כל התורה כולה של משה גרשוני - עוצם עין אחת - הארץ

כל התורה כולה של משה גרשוני

כ-300 הדפסים מ-23 שנות שיתוף פעולה עם סדנת ההדפס בירושלים הם כנקודות ציון של אור וחושך בנפתולי יצירתו רבת הרבדים של גרשוני

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עוזי צור

משה גרשוני — ''ימי חיינו'', אוצרים: אירנה גורדון ואריק קילמניק, סדנת ההדפס, ירושלים

כל התורה כולה של יצירתו רבת הרבדים של משה גרשוני נלמדת על רגל אחת דרך הדפסיו. כ-300 הדפסים מ-23 שנות שיתוף פעולה עם סדנת ההדפס בירושלים הם כנקודות ציון של אור וחושך בנפתולי יצירתו. ההדפסים מתמצתים את הציורים ומדגישים את כוחם האיקוני דווקא מבעד להטבעתם בחומר, המאפשרת את הרפטיטיבי והופכת אותם לנגישים כספרי תפילה. הרפטיטיביות משמרת את נס היחידאיות של הדימוי "המקורי" ומעבירה אותו הלאה כתורה שבעל פה ומהווה לו מקור לחיזוק ולאישור גם אחרי שהודפס ושוכפל.

יצירתו של גרשוני מבטאת את קווי השבר של היישות הישראלית, הציונית־סוציאליסטית, הדתית־ההומואית, וכשרף מתוק־מר הניגר מבפנים היא מנסה לאחותם בכך שהיא ממירה את הבלתי־אפשרי לכאורה לאפשרי מבעד לכוחה של האמנות לרפא במובן העמוק ביותר. וההדפס, אולי יותר מכל מדיום אחר, ממחיש ומעביר את הגרפיות של קווי השבר והאיחוי.

אם יישאר רק אמן ישראלי אחד בתולדות האמנות העולמית, רוב הסיכויים שיהיה זה גרשוני, הן מפאת היותו מובחן מאחרים (כל התורה כולה מתקיימת בו), הן מצמיחתו מליבת הניגודים המפצלים ומרכיבים את מהותו של המקום הזה והן מהיותו נצר החותר ומחבר אל שכבותיו העמוקות יותר, המקומיות והגלותיות, ואל אותו מרכיב מיסטי הנוטל את יצירתו אל מחוזות הקודש והחול בו בזמן.

משה גרשוני, ללא כותרת (8 דיפטיכונים), 1992, תצריב, שעווה רכה, אקווטינטה ועיפרון חשמלי
משה גרשוני, ללא כותרת (8 דיפטיכונים), 1992, תצריב, שעווה רכה, אקווטינטה ועיפרון חשמלי, פרט צילום: עוזי צור

ההדפסים שבתערוכה נעוצים עירומים ופגיעים אל הקירות, דבר המעצים את כוחם ואת כנותם.

''כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה'' (קהלת ט' ה'), אקווטינטה — גרשוני מעלה באוב את קהלת והאותיות חרוטות באצבעות ידיו על לוח ההדפס. המלים נכתבו בכתב־ראי, אילוץ ההדפס שהיה לכלי מודע המכריח את הצופה "לתרגם" את מובנן מחדש, ובכך לחזות אותן מחדש מבשרו; אמצעי שגם מפשיט את המלים ממובנן ומותיר אותן "רק" כדימוי נוקשה וכפוי. זהו שיבוש הנוצר גם את פחד המחלה והשיכחה ואת פיצול שפת האם הבסיסית, כמו מהם נכתבו אותיותיו של גרשוני.

זהו חיבור נדיר וייחודי של גרשוני החסר כל עכבות בחוג אותו איסור תנ"כי של "לא תעשה לך...'' ובחוג עוצמתה של המלה הכתובה, שגרשוני פועל באורם אך גם פורץ את גבולותיהם בלי לגרוע מהקדושה, אלא להאניש אותה. זו עבודה האוצרת באופן פלאי מתחושת הבראשית של מגע יד אדם בטרם היה לאמן, ובמחשבה נוספת את הפרדת האור מהחושך ובריאת האדם עצמו על ידי אלוהים ועל ידי עצמו.

''לשכן שם שמו'': אקווטינטת סוכר, שעווה רכה ועיפרון חשמלי — מבעד לכלים הטכניים ולרכות המרכיבים גרשוני בורא חיזיון פשוט ורב־הוד של עוצמה מתאכזרת, קדושה ורחמים. סדין של חושך נפרש על פני מצע של אור צהוב, וגרשוני בוצע בנמסותו המתוקה את מתאריו של נשר אימפריאלי, אברותיו כלוחות הברית שמחמוקיהן מנץ ראשו החד כאנקול של שוחטים ומקורו נעוץ בשמים. בתוך הנשר גרשוני ממקם את הפסוק ''שנאמר לשכן שמו שם'' (דברים י"ד כ"ג) באותיות קטנות, והנשר היה ל''הכנסיני תחת כנפך'', תפילת החול והקודש של ביאליק האדם.

במשולש שנותר מתחת לנשר נקווה דימום שלא חודר אל הנשר. מעל הנשר נבצע ירח מלא וגרשוני כותב פעמיים ''שם'' בתוך ''שם'' בעיפרון חשמלי, אותיות של זדון, ובקרקעית הירח שוקע צלב קרס כמין פרופלור של מנועי גיהנום. יש כאן התכה של דימויים, סמלים ומלים של צוררים ורחמים.

דיפטיך אחד מתוך סדרה של שמונה דיפטיכונים, ללא כותרת 92', תצריב, שעווה רכה, אקווטינטה ועיפרון חשמלי — בחציו העליון, כמערבולת שבה עולים או יורדים המלאכים הבארוקיים, מעגלים מסתחררים של טביעות אצבעותיו הארציות של גרשוני אל הרקיע הצהוב, ושתי הטבעות שחורות כמלאכים הנופלים מקדושה אל טומאה. מתוך המערבולת מגיח דיוקן פניו של מלאך או אדם, שחלקיקים מתנועת המערבולת עדיין נאחזים בפניו. זהו רישום דיוקן ריאליסטי נדיר ביצירתו של גרשוני השתול במחוזותיו המיסטיים המופשטים, ומתוך רגישות קוויו צומח עץ החיים, נוף המולדת כתבנית האדם ולא ההפך.

מסדרת ''פיתיתני'', 96', שעווה רכה ואקווטינטה — זר מזריו הרבים של גרשוני. זהו מעגל חזיתי מושלם, שמחישוקו מניצים עלים וזלזלים מתוך שימור התנועה המעגלית. זהו אינו זר המנצחים האולימפי אלא אולי זיכרון הזר שהונח על ראשו של גרשוני הילד בשבועות, זר פשוט, זר של שלמות רוגעת שאינו סעור כזריו האחרים של גרשוני, אך את הלובן שעליו הוא מונח, גרשוני מנקב בנקודות שחורות, כנקבי כדורים של ירי נקי. מן הפסוק ''פיתיתני ה' ואפת'' (ירמיהו כ' ז'), גרשוני משאיר רק את המלה הראשונה ובכך הוא מותיר פתוחה את זהות המפתה.

סדנת ההדפס בירושלים הוציאה לאור את ''100 שנות אמנות הדפס בישראל'', שערך גדעון עפרת ועיצב מגן חלוץ. זהו ספר מרהיב ונהיר הזורם מבעד לתולדות ההדפס המקומי כשיקוף של האמנות הישראלית באיכות הדפסה נדירה. אלה הנאחזים בנגישות ההדפס לאנשים רבים יותר כנקודת תורפה זעיר בורגנית אינם מבינים את מהותו הייחודית של ההדפס כשורש, את העושר העצום של אמנות ההדפס על הטכניקות השונות שלה והעושר שהפיקו ממנה אמנים שונים לאורך הדורות בפלשתינה א''י ובישראל, הדפס שרזונו לכאורה ושכפולו תואמים לדלותו הקדושה של המקום הזה. הספר מקבץ אמנים מרכזיים ומינוריים, כל אחד בחיק יצירתו שלו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ