהרה עלה בסולם הדרגות. ב–1998 מונה לארכיבישוף של בואנוס איירס וב–2001 קודם לדרגת חשמן. כבר ב–2005 היה מועמד לאפיפיורות והגיע למקום השני במניין הקולות, אחרי יוזף רצינגר הגרמני, שהפך לאפיפיור בנדיקטוס ה–16 עד לפרישתו המפתיעה ב–2012. במרץ 2013 קיבל ברגוליו את מרב הקולות והפך לאפיפיור ה–266. הוא האפיפיור הראשון זה 1,272 שנה שאינו אירופי, הראשון אי פעם מיבשת אמריקה, הראשון מחצי הכדור הדרומי, הראשון הנמנה עם המסדר הישועי והראשון שבחר בשמו של הקדוש פרנציסקוס, ולכן לא נלווה לשמו מספר סידורי.

הוא נבחר, כאמור, בתקופה קשה לוותיקן, בזמן שאנשיה נאלצו להתמודד עם האשמות רבות בדבר הטרדות מיניות מצד כמרים ועם הפרשה המכונה וָתִילִיקְס (הלחם של Vatican ו–Leaks) שהתפוצצה בינואר 2012. בפרשה הודלפו לתקשורת מסמכים פנימיים של הוותיקן, שחשפו שחיתות בקרב הדרגים הגבוהים, עדויות על סחיטות של כמרים בידי קורבנות של תקיפה מינית ותכתובות בין האפיפיור אז, בנדיקטוס ה–16, לבין המזכיר שלו, שבהן נחשפו תככים, קנאה ויריבויות.

באופן כללי, בנדיקטוס היה ארכי־שמרן וחובב פאר, ניגודו המוחלט של פרנציסקוס הצנוע, החביב, הפתוח לשינויים, שרואה את עצמו כמנהיג העניים. פרנציסקוס כבש את לבבות ההמונים בקלות. כבר כארכיבישוף של בואנוס איירס ויתר על בית הפאר שהיה יכול להתגורר בו, גר בדירה עירונית צנועה והשתמש בתחבורה ציבורית. ב–2001, כאשר קודם לדרגת חשמן, קרא לציבור מאמיניו הארגנטיני לא לרכוש כרטיסי טיסה לוותיקן כדי לצפות מקרוב בטקס המינוי שלו, ובמקום זה לתרום את שווי הכרטיס לעניים. את המגמה הזאת המשיך גם בוותיקן, שם בחר לגור באחד החדרים של בית ההארחה במקום בארמון האפיפיור, וזנח את הפופ־מוביל המפורסם לטובת רכב פתוח, כדי להיות קרוב למאמינים.

גורם נוסף להצלחתו הוא יכולתו לומר דברים הנשמעים מודרניים ומתקדמים יחסית לקודמיו, ועם זאת להקפיד שלא יצרמו לאוזניים דתיות. הוא בדרך כלל מאמץ גישה פייסנית. הוא התנגד, למשל, לתוכנית ממשלתית להפצת אמצעי מניעה בחינם, אבל אמר שהוא מקבל את השימוש בהם כדי למנוע מחלות. הוא מתנגד להפלות, אבל קרא לקתולים לא להתרבות כמו ארנבות — בין השאר, מטעמים סביבתיים.

כארכיבישוף הוא התנגד לנישואים חד־מיניים בארגנטינה מולדתו, אבל ביולי 2013 צוטט כאומר: "אם אדם מסוים הוא הומו שמאמין באלוהים ויש לו רצון טוב, מי אני שאשפוט אותו?" גם בביקור בארצות הברית נפגש עם זוג הומואים בשגרירות הוותיקן בוושינגטון "במחווה שקטה לקהילת ההומואים והלסביות", כפי שנמסר מהוותיקן. לאחרונה אף אמר בראיון לעיתון איטלקי, שגם גרושים יקבלו את חסות הכנסייה, ובכך שיחרר עוד חסם של החיים המודרניים שהושת על קתולים אדוקים.

על הרקע הפייסני הזה, הנחרצות הסביבתית שלו הופכת למשמעותית עוד יותר. ההצהרה ששינוי אקלים הוא מעשה ידי אדם ושצריך לפעול במהירות נגד אנרגיות פוסיליות (נפט, פחם, דלק וגז) היא אימוץ של הגישה הרדיקלית ביותר לנושא. יתר על כן, האנציקליקה שלו היא לא חלום רומנטי על טבע והרמוניה, אלא טקסט עכשווי, שמבטא הבנה של השפה הסביבתית. הוא מזכיר, למשל, ערים, כחלק מהפתרון, באומרו ש"נופים אורבניים מגדילים את תחושת השייכות והשורשיות".

עתיד אחר

"איש לא היה יכול להיות מועיל יותר לפתרון הבעיה הגלובלית שאנחנו מתמודדים איתה", כתב על האפיפיור העיתונאי והחוקר ביל מקיבן, כוכב סביבה בפני עצמו, בכתבה שפירסם בגיליון אוגוסט של המגזין "New York Review of Books". "מדענים עשו עבודה מזהירה בהעברת המסר האקלימי החוצה, והגיעו בזמן קצר יחסית לקונסנזוס שאפשר לעבוד איתו. אבל מנהיגים פוליטיים ברמה הלאומית, הקשורים בדרכים שונות לתעשיית הדלק, מוגבלים במקרה הטוב. לכן כשמנהיג בסדר הגודל של האפיפיור הכריז לראשונה על התוכניות שלו לכתוב אנציקליקה על שינויי אקלים, רבים חיכו בציפייה למילותיו".

"ואכן 'השבח לכם' לא מאכזב", ממשיך מקיבן, "הוא לא פחות מביקורת סוחפת, רדיקלית ומאוד משכנעת על האופן שבו אנחנו חיים על כדור הארץ — ביקורת אקולוגית, כן, אבל גם מוסרית, חברתית, כלכלית ורוחנית... המסמך הוא גם עוקצני וגם רך, ואין ספק שהוא יעורר חוסר שקט אצל כל קורא".

הסביבתנות של האפיפיור משלימה את התכונה המזוהה איתו ביותר — דאגתו לעניים. העיסוק שלו בסביבה נעשה בעיקר מהפריזמה, שלפיה העשירים הם המזהמים ביותר והעניים הם הסובלים ביותר (ממחלות שנובעות מזיהום אוויר, מים וקרקע; מאובדן מקורות פרנסה, כמו דיג או חקלאות, בגלל הרס הסביבה ועוד). מעבר לכך, לא זו בלבד שאורח החיים המודרני גורם נזק לסביבה, הוא גם מחולל אי שוויון חסר תקדים, שהגיע לאזורי האבסורד. במאמרו מביא מקיבן כדוגמה את ששת היורשים של רשת הכלבו וולמרט. שווי הרכוש שלהם גדול יותר מהרכוש של כל האזרחים האמריקאים שחיים מתחת לארבעת העשירונים התחתונים יחד. למעשה, האנציקליקה דנה בסוגיה חברתית לא פחות משהיא עוסקת בדאגה לטבע. האפיפיור חרת על דגלו את הצדק הסביבתי, וזו התרומה הגדולה ביותר שלו לשיח.

הוא מדמיין עתיד אחר לאנושות. זה אולי נשמע אוטופי, אבל בפועל מדובר בעניין ריאלי לחלוטין. דוגמה אחת היא מתחום האנרגיה: מרבית האנושות תלויה היום בחברות שמפיקות אנרגיה מפחם, דלק, נפט או גז, ומעבירות אותו לחברות חשמל למיניהן, שבתורן מעבירות את החשמל לאזרחים. זה מודל שבו קומץ אנשים עשירים מספקים אנרגיה לכל השאר לפי גחמותיהם. בעתיד הלא רחוק, על גג כל בית, דירה או בקתת קש יוצב פאנל סולרי, שיספק חשמל לדייריו באופן עצמאי, ללא התלות בחברת חשמל מרכזית. לזה בדיוק מכוון האפיפיור כשהוא מדבר על טכנולוגיות שמשרתות את כולם.

האנציקליקה מכילה גם פרק שעוסק במגוון תרבותי, שאותו אפשר להבין כטקסט רדיקלי, או לחלופין כביטוי לחוסר מודעות עצמית. תמצית הפרק: "צריך לתת עדיפות לתרבות מגוונת, שמתעלה על האפקט המשווה בין תרבויות, הנוצר בעקבות חזון צרכני, שמבטל את המגוון האנושי... הכפייה של אורח חיים דומיננטי מזיקה ביותר".

צריך לזכור: המילים האלה נכתבות על־ידי מי שעומד בראש הדת שהסבה את הנזק הגדול ביותר לתרבויות מקומיות. המיסיונרים הנוצרים העלימו דתות רבות ומגוונות בשיטתיות מדהימה, במיוחד באפריקה, מזרח אסיה ואמריקה הלטינית — מקום מוצאו של האפיפיור. האם הפיסקה הזאת מהווה אפוא הכאה על חטא, או שמא היא מבטאת עיוורון כלפי התפקיד שמילא הוותיקן בדילול התרבותי הזה?

ייתכן שמדובר בחוסר מודעות עצמית. האפיפיור ראה את תרבות הצריכה לנגד עיניו כשכתב על היעלמות האינדיבידואליות. הוא אולי לא חשב שגם הנצרות עשתה אותו דבר. לא כך סבור ג'ון אלן, כותב ועורך במגזין הקתולי "Crux", שסבור כי האנציקליקה הזאת מחושבת עד לפרט האחרון.

בניתוח של ציטוטי האפיפיור (הערות השוליים) באנציקליקה הוא מצביע על שלוש מטרות שהאפיפיור ביקש להשיג באמצעות המסמך. בעוד שהאנציקליקות הכילו עד היום רק ציטוטים של אפיפיורים קודמים, 21 מתוך 172 הציטוטים ב"השבח לכם" הם של בישופים מ–15 מדינות שונות — רובם ממדינות לא אירופיות, כמו הפיליפינים, בוליביה ודרום אפריקה. המסקנה הראשונה של אלן מכך, היא שפרנציסקוס הוא "פוליטיקאי ממולח". "הוא יודע טוב מאוד שהמסר באנציקליקה שנוי במחלוקת מבחינה פוליטית... ולכן הוא מפנה לגוף ידע רחב, שהתפתח בדרגים הנמוכים של הכנסייה בעשורים האחרונים. הוא כמו אומר, 'זה לא רק אני!'"

המסקנה השנייה של אלן היא שפרנציסקוס הוא "בן נאמן לעולם המתפתח" ולכן הוא רואה כחלק מתפקידו גם השמעת קולות מדרום לקו המשווה. לבסוף קובע אלן שמהערות השוליים אפשר להסיק שפרנציסקוס הוא רפורמטור, שמנסה לבזר את הכוח של הוותיקן אל מעבר לאירופה. שני האפיפיורים שקדמו לפרנציסקוס דגלו במדיניות שלפיה לבישופים מקומיים אין סמכות להעביר מסרים עצמאיים. פרנציסקוס, שהיה אז הבישוף של בואנוס איירס, ודאי לא שמח על הקביעה הזאת. עתה, באנציקליקה שלו, הוא מקדם מודל חדש עבור הכנסייה. "נכון שהמסר העיקרי של מסמך הבלוקבאסטר הסביבתי של האפיפיור הוא הטקסט", מסכם אלן את הסוגיה, "אבל במקרה הזה, הערות השוליים הן חלק מרכזי מהסיפור".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ