הבמאי שמוליק מעוז יוצא מהטנק - קולנוע - הארץ

הבמאי שמוליק מעוז יוצא מהטנק

אחרי הצלחת "לבנון" וזכייה בפרס אריה הזהב היוקרתי של פסטיבל ונציה, חוזר הבמאי שמוליק מעוז אל ההווי הצבאי. בביקור באתר הצילומים של סרטו החדש "פוקסטרוט" הוא טוען שזה בכלל לא סרט על חיילים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
על הסט של ""פוקסטרוט"
על הסט של ""פוקסטרוט"צילום: אוליבייה פיטוסי
נירית אנדרמן

אחד מאנשי ההפקה עומד, אוחז בצינור מים ומרטיב את הקרקע. הוא מלחלח אותה לקראת צילומי השוט הבא. ים המלח נשקף במרחק, וכאן, על סט הצילומים, יצרו המעצבים האמנותיים של הסרט שלולית מים גדולה, מוכתמת בכתמי מלח בוציים. מכולה חומה הניצבת בסמוך משמשת כמתקן המגורים של החיילים המככבים בסרט, והיא נוטה על צדה, הולכת ושוקעת לאטה בתוך הבוץ הטובעני. מנגנון מכאני מאפשר לכוון את רמת השקיעה שלה, בהתאם לסצינה המצולמת. מעליה עולה מגדל מים אימתני, ישן ומתפורר למראה, המשקיף על האזור כולו. אנשי הארט ציפו אותו בקלקר שנצבע באפור, אבל עין לא מיומנת מוכנה להישבע שהבטון הזה ניצב פה כבר עשרות רבות של שנים.

שני חיילים מככבים בסצינה שמצטלמת כעת על רקע הבוץ המלוח. האחד נושא את תרמילו, כועס, בדרכו לעזוב את המחסום הצבאי הנידח. האחר רודף אחריו. "אל תיקח ללב יונתן, קרה מה שקרה, ומחר, איך אומרים, תזרח השמש ושדות הבר יתמלאו בדבש", הוא מנסה לדבר אל לבו. כשיונתן מגיע לאוטו גלידה ישן ומטונף, המעוטר בציור של צעירה בלונדינית שנראית כמו פרסומת לשמחה, הוא מטיל את תיקו על הקרקע. "אל תזיין לי את השכל עמיקם, אם לא היית צועק 'רימון' לא הייתי יורה", הוא מטיח בחברו. אבל עמיקם מתעקש. הוא מתקרב ליונתן, מרכך אותו במלים, ומושך אותו לחיבוק ממושך, ממוסס כעסים.

על הסט של ""פוקסטרוט"
על הסט של ""פוקסטרוט"צילום: אוליבייה פיטוסי

שעה קלה לאחר מכן כל אנשי הצוות והשחקנים של "פוקסטרוט", סרטו החדש של הבמאי שמוליק מעוז ("לבנון"), עולים כמה מאות מטרים במעלה הכביש. שם הם מתכוונים לצלם את אחת הסצינות המלחיצות ביותר של הסרט, שבה נהג של רכב צבאי מאבד שליטה על הרכב, סוטה מן הכביש ומתהפך יחד עמו בתאונה קטלנית. לקראת הסצינה הזאת, הרכב שופץ בשבועות האחרונים: כלוב ברזל נבנה בתוכו כך שיגן על הפעלולן בעת ההתהפכות, ומושב מיוחד שמזכיר כיסא טייס חובר לשילדת הרכב במקום המושב המקורי. בהפקה בונים על צילום בטייק אחד, ומתפללים שכוחות כיבוי האש שהוזמנו למקום יישארו מובטלים.

ואולם למציאות יש תוכניות אחרות. אחרי הכנות מדוקדקות של כל אנשי המקצוע, חזרות שבהן הגיע הרכב עד לסף הוואדי שאליו הוא אמור לצנוח, ואיחולי הצלחה חמים לפעלולן, כל אנשי ההפקה עוצרים את נשימתם. המצלמה פועלת, מכשירי ההקלטה מקליטים, והרכב הצבאי מגביר את מהירותו לקראת הפנייה הגורלית. אבל ברגע האחרון ה"אביר" הצה"לי מחליט ללעוג לתוכנית שהכינו עבורו. במקום להתהפך כמה פעמים, הוא מדביק את ארבעת גלגליו למדרון התלול, וגולש בבטחה עד לתחתית הוואדי. הכבאית שניצבת על הכביש משנה ייעוד ועוזרת לחלץ את ה"אביר" התקוע. שני טייקים נוספים יידרשו עד שהבמאי, המפיק, הצלם וכל יתר אנשי הצוות יוכלו סוף כל סוף לחייך בהקלה. באור אחרון, רגע לפני השקיעה, הרכב התהפך, הסצינה צולמה, לפעלולן שלום. אפשר לעבור ליום הצילומים הבא.

מתברר שיד הגורל, תוכניות שמשתבשות וצלו המאיים של המוות אמורים למלא תפקיד מרכזי בסרטו הבא של מעוז. סרטו הקודם, "לבנון", הוא הסרט הישראלי הראשון והיחיד עד כה שזכה באחד משני פרסי הקולנוע החשובים ביותר באירופה — פרס אריה הזהב היוקרתי של פסטיבל ונציה, שהוענק לו ב–2009. "לבנון" היה סרטו העלילתי הראשון של מעוז באורך מלא. הוא ליווה צוות של טנק ישראלי במלחמת לבנון הראשונה, התרחש כמעט כולו בתוך החלל הקטן והקלאוסטרופובי של הטנק, והתבסס על חוויותיו של מעוז עצמו באותה מלחמה.

על הסט של ""פוקסטרוט"
על הסט של ""פוקסטרוט"צילום: אוליבייה פיטוסי

לאחר הזכייה בוונציה,"לבנון" ומעוז נהפכו למבוקשים מאוד בזירת הקולנוע הבינלאומית. בזמן הפסקת הצהריים ביום הצילומים של סרטו החדש "פוקסטרוט", מספר מעוז שבמשך כשלוש שנים הוא הסתובב עם הסרט בפסטיבלים ברחבי העולם. "עכשיו אני מצטער על זה, זה נראה לי בזבוז זמן, כי עכשיו אני רוצה להוציא סרט כל שלוש שנים", הוא מבהיר.

ואם כבר מדברים על תוכניות שמשתבשות, מיד אחרי "לבנון" מעוז תיכנן לשבת ולכתוב קומדיה שחורה. הוא קיבל מלגת התפנות לכתיבה מפסטיבל ברלין, הגיע לעיר הגרמנית כדי לכתוב, אבל בסופו של דבר מצא עצמו עם תוצאה שלא סיפקה אותו. "לצד הקומדיה הזאת היו לי עוד שלושה סיפורים, שהיו קשורים בדרך כזו או אחרת בצבא — לא מלחמה, אבל צבא — ובכל אחד מהם היה גרעין של אמת. התחלתי לכתוב את הראשון, אחריו את השני, ואז פתאום היה לי רעיון איך אני יכול לחבר את שלושתם לסיפור אחד", הוא מספר.

בסיומו של תהליך הכתיבה מצא עצמו מעוז עם התסריט של "פוקסטרוט". "הבוקר, כשידעתי שאת באה לסט, ישבתי וחשבתי על מה הסרט", הוא מחייך, ומסביר שבדרך כלל במאים מתחילים להבין באמת על מה הסרט שלהם רק אחרי שהוא יוצא להקרנות והם נדרשים לדבר עליו, לחשוב עליו ולספק תשובות לשאלות שהוא מעלה. "הסרט הזה מתעסק בשאלה האם חיינו הם צירוף מקרים כאוטי וחסר משמעות, או תוכנית מתוחכמת וסדורה. האם אנו יכולים לשנות את גורלנו, ואם כן — באיזה מחיר?" הוא אומר.

על הסט של ""פוקסטרוט"
על הסט של ""פוקסטרוט"צילום: אוליבייה פיטוסי

"פוקסטרוט" — קו־פרודוקציה ישראלית-גרמנית-צרפתית שמפיק איתן מנצורי בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי — הוא טרגדיה בשלוש מערכות, המספרת על אב שעושה את כל הדברים הנכונים, ובכל זאת, מבלי שהתכוון לכך, גורם למותו של בנו. "המערכה הראשונה מתרחשת בבית ההורים, בפרק זמן של כחמש שעות, והמערכה השנייה במחסום בוץ בסוף העולם שבו מוצב הבן. לא לגמרי ברור מה הוא עושה שם, למה צריך אותו שם, הוא חלק מחבורת חיילים שנראה ששכחו אותם בשלולית ויישארו שם לנצח. ואילו המערכה השלישית מתרחשת גם היא בבית ההורים, חצי שנה אחרי מותו של הבן. "כל סיקוונס מבטא בעצם נקודת מבט שונה", מסביר מעוז. "הראשון מבטא נקודת מבט אובייקטיבית, שלפיה מדובר בצירוף מקרים ותו לא, השני מביא את נקודת מבטו של הבן, ובו עולה התהייה אם מדובר בשכר ועונש, והסיקוונס השלישי מבטא את נקודת מבטו של האב, שמעלה את האפשרות שאולי מדובר בחיסול חשבונות אכזרי של הגורל".

לבנון

ביום הצילומים מככבים חיילים במדים, בסיס צה"לי ודילמות צבאיות, "אבל זה לא סרט על חיילים", מקפיד הבמאי להבהיר. ובכל זאת, חיילים וצבא כיכבו בכל שלושת הסיפורים שהתרוצצו בראשו כשהתיישב לכתוב את התסריט הבא שלו אחרי "לבנון". "כי אלה דברים שנצרבו לי בזיכרון, בתודעה, ורציתי לשחרר אותם. כנראה 'לבנון' לא הספיק לי", הוא אומר.

אחד הזכרונות שנצרבו בו וסללו את הדרך ל"פוקסטרוט" התרחש אף הוא במלחמת לבנון. "ביום השלישי או הרביעי למלחמה נסענו על דרך עפר, הטנק שלי היה מימין וטנק נוסף משמאל, ובשלב מסוים, הדרך התפצלה", מתפנה מעוז לספר בזמן ההכנות לצילום סצינת ההתהפכות של הרכב הצבאי. "הכל היה מתוכנן וברור: טנק אחד אמור היה לפנות לשביל הימני, והטנק השני לשביל השמאלי. אבל אז, ברגע האחרון, הקצין שישב בטנק השני פתאום סימן שהוא פונה לשביל שלנו, ושאנחנו נפנה לשביל שלו. זה היה לא צפוי, אבל הוא היה הקצין, הוא היה זה שמחליט, והוא חתך ופנה לשביל שלנו. אנחנו עלינו על השביל שלו, ואז בתוך כמה דקות הטנק שלו עלה על מטען והתפוצץ. זו היתה התפוצצות שהשמות שלנו היו כתובים עליה. כשישבתי לכתוב, החלטתי להפוך את ההתרחשויות כך שהאדם שמקבל את ההחלטה הגורלית יישאר בחיים, כי זה נראה לי הרבה יותר מעניין כשהגיבור נשאר עם השאלה למה עשיתי את זה. זה גיבור ששינה את גורלו במו ידיו".

מיד לאחר שהוא משלים את המשפט האחרון, מזעיקים את מעוז לחזור לעמדת הבמאי. לוח השנה לא מצליח לבלבל את השמש המדברית שקופחת בנחישות גם בחודש ינואר. חלק מאנשי הצוות מסתתרים תחת שמשיות צבעוניות, ואילו מעוז משתחל מתחת לבד השחור הצמוד למוניטור, כדי לבחון את הפריים כפי שהוא נראה מבעד למצלמה של גיורא ביח, הצלם שעבד אתו גם ב"לבנון". בעוד שבועות ספורים תעבור ההפקה למחוזות חורפיים יותר, כאשר כחלק מהסכם הקו־פרודוקציה צילומי הפנים של הסרט יצולמו בגרמניה. כסרט של בוגר מעוטר של פסטיבל ונציה, סיכוי גדול שהקרנת הבכורה של "פוקסטרוט" תהיה בפסטיבל בינלאומי מכובד. לאחר מכן מסקרן יהיה לראות אם מעוז יצליח לעמוד בהבטחה שנתן לעצמו וייצור סרט שלישי שבו כבר לא יככב הצבא, או שזכרונות המלחמה המסויטים שלו יתעלמו בהפגנתיות מהתוכנית הזאת, וימשיכו לתבוע את שלהם.

על הסט של ""פוקסטרוט"
על הסט של ""פוקסטרוט"צילום: אוליבייה פיטוסי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ