שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
פרשנות

פיגועי בריסל ואיסטנבול הוכיחו: הלוט"ר מיותר

בניסיון לייצר לעצמו עבודה, מפזר המטה ללוחמה בטרור אזהרות מסע מאוחרות ומעורפלות לכל העולם - חוץ מלמדינה שבה פיגועים הם שגרה. העיקר שהממונה, ראש הממשלה, מכוסה

אמיר אורן
אמיר אורן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זגוגיות מנופצות בנמל התעופה בבריסל, שלשום
נמל התעופה בבריסל אחרי הפיגוע במרסצילום: אי־פי
אמיר אורן
אמיר אורן

אם אכן היה בידי המודיעין הישראלי מידע בדבר כוונות דאעש לבצע פיגועים בבריסל, ולא באופן סתמי וכללי אלא ברכבת התחתית ובנמל התעופה זאוונטם, מי היה אמור לקבלו? בראש ובראשונה, כמובן, המודיעין הבלגי, כדי לסכל את הפיגועים, אבל גם אזרחי ישראל, כדי שיישמרו מסכנה ברורה ועכשווית. לפי היגיון זה ואף לפי דבריו שלו, מעל ראש הממשלה בנימין נתניהו באחריותו להזהיר ישראלים שלא לטוס לבריסל ולא לרדת למנהרותיה.

פיגועים חדשים משכיחים לא רק ישנים אלא גם חדשים־קודמים, אבל עדיין טרייה בזיכרון הופעתו של נתניהו, הראשון שזיהה והסופר טנקר, אביר האסונות, מאש בכרמל עד שלג בירושלים, בחדר המצב של משרד החוץ. נטול עניבה, רמטכ"ל בחמ"ל, ניצח משם נתניהו מול המצלמות על הפינוי הרפואי של נפגעי איסטנבול, כאילו היה קצין המבצעים של זק"א. ביבי משי זהב. במעמד ההוא אזכר נתניהו את אזהרת המסע של המטה ללוחמה בטרור מפני ביקורים בטורקיה. ממש בימים אלה, הכריז נתניהו, מתגאה במקום להתנצל, עמד מטה לוט"ר לחדד את האזהרה; הפיגוע הקדים את פרסום החידוד. יוצא שמטה לוט"ר התמהמה ונכשל ומאחר שהוא כפוף למטה לביטחון לאומי, הכפוף במישרין לנתניהו, האחריות הפוליטית על הכישלון צפה ועולה אל נתניהו.

מתקפת הטרור בבריסל: סיקור נרחב הפיגועים פוצצו את הבועה האירופית של בריסל / אנשיל פפר | מזרח תיכון חדש - באירופה / עמוס הראל |בחיפוש מתמיד אחרי המתכון שממנו מייצר דאעש פיגועים / צבי בראל | הצעירים של מולנבק חיים בלב בלגיה, אבל מזדהים עם הפלסטינים | כאן גר הקצב השכונתי, בדירה ליד חוליית טרור

ואם כך באיסטנבול, והלקח לא נלמד כהרף עין ותורגם לאזהרת מסע לבריסל, מה הטעם בקיומו של אותו לוט"ר? ראשי תיבות יש די והותר, אמ"ן ושב"כ ומג"ב וימ"מ. אין צורך בעוד נוטריקון הנשמע סודי ויוקרתי, אך בעצם מהווה קיצור של "לא טרחו (לבטל אותו)". בשיטת שטח משוחרר לא יוחזר, גם כשהסיבות נעלמו והנסיבות השתנו, מנגנון שהוקם — יישאר לעולם.

הלוט"ר הוקם כתרגיל פוליטי של גולדה מאיר בספטמבר 1972, בעקבות רצח חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן על ידי "ספטמבר השחור". זה אכן היה ספטמבר השחור של אבטחת נציגים ישראלים בחו"ל — לא היה מודיעין, לא היתה הגנה ולא היה סיכול. ועדת החקירה בראשות מפכ"ל המשטרה לשעבר, פנחס קופל, הצביעה על תקלות בתיאום בין הגופים הממשלתיים. כדי להדוף את הביקורת הציבורית, בהתקרב בחירות 1973, המציאה גולדה תפקיד חדש — יועץ ראש הממשלה ללוחמה בטרור, או במונח מסורבל יותר פעילות חבלנית עוינת בחוץ לארץ — והטילה אותו על מי שממש באותם ימים סיים כמעט תשע שנים בראשות אגף המודיעין בצה"ל, האלוף אהרן יריב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בחדר המצב של משרד החוץ, אחרי הפיגוע בטורקיה בשבוע שעבר?
נתניהו בחדר המצב של משרד החוץ, אחרי הפיגוע בטורקיה בשבוע שעבר. מדוע הישראלים לא הוזהרו?צילום: קובי גדעון / לע"מ

יריב התמקם אז במשרדו האזרחי הראשון, תוהה מה ואיך לעשות, כשכוונותיו הגלויות לפרוש משירות המדינה לקראת הבחירות — אז נדרשו רק מאה ימי צינון — ולהתברג ברשימת מפלגת העבודה. ספרו של עמוס גלבוע על יריב, "מר מודיעין", חושף רבדים נוספים. יריב סיכם עם שר הביטחון משה דיין לכהן כעוזרו. גולדה התקנאה בדיין וביקשה לספח אליה את יריב האהוד, מתוקף אישיותו המלבבת ועמידתו בראש המודיעין הצבאי המהולל של ששת הימים (ראשי המוסד והשב"כ, שזהותם היתה חסויה, עדיין לא נהנו מהמעמד הציבורי המיוחס להם בשני העשורים האחרונים).

תוצאת דו"ח קופל, הקמת גוף חדש, לא היתה חריגה בנוף הממלכתי, אבל גופים חדשים יכולים לחמוק מסכנת מוות בעריסה רק באחד משני מקרים — התנערות הגופים הקיימים מאחריות (כגון העמסת ביטחון הפנים על המשטרה והקמת המשמר האזרחי והימ"מ, כשדיין רצה להיפטר מהמטלה ב–1974); או תוספת מפקדות, תקנים ותקציבים לגוף קיים (מחוזות ירושלים וש"י, בעקבות מהומות הר הבית ב–1990 והטבח במערת המכפלה). שחקן חדש לגמרי בנבחרת? ותיקי ההרכב יתנכרו לו ויציקו למאמן. יועץ מודיעין לראש הממשלה, כהמלצות ועדת ידין־שרף ב–1963 ודו"ח אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים, בוודאי היה ועודנו נחוץ — אבל לא לראשי השירותים.

אחרי מינכן, היה ברור שגופי הביטחון המושרשים לא יאפשרו לגורם חדש לאיים על בלעדיותם ובכורתם; ושהאדם היחיד שיש לו סיכוי לתמרן ביניהם בלי לשבור את הכלים הוא יריב, עובר אורח נכבד ששאיפותיו בשדה אחר. גם כך התחוללו קטטות. ראשי המוסד והשב"כ, צבי זמיר ויוסף הרמלין, סירבו לקבל הנחיות זה מזה (מה שהיה מייתר את תפקיד המתאם). זמיר גם מחה על טיוטת ההגדרה לעיסוקו של היועץ החדש כ"תפקידים מיוחדים", שמו השני של המוסד למודיעין. על קטנות כאלה מתחוללות מלחמות עולם. לימים, כשיצחק רבין חתר להרחיק את שרון מהליכוד ומינה אותו ליועצו הביטחוני, זעם הרמטכ"ל מוטה גור — האלוף שרון, שהעדיף מינוי צבאי במילואים כמפקד גיס משוריין על חברות משעממת בכנסת, נחשד בכמיהה לחזור לקבע ולרשת את פקודו־לשעבר גור — והתואר שונה ל"יועץ כללי". בעברית זה סתמי; באנגלית זה גנרל.

יריב שילם את מס החבר למפלגה כיועץ לוט"ר כחצי שנה, נשמר מהתערבות בצד ההתקפי — כולל התנקשויות בפעילי "ספטמבר השחור" — והלך לפוליטיקה, שאותה מיהר לנטוש לאחר חודשים מעטים בראש משרד ההסברה — עוד גוף מיותר, נטול סמכויות ומסוכסך מטבעו עם משרד החוץ. הלוט"ר נשאר, כמוקד אבטלה סמויה של בכירים בדימוס או שאפתני קידום אחר. רחבעם זאבי מהפלמ"ח ומההטרדות המיניות, עמיחי פגלין מהאצ"ל ומהמחויבות של מנחם בגין, רפי איתן מהמוסד ובהמשך מהלשכה לקשרי מדע, עמירם ניר משמעון פרס ומאיראן־קונטראס; איש־איש ומניעיו, יצריו, חשבונותיו.

יש ואדם עושה את התפקיד, אך לרוב מקווה האדם שהתפקיד יעשה אותו. מאיר דגן כתב בסוף שנות ה–90 חוברת כרסתנית, "מפלצת" כתיאור אחד מקוראיה. תמציתה: המלצה לראש הממשלה נתניהו, כנגד הצעת האלוף במילואים דוד עברי להקים מועצה לביטחון לאומי, שהלוט"ר יבלע את המל"ל ואף יהווה מעין דרג־על למוסד. בראש הארגון הציע דגן, למרבה ההפתעה, להעמיד את מ.ד (רמז: לא משה דיין). אבל דגן, בגמישותו המחשבתית, לא התחפר בעמדתו. כשהתמנה לאחר ארבע שנים לרמס"ד ראה את האור מזווית אחרת, חדל לתבוע את לוט"ר הבשר וקידש את מותר המוסד.

לתאם את המתאמים

עם הפיכת המל"ל בחוק מ"מועצה" ל"מטה" נבלע הלוט"ר במל"ל והיה לאחד מאגפיו, בראשות איתן בן דוד, לשעבר בשב"כ אך רחוק מבכירות אמיתית בו. משרדיו ברמת השרון ויש בו, לדברי פקידים במשרד ראש הממשלה, כ–20 תקנים. אנשיו מייצרים לעצמם עבודה, כגון דיונים בהגנת אסדות הגז (תיאום בין משרדי התחבורה והאוצר וחיל הים). לולא התקיים הלוט"ר היתה פעילותו מתבצעת, במשרד אחר. הוא חיוני ממש כמשרדים למודיעין ולאסטרטגיה. מישהו הרי מוכרח לתאם את המתאמים, לפי דגם אכ"א, שם חישבו ומצאו שאחד מכל שבעה שלישים בצה"ל ממונה על הטיפול השלישותי בששת השלישים האחרים.

כשיריב גויס להקים את הלוט"ר, היתה המלחמה העיקרית עם צבאות מצרים וסוריה. הטרור כאב בשוליים. גם אז, כשהותקפו יעדי טרור במדינות סמוכות, המשימה העיקרית היתה של צה"ל — באמצעות אמ"ן, זרועות האוויר והים, הסיירות וחטיבות הצנחנים וגולני. ודאי שכך לנוכח ההתקוממויות בשטחים מאז 1987, אתגר לצבא ולשב"כ. היום, מול חמאס וחיזבאללה ודאעש וכוח קודס של איראן, מוביל את המערכה שבין המלחמות מפקד חיל האוויר מטעם הרמטכ"ל, בשיתוף המוסד.

יגאל אלון, אהרון יריב וגולדה מאיר משוחחים במשרד ראש הממשלה בירושלים
יגאל אלון, אהרון יריב וגולדה מאיר משוחחים במשרד ראש הממשלה בירושליםצילום: יעקב סער / לע"מ

מה נותר ללוט"ר? להזהיר, והוא אכן עושה זאת בצורה מזהירה. טבלת אזהרות המסע שלו מכסה תבל ומלואה, ואולי ישבן ומלואו. הנוסע למחוזות מסוכנים עושה זאת על אחריותו; אל יאמר שלא הוזהר. זה טוב כלפי פנים, אבל מתנגש במדיניות חוץ מול מדינות רגישות כגון מצרים, שנעלבה מהאימים שאזהרות הלוט"ר הילכו על מטיילי סיני. לכן הומצאה חיה דו־רגלית: מימין לוט"ר (רע! אזהרה!) ומשמאל משרד החוץ (לא נורא). הצהוב של הלוט"ר מהבהב אדום, של משרד החוץ ירוק, והעיקר — רצית? חצית? נדרסת? נרמסת? אל תפנה לראש הממשלה או לשר החוץ, שניהם אותו אדם, שרוצה אשראי בלי להיות אחראי.

בלוט"ר יכחישו, אבל כנראה שהפקיד החשוב ביותר שם הוא ראש ענף פלפול במחלקת בלבול. במוחו הפורה נולדו הניסוחים "החמרת מדרג האיום של אזהרת המסע לטורקיה והמלצה להימנע מביקור במדינה" (למחרת הפיגוע באיסטנבול) ו"מסר לציבור בעקבות מתקפות הטרור של דאעש: ניכרת עלייה ברף התעוזה... הצהרות פומביות... על אף היעדר מידע קונקרטי בדבר כוונות פיגוע... לחדד את תשומת הלב... ערנות מוגברת... להישמע לאזהרות... קשובים לעדכונים בתקשורת... להנחיות גורמי הביטחון... אין מידע נוסף".

באורווה של נתניהו מזהירים מבעיטות הסוסים שברחו. זאת אורוות הזכוכית השברירית בעולם, שטרור הוא בה עניין של יום־יום ולפעמים שלוש־ארבע פעמים ביום. כשהקערה מתהפכת וממשלות זרות מזהירות את אזרחיהן מפני ביקורים בישראל, עד כדי המלצות נקודתיות (לרדת מהרכבת הקלה בירושלים בעירייה ולכל היותר בגבעת התחמושת), העלבון מופקע לטובת ישראל.

רק עוד תמיהה קטנה: מדוע האדם המאובטח במופגן ביותר בעולם, הנוסע באותו רגע עצמו, בניגוד לחוקי הטבע, בשתיים עד ארבע מכוניות משוריינות ואינו מסתכן בעצמו, שוכח להנפיק אזהרת מסע לשער שכם?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ