איך השפיע המגף הסטליניסטי על המוזיקה על שוסטוקוביץ' - מוזיקה קלאסית - הארץ

איך השפיע המגף הסטליניסטי על המוזיקה על שוסטוקוביץ'

שלושה דיסקים מצוינים של דימיטרי שוסטקוביץ’ שיצאו בשנה שחלפה מאפשרים לעמוד על ההבדלים בין המוזיקה שחיבר המלחין הרוסי הגדול תחת צלו של סטלין לבין זו שיצר בחופשיות

גל אפלרויט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דימיטרי שוסטקוביץ ליד הפסנתר
גל אפלרויט

בסוף חודש ינואר 1936 הבין המלחין הרוסי הצעיר דימיטרי שוסטקוביץ’ כי חייו, ובעיקר חיי היצירה שלו, נקלעים לסיוט. שנה לפני תחילת הטיהורים האכזריים שסטלין הוציא אל הפועל בברית המועצות, הגיע הרודן לתיאטרון הבולשוי כדי לחזות בהצגת הבכורה של אופרה חדשה מאת שוסטקוביץ’. "איש הברזל" עזב את האולם עוד לפני המערכה האחרונה, ובמאמר שפורסם ב"פראוודה" יומיים לאחר מכן תחת הכותרת "בלבול במקום מוזיקה" הוקיע המחבר האלמוני את האופרה "ליידי מקבת ממחוז מצנסק" ואת מחברה. "שוסטקוביץ’ משחק מִשחק אשר עלול להסתיים באופן גרוע מאוד", נכתב שם. המלחין בן ה-30 נבהל.

ב-2015 יצאו שלושה דיסקים מצוינים ובהם יצירות של שוסטקוביץ’ משתי התקופות העיקריות בחייו: תקופת הפחד, בצלו של סטלין, והתקופה שאחרי מותו של זה ב-1953. מעניין להקשיב להבדלים בכתיבתו של מי שנחשב בעיני רבים למלחין הרוסי הכי חשוב במאה ה-20.

הדיסק הראשון, שהופיע כמעט בכל רשימות הדיסקים הטובים של השנה, תוחם את תקופת הפחד משני צדדיה. הוא נפתח בקטע מתוך האופרה הארורה ההיא, ולאחריו הסימפוניה העשירית, שאותה החל לכתוב שוסטקוביץ’ כמה שבועות אחרי מותו של סטלין.

המנצח הלאטבי אנדריס נלסונס נחשב לאחד האחרונים שחונכו על ברכיה של מסורת הניצוח הרוסית, ובשנים האחרונות, כמנהל התזמורת הסימפונית של בוסטון, הוא מקליט את יצירותיו של שוסטקוביץ’ באדיקות וברצינות שגובלות בהערצה. עם אלה נמנית ה"פאסאקאליה" מתוך "ליידי מקבת", הפותחת כאמור את הדיסק. מומלץ להחליש קצת את המגבר כשלוחצים על פליי, מכיוון שהפתיחה של הקטע עלולה לזעזע אתכם, כמו את סטלין כנראה. המוזיקה הזאת חזקה מדי, מהממת ומטרידה.

אל נשכח, שוסטקוביץ’ היה מלחין מודרני ששאב את מקורות ההשראה שלו מהמוזיקה של מאהלר, שנברג, מוסורגסקי וסטראווינסקי. ואף שנאלץ, בשנים שאחרי, לכתוב מוזיקה שתספק את דרישות המשטר, הוא לא ויתר על קולו הייחודי.

בסימפוניה העשירית אפשר לשמוע את ניצני השחרור מסטלין מתחילים לפרוח. הוא כתב אותה מהר, מהר מאוד, לטענתו אפילו מהר מדי, מה שמורגש בפרק השני הקצר והסוער מאוד, שנדמה כי הוא מתאר את דמותו של הרודן. הפרשנות של נלסונס מדביקה את המאזין לכיסא. כלי הקשת, ובעיקר הנמוכים שבהם, נשמעים מאיימים, ובכל רגע נשמע שהקטסטרופה קרובה.

שוסטקוביץ’ פלירטט עם עולם המוזיקה הקלה, כתב מוזיקה לסרטים ואף סוויטות ג’ז קלילות, אך נדמה כי ברוב היצירות שלו הפסימיות והעצבות הן השולטות. דווקא בתקופת סטלין הוא כתב את היצירות הכי אופטימיות שלו. אמנם זו אופטימיות מזויפת, אך יש בה הרבה יופי, גם אם זה יופי שמלווה בלחלוחית קטנה בעין.

בדיסק השני, שנקרא "קנטטות", מופיעות שלוש קנטטות שכתב, שתיים מהן בשיא תקופת הפחד. "השמש זורחת על ארץ מולדתנו" ו"שירת היערות" חוברו אחרי מלחמת העולם השנייה, וכשמן כן הן, שיר הלל לעם הרוסי־קומוניסטי ובעיקר ל"גנן הגדול" ששומר עליו. המנגינות פשוטות ועממיות, והמקהלה שרה בפאתוס שלרגעים מעורר במאזין מבוכה, אך בכל זאת יש לו מטען מוזיקלי אמיתי ומשכנע. "שירת היערות" היא יצירה יפה במיוחד, ששואבת השראה מ"השיר על הארץ" של מאהלר.

הדיסק המצוין הזה, בניצוחו של פאוו יארווי על התזמורת והמקהלה האסטוניות, נפתח בקנטטה אחרת לגמרי. "ההוצאה להורג של סטפן ראצין", שנכתבה ב-1964 ובוצעה מעט מאוד פעמים מאז (עד היום הופיעו רק שלוש הקלטות שלה), היא שוסטקוביץ’ במיטבו. קנטטה קשה, על נושא היסטורי מלא דם ומרד, והמלחין לא חושש הפעם לכתוב מוזיקה אמביוולנטית, דיסוננטית ובעלת משקל סגולי עצום.

היצירות בדיסק האחרון והיפה מכולם משוחררות לגמרי מכל צל. שני הקונצ’רטי לצ’לו נכתבו ב-1959 וב-1966 ויש בהם פן אישי מאוד, כמעט פסיכואנליטי של המלחין עצמו. יכול להיות שזה קשור לכלי הנגינה הנפלא הזה, הצ’לו, שנשמע תמיד מאוד אנושי. המנעד שלו והצליל הצרוד במקצת של הקשת העוברת על המיתרים מעוררים תחושה ארצית מאוד, מעין חיבור לקרקע. הנגינה של הצ’לן הצרפתי המצוין גוטייה קאפוסון מרתקת ומהפנטת (את האוזן, לא העין) ומצליחה להיות כל כך משכנעת, שהרגשתי שאני מתמכר לצליל שלו.

שני הקונצ’רטי שונים מאוד זה מזה, וביחד הם סיפור שלם. הראשון, שאותו הקדיש שוסטקוביץ’ לחברו הטוב הצ’לן מסטיסלאב רוסטרופוביץ’, מוחצן ואנרגטי יותר ודורש יכולת טכנית גבוהה של המבצע. חלק גדול ממנו בנוי סביב מוטיב מוזיקלי קצר ובו ארבעה תווים שהם ראשי התיבות של שם המלחין, טכניקה שגם י"ס באך השתמש בה. אחרי פרק ראשון אופטימי וכמעט חייכני, מגיע פרק המודראטו האטי, שבו מנגן הצ’לו במנעד גבוה במיוחד על רקע חלומי ומסתורי. סיומו ישאיר אתכם פעורי פה.

הקונצ’רטו השני הוא סיפור אחר לגמרי. כבד, חשוך ומופנם, הוא דורש טכניקה פחות וירטואוזית, אך הבעה ורגש ברמה גבוהה אף יותר מהראשון. קאפוסון מספר, בחוברת הדיסק, כי הוא גדל על יצירות אלו ומרגיש חיבור מיוחד אליהן, מה שמורגש בלי ספק. מה גם שמאחוריו נמצאים ואלרי גרגייב ותזמורת מארינסקי, שפשוט נולדו בשביל לנגן את המוזיקה הזאת.

במוזיקה של שוסטקוביץ’ יש המון קווים ישרים, היא לא מעוגלת וחיננית, לעתים היא קשה ונוקשה, אך יש בה חום מלא באנושיות מתפרצת. ואנושיות מתפרצת היא אמנם לא תמיד נעימה, אבל היא אנושית, וזה הכי חשוב.

שוסטקוביץ’ – סימפוניה מס’ 10/פאסאקאליה. אנדריס נלסונס והסימפונית של בוסטון. דויטשה גראמופון; שוסטקוביץ’ – קנטטות. פאוו יארווי והסימפונית האסטונית עם המקהלה האסטונית. ארטו; שוסטקוביץ’ – הקונצ’רטי לצ’לו. גוטייה קאפוסון עם ואלרי גרגייב ותזמורת מארינסקי. ארטו

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ